אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חדד נ' המוסד לביטוח לאומי

חדד נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 09/10/2013 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
3606-07-12
03/10/2013
בפני השופט:
דגית ויסמן

- נגד -
התובע:
נתן זכריה חדד
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
פסק-דין

פסק דין

1.התובע, נהג אוטובוס באגד, טוען לפגיעה בגבו במהלך העבודה ביום 30.1.11 וכן לפגיעה בגב על פי תורת המיקרוטראומה.

להלן נדון בכל אחד מהנושאים בנפרד.

הפגיעה מיום 30.1.11

2.גרסת התובע בתצהירו לאירוע מיום 30.1.11 היא שבאותו יום, בשעות הערב, עלה במדרגות האוטובוס, "פספס" מדרגה, נפל ונחבל ברגלו השמאלית. בעקבות כך חש כאב בגבו. התובע הוסיף שצלצל לסדרן וביקש מחליף ונאמר לו שאין מחליפים בשעות אלה ועד כן המשיך לעבוד עד סיום המשמרת. בתום המשמרת התקשר לנהג ההסעות, מר יעקב חפדי, וביקש שיסיע אותו לביתו.

מטעם התובע התייצב להעיד מר חפדי. על פי עדותו, הוא והתובע חברים טובים מהעבודה. לגבי האירוע, מר חפדי העיד שהוא ראה את התובע צולע בחניון ולשאלתו, התובע השיב שנפל במדרגות.

3.גרסת התובע לאירוע התאונתי אינה נתמכת בתיעוד הרפואי. התובע ביקר אצל רופא יום למחרת האירוע הנטען, ביום 31.1.11 (נ/3), ושם נרשם כי סיבת הפניה כי "מס ימים מתלונן על כאבים באזור מפרק ירך שמאל עם הגבלה בישיבה או נגיעות ישירות. ללא סיפור חבלתי". הממצאים שנרשמו מבדיקת התובע, תואמים את תלונותיו: "רגישות מקומית, ללא סימני חבלה...".

4.בתיעוד הרפואי הסמוך לאירוע הנטען נרשמו תלונות מפי התובע, שאינן כוללות תיאור של נפילה במדרגות או חבלה ואף נרשם במפורש כי התובע לא מסר "סיפור חבלתי". בנוסף, בחלק המתאר את ממצאי בדיקת התובע, נרשם במפורש כי אין סימני חבלה.

על פי ההלכה הפסוקה, יש לתת משקל לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר לקרות הארוע (דב"ע מט/ 0-23 הירשהרון – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 29.11.12).

משקיים רישום רפואי מפורש מזמן אמת, הסותר את גרסתו המאוחרת של התובע, ואין לכך הסבר המניח את הדעת, לא שוכנענו כי אכן אירע אירוע תאונתי ביום 30.1.11. בהקשר זה נציין כי איננו סבורים כי יש בעדותו של מר חפדי לסתור את הרישום הרפואי, באשר על פי עדותו הכנה, הוא והתובע נמצאים בקשרי חברות ומכל מקום, העד לא ראה בעצמו את הנפילה הנטענת, אלא רק מסר דברים ששמע מפי התובע.

על כן דין התביעה בחלק זה להידחות.

התביעה על פי תורת המיקרוטראומה

5.על פי ההלכה הפסוקה, "לגבי מי שהינו נהג במקצועו והוא נוהג במשך שנים רבות בכבישים משובשים שעות מספר מדי יום, והוא סובל עקב כך מליקוי בגבו, ייתכן שלגביו אותה פגיעה אכן תוכר כפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה" (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 529 (1999)). יחד עם זאת, העובדה כי פלוני הוא נהג אינה יוצרת חזקה אוטומטית בנושא, ויש להניח לשם כך תשתית עובדתית מתאימה (עב"ל (ארצי) 342/09 מוסקל - המוסד לביטוח לאומי, 9.3.10).

6.מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי לגרסתו הכללית בתצהיר, אין כל תימוכין. כך, למשל, בעוד בתצהיר טען שהוא עובד 12 שעות ביום, התברר בחקירה הנגדית כי אין המדובר ב – 12 שעות נהיגה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 1-2). לגבי אורך המסלולים, התובע העיד ש"זה משתנה" (שם בשורות 3-4). התובע אף העיד שהוא נהג בכל הקווים, גם הקצרים שאורכם 25 דקות וגם נסיעות ארוכות לאילת (שם שורה 6 ובעמוד 7, שורות 6-8).

התובע אישר שנהג על סוגי אוטובוסים שונים ואין זה סביר שכל האוטובוסים היו בעלי כסאות לא תקינים. מכל מקום, התובע אף לא טען מה היה חלקם של הכסאות הלא תקינים עליהם ישב בזמן העבודה, לעומת כלל זמן הנהיגה. בהקשר זה יצויין כי למרות עדות התובע כי ב"אגד" ישנו רישום של האוטובוסים עליהם נהג, זה לא הוצג.

משהתובע נדרש לתיאור של מסלול קו אחד – קו 249, תיאר מסלול בין עירוני, שלטענתו עובר גם בתוך הערים. יחד עם זאת, התובע הודה כי הנסיעה במסלול זה כרוכה בשעות העומס בפקקים, שאז ברור שיש משמעות פחותה, אם בכלל, לנסיעה על פסי הרעדה או בורות בכביש. התובע התקשה להזכר ב"במפרים" בחלק של אותו מסלול העובר בעיר פתח תקווה. כאשר נדרש להעריך את מספר ה"במפרים" במסלול זה, התובע השיב שאינו יכול להשיב על השאלה ("זה קו מאד ארוך, איך אני יכול לספור אותם?").

7.לאמור לעיל נוסיף, כי על פי ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל, ניתן להכיר בפגיעה בגב של נהג, על פי תורת המיקרוטראומה, כאשר מדובר נהיגה במשך שנים רבות. על פי אישור המעסיק ועדות התובע, מדובר בשנים בודדות (15.8.07 עד תחילת שנת 2011 – נ/1 ועמוד 6 לפרוטוקול, שורות 26-28). גם עובדה זו תומכת במסקנה כי יש לדחות את התביעה על פי תורת המיקרוטראומה.

8.בהערכת מכלול העובדות שפורטו לעיל, הגענו למסקנה כי לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית שניתן להעביר למומחה על מנת שיחווה דעתו בשאלה הרפואית על פי תורת המיקרוטרואמה. עדותו של התובע היא כה כללית וחסרת פרטים מהותיים, שאין מנוס מדחיית התביעה גם בחלק זה.

9.סוף דבר – התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ