אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חדד נ' המוסד לביטוח לאומי

חדד נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 14/04/2013 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
17204-05-12
27/03/2013
בפני השופט:
צבי פרנקל

- נגד -
התובע:
דוד חדד ()
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
פסק-דין

פסק דין

1.הוועדה הרפואית לעררים בהחלטתה מיום 29.2.12 קבעה כי לא חלה החמרה בדרגת נכותו הצמיתה של המערער בגין תאונה מיום 7.6.07 והותירה את דרגת הנכות בשיעור של 71%.

2.המערער טוען כי הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים המלמדים על פגיעה נפשית משמעותית יותר. לטענת המערער ועדה רפואית משנת 2010 טעתה כאשר שללה קשר סיבתי בין התאונה לטנטון ממנו הוא סובל לכן על הוועדה נשוא הערעור היה לדון מחדש בקשר הסיבתי. המערער טוען כי על הוועדה היה לנמק האם קיימים ממצאים המלמדים כי הוא עבר אירוע מוחי בעקבות התאונה, מאחר ולאור נתון זה שללה ועדה קודמת בעבר קשר סיבתי לטנטון, לטענתו לא הוכח כי עבר אירוע מוחי ולכן לא היה מקום לשלול קשר סיבתי בין הטנטון לתאונה. כמו כן טוען המערער כי טעתה הוועדה כאשר שללה קשר בין התאונה לבין המצב הקוגנטיבי שלו אלא ייחסה זאת לתהליך דמנטי בלבד. לאור זאת מבקש המערער להשיב את עניינו אל הוועדה הרפואית על מנת שתדון בתחום הנפשי, תדון מחדש בקשר הסיבתי בין ליקויי השמיעה והטנטון לבין התאונה, ותדון בקשר הסיבתי בין התפקוד הקוגנטיבי לבין התאונה.

3.בדיון המקדמי הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לנכות הנפשית- ולפיה יש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה על מנת שתשקול החלטתה בנוגע לתחום הנפשי זאת לאור פרוטוקול ועדה לנכות כללית מיום 4.10.10 בו נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 20% בגין PTSD.

4.באשר לשאר טיעוני המערער טוענת ב"כ המשיב - כי בתחום האף אוזן גרון הוועדה מיום 17.1.10 שללה קשר סיבתי כאשר בפניה עמדה חוות הדעת של ד"ר זליג כאשר ציין במפורש כי לא היו תלונות על טנטון לאחר התאונה וכי אלו החלו לראשונה ב-12/07 לאחר אירוע מוחי. ב"כ המשיב טוענת כי מדובר בהחלטה חלוטה, לטענתה ועדה רפואית מאוחרת לא רשאית לשנות קביעה זו. באשר לטענות המערער בקשר לתחום הקוגנטיבי, טוענת ב"כ המשיב כי הוועדה שללה כל קשר בין התהליך הדמנטי וההתדרדות הקוגנטיבית לבין התאונה ולכן דין הערעור בעניינים אלו להידחות.

5.הוועדה נשוא הערעור התכנסה בשתי ישיבות. בישיבה הראשונה ביום 27.10.11, כתבה בפרק הסיכום והמסקנות:-

"לצורך סיכום הוועדה מבקשת האבחון נוירופסיכולוגי לציין כי מדובר בתובע אשר סבל מ- C.V.A כחצי שנה לאחר התאונה הנידונה ובבדיקה מ- 15.6.08 ההתרשמות היתה כי אין עדות ל- PTSD . 2. חוו"ד אורטופד לעניין תלונותיו על החמרה בכתפיים. 3. חוו"ד אורולוג תוך קביעת קשר סיבתי בין הדימום בשתן והמחלה הממארת שסבל לטענתו בגין המחלה הנידונה. 4. חוו"ד כירורג לעניין תלונותיו על הבקע במפשעה בין קביעת קשר סיבתי. סיכום ללא נוכחות. הוועדה מבקשת לדון בתיק כתיק בודד בועדה לאור מורכבותו ועיון במסמכים הרבים שבתיק."

המומחה האורטופדי ד"ר טים כתב בפרק הסיכום והסמקנות ביום 28.11.12:-

"היועץ קובע כי אין החמרה במצבו ונכותו שנקבעה בגין הכתפיים 15% לפי סעיף 41(4)ב עבור כל כתף תואמת את מצבו."

המומחה האורולגי ד"ר גורן כתב בפרק הסיכום והסקנות ביום 26.1.12:-

"מדובר בהמטוריה על רקע TCC, אין קשר סיבתי בין ההמטוריה (תחלואתית) לבין תאונת העבודה".

ביום 29.2.12 התכנסה שוב הוועדה וכתבה בפרק הסיכום והמסקנות:-

"מבחינה פסיכאטרית הוועדה דוחה את הערר מאחר וממצאי האבחון מצביעים על PTSD בעוצמה קלה עד בינונית התואמת לנכות שיעור 10% לפי סעיף 34(ב) כפי שנקבע בועדה מדרג I, חלק מהידרדרות הנוירוקוגנטיבית במצבו נובעת מתהליך דמנטי שהוא בעל מהלך של הידרדרות לכן הוועדה קובעת כי אין קשר סיבתי בין התפקוד הקוגנטיבי שעלול להידרדר ולבין התאונה הנידונה זאת לאור העדר קשר סיבתי בין תהליך דמנטי לתאונה הנידונה. מבחינת א.א.ג הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי כבר בוועדה רפואית מ- 17.1.10 נקבע כי אין קשר סיבתי בין תלונות בתחום א.א.ג ולבין התאונה הנידונה ולכן לא תיתכן החמרה בתחום הנובעת מהתאונה הנידונה. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר טים יעקב אורטופד 28.11.01 ומקבלת את מסקנותיו שאין החמרה בתחום האורטופדי, הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר פיידין כירורג מ- 5.12.11 ומקבלת מסקנותיו שאין קשר סיבתי בין החבלה הנידונה ולבין הופעת הבקעים המפשעתיים. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"רגורן אורולוג מ- 26.1.12 ומקבלת מסקנותיו שאין קשר סיבתי בין ההמטוריה תחלואתית ולבין התאונה הנידונה. לסיכום הוועדה דוחה את הערר ומשאירה על כנה את החלטת הועדה מדרג I, נכות שיעור 10% לפי סעיף 29(5)(א)(I), נכות בשיעור 10% לפי סעיף 75(2)(ב), נכות בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב), דיון בתקנה 15/16: הוועדה מפעילה את תקנה 15 במלואה לא יוכל לחזור לעבודתו ואכן לא חזר ובכך מקבלת את המלצת ועדת הרשות מ- 19.5.09."

6.לשלמות התמונה מצאתי להציג את החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.1.10 שככתבה בפרק הסיכום והמסקנו:-

"בהמשך לישיבת הועדה מיום 13.12.09, אשר התכנסה בתוקף פסק דין מיום 12.10.09. מבחינה אורטופדית נכותו בגין כתף ימין בשיעור 15% לפי סעיף 41(4)ב', בגין כתף שמאל נכותו בשיעור 15% לפי סעיף 41(4)ב', מבחינה נוירולוגית נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 29 (5)א'I. בגין הצלקת נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 75(2)ב', הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר זליג א.א.ג מ- 4.1.10 ומקבלת חוו"ד, כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום א.א.ג לבין התאונה הנידונה"

ד"ר זליג כתב ביום 4.1.10:-

"הפוסק עיין בפס"ד מיום 12.10.09 ובמסמכים שבתיק מהם עולה שחצי שנה לאחר התאונה (14.11.07) עבר התובע CVA ותלונותיו על קושי ובליעה וטנטון החלו לראשונה בחודש 12/07 דהיינו לאחר האירוע המוחי, בדו"ח מיון לאחר התאונה אין תלונות על טנטון. אי לכך לדעת הפוסק אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום א.א.ג לבין התאונה מיום 7.6.07."

7.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור בנוגע לטנטון- להידחות. ועדה רפואיות קודמת שללה קשר סיבתי בין התאונה לבין פגיעה בשמיעה. ועדה רפואית ביום 17.1.10 אימצה את חוות דעתו של ד"ר זליג שקבעה שאין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום א.א.ג לבין התאונה. ד"ר זליג התבסס על מסמכים רפואיים מהתיק הרפואי על המועד שבו התלונן לראשונה בתחום א.א.ג וקבע את קביעתו אותה אימצה הוועדה. הכלל הוא שקביעת ועדה רפואית בעניין שלילת קשר סיבתי היא קביעה חלוטה ואין ועדה מאוחרת מוסמכת לשנותה.

לא מצאתי שיש לסטות מהכלל גם אם היום טוען המערער שלא עבר אירוע מוחי בשנת 2007. קביעת המומחה הרפואי התבססה לא רק על אירוע מוחי אלא על עיתוי התלונות ביחס לתאונה ולאחר שבחן את התיק הרפואי. לכן בעניין שלילת הקשר הסיבתי בין התאונה לטנטון ולפגיעה בשמיעה לא נפל פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין.

8.באשר לתפקוד הקוגנטיבי- טוען המערער שטעתה הוועדה כששללה קשר סיבתי בין התאונה לבין המצב הקוגנטיבי שלה וזאת לאור קביעתה כי המערער עבר אירוע מוחי. המערער טוען כי ממצא בדיקת CT עם חומר ניגוד מלמד שלא עבר אירוע מוחי. המסמכים הללו הונחו בפני הוועדות בעבר, עם זאת ד"ר רון גאנין פסיכולוג קליני מומחה ונוירופסיכולוג (מומחה מטעם המשיב) כתב בסיכום חוות דעתו מיום 16.11.11:-

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ