אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חדד נ' סטרול

חדד נ' סטרול

תאריך פרסום : 14/11/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום כפר סבא
32602-03-11,33737-06-11
05/11/2013
בפני השופט:
צוריאל לרנר

- נגד -
התובע:
יום טוב חדד
הנתבע:
חנן סטרול
פסק-דין

פסק דין

רקע

1.בפני 2 תביעות שטריות, שהדיון בהן אוחד. באחת התביעות (תא"מ 32602-03-11, שנפתח על פי תיק הוצאה לפועל מס' 1702610119) הוגשו לביצוע 2 מתוך סדרה של 8 שיקים, ובתביעה השניה (תא"מ 33737-06-11, שנפתח על פי תיק הוצאה לפועל מס' 1708842114) הוגשו לביצוע 4 שיקים נוספים. בנוסף, הצדדים הסכימו, כי ההכרעה בתיקים אלה תחול גם על 2 השיקים האחרונים בסדרה, שלא הוגשו לביצוע. כל השיקים הם בסך 4,500 ₪ לשיק, וזמני הפרעון שלהם נעים בין דצמבר 2010 ליולי 2011.

העובדות

2.סיפור המעשה הוא כדלקמן:

לתובע היה בית מגורים (להלן – "הנכס"), אותו השכיר לאחת, סִינַיָָה סגל (להלן – "השוכרת") לתקופה שמיום 1.8.2010 ועד יום 31.7.2011. על חוזה השכירות (שאינו נושא תאריך), חתמו השוכרת והנתבע, אשר גם נתן את כל השיקים מראש, עבור דמי השכירות לשנה שלמה. שני אלה הוגדרו בהסכם כ"השוכר", ובנוסף עליהם חתם גם אחד, יואל רונן (להלן – "הערב"), על שטר חוב בסך 100,000 ₪, כערב להתחייבויות השוכרת והנתבע על פי ההסכם.

רק השוכרת התגוררה בנכס, ובחודש דצמבר 2010 עזבה אותו. השיקים שנותרו בידי התובע הם השיקים עבור דמי השכירות ליתרת תקופת השכירות, מחודש דצמבר 2010. לאחר שפונה הנכס, דרש התובע מהנתבע ומהערב לשלם את יתרת החוב שנותרה, וכן פיצוי מוסכם, בסך כולל של 96,500 ₪.

בחודש פברואר 2011 נחתם הסכם בין התובע לבין השוכרת, לפיו התחייבה השוכרת לשלם סכומים שונים לסילוק החוב כולו, ולהפטרת הערב והנתבע מהתחייבויותיהם: 23,480 ₪ בכל מקרה, ועוד סך של 15,849 ₪, אם עד 1.5.2011 לא יימצא שוכר חלופי. הסכם זה לא קוים על ידי השוכרת (לפחות לא כלשונו, ולשיטת התובע לא קוים כלל).

לאחר מכן, בחודש אפריל 2011, לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל נגד הנתבע ונגד הערב, הושג הסדר בין התובע לבין הערב, לפיו שילם הערב סך 20,000 ₪ והופטר מערבותו (הצדדים חלוקים באשר ליחס בין הסדר זה לבין ההסכם מחודש פברואר 2011).

3.בין הצדדים נטושות מספר מחלוקות עובדתיות:

התובע טוען, כי ראה את השוכרת ואת הנתבע כשוכרים, וסבר כי הם בני זוג; הנתבע טוען, כי חתם על ההסכם ומסר את השיקים רק כטובה לשוכרת, שהיתה ידידתו, וכי מעולם לא יצר מצג כי הוא בן-זוגה, או כי בדעתו לגור עמה בנכס; לדבריו, היתה השוכרת אמורה להפקיד בחשבונו את משכורתה מדי חודש, כדי לכסות את השיקים, ולמשוך ממנה רק את ההפרש, אלא שהיא חדלה לעבוד ולהשתכר.

התובע טוען, כי השוכרת עזבה את הנכס שלא מרצונו, ולא בהסכמה, וכי לא ויתר על יתרת דמי השכירות, ולא זו בלבד, אלא שהשוכרת השאירה בנכס עזובה והרס, שדרשו ניקוי ותיקון; הנתבע טוען, כי היתה הסכמה מצד התובע לעזיבת השוכרת את הנכס, שעה שהוברר כי היא לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, ולמעשה הוא דרש זאת, וכי הוא ויתר על יתרת דמי השכירות.

התובע טוען, כי ההסדר עם השוכרת מחודש פברואר 2011 הופר על ידה, וכי היא לא שילמה דבר, בעוד הסך של 20,000 ₪ ששולם על ידי הערב שולם על יסוד הסכמה נפרדת, ואת הסכום יש לזקוף על חשבון הנזקים והפיצוי המוסכם, ולא על חשבון דמי השכירות; הנתבע טוען, כי השוכרת היא ששילמה את הסך של 20,000 ₪, באמצעות הערב, על דרך של עמידה בקירוב בהסדר מחודש פברואר 2011.

הנתבע טוען עוד, כי התובע מכר את הנכס בסוף חודש אפריל 2011, וכי לפיכך ממילא אין זכאות לדמי שכירות עבור התקופה שלאחר המכירה; התובע שותק בעניין זה, ובעדותו (כאמור להלן) העיד כי אינו זוכר מתי היתה המכירה.

4.במחלוקות אלה יש להכריע, ככל שהן משליכות על התביעה שבפני, אשר, כזכור, הוגשה בעילה שטרית, הגם שיש לזכור, כי מאחר שמדובר בצדדים קרובים לשטר, גם טענות הגנה מתחום דיני החוזים תישמענה. טענת ההגנה העקרונית של הנתבע היא כשלון תמורה מלא, אותו הוא מבקש ללמוד הן מטענתו, כי כלל לא שכר את הנכס, אלא שימש ערב בלבד, והן מטענתו, כי חוזה השכירות בוטל על ידי התובע, וכי מאחר שהנכס לא שימש את השוכרת מאז חודש דצמבר 2010, אין מקום לשלם דמי שכירות עבורו. הטענה הנוספת, במצטבר או לחילופין, היא כי החוב נפרע בעת ביצוע התשלום בסך 20,000 ₪ על ידי הערב, הן משום שלטענת הנתבע מדובר בתשלום ששילמה השוכרת לביצוע ההסדר איתה, והן משום שבתשלום זה כוסה למעשה חוב דמי השכירות עבור ארבעה חודשים ומחצה (עד תום אפריל 2011, עת נמכר הנכס).

הראיות

5.מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבע העידו הנתבע, הערב והשוכרת, אשר התייצבה, יש להעיר, רק לאחר הוצאת צו הבאה. בנוסף על עדויותיהם, הוצגו תמלילי שיחות בין התובע לנתבע ובין הנתבע לשוכרת, וכן תצלומים שלטענת התובע משקפים את מצב הנכס בעת שמצא אותו לאחר עזיבת השוכרת.

6.התובע העיד, כי הנתבע מעולם לא טען באוזניו (בתחילת ההתקשרות) כי אינו שוכר בפועל את הנכס, וכי למיטב זכרונו נתן לנתבע ולשוכרת ביחד את מפתחות הנכס במעמד החתימה על ההסכם. לדבריו, מעמדו של הנתבע לא היה כשל מיטיב המוסר שיקים בלבד, אלא כבן-זוג ממש, שכן התובע הבהיר לשוכרת, כי הוא אינו מעוניין להשכיר לאשה יחידה, והוא אף התעקש לראות את בן-זוגה, כשסיפרה שיש לה אחד כזה. הוא העיד, כי השוכרת לא סולקה על ידו מהנכס, אלא ברחה לאחר שלא עמדה בתשלומי מים, מסים חשמל ושכירות, והותירה אחריה עזובה רבה. לדבריו, נאלץ להחליף את מנעול הנכס, שכן היא לא החזירה לו את המפתח. הוא הסביר, כי את תיקון הנזקים לאחר עזיבתה ביצע באמצעות בעלי מקצוע שקיבלו שכרם במזומן, על מנת לצמצם עלויות, ועל כן אין בידיו קבלות, אלא רק תצלומי הנזקים. הוא סיפר עוד, כי ארון שעלה 10,000 ₪ נמצא זרוק על הגג, כי צואה של כלב נשארה על הרצפה והקירות היו מנוקבים בחורים. הוא אישר כי קיבל את דמי השכירות עד אמצע חודש דצמבר, וסך נוסף של 20,000 ₪ מהערב. באשר למכירת הנכס, העיד כי אינו זוכר מתי נמכר.

7.הנתבע העיד, כי לא קרא את הסכם השכירות לפני שחתם עליו, אם כי חתם עליו מרצונו החופשי. הוא תאר את מערכת היחסים בינו לבין השוכרת ככזו שהיתה לקראת גישושי זוגיות אך לא הבשילה לכך, אם כי אישר כי מסר לה את מספר כרטיס האשראי שלו. הוא אמר, כי היא היתה מפקידה את משכורתה לחשבונו, ולכן אפשר לה התנהלות מסוימת עם כספו. לדבריו, ההסדר הכספי לא נכתב בהסכם השכירות, אך מהמתווך הבין כי הכל בסדר בסידור שכזה, ובלבד שגם הנתבע יהיה חתום "על איזשהו מסמך". הוא לא תבע את השוכרת לאחר הארועים המדוברים. משעומת עם מכתב שכתב בשמו עו"ד גולדברג, לפיו הוא עומד על פינויה של השוכרת מהנכס, ומלין על כך שלא קיבל מפתח, סיפר כי תוכן המכתב לא היה על דעתו, שכן המכתב נכתב לאחר שהנתבע כבר יצא ממשרדו של עו"ד גולדברג לאחר שסיפר לו את סיפור המעשה. הוא העיד, כי השוכרת אמרה לו שהיא אינה משאירה נזקים אחריה, וכי היא סותמת חורים בקירות עם משחת שיניים. הוא אישר כי ידע על ההסדר המתהווה עם השוכרת, ואף ביקש מב"כ התובע להגיע להסדר איתה.

8.הערב העיד, כי אינו מכיר את הנתבע, ולא פגש בו עד ליום הדיון. הוא סיפר, כי היה חבר לעבודה של השוכרת, וחתם כערב לבקשתה, לאחר שהבין כי הוא ערב שני או שלישי. הוא העיד עוד, כי העדיף להתחייב לשלם 20,000 ₪, ובלבד שיוצא מהפרשייה, והבין גם, כי ההסדר פוטר רק אותו מהחוב. מאידך סיפר, כי את הכסף עצמו השיגה השוכרת ומסרה בידיו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ