אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חבס נ' מדינת ישראל

חבס נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 21/11/2010 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
6211-09-10
18/11/2010
בפני השופט:
רענן בן-יוסף

- נגד -
התובע:
אורי חבס
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא השופט ויטלסון), עת הרשיע את המערער וגזר את דינו לעונש של שלושה חודשי פסילה בפועל, פסילה מותנית וקנס.

כתב האישום ייחס למערער גרימת תאונת דרכים תוך פניית פרסה בחוסר זהירות ונהיגה בחוסר זהירות,עבירות לפי תקנות התעבורה וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה, הקובעת מינימום פסילה של שלושה חודשים.

עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 05.09.07, בנוהג ברכב משא, ביצע המערער פניית פרסה ברחוב יצחק שדה בתל אביב, עשה כן בחוסר זהירות, חסם דרכו של נהג אופנוע, אשר פגע ברכבו של המערער.

בתשובתו לאישום, כשהוא לא מיוצג, בישיבת יום 29.06.09, טען המערער כי הוא לא אשם בתאונה. מכונית מסוימת נתנה לו לעבור ואז רוכב האופנוע עקף את אותה מכונית שעצרה לו וגרם, באשמתו, לתאונה.

גרסה זו גם מסר באמרתו בחקירה, נספח ו' לכתב הערעור, אשר אמנם נמסרה מבלי שהמערער הוזהר על זכותו לייצוג משפטי, אך, כאמור, באותה גרסה לא הודה באחריות לתאונה.

בית משפט קמא קבע את התיק לשמיעת ראיות ליום 09.12.09, בנוכחותו של המערער. בית המשפט ציווה באותה החלטה להזמין עדים 2-5 לרשימת עדי התביעה.

לא כתוב בשום מקום בפרוטוקול ישיבת 29.06.09 כי בית המשפט הזהיר את המערער אם לא יופיע לדיון, יישמע המשפט בהיעדרו, ואכן צודק ב"כ המערער ועפ"י סעיף 130 (א) לחסד"פ [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, לא רשום בפרוטוקול בשום מקום "בית המשפט הזהירו במהלך המשפט כי יהיה רשאי לדיונו שלא בפניו אם לא יתייצב...".

סעיף 130 לחסד"פ, זאת ידענו, עניינו בנאשם שלא התייצב להמשך משפטו.

בין לבין, כלומר, בין ישיבת המענה לבין ישיבת ההוכחות שנקבעה, כאמור, ליום 09.12.09, הגישה אחת מעדות התביעה בקשה שנעתרה, שלא להופיע לישיבת 09.12.09 בשל שמירת היריון. בית המשפט החליט שהשוטרת פטורה מהופעה ובהמשך תקבל מועד חדש.

לישיבת 09.12.09 לא הופיע המערער ואין לו הסבר לכך, בערעור נכתב שהמערער לא הבין שהכוונה שהוא גם צריך להופיע לדיון, וכי סבר בטעות כי הוא צריך לקבל הזמנה בכתב, אך הדברים אינם מעוגנים, לפחות לא בהיגיון ולא ברישומים המופיעים בפרוטוקול בית המשפט קמא.

בישיבת יום 09.12.09, בית המשפט קמא הרשיע את המערער, תוך שנרשם בפרוטוקול שאין הופעה של המערער, סומן שהנאשם הוזמן כדין לדיון, נרשם מפי התובע שעדי התביעה התייצבו, הנאשם לא התייצב ובית המשפט דחה את התיק לשמיעת טיעונים לעונש.

לימים, לאחר שהוצא צו הבאה לישיבות מספר, התייצב המערער ביום 10.06.10, ואז נרשם מפיו בפרוטוקול ביהמ"ש "אני לא מעוניין לפתוח הדיון מחדש, ולאחר שביהמ"ש הסביר לי את עמדתו כי ניתן לפתוח הדיון מחדש כפוף לתשלום הוצאות, אני מודה בעובדות".

בית משפט קמא, לאחר מכן, הרשיע את המערער שוב הפעם, שמע טיעונים לעונש וגזר את דינו כפי שגזר כמצוין לעיל.

בערעורו, מפנה המערער בעיקר לעניין הכרעת הדין לשני נתיבים: הנתיב האחד הוא התנהלות בית המשפט קמא בדיון בעניינו, הנתיב האחר בא להצביע על כך שלא הייתה סיבה למערער להודות בבית משפט קמא משום שהראיות אשר נמצאו בתיק החקירה ולא הושמעו בפני בית המשפט קמא, לא היה בהן כדי להביא להרשעתו, בסופו של יום, בין היתר מצביע ב"כ המערער על כך שדו"ח שערך שוטר שהגיע למקום היה בלתי קריא, ואף התובע, כך רשם בתיק החקירה, שהחקירה לא הגיעה לפקחית של עיריית ת"א, אשר הייתה עדה לתאונה, לדברי המערער, כפי שגם אמר באמרתו.

הנני סובר שדינו של הערעור להתקבל.

בית משפט קמא לא שם לבו לכך שאין רישום בפרוטוקול, רישום הנדרש לצורך סעיף 130 א' לחסד"פ, כי המערער מוזהר שניתן לשמוע את המשפט בהיעדרו. משכך, הרשעתו של המערער ושל אי-הופעה, לא בראשיתו של המשפט אלא בהמשכו נעשתה שלא כדין. משכך, בית המשפט לא יכול היה להציג בישיבת 10.06.10 למערער את השאלה האם הוא מעוניין לפתוח את הדיון, אם כי היה רשאי, ועוד איך רש/אי, ראה סעיף 130 ט' לחסד"פ, להטיל על המערער הוצאות על אותה ישיבה שלא התייצב ועדים אחרים התייצבו.

כמו כן, בישיבת הכרעת הדין, ביום 09.12.09, לא רשם בית המשפט אלו עדים התייצבו, אך על פניו ברור, לפי בקשתה של השוטרת תמי ינקו, שלא כל עדי התביעה התייצבו, משכך, בפנינו סיבה נוספת שלא הייתה הצדקה להרשעת הנאשם באשר לאי-הופעתו.

אם כי בפרוטוקול בית המשפט לא נרשם בישיבה מיום 10.06.10 כי בית המשפט "לחץ" על המערער להודות כדי לחסוך בהוצאות, בין השתים נגלה אותו לחץ, וכאשר המערער לא היה מיוצג, קיים חשש מסוים שסובייקטיבית חשב המערער שאין לו ברירה, אלא להודות.

הנני, בשל אותו חשש שמא הודה המערער מחוסר ברירה, סובר שיש לבטל את פסק הדין ולהחזיר את המשפט לשמיעת הראיות מחדש בבית משפט קמא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ