אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חב' א.ט.שירותים נ' אגמי ואח'

חב' א.ט.שירותים נ' אגמי ואח'

תאריך פרסום : 27/04/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום רמלה
1825-08
26/04/2011
בפני השופט:
ד"ר עמי קובו

- נגד -
התובע:
חב' א.ט.שירותים
הנתבע:
שלמה ליאור
פסק-דין

פסק דין

רקע

לפניי תביעה על סך 57,519 ₪. התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירות אחסנה, ביצוע צווים ופעולות מבצעיות בענף ההוצאה לפועל ובתי-משפט, ובכלל זה גרירה ואחסנה של כלי רכב. ביום 18.6.06 נתפס על-ידי היחידה לפיקוח על המוצר והחי של משרד החקלאות (להלן: "יחידת פיצו"ח" או "היחידה") רכב מסוג טרנזיט (להלן: "הרכב"), בחשד ששימש להברחת ביצים. הרכב נגרר ואוחסן במשרדי התובעת. נתבע 1, מר בנימין אגמי, נמחק מן התביעה בהסכמה. נתבע 2, מר שלמה ליאור (להלן: "הנתבע") היה המחזיק והבעלים של הרכב במועדים הרלוונטיים. הרכב שהה במחסני התובעת במשך שנתיים.

התובעת עותרת להורות לנתבע לפצותה בגין דמי הגרירה והאחסנה של הרכב מאז תפיסתו.

טיעוני הצדדים

לטענת התובעת הרכב נתפס כאשר היה בחזקתו של הנתבע. הנתבע לא פנה לתובעת לשם קבלת הרכב. התובעת פנתה בכתב לנתבע, כדי שיגיע להסדיר את חובו ולקבל לידו את הרכב, אך ללא הועיל.

לטענת הנתבע במועד תפיסתו, הרכב היה מושבת עקב תקלות מכאניות ולא ניתן היה להזיזו אלא על-ידי גרירתו. רכבו נתפס על-ידי יחידת הפיצו"ח אך התובעת סירבה לשחררו והפנתה אותו ליחידה אשר סירבה לשחררו גם כן. עוד טוען הנתבע כי יחידת הפיצו"ח הפרה את חובתה לפי סעיף 26 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ"ה-1985 (להלן: "פקודת מחלות בעלי חיים" או "הפקודה") לדווח לבית-המשפט על התפיסה, ורק בכפוף לצו שיפוטי ניתן לעכב את הרכב. לפיכך טוען הנתבע כי אינו חב לתובעת דבר שכן המחלוקת היא בינו לבין משרד החקלאות ולא בינו לבין התובעת, הואיל ואינו קשור להסכם שבין התובעת למשרד החקלאות.

עדויות

מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר יעקב אלעזר, מפקח מטעם יחידת הפיצו"ח. לדבריו, ביום האירוע קיבל הודעה כי מועברות ביצים בין רכבים וישנו חשד לעבירה על החוק (ס' 3). כשהגיע למקום זיהה את הנתבע וביקש ממנו להתלוות לניידת המשטרה. כאשר ביקש את רשותו של הנתבע לערוך חיפוש ברכב הלה טען כי הרכב אינו שלו (ס' 8). ברכב נמצאו ביצים שבורות. בסמוך לרכב חנתה משאית ובתוכה כ- 500 תבניות ביצים (ס' 10). בהמשך לכך הורה על תפיסת הרכב, הואיל והיה לו יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה והרכב ותכולתו עשויים לשמש כראיה בבית-המשפט וזאת מתוקף סמכותו לפי סעיף 26 לפקודה (ס' 14).

מר אלעזר העיד בבית-המשפט כי לא נכח כאשר התבצעה לכאורה העברת הביצים בין הרכבים. עוד העיד כי מחוץ לרכב היו סימני קליפות וקרטונים של ביצים, אך ברכב לא היו ביצים ורכב פרטי נוסף נתפס במקום (עמ' 7, ש' 22-23). במשאית שהייתה במקום היו ביצים, אך האנשים הנוספים שהיו במקום נסו, חלקם באמצעות המשאית. את הרכב הורה לגרור, על אף שלא היו בו ביצים, כיוון שקיבל הוראה לעשות כן. לדבריו, היה לו יסוד סביר להניח כי החתימה על הביצים הייתה מזויפת, ויום למחרת נמצאה המשאית ונערכה בדיקה בעניין (עמ' 9). עוד העיד כי לא תפס את תיקו של הנתבע (עמ' 9, ש' 26), שם היו החשבוניות בגין הביצים (עמ' 10, ש' 15-16). לדבריו, אין זה הכרחי שרכב הכשיר לנוע בכביש ייגרר, ויתכן מצב בו בעל הרכב ינהג בעצמו כשלצידו יושב מפקח. במקרה זה לא זכר אם רכבו של הנתבע יכול היה לנוע (עמ' 10).

עוד הוגש תצהירו של מר יהודה ביבס, מנהל תחום אחסנה בתובעת בזמנים הרלוונטיים. מתצהירו עולה כי זמן קצר לאחר גרירת ואחסנת הרכב יחידת פיצו"ח הודיעה לחברה כי ניתן לשחרר את הרכב לידי הנתבע, אך הלה לא היה מוכן לשאת בתשלום דמי האחסנה והגרירה (ס' 8). לאחר מספר חודשים הועבר הטיפול לעורך דין. ראשית פנה עורך הדין לנתבע 1, ומשזה העביר לו את הצהרתו של הנתבע על כך שהוא קנה את הרכב בתאריך 14.12.05 פנה עורך הדין לנתבע (ס' 9-12). עוד טען כי התובעת פעלה בהתאם להסכם בינה לבין יחידת הפיצו"ח, ובהתאם להוראותיה (ס' 16).

בעדותו בבית-המשפט מסר מר ביבס כי מאז שנתפס הרכב ועד שקיבל את האישור לשחרורו הנתבע הגיע למגרש, שוחח עמו, שאל לעניין עלות שחרורו וניסה להתחמק מתשלום (עמ' 12, ש' 7-11). לדבריו אין לו הסכם עם הנתבע, אך מכוח הסכמיו עם יחידת הפיצו"ח ועם משרד החקלאות, הקובעים כי נושא התשלום הוא בינו לבין בעל הרכב, על הנתבע לשלם (עמ' 13).

עוד הוגש מטעם התובעת תצהירו של מר אבי בן-שושן, סגן מנהל יחידת פיצו"ח. לדבריו, ביום האירוע הגיעה היחידה למקום עקב קריאה של המשטרה, כיוון שנתפס רכב ובו 500 תבניות ביצים החתומות בחותמת החשודה כמזויפת. בגין חשד לעבירה נתפס הרכב, לפי סעיף 26 לפקודה (ס' 4). עוד טען כי אי הודעה לבית-המשפט בעניין תפיסת הרכב אינה פוגעת בסמכות לבצע תפיסה שכזו והיא אינה תלויה בקיומו של צו מטעם בית-משפט (ס' 5). ביום 26.6.06 הודיעה היחידה לתובעת כי ניתן לשחרר את הרכב. עוד מסר כי ההסכם בין היחידה לבין התובעת הינו כי כל כלי רכב אשר נתפס בחשד לביצוע עבירה ייגרר על-ידם ויאוחסן בחניונם. ההסכם אף קובע את הסכומים עבור החזרת הרכב והוא משקף את עמדת משרד החקלאות בעניין העלויות המתאימות (ס' 2; 8).

בעדותו בבית-המשפט מסר מר בן שושן כי לא היה בשטח ביום האירוע. עוד העיד כי לאחר תפיסה כעקרון יש להגיש הודעה לבית-המשפט (עמ' 3, ש' 26-27). לדבריו, הוא אינו יודע אם הודעה כזו הוגשה לבית-המשפט במקרה דנן, והדבר לא נעשה דרך קבע על-ידי התובעת (עמ' 4, ש' 15-16). לדבריו, הנתבע עוכב בחשד להברחת ביצים. מעבר לכך לא זכר דבר הקשור באירוע.

הנתבע הגיש תצהיר מטעמו, לפיו ביום האירוע נסע לסייע לחבר וחלף על פני רכב אשר בבעלותו ואשר הושאר בצידי הכביש הואיל ונתקע עקב בעיות מכאניות. לדבריו, הבחין במשאית אשר פרקה עגלות בסמוך לרכב. נהג המשאית מסר לו כי העגלות נפלו מהמשאית (ס' 5). בסמוך לכך הגיעה יחידת הפיצו"ח, אשר תפסה את רכבו (ס' 6). בהמשך נלקח לתחנת משטרה. בסמוך לתפיסת הרכב פנה לנציגי התובעת וביקש כי רכבו ישוחרר, אולם אלו סרבו לעשות כן והוא הופנה ליחידה, אשר גם בפניה ביקש לשחרר את רכבו ונענה בשלילה. עוד הצהיר כי רכבו הוחזק במגרשי התובעת ללא צו שיפוטי ובניגוד לפקודה. מעולם לא נאמר לו כי הוא יכול לשחרר את הרכב, ומעולם לא סרב לעשות זאת (ס' 18). מעולם לא טען כי הרכב אינו בבעלותו (ס' 19). ברכבו לא היו ביצים או קרטוני ביצים שבורות (ס' 21) ומעולם לא החזיק בחשבוניות של ביצים (ס' 23).

בבית-המשפט העיד כי התובעת לא אפשרה לו לשחרר את הרכב והפנתה אותו ליחידת הפיצו"ח פעם אחר פעם, ומשם גם לא נענה. לדבריו: "אם אחרי שבועיים הייתי יכול להוציא את הרכב הייתי משלם ותובע אותם." (עמ' 16, ש' 3), וזאת על אף שהרכב לא היה תקין, הואיל ועלויות החזקתו במגרש היו גבוהות. לדבריו, נספח ה' לתצהירו של בן שושן, המאשר לו לשחרר את הרכב, הינו מסמך שמעולם לא קיבל אותו לידיו (עמ' 16, ש' 18-19). עוד העיד כי עצר לראות מה נעשה סביב רכבו העומד הואיל ועסק בעברו בהובלת ביצים והיה סקרן לגבי המתרחש במקום (עמ' 17, ש' 13-14). את נהג המשאית לא הכיר.

דיון

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה בעיקרה להידחות. להלן אפרט את נימוקיי:

המסגרת הנורמטיבית

בנוגע לסוגיית היריבות, הרי שהיריבות בין הצדדים אינה נסמכת על ההסכם שנערך בין התובעת לבין ממשלת ישראל ומשרד החקלאות (נספח א' לכתב התביעה). הנתבע אינו צד להסכם זה ואין בכוחו של הסכם בין שני צדדים כדי להטיל חבות על צד שלישי. לפיכך, היריבות בין הצדדים נוצרת לא מכוח החוזה, אלא מכוח החוק כמפורט להלן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ