אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חברת דואר ישראל בע"מ ואח' נ' אחמד אבו אל היג'א

חברת דואר ישראל בע"מ ואח' נ' אחמד אבו אל היג'א

תאריך פרסום : 09/08/2017 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
3138-17
08/08/2017
בפני השופטת:
א' חיות

- נגד -
המבקשות:
1. חברת דואר ישראל בע"מ
2. חברת בנק הדואר בע"מ

עו"ד אייל בליזובסקי
המשיב:
אחמד אבו אל היג'א
עו"ד מרזוק צאלח
פסק דין

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.3.2017 בת"צ 10891-03-16 )כב' השופט י' גריל) שקיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב נגד המבקשות.

 

רקע עובדתי והחלטת בית המשפט קמא

 

  1. המבקשת 1 היא חברה ממשלתית לשירותי דואר המפעילה מאות סניפי דואר ברחבי הארץ. המבקשת 2 היא חברה בת של המבקשת 1 האחראית על מתן השירותים הכספיים שמציעה המבקשת 1 ללקוחותיה. ראשיתו של ההליך בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב נגד המבקשות בה טען כי במסגרת עבודתו הוא נזקק באופן שוטף לקבלת שירות מן המבקשות וכי כאשר ביקר בסניפיהן גילה שהן אינן מאפשרות ללקוחותיהן גישה לשירותים ציבוריים. עוד הוסיף המשיב וטען כי מניעת הגישה לשירותים ציבוריים גרמה לו לחוסר נוחות וכי לעיתים הוא נאלץ לרכוש מוצרים בחנויות סמוכות לסניפי הדואר כדי שיתאפשר לו לעשות שימוש בשירותים שבבעלותן. על מנת לעמוד על ממדי התופעה ביקר המשיב בחמישה סניפי דואר של המבקשות ולטענתו בכולם נענה כי אין שירותים במקום או שהשירותים בסניף אינם זמינים לציבור הרחב. המשיב טען כי התנהלות זו נוגדת את ההוראות למתקני תברואה (להלן: הל"ת) שהוצאו מכוח תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970; הוראות חוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968 (להלן: חוק רישוי עסקים); והוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח-1998 (להלן: חוק השוויון), כי היא מהווה עוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) והתעשרות שלא כדין לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט). עוד ציין המשיב כי המבקשות מפעילות למעלה מ- 700 סניפי דואר וכי הוא מבקש לנהל תובענה ייצוגית בשם כל הלקוחות שביקרו בסניפים אלו ב- 7 השנים שקדמו להגשתה של בקשת האישור.

 

  1. בתשובתן לבקשת האישור טענו המבקשות, בין היתר, כי המשיב לא הצליח להצביע על חובה חקוקה כלשהי שהופרה על ידן וכי אף לא אחד ממקורות החוק שצוינו על ידו מטיל עליהן חובה להתקין שירותים בסניפי דואר ולאפשר לציבור הרחב לעשות בהם שימוש. עוד טענו המבקשות כי ההל"ת אליהן מפנה המשיב כעוגן נורמטיבי לטענותיו אינן מחייבות ככל שלא הופקדו במשרדי הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה וכי בכל מקרה הן מהוות לכל היותר הנחיות פנימיות ואינן מקימות חובה חוקית להתקנת תאי שירותים בסניפי דואר או למתן אפשרות לשימוש בהם. עוד הוסיפו המבקשות וטענו כי המשיב לא הוכיח ולו לכאורה קיומם של סניפי דואר שאינם עומדים בתנאים הקבועים בהל"ת בכל הנוגע להתקנת שירותים ציבוריים. בהודעת עדכון שהגישו לבית המשפט המחוזי ביום 15.8.2016, טענו המבקשות כי באותו שלב מתבצעות התאמות בסניפי הדואר על מנת לעמוד בהוראות חוק השוויון וכי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות האמונה על יישום החוק (להלן: הנציבות) אישרה כי ההתאמות המתוכננות עומדות בדרישות חוק השוויון ותקנותיו.

 

  1. בית המשפט קמא הורה ליועץ המשפטי לממשלה להגיש עמדה בהליך וזאת לצורך הכרעה בסוגיית מעמדן הנורמטיבי של ההל"ת ותחולתן על סניפי המבקשות. עמדה זו הובאה בפני בית המשפט ביום 5.12.2016 מפי מינהל התכנון ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (להלן: עמדת היועמ"ש), ולפיה להל"ת תוקף מחייב בשלב שבו מתבקשת בקשה להיתר בנייה וכי זה היה המצב כבר בשנת 1970. עוד צוין בעמדת היועמ"ש כי סניף דואר מוגדר בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 כ"בניין ציבורי" אלא אם כן מדובר בסניף המהווה חלק מבניין מסחרי. משכך, על פי ההל"ת חישוב השירותים הציבוריים שיש להתקין בסניף דואר שאינו ממוקם בתוך בניין מסחרי אינה תלוי בגודל הסניף אלא במספר העובדים והמבקרים בו, וזאת בהבדל מסניף הממוקם בבניין מסחרי אשר חישוב השירותים הציבוריים שיש להתקין בו ייעשה בהתאם לשטחו. כמו כן צוין בעמדת היועמ"ש כי יש להכריע בשאלה האם חלה חובה להתקין שירותים ציבוריים בסניף דואר מסוים בהתאם לשני פרמטרים: הראשון, המועד שבו הוגשה הבקשה להיתר בניה לאותו הסניף ונוסחן של ההל"ת באותו המועד; והשני, סוג הנכס שבו שוכן הסניף.

 

  1. בית המשפט קמא קיבל את בקשת האישור והתיר למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשות. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי שר הפנים פרסם הודעה בדבר אישור הל"ת והפקדתן במשרדי ועדות התכנון והבנייה השונות עוד בשנת 1970 ונוכח חזקת התקינות המנהלית יש לקבוע כי ההל"ת מחייבות החל ממועד זה. עוד קבע בית המשפט קמא כי אף אם בוצעו תיקונים שונים בהל"ת במהלך השנים, הרי שבכל מקרה לא חל שינוי לגבי עצם הצורך בקיום סידורים תברואתיים מינימאליים במבנים שהוראות אלו מתייחסות אליהם. בנוסף על כך קבע בית המשפט קמא כי המשיב הוכיח לכאורה שההל"ת מטילות על המבקשות חובה להתקין שירותים ציבוריים לפחות בחלק מסניפי הדואר המופעלים על ידן וכי חובה זו הופרה על ידן. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי אין צורך להוכיח בשלב זה שהייתה למבקשות חובה להתקין שירותים ציבוריים בכל סניפי הדואר, ונוכח העובדה שבחזקתן של המבקשות כל הנתונים הדרושים לבירור סוגיה זו יש להותיר את הדיון בשאלה זו לתובענה הייצוגית שאושרה. עוד קבע בית המשפט קמא כי הוכח לכאורה שלמשיב וליתר חברי הקבוצה המיוצגת נגרם נזק כתוצאה מהפרת הוראות ההל"ת על ידי המבקשות. מטעמים אלו התיר בית המשפט קמא למשיב לנהל נגד המבקשות תובענה ייצוגית בשם "כל הלקוחות שקיבלו שירות מן ... [המבקשות] במשך שבע השנים האחרונות טרם הגשת בקשת האישור (6.3.16) ונגרם להם נזק, מחמת ... [שהמבקשות] לכאורה לא יישמו לגביהם את חוק התכנון והבניה, והוראות הל"ת עקב אי-התקנת שירותים ציבוריים" (פסקה צ"א להחלטה המאשרת). בית המשפט הוסיף כי אין מקום לאשר את עילות התביעה הנוספות שהועלו על ידי המשיב לפי חוק רישוי עסקים וחוק עשיית עושר ולא במשפט וכי לאור הודעת הנציבות לפיה תכנית ההנגשה שהתקבלה מטעם המבקשות עומדת בדרישות חוק השוויון, הוא אינו רואה לנכון להיזקק לעילה זו ואף מתייתרת השאלה האם למשיב יש עילת תביעה אישית בנושא זה.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור דנן.

 

תמצית טענות הצדדים

 

  1. בבקשת רשות הערעור טוענות המבקשות כי הטעות המרכזית בהחלטתו של בית המשפט קמא נעוצה בכך שאישר את התביעה כייצוגית חרף העובדה שלא הוכח ביחס לאף סניף דואר כי הוא אינו עומד בתנאי ההל"ת. לטענת המבקשות העובדה שבשנת 1970 היו בתוקף הל"ת בנוסח כלשהו, אינה מובילה מאליה אל המסקנה כי הוראות אלו הטילו עליהן חובה להתקין שירותים ציבוריים בסניפי הדואר או שחובה זו הופרה על ידן, ולא ניתן לקבוע זאת ולו לכאורה ללא הוכחת תוכן ההל"ת במועד הרלבנטי – הוא מועד הגשת הבקשה להיתר הבניה. המבקשות טוענות כי אף אם יוכח שהל"ת הופרו בסניף אחד, לא ניתן להסיק כי הן הופרו בסניפים נוספים וכי אף לעמדת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה אין מנוס מבחינה פרטנית של נתוני הסניפים השונים והוראות החוק החלות בעניינם. מטעם זה סבורות המבקשות כי בקשת האישור נטולת תשתית עובדתית מספקת ויש לדחותה. עוד מלינות המבקשות על הגדרת הקבוצה שקבע בית המשפט קמא ועל העובדה שהתיר לחבריה לתבוע פיצוי בגין אי נוחות שנגרמה להם. כן נטען שלא הוצג מנגנון שבאפשרותו ניתן להוכיח את זכאותו של כל אחד מחברי הקבוצה לסעד ואת גובה הפיצוי שלו הוא זכאי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ