אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חברה לשיכון עממי בעמ נ' עירית תל-אביב-יפו

חברה לשיכון עממי בעמ נ' עירית תל-אביב-יפו

תאריך פרסום : 27/01/2014 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
23504-07-13
06/01/2014
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
חברה לשיכון עממי בע"מ
הנתבע:
עירית תל-אביב-יפו
פסק-דין

פסק דין

1.העותרת היתה בעלים של חלקות קרקע- חלקות 1 ו-6 בגוש 6217 (חלקות אלה יכונו להלן: "המגרשים").

לטענת העותרת, יזמה המשיבה (להלן: "העירייה") שלוש תכניות בנין עיר שייעדו חלקים מהמגרשים למטרות ציבוריות: תב"ע תא/50 משנת 1940, תב"ע מס'A (תיקון 1941) ותב"ע מס' A (תיקון 1943) (התוכניות הללו יכונו להלן: "התוכניות"). כפי שיפורט להלן, בתוכניות נקבעו הוראות הפקעה ביחס לשטחים שנועדו למטרות ציבוריות.

2.ביום 19.12.1940 פורסמה בעיתון הרשמי מס' 1064 הודעה בדבר אישור תכנית המיתאר תל אביב 1938 (מס' תא/50). בהתאם לתכנית, יועדו המגרשים למגורים וכן לשתי דרכים חדשות מוצעות. ס' 97 לתכנית קבע כי כל הקרקעות המיועדות בהתאם לתכנית לדרכים ציבוריות ואשר אינן ברשות העירייה, תחול עליהן הפקעה. ס' 90 לתכנית קבע כי "כל קרקע השמורה בתכנית זו למטרה מיוחדת וכל קרקע הסמוכה לה ודרושה לביצועה של התכנית, הבעלים חייב למכרה בהתאם לחוקת בנין ערים, וכל פיצויים לא ישולמו בעד כל עבודה שתבוצע או בנין שיוקם לאחר שתכנית זו קבלה תוקף".

3.ביום 20.3.1941 פורסמה בעיתון הרישמי מספר 1094 הודעה בדבר תכנית מפורטת מס' A (1941). על-פי תקנון התכנית נועדו המגרשים למגורים, דרכים חדשות, לשטחים לגנים ציבוריים ולמגרשים ציבוריים. כן נקבע בתכנית כי כל הוראותיה של תכנית המיתאר יחולו לגבי התכנית מפורטת.

4.ביום 1.2.1945 פורסמה בעיתון הרישמי מס' 1389 הודעה בדבר אישור תכנית מס' A (תיקון 1943). על-פי תשריט התכנית, שונה חלק ממיקומם של שטחי הציבור שבמגרשים. נקבע בה כי כל הוראותיה של תכנית המיתאר יחולו לגבי התכנית מפורטת.

5.העותרת טענה כי בעקבות אישורה של תכנית מס' A (1943), ובשל הוראות ההפקעה שנקבעו, היא פעלה לחלוקתם של המגרשים (חלקות 1 ו-6) תוך העברת הבעלות בשטחים הציבוריים שנקבעו בתכנית לשמה של העירייה. במסגרת זו, החליטה מועצת העיר לקבל ולרשום על שם העירייה 13,154/37,583 חלקים מחלקה 1. העותרת אכן העבירה את החלקים הללו לעירייה ביום 21.11.1945, וההעברה נרשמה בפנקסי המקרקעין כפעולת "מכר".

העותרת פנתה במכתב לעירייה מיום 9.1.1946, והמציאה מפה לחלוקת השטח. הוועדה המקומית החליטה ביום 20.3.1946 לאשר את תכנית הפרצלציה של המגרשים כפי שזו נערכה על-ידי העותרת.

6.ביום 30.6.1946 התקשרה העותרת בחוזה עם העירייה בקשר להעברת הזכויות בשטחים הציבוריים שבמגרשים לבעלות העירייה (החוזה הזה יכונה להלן: "החוזה"). בחוזה צוין בין היתר כי הוא נערך "הואיל ובהתאם לתכנית בנין העיר המפורטת מס' 168 על צד ב' (העותרת) למסור לעירייה לצרכי דרכים, גנים ומגרשים ציבוריים שטח של 20,302 ממ"ר חנם אין כסף". בחוזה הוסכם כי העירייה תרשום על שם העותרת שטח של 2,000 מ"ר בערך הדרוש להשלמת מגרשיה של העותרת בהתאם לתכנית החלוקה. כן הוסכם כי העירייה תשלם לעותרת סכום של 3 לא"י עבור כל מטר מרובע, תמורת ההפרש בין השטח הכולל שהעותרת מוסרת לעירייה לבין השטח של 20,302 מ"ר שהעותרת הסכימה למסור לעירייה חינם אין כסף, ועוד 2,000 מ"ר שהעירייה הסכימה למסור לעותרת להשלמת מגרשיה.

7.ביום 4.12.1946 אושרה תכנית פרצלציה תא/168 שהיא חלק מתכנית מפורטת מס' A תיקון מס' 1 לשנת 1943. לגישת העותרת, קידום תכנית הפרצלציה הזו על-ידי העירייה, נעשה מתוך אינטרס של העירייה לקדם את פיתוח האזור. ביום 24.5.1949 נרשמה הפרצלציה בפנקסי המקרקעין. בין החלקות שנועדו לצרכי ציבור ונרשמו על שמה של העירייה היו חלקות 481, 484 ו-488 – כולם נוצרו כתוצאה מחלוקתה של חלקה 1 ההיסטורית, וייעודן – לבנין ציבורי (481) ולדרך חדשה (484 ו-488).

8.ביום 27.1.1952 החליטה מועצת העיר לאשר את החוזה. לגישת העותרת העברת השטחים האמורים בחוזה לבעלות העירייה, נעשתה על יסוד ייעודם של שטחים אלה לצרכי ציבור בתכנית בנין עיר, ועל יסוד הסמכות שהיתה לעירייה להפקיע את השטחים הללו מכוח פקודת בנין ערים 1936 (להלן: "פקודת בנין ערים").

העותרת טענה כי למרות שלפי פקודת בנין ערים מוסמכת העירייה להפקיע ללא פיצוי רק שטח בהיקף של 25% משטחי החלקות, הרי בפועל העירייה דרשה וקיבלה שטח בהיקף של 30%, ללא שנתנה לעותרת פיצוי כלשהו בגין השטח שנוסף של 5%.

9.לטענתה של העותרת, תב"ע תא/2988 (להלן: "תכנית סמל") שפורסמה ביום 15.1.2005, ייעדה את כל המתחם ובכלל זה את חלקות 481, 484 ו-488 שהועברו על ידי העותרת לעירייה, לאזור מגורים מיוחד ושטחי ציבור. בתכנית נקבע כי תיערך תכנית איחוד וחלוקה מחדש של כל המתחם. ס' 12.3 לתקנון התכנית קבע כי שטחים שהועברו על שם העירייה בתמורה, יובאו בחשבון בתחשיב הזכויות של מצב נכנס בתכנית האיחוד והחלוקה.

העותרת טענה כי בהתאם לתכנית הוקצו לעירייה - כנגד חלקות 481, 484 ו-488 - זכויות בשיעור כולל של 3.3849% משיעור ההקצאות שקבלה העירייה במגרש 112 (המיועד לבניה למגורים). לטענת העותרת, היקף הזכויות שהוקצו לעירייה כנגד שלוש החלקות, הוא קרקע ל-14.14 יחידות דיור, וכן קרקע ל-375 מ"ר מסחרי. זכויות אלה הוקצו לעירייה בנוסף לשטחי הציבור שהוקצו לה בתכנית למטרות ציבוריות.

10.ביום 2.7.2013 פורסמה ברשומות הודעה בדבר אישור תב"ע תא/מק/2988/א (להלן: "תכנית סמל דרום"). מכוח תכנית זו, הוקצו לעירייה זכויות מסחריות בגין בעלותה במגרשים, זכויות שהעירייה עתידה להפיק מהן רווחים גדולים. העותרת טענה כי חלקה 481 לא שימשה מעולם לכל מטרה ציבורית שהיא, ומאז שהיא נרשמה על שמה של העירייה ועד היום, לא נבנה עליה כל בנין ציבורי שהוא. לגישתה של העותרת, היא זכאית לכך שהזכויות שהוקצו לעירייה כנגד חלקות 481, 484 ו-488 יועברו לידיה, שכן העירייה היתה זכאית לקבל את המגרשים בתנאי שייעודם יהיה ציבורי. מששונה הייעוד, ומשהעירייה קבלה כנגד החלקות זכויות בייעוד פרטי, פגה זכותה של העירייה, ועליה להשיב את המגרשים לידי העותרת.

טענות הצדדים

11.העותרת ביססה את טענותיה על הוראות ס' 195(2) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה -1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), שהוראותיו חלות – כך נטען – גם על העברת מקרקעין שבוצעה לפני חקיקתו. הזכות מכוח ס' 195(2) היא זכות לרכוש מחדש את הזכויות שהועברו לעירייה. מטרת הסעיף היתה לעשות צדק עם בעלים, כשייעוד המקרקעין שונה מייעוד ציבורי לייעוד פרטי, והרשות עומדת להפיק רווחים ממכירת המקרקעין. משהסתיים הצורך הציבורי, קמה זכותו של בעל המקרקעין כי המקרקעין יושבו לידיו.

עוד נטען כי סעיף 195(2) חל גם על העברה חוזית של מקרקעין לרשות, וזאת – כאשר ההעברה נעשתה בצלה של סמכות ההפקעה. זאת משום שייעוד המקרקעין בתכנית בנין עיר לצרכי ציבור יוצר אילוץ אצל הבעלים למכור אותם לרשות. העברת מקרקעין – בתמורה או שלא בתמורה – עקב ייעודם בתכנית לצרכי ציבור ולהפקעה, אינה העברה וולונטרית, ולכן חלה עליה הוראת ס' 195(2).

12.לעותרת לא היתה לטענתה בררה אחרת, לאור ייעודם הציבורי של המגרשים, ואלמלא העבירה אותם מרצון לעירייה, היתה העירייה מפקיעה אותם מידיה – כפי שעשתה באותם מקרים בהם לא התקשרו הבעלים בהסכמים עם העירייה. לכן, כך טענה העותרת, ההעברה מכוח החוזה לא היתה רצונית אלא מבוססת על אדני כפייה. מטעם זה התייחסו העותרת - כמו גם העירייה - אל העברת המגרשים לעירייה כאל "הפקעה".

באשר לטענת העירייה לפיה העותרת קבלה הקלה בהגדרת שטחי המגרשים כנגד העברתם לעירייה, טענה העותרת כי רישום הקרקע על שם העירייה נעשה כשנה וחצי לפני שהעירייה נאותה לבקשת העותרת להקלה. לכן אין ממש בטענה. עוד נטען כי העותרת העבירה לעירייה שטח של 23,302 מ"ר חינם אין כסף, וקשה לראות איזה רווח כלכלי צמח לה כתוצאה מכך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ