אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חברת סלעית (מישור אדומים) מחצבה ומפעל אבן לבנייה ו ואח' נ' משרד המשפטים/האפוטרופוס/הכונס הר ואח'

חברת סלעית (מישור אדומים) מחצבה ומפעל אבן לבנייה ו ואח' נ' משרד המשפטים/האפוטרופוס/הכונס הר ואח'

תאריך פרסום : 28/04/2013 | גרסת הדפסה
פר"ק
בית המשפט המחוזי ירושלים
41328-08-11
17/04/2013
בפני השופט:
דוד מינץ

- נגד -
התובע:
תעשיות רדימיקס ישראל בע"מ
הנתבע:
1. עו"ד עמי פולמן
2. הנאמן
3. סלעית (מישור אדומים) מחצבה ומפעל אבן לבנייה ואגרגטים בע"מ
4. סלעית האדומים מחצבה ומפעל לעיבוד אבן בע"מ
5. כונס הנכסים הרשמי

פסק-דין

פסק דין

ערעור על החלטת המשיב אשר מונה כנאמן בהקפאת הליכים של חברת סלעית (מישור אדומים) מחצבה ומפעל אבן לבנייה בע"מ (להלן: "הנאמן" ו"החברה" בהתאמה) במסגרתה דחה את תביעת החוב שהגישה המערערת כנגד החברה בסך של 2,209,815 ₪ ואת הודעת הקיזוז של המערערת בסך של 383,626 ₪.

החלטת הנאמן נשוא הערעור

1. תביעת המערערת הייתה בנויה משני מרכיבים. האחד, תביעה לשיפוי בשל פיצויים בסך כולל של 155,000 ₪ ששילמה לטענתה לשני לקוחות (משפחת רחובי ומשפחת אילון, להלן: "הלקוחות") שנפגעו כתוצאה מאגרגטים (חצץ המשמש בתהליך בנייה לשיפור חוזק בטון) שהחברה סיפקה למערערת והיא הכינה באמצעותם תערובת בטון ללקוחות. השני, תביעה לתשלום בסך של 2,151,815 ₪ בגין רכישת אגרגטים בשנים 2010 ו-2011 על ידי המערערת מצדדים שלישיים לאחר שנבצר מהחברה לספקם לה. כן טענה המערערת לקיזוז סך של 386,626 ₪ מיתרת התמורה שהגיעה לחברה מהמערערת בגין אספקת אגרגטים.

2.את הרכיב הראשון בתביעת המערערת דחה הנאמן בשל העדר חוות דעת המאששת את טענותיה. הנאמן ציין כי לא הוכח כי הכשל בבטון שסיפקה המערערת ללקוחות נבע מאגרגטים לקויים ולא מחומר אחר ממנו מורכב הבטון. הנאמן הוסיף כי המערערת לא הוכיחה כי הבדיקה שביצעה בה גילתה ליקויים באגרגטים נעשתה בבטון שסופק ללקוחות, כי האגרגטים שסופקו ללקוחות נתקבלו מהחברה וכי אגרגטים אלו הם מקור הכשל בבטון. גם לא הוכח כי הכנת הבטון נעשתה כנדרש. גם תשלום הפיצוי ללקוחות לא הוכח. צוין גם, כי ביום 23.05.11 סיפקה החברה למערערת אגרגטים שהמערערת מצאה אותם כלקויים כבר באותו יום, אך הדבר לא מנע ממנה להכין בטון תוך שימוש באגרגטים אלו. הנאמן הוסיף כי המערערת לא דרשה חוב זה משנת 2008 ועד היום. מה גם, שהמערערת יכולה הייתה להקטין את נזקיה באמצעות הפעלת פוליסת הביטוח שהייתה לה.

3.ובאשר לרכיב התביעה השני. טענת המערערת בעניין זה הייתה כי על אף שההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 19.02.07 היה בתוקף עד ליום 31.12.09, הצדדים המשיכו לנהוג על פיו גם לאחר מועד זה, ולכן יש לחייב את החברה בגין רכישת אגרגטים על ידי המערערת אצל צדדים שלישיים גם בשנים 2010 ו-2011. ואולם הנאמן קבע בהחלטתו כי הצדדים לא נהגו לפי ההסכם ביניהם לא רק בשנים שלאחר שפג תוקפו אלא עוד בתקופה בו הוא לכאורה היה בתוקף. כראייה לכך הצביע הנאמן על סעיף 2ב' בהסכם הקובע כי מתוך חומרי הגלם שהמערערת תזמין מהחברה יהיו לפחות 32% של חומר מסוג גרוס/מודרג, אך בפועל לא נעשה כך. זאת ועוד, לפי הוראות סעיף 2ב' להסכם במקרה שייבצר מהחברה לספק למערערת את חומרי הגלם הנדרשים והמערערת תרכוש אותם מצדדים שלישיים, זכותה של המערערת כלפי החברה הוא לקיזוז הפרשי עלויות החומר שהיא רכשה מצדדים שלישיים בלבד, אך היא אינה זכאית לשיפוי. באשר לזכות הקיזוז קבע הנאמן כי המערערת כלל לא הייתה רשאית לקזז את חובה לחברה, שכן במועד נתינת האשראי לחברה, המערערת ידעה כי החברה עשתה מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשה לפשיטת רגל כנגדה. הנאמן הוסיף וקבע כי גם לוּ היה מקום להניח קיומו של הסכם בהתנהגות בין הצדדים, אין מקום לחייב את החברה בשיפוי המערערת מכוח דיני התרופות החוזיים, שכן המערערת ידעה על קשייה הכלכליים של החברה ופעולתה ברכישה מצדדים שלישיים תוך כוונה לחייב את החברה בהפרשים עולה כדי חוסר תום לב ואף כפייה ו/או עושק. על כל אלו ציין הנאמן כי ממכתביה של המערערת לחברה מיום 5.09.11 ומיום 7.09.11 עולה כי היא ראתה את היקף חובה של החברה כלפיה, לאחר קיזוז חובה לחברה (בסך של 383,623 ₪), בסך של 95,064 ₪ בלבד. משכך, הנאמן דחה את תביעת החוב של המערערת במלואה, כמו גם את טענת הקיזוז שלה, ומכאן הערעור שבפני.

טענות הצדדים בערעור

4.לטענת המערערת, לא היה מקום לדחות את תביעתה לשיפוי בגין אספקת החומר הלקוי ללקוחות בשל העדר חוות דעת. לדבריה, די היה בחומר הרב שצורף לתביעת החוב, בכללו תצהירי מהנדסים וטכנאים מומחים ותוצאות בדיקת מעבדה, כדי להוכיח את טענותיה. בידיה גם תוצאות בדיקת הבטון שסופק ללקוחות בהתאם לתקן הישראלי ממנה עולה כי הכשל היה באגרגטים. ביחס לתשלום ללקוחות, המערערת הצטיידה בתצהירי מנהליה. לדבריה, היא לא הפעילה את פוליסת הביטוח מפני שהדבר לא השתלם לה מבחינה כלכלית לאור גובה ההשתתפות העצמית.

5.באשר לרכיב התביעה השני נטען כי מהמסמכים והתצהיר שצרפה המערערת לתביעת החוב שלה עולה, כי בניגוד לאמור בהחלטת הנאמן, בשנים 2010 ו-2011 הצדדים המשיכו את ההתקשרות ביניהם בהתאם לתנאי ההסכם. בשל קשייה של החברה לספק את האגרגטים היא נאלצה "לרעות בשדות זרים" ולשלם מחיר גבוה בהרבה מהמחיר עמו הסכימה עם החברה. קושי זה היה קיים בחברה גם בשנת 2009 ובניגוד לקביעת הנאמן, המערערת קיזזה בפועל בשנה זו הפרשי תשלומים ששילמה ביתר לצדדים שלישיים. אכן, המערערת נעתרה לבקשת החברה להימנע מהקיזוז בשל קשייה הכלכליים, אך היא עשתה זאת לפנים משורת הדין ומבלי לוותר על זכויותיה לפי ההסכם. לטענת המערערת, החל מיום 16.06.11 החברה פסקה כמעט כליל לספק את האגרגטים תוך חשיפת המערערת לתביעות ענק מצד הקבלנים להם הייתה המערערת מחוייבת. למערערת לא נותרה ברירה אלא לרכוש את האגרגטים מצדדים שלישיים ושמרה לעצמה את הזכות לפי ההסכם לתבוע את ההפרשים מהחברה. קביעת הנאמן כי המערערת הייתה רשאית אך לקזז את ההפרשים מחובהּ כלפי החברה, אך היא אינה זכאית לקבל את ההפרשים שלא על דרך של קיזוז אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם. גם קביעת הנאמן כי היא אינה זכאית לקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") אין בה ממש, שכן זכותה של המערערת לקיזוז אינה על יסוד סעיף זה כי אם על יסוד סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). חובה של החברה למערערת הינו חוב קצוב שזמן פירעונו הגיע, ובנסיבות אלו טענת הקיזוז קודמת לסיום תקופת הקפאת ההליכים של החברה, ואין תחולה לסעיף 74 לפקודה. לחילופין נטען כי קיימת למערערת זכות קיזוז גם לפי סעיף 74 לפקודה, שכן חיובה כלפי החברה צמח בטרם ידעה על "מעשה פשיטת הרגל" של החברה. ידיעתה על מצבה הכלכלי הקשה של החברה אינו משנה לעניין זה, שכן היא לא צפתה כי המצב יתדרדר עד לכדי הקפאת הליכים וציפתה לשיפור במצבה הכלכלי של החברה. לדברי המערערת, המכתבים ששלחה לחברה מהם ביקש הנאמן ללמד כי היא ראתה את חוב החברה כלפיה על סך של 95,064 ₪ בלבד, מתייחסים אך לנזקים שנגרמו למערערת מההפסקה החד צדדית ופתאומית של החברה באספקת החומר בחודש יוני 2011. הא ותו לא. בסיום נטען כי אין ממש בקביעות הנאמן באשר לעושק וכפייה.

6.בתגובה לערעור טען הנאמן כי החלטתו מדברת בעד עצמה וכי אין מקום להיעתר לערעור. הוא ציין כי תחילה הגישה המערערת תביעת חוב בה הרכיב הראשון כלל חוב בגין תשלום פיצוי בשל אספקה של בטון לקוי ללקוח בשם יניב אליאס בסך של 58,000 ₪ כתוצאה ממחדלי החברה. התביעה בגין פיצוי ללקוחות רחובי ואילון בסך של 155,000 ₪ הועלתה רק במסגרת תביעת חוב מתוקנת שהוגשה על ידי המערערת לאור ההחלטה שניתנה בהסכמה בערעור שהגישה על הכרעה קודמת שלו לפיה תוגש תביעת חוב מתוקנת. הטענה בדבר אספקת בטון לקוי ללקוח אליאס הושמטה מתביעת החוב המתוקנת. הנאמן גם הוסיף כי לפי האמור בערעור, המערערת סיפקה ללקוח אילון חומר לקוי ביודעין ולמצער יש לייחס לה אשם תורם. באשר לרכיב השני בתביעת המערערת ציין הנאמן כי המערערת לא הפנתה במהלך השנים 2010 ו-2011 כל מכתב דרישה לחברה המעיד על החוב שנטען לראשונה במסגרת תביעת החוב.

7.במסגרת הדיון שהתקיים ביום 11.04.13 שבו הצדדים על טענותיהם והסכימו כי פסק הדין יינתן על בסיס החומר שבתיק. ב"כ הכנ"ר תמך בדיון בעמדתו של הנאמן.

דיון והכרעה

8.באשר לרכיב הראשון, צודק הנאמן בהחלטתו כי ככלל, המערערת לא תמכה את טיעוניה בדבר השיפוי ששולם על ידה לידי הלקוחות בשל מחדלה של החברה בסיפוק אגרגטים פגומים בראיות, לא באשר לתשלום הפיצוי ללקוחות ולא באשר לאחריות החברה לנזק. כך לא הוכח הקשר בין הליקוי בבטון שסופק ללקוחות לבין החומר שסופק על ידי החברה. בבדיקות של "איזוטופ" ושל המבדקה לבנין ותשתיות בע"מ עליהן מבקשת המערערת להסתמך, צוין אך כי חוזק הבטון אינו מתאים לדרישות ת"י 118, אך אין פירוט באשר למקור הבעייה והאם יש לייחסו לחומר שסופק על ידי החברה, או שמא לחומרים אחרים או לתהליך הכנתו. פשיטא כי אמירתו של מר עדי עזר, מנהל טכנולוגי במערערת, במסגרת תצהירו כי "מניתוח האירוע של הבטון הלקוי ומביצוע בדיקת הגלילים ע"י המבדקה נראה כי הבטון שסופק ליוסף אילון הכיל אותה חרסית כפי שנתגלתה במשלוח הפגום שהוחזר (לחברה – ד.מ.)", אין בה די כדי להטיל את האחריות על החומר שסופק למשפחת אילון לפתחה של החברה, שעה שאין מחלוקת כי לאחר פניית המערערת על כך שהחומר שסופק פגום, הגיעה החברה ונטלה את החומר שסופק. ככל שהחומר שסופק על ידי המערערת למשפחת אילון היה משאריות החומר הפגום שלא נלקח על ידי החברה, אחריותה של המערערת למחדל זה, ככל שהוא אכן התרחש, גדולה בהרבה מזו של החברה.

9.הדברים נכונים גם באשר לחוב הנטען בשל שיפוי משפחת רחובי. בעניין זה ביקשה המערערת לראות הוכחה מספקת בתצהירו של מר שי ברוקס אשר שימש כמנהל טכנולוגי במערערת. אולם אף שלכאורה ניתן להסתמך על תצהירו של מר ברוקס שציין כי ידוע לו שהכשל בבטון שסופק למשפחת רחובי נבע מאספקה לא תקינה של אגרגטים שסופקו למערערת על ידי החברה, התשלום למשפחת רחובי לא הוכח. המערערת ביקשה להסתמך בעניין זה על תצהירו של מר ברעם, מנהל מרחב ירושלים במערערת. ואולם למעשה מר ברעם לא טוען בתצהירו לתשלום ביום ספציפי אלא אך באופן כללי כי המערערת פיצתה את משפחת רחובי בסכום כולל של 110,000 ₪. מצופה היה מהמערערת כי תלווה לכך אסמכתא בדמות קבלה, העתק שיק או אישור בנק על העברת הכספים. העובדה כי המערערת לא יכולה הייתה להצביע על פנייה כלשהי שנעשתה לחברה מאז המועד הנטען לתשלום הפיצוי למשפחת רחובי בחודש אוגוסט 2008 ועד לתביעת החוב, מחזקת אף היא את המסקנה כי המערערת לא הייתה סבורה כי לחברה חוב כלפיה בעניין זה, וגרסתו של מר ברוקס נולדה לאחר מעשה. עובדה היא שבמשך השנים, כל אימת שהיו למערערת טענות כנגד החברה, טענות אלו באו לידי ביטוי מידיי בהתחשבנות השוטפת בין הצדדים, שלא כבעניין זה.

10.ובאשר לרכיב השני במסגרתו תובעת המערערת סך של 2,151,815 ₪ בגין רכישת אגרגטים מצדדים שלישיים לאחר שנבצר מהחברה לספקם לה. ראשית יצוין באשר להיקף הסכום הנתבע, כי במכתב ששלחה עו"ד ביתן מטעם המערערת ביום 7.09.11 לעו"ד יובל ברג'יל, היא ציינה כי חובה של החברה למערערת עומד על סך של 478,687 ₪ בלבד. עו"ד ביתן ציינה כי לאחר קיזוז סכום זה אל מול חובה של המערערת לחברה בסך של 383,623 ₪, נותרה החברה חבה למערערת סך של 95,064 ₪ בלבד. בצדק נטען אפוא, כי מכתב זה מהווה הודאה בדבר היקף החוב ואין כל מקום לטענת המערערת לחוב בסך של 2,151,815 ₪. בהודאה זו נסתתמו טענות המערערת באשר לחוב החברה כלפיה גם לוּ עמדה למערערת זכות שיפוי מהחברה ולא אך זכות קיזוז. טענת המערערת כאילו הודעת הקיזוז התייחסה אך לנזקים שנגרמו למערערת מההפסקה החד צדדית ופתאומית של החברה באספקת החומר בחודש יוני 2011, אינה עולה בקנה אחד עם הודעת הקיזוז שנשלחה לנאמן ביום 5.09.11 והתייחסה אף היא לגובה חובהּ של החברה למערערת בסך של 478,687 ₪ ובמסגרת הודעה זו פורטו ההפרשים בהם נשאה המערערת לטענתה כתוצאה מרכישת אגרגטים מצדדים שלישיים כבר החל מחודש ינואר 2011 ולא רק בחודש יוני 2011 כטענתה כיום. טענת המערערת מצטמצמת אפוא, לסך של 478,687 ₪ בלבד. ומכאן לשאלה האם הוראות ההסכם חלים על יחסי המסחר שבין הצדדים בשנים 2010 ו-2011.

11.אכן, אין שום מסמך המלמד על הארכת תוקפו של ההסכם, ואולם בעניין זה יש רגליים לסברת המערערת כי בהעדר הסכם אחר, ובהינתן שיחסי המסחר בין הצדדים נמשכו, חלו עליהם ההסכמות שבהסכם. העובדה שהמערערת לא רכשה בתקופת ארכה זו חומר בכמות אותה נקבע בהסכם אינה מלמדת כי הצדדים פעלו לפי הסכמה אחרת. מה גם שייתכן שכטענת מר ברעם בתצהירו, החברה היא זו שלא יכולה הייתה לעמוד בהיקף החומר שהיה עליה לספק, מה שהכריח את המערערת להשלים את כמות החומר הנדרש לה מצדדים שלישיים.

12.שאלה אחרת היא האם ההסכם אכן הקנה למערערת זכות תביעה, או שמא אך זכות קיזוז בלבד. בעניין זה צודק הנאמן כי מסעיף 2ב' להסכם עולה כי הצדדים הסכימו כי הדרך היחידה העומדת בפני המערערת לקבלת החזר על הוצאותיה ביתר כתוצאה מרכישת חומר מצדדים שלישיים היא בדרך של קיזוז. אכן, בהסכם לא צוין כי התרופה לה זכאית החברה היא אך ורק "קיזוז" וכטענת ב"כ המערערת המילה "בלבד" אינה מצוינת בסעיף. ואכן, ככלל התרופות בגין הפרת הסכם העומדות למי שהסכם שנכרת עמו הופר הם כלל התרופות הקבועות בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, והעובדה שהצדדים הקנו זכות קיזוז במסגרת ההסכם, באה בדרך כלל להרחיב ולציין במפורש זכות קיזוז מבלי לפגוע בשאר התרופות בכללן תרופת הפיצויים. ואולם עיון בסעיף בכללותו מלמד, כי הצדדים לא ראו את המצב בו לא יעלה בידי החברה לספק את כלל החומר לו התחייבה בהסכם כהפרה, וודאי לא כהפרה יסודית. לשון ההסכם מלמדת כי הצדדים לקחו בחשבון מראש את האפשרות כי החברה תתקשה בהספקת מלוא הכמות, ועל כן ציינו כי במקרה שכזה החברה תעשה מאמצים להשיג את החומר ממקורות אחרים. במסגרת זו הם גם ציינו כי אם לא יעלה בידי החברה להשלים את הכמות, תהא המערערת זכאית לרכוש את היתרה מצדדים שלישיים ולקזז את ההפרש בתמורה מחובהּ לחברה. פרשנות ההסכם מלמדת כי הצדדים התכוונו להקנות למערערת רק זכות קיזוז ולא קבלת פיצוי, שכן כאמור, הם לא ראו בכך הפרה. מסקנה זו מקבלת אישוש מהאמור בסעיף 2ג' להסכם לפיו במידה ובתום שנה קלנדרית יתברר כי אי עמידתה של החברה באספקת מלוא החומר הייתה חד-פעמית בשל תקלה חד-פעמית, הקיזוז יבוטל. משכך, צדק הנאמן בהחלטתו כי למערערת אין זכות לשיפוי על מלוא ההפרש בתמורה ששילמה על האגרגטים שרכשה מצדדים שלישיים אלא אך זכות קיזוז כנגד חובה לחברה, היינו סך של 386,626 ₪.

13. עתה יש אפוא, לדון בשאלה האם קיימת במקרה זה זכות קיזוז למערערת. טענת הנאמן בעניין זה הייתה כי המערערת זכאית לקיזוז אך לפי הוראות סעיף 74 לפקודה, החל גם בהליכי פירוק חברות לפי סעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, ומאחר ולדבריו המערערת אינה עומדת בתנאי הסעיף הואיל ובשעה שנוצר החוב אותו מבקשת המערערת לקזז, היא ידעה כי מצבה הכלכלי של החברה קשה. כראייה הצביעה החברה על תצהירו של מר ברעם בו ציין כי וויתר לחברה באופן זמני על זכות הקיזוז בגין שתי רכישות מספקים אחרים בסך כולל של כ-25,000 ₪ בחודש מאי 2009 לאור בקשתו של נציג החברה מר חזי סורוקה אשר ביקש ממנו לוותר על הקיזוז בשל חשש כי הדבר יוביל לסגירתה של החברה. ואולם, נדמה כי אין לראות בדברים אלו "מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל" שהוא המצב המוגדר בסעיף 74 לפקודה כמונע מנותן אשראי שידע עליו את זכות הקיזוז. אכן, מעשה המאפשר הגשת בקשת פירוק הוא בין היתר, דרישה של נושה לתשלום חוב שהגיע זמן פירעונו והחייב לא שילמו במשך שלושה שבועות. ואולם, במקרה זה החברה לא סירבה לקיזוז חובה למערערת, אלא אך ביקשה ממנה לדחות את הקיזוז למועד מאוחר יותר, ולכל היותר לוותר על זכות זו בנוגע לחוב זה, והמערערת הסכימה. בנסיבות העניין קשה לומר כי המערערת שהמשיכה לעבוד אל מול החברה במשך שנתיים נוספות, ידעה כי החברה עומדת במצב שניתן להגיש כנגדה בקשת פירוק. בנסיבות אלו, העובדה שהודעות הקיזוז נמסרו לחברה לאחר מועד מתן הצו להקפאת ההליכים, ביום 29.08.11, אין בה כדי לשנות, שכן המועד הרלוונטי לזכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודה הוא מועד יצירת החוב בר הקיזוז ולא מועד ההודעה עליו. מה גם, שהודעת קיזוז אחת על סך של 240,000 ₪ מופיעה בחשבונית מתאריך 30.06.11, מועד הקודם למתן צו הקפאת ההליכים. למערערת עמדה אפוא, זכות קיזוז על חובה של החברה כלפיה, הן לפי סעיף 53 לחוק החוזים על חובות בגינן נמסרה הודעת קיזוז עובר למתן צו הקפאת ההליכים, והן לפי סעיף 74 לפקודה על חובות שנוצרו לפני מועד מתן צו ההקפאה בגינן נמסרה הודעת קיזוז לאחר מתן צו ההקפאה. יש גם לדחות את טענת הנאמן כי המערערת וויתרה על זכות הקיזוז העומדת לזכותה לפי ההסכם במסגרת שיחת הטלפון שקיים מר ברעם עם מר סורוקה, שכן די נהיר כי מדובר היה בשיחת טלפון לא מחייבת, בה נתבקש אך לדחות את מועד הקיזוז של אותם 25,000 ₪ עליהם דובר בחודש מאי 2009, וגם אם דובר על וויתור מוחלט על זכות הקיזוז של אותם 25,000 ₪, אין לראות בכך וויתור מוחלט על זכות הקיזוז מכאן ולהבא. ראייה לכך הוא התיעוד והרישום של היקף הסכומים לקיזוז במועדים מאוחרים יותר לאותה שיחת טלפון, רישומים שלא היה בהם צורך לוּ המערערת וויתרה וויתור מוחלט על זכות הקיזוז. המסקנה היא אפוא, כי למערערת אין זכות שיפוי מהחברה כי אם זכות קיזוז בלבד כנגד חובה לחברה בסך של 383,623 ₪.

התוצאה היא אפוא, כי הערעור בכל הנוגע לרכיב הראשון נדחה וכך גם בנוגע לטענת המערערת ברכיב השני כי היא זכאית לשיפוי בסך של 2,151,825 ₪. טענתה היחידה של המערערת המתקבלת היא כי היא זכאית לקיזוז חובה לחברה בסך של 383,626 ₪ כנגד חובה של המערערת כלפיה בגין הפרשי התמורה ששילמה המערערת לרכישת אגרגטים מצדדים שלישיים.

נוכח דחיית רוב רובו של הערעור, המערערת תשא בהוצאותיו האישיות של הנאמן בסך של 10,000 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ