אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חדר נ' סמדג'ה ואח'

חדר נ' סמדג'ה ואח'

תאריך פרסום : 09/03/2014 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום חדרה
34089-03-13
02/03/2014
בפני השופט:
נאסר ג'השאן

- נגד -
התובע:
יוסף חדר
הנתבע:
1. אהרון סמדג'ה
2. הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

1.תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע עקב תאונת דרכים.

2.בכתב תביעתו, טען התובע כי ביום 15.12.11 בשעה 18:45 לערך נהג מר כתאנה מוחמד (להלן: "הנהג") ברכב מסג פולקסוואגן מ.ר. 77-014-90 (להלן: "רכב התובע") בכביש 60 מכיוון א-ראם לאזור התעשייה שער בנימין, ובצומת אדם הגיח לפתע רכב הנתבע מסוג סאניאנג מ.ר. 24-626-72 (להלן: "רכב הנתבע") שהגיע ממול, ונכנס לתוך נתיב נסיעתו של רכב התובע, כאשר הנתבע פנה שמאלה לכיוון ירושלים, מבלי לתת לרכב התובע – שנסע ישר – זכות קדימה, ולאחר שהנהג לא הצליח לבלום את רכב התובע, התנגשו הרכבים (להלן: "התאונה"). התובע טען כי האחריות לקרות התאונה רובצת כולה לפתחו של הנתבע, אשר נהג בחוסר זהירות, וביצע פנייה שמאלה מבלי לוודא שהדרך פנויה. התובע טען כי נגרמו לו הנזקים שלהלן: נזקים לרכב התובע על פי חוות דעת שמאי – סך 10,399 ₪; הוצאות גרירה – סך 800 ₪; שכר טרחת שמאי – סך 900 ₪; השכרת רכב חלופי למשך 15 ימים – סך 2,600 ₪; נזק לא ממוני בגין טרדה ועוגמת נפש – סך 1,400 ₪. התביעה הועמדה על סך 16,580 ₪.

3.הנתבעים טענו כי נסיבות התאונה שונות. על פי הנתבע, הוא אכן פנה שמאלה מכביש 60 לכיוון ירושלים, אלא שלאחר הפנייה שמאלה ישנה כיכר, ובכיכר זה עמד רכב נוסף, אשר מנע מרכב הנתבע את היכולת להתקדם, ועל כן, ובעוד רכב הנתבע עומד במסלול נסיעתו של רכב התובע, ומחכה כאמור, לתורו להיכנס לכיכר, הגיע רכב התובע מכיוון א-ראם במהירות מופרזת, נהגו לא הספיק לבלום, והתנגש ברכב הנתבע. על כן טען הנתבע כי האשם לקרות התאונה מונח לפתחו של התובע. הנתבע הכחיש את גובה הנזקים להם טען התובע, ואף כפר בחוות הדעת השמאית מטעם התובע, כיוון שרכב התובע לא תוקן במוסך מורשה, וכיוון שהחוות הדעת נערכה חמישה ימים לאחר התאונה, דהיינו ביום 20.12.11.

4.מטעם התובע העידו הוא והנהג מטעמו. מטעם הנתבעים העיד הנתבע. כן הוגשו לתיק בית המשפט המוצגים הבאים: נ/1 - תיעוד רפואי של פגיעות הנוסעים ברכב התובע; נ/2 – תמונות המתארות את הנזק לרכב התובע; נ/3 – הודעתו של הנהג במשטרה; ת/1 – שרטוט בכתב יד של הנתבע לנסיבות התרחשות התאונה - מאולם בית המשפט; ת/2 - תמונות של זירת התאונה; ת/3 – שרטוט מודפס של נסיבות התאונה שמסר הנתבע למשטרה.

דיון והכרעה:

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדויות ושקלתי את הנסיבות, באתי למסקנה כי האחריות לתאונה רובצת כולה לפתחו של הנתבע. להלן אנמק את מסקנתי זו.

6.ראשית, מן הבחינה הראייתית הוגשה הכרעת הדין בתיק 2789-04-12 – אשר הפכה חלוטה - בה הורשע הנתבע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, לפיהן נהג הוא בחוסר זהירות כאשר פנה שמאלה, בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב התובע. על פי סעיף 42א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן: הפקודה):

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

7.טען הנתבע בסיכומיו (ראו סעיף 4 לסיכומים) כי בענייננו, הודה הוא בעובדות כתב האישום במסגרת עסקת טיעון, ללא שנשמעו ראיות, ועל כן אין פסק הדין הפלילי אינו יכול לשפוך אור על התביעה שלפניי. דין טענה זו להידחות. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט בע"א 71/85 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' סילביה בוחבוט פ''ד מא(4) 327:

"מקום שנאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע לאחר מכן על- פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו, ובשל כך בגדר ה"ממצאים" שבפסק הדין"

אמנם על האמור קיים הסייג האמור בסעיף 42ג סיפא לפקודה:

"לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין".

אולם בענייננו, לא הוגשה בקשה וממילא לא הובא כל טעם לסטות מדרך המלך – והיא קבלת ממצאי פסק הדין הפלילי כראייה בעלת משקל סגולי מיוחד, כאשר לא בנקל יהפוך בית המשפט את מסקנות ההליך הפלילי, אלא אם הובאה בפניו ראייה חדשה (ראו: י. קדמי "על הראיות" (תש"ע, כרך שלישי) עמ' 1564), וזאת כיוון שבמשפט פלילי נאסף ונצטבר מטען הוכחתי אשר לא מן הראוי לבזבזו לריק, כאשר חקירה-ודרישה שנעשתה על-ידי שופט פלילי או הודאת נאשם ראויה לעמוד בחזקת אמת (ראו: עא 350/74 חברת מ.ל.ט. בע"מ נ' מסעוד ו-יחיאל ממן פ''ד כט(1) 208). עוד יש לזכור כי בהיעדר רשות להבאת ראיות לסתור, נותר פסק הדין הפלילי המרשיע "בלתי נסתר" (קדמי, עמ' 1567).

8.על כן, משלא הובא טעם מיוחד, נראה כי יש לקבל את ממצאי פסק הדין הפלילי המרשיע, ולקבוע כי הנתבע התרשל בנהיגתו, וממילא כי הינו אחראי לקרות התאונה.

9.אולם, למעלה מן הצורך, ואף לא נקבל את פסק הדין כראייה מכריעה, הרי שניתן להסיק מחומר הראיות כי אכן הנתבע הוא שאחראי לקרות התאונה.

10.הנתבע – בהודעתו במשטרה לאחר התאונה (ביום 18.12.11), שיש בה מידה רבה של אותנטיות, מודה כי נהג בחוסר זהירות בכך שפנה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובע. הנתבע הסביר זאת בהודעתו בכך שהתרכז ברכב שבא מכיוון אדם, וכך לא שם לב לרכב התובע. כאשר נשאל הנתבע בחקירה הנגדית לפשר הפער בין גרסתו בהודעתו לבין גרסתו בתביעה שלפניי, השיב תשובה מתחמקת (עמוד 10 שורה 10 לפרוטוקול):

"הם שאלו אם הייתי עייף ואמרתי להם כן. עניתי לפי השאלות שלהם".

לכך מצטרפת גרסת הנהג, שלטענתו אמר לו הנתבע לאחר התאונה כי הוא לא ראה את רכב הנתבע וכי הוא לא יודע מה קרה לו (עדות הנהג בעמוד 5 שורה 11 לפרוטוקול), כאשר הנתבע לא הכחיש עדות זו של הנהג. גרסה זו אף מתיישבת עם הודאתו בעבירה המיוחסת לו בפסק הדין הפלילי.

11.לאמור לעיל אוסיף טעם נוסף לכך שלא אוכל לסמוך על גרסת הנתבע בכתב הגנתו. גרסתו של הנתבע השתנתה לבלי הכר בתביעה שלפניי, ונראה כי נעשה מאמץ לבנות גרסה אשר תנקה את הנתבע מאשמה. בתחילה, טען הנתבע בהודעתו מיום 18.12.11 כי "פניתי שמאלה והתנגשתי עם רכב שהגיע מנגד שנסע בנתיב נסיעתו" ולשאלה מדוע לא שם לב לרכב שבא ממול, לא הזכיר הנתבע את גרסתו כי הוא עמד במקום ורכב התובע התנגש בו וטען בהודעתו הנ"ל: " התרכזתי ברכב שהגיע מכיוון אדם ולכן לא שמתי לרכב שבא מולי". בכתב ההגנה טען הנתבע גרסה נוספת, לפיה לא יכול היה להיכנס לכיכר ולאחר מכן רכב התובע התנגש ברכבו, ואילו בעדותו בפניי העיד, כי הנתבע עמד במקום "כמעט 10 שניות והוא פגע בי" (עמוד 9 שורה 4 לפרוטוקול) - גרסה שלא בא זכרה קודם לכן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ