אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חביב נ' לדאני ואח'

חביב נ' לדאני ואח'

תאריך פרסום : 11/12/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
18805-07
03/12/2013
בפני השופט:
יעקב וגנר

- נגד -
התובע:
שחאדה חביב
הנתבע:
1. תומר לדאני
2. גלעד טרכטר
3. טירן צוברי
4. ויקטור מימון
5. מדינת ישראל -המשרד לביטחון פנים

פסק-דין

פסק דין

נתוני רקע ועובדות:

1. התובע יליד 1982, הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות אירועי תקיפה שהתרחשו ביום 1.3.00, עת נעצר ע"י המשטרה והותקף לטענתו באלימות ע"י השוטרים, הנתבעים, ללא כל עוול בכפו (להלן: "אירועי תקיפה" או "התקיפה") .

2. הנתבעים כפרו בגרסת התובע לאירועי התקיפה כמו כן באחריותם לנזקים שנגרמו לו. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובע.

ביום 5.10.11 הגישו ב"כ הצדדים הודעה על הסכמה דיונית לפיה על פי חוות דעת מטעם התובע הוא לא יכול להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. מנגד לא יגישו הנתבעים תצהירים מטעמם. אביו של התובע אשר הגיש תצהיר עדות ראשית לא יחקר. הצדדים ביקשו לקבוע את התיק לחקירת המומחה ד"ר פ' וייל, שמונה מטעם ביהמ"ש (להלן:"המומחה" או ד"ר וייל"), על חוות דעתו. כמו כן הסכימו הצדדים כי לאחר החקירה, לאחר שיוגשו סיכומים יינתן פסק דין על פי החומר שבתיק.להסכמות שבהודעה הנ"ל של הצדדים ניתנה ביום 5.10.11 - תוקף של החלטה המומחה נחקר על חוו"ד, הוגשו סיכומי הצדדים ועת להכריע במחלוקות שבין הצדדים הן בשאלת האחריות והקש"ס והן בנוגע להיקף הנזק.

טענות הצדדים:

רקע כללי

3. לגרסת התובע, הוא היה בחוף דדו בחיפה ביום 1.3.00 בשעות הערב. לטענתו מאחר והיה ללא רכב "תפס טרמפ" עם רכב חולף (להלן: "הרכב") לכיוון רחוב אלנבי בחיפה. בהגיע הרכב לצומת מרומזר נעצרה ליד הרכב ניידת משטרה ובתוכה שני שוטרים. אחד השוטרים שאל את נהג הרכב לגבי בעיה כל שהיא בפנסי הרכב והנהג ענה כי הוא מודע לבעיה והוא יתקנה. השוטר ביקש מהנהג לעצור בצד הדרך לאחר הרמזור. נהג הרכב לא נענה לדרישת השוטר ועם יציאתו מהצומת החל לנהוג במהירות מופרזת כאשר השוטרים דולקים בעקבותיו ודורשים ממנו לעצור בצד. בהגיעו אל רחוב אלנבי החל נהג הרכב לנהוג כנגד כיוון התנועה בנהיגה מסוכנת כאשר הניידת רודפת אחריו, אף היא כנגד כיוון התנועה. המרדף כולו התרחש כאשר התובע יושב בספסל האחורי של הרכב, מבוהל מהמחזה, חסר אונים ואיננו מבין מדוע נהג הרכב בורח מהמשטרה.

כאשר הרכב הגיע לצומת הרחוב שי עגנון עצר הנהג את הרכב, כתוצאה מבלימה הפתאומית ניידת המשטרה התנגשה ברכב, וכל נוסעיו נמלטו ממנו בריצה. התובע שלטענתו היה מבוהל ומפוחד החל גם הוא לרוץ ללא כיוון וזאת במטרה להתרחק מהרכב וזאת עקב הלחץ הרגעי שנבע מהסיטואציה המוזרה אליה נקלע. שני השוטרים שהיו בניידת המשטרה יצאו מהניידת והחלו במרדף רגלי אחר נוסעי הרכב הנמלטים וביניהם התובע עצמו.

4. עוד לגירסתו, כעולה מכתבי הטענות, לאחר שהתובע רץ והספיק להתרחק מהרכב הוא עצר ואחד השוטרים, הנתבע 1, תפס אותו בגבו, השכיב אותו על האדמה ועיקם את ידיו מאחורי גבו תוך שהוא מכה את התובע באגרופים וצורח עליו כי בגללו עשה תאונה עם הניידת. נתבע 1 לא הסתפק בהכאת התובע באגרופים אלא אחז בו באזנו הימנית וחבט את ראשו מספר פעמים באדמה. התובע נפצע בגבה הימנית ודם רב החל זב על פניו. לטענת התובע אז נתבע 1 ישב על גבו והחל לחפש בכיסיו. לאחר שנתבע 1 מצא בכיסו של התובע סכין קטנה אמר לו לטענתו כי עכשיו הוא יטען כי התובע תקף אותו בסכין והחל לבעוט בתובע בבטנו ואזק את ידו השמאלית. באותם רגעים הגיעו שוטרים נוספים למקום אשר התקהלו מעל התובע החלו לצעוק בדרישה כי יושיט את ידו הימנית. לטענת התובע, למרות שהושיט את ידו הימנית החלו השוטרים לבעוט בו בחזה ובפנים. רק לאחר שסיימו להכותו אזקו את התובע והכניסו אותו לניידת המשטרה. בהגיעם לתחנת המשטרה ברחוב תל אביב גרר שוטר נוסף את התובע בכתפיו לתוך חדר בתחנה. לטענת התובע שני שוטרים הגיעו עם אלות ובעוד התובע אזוק, מדמם וחבול בחלקי גופו החלו להכותו באלות בברכיו עד שהתובע נפל על הרצפה. השוטרים המשיכו להכותו באלות ובבעיטות ולשאול אותו מי היו שאר הנוסעים ברכב. האלימות כלפי התובע המשיכה כאשר השוטרים לא מאמינים לגרסתו לפיה היה טרמפיסט ברכב וכלל לא הכיר את שאר הנוסעים. בשלב מסוים הורידו לתובע את בגדיו וערכו עליו חיפוש. כאשר לא מצאו דבר וכאשר התובע המשיך לטעון כי אינו מכיר את שאר הנוסעים ברכב הפיל השוטר שערך את החיפוש במכה חזקה את התובע על רצפת החדר ולאחר מכן הנחית כיסא על ידיו של התובע וחזר על פעולה זו שוב בנוסף לבעיטות וכו'.

5. באותו הערב הובא התובע לבית החולים בני ציון כאשר הוא סובל מחבלות וחתכים ובמצב נפשי מעורער. לטענת התובע למרות פציעותיו החמורות אשר דרשו המשך טיפול רפואי הביאו אותו השוטרים לבית המעצר קישון . למחרת ביום 2.3.00 הובא התובע לבית משפט השלום לדיון בבקשה להארכת מעצרו. בהחלטתה מיום 2.3.00 ציינה כב' השופטת יעל אבירם (נספח ה' בתיק המוצגים מטעם התובע), לאחר שהאריכה את מעצרו בשלושה ימים, כי יש לדאוג לכך שהתובע יקבל טיפול רפואי ראוי. לאחר הארכת המעצר, על אף החלטתו הברורה של בית המשפט ולמרות תלונותיו של התובע על כאבים עזים בגופו, הוא נשלח לטענתו ישירות לבית המעצר ללא כל עזרה רפואית. בכניסתו לבית המעצר נערכה לתובע בדיקה רפואית שגרתית ע"י הרופא של בית המעצר אשר תיאר את מצבו הגופני של התובע אשר התלונן על כאבים בחלקי גופו השונים, וסבל מדימום ופצעים על העור. מעבר לבדיקה שגרתית זו התובע לא קיבל לטענתו כל טיפול רפואי נוסף וכל תחנוניו לקבלת טיפול רפואי נענו בסירוב. זאת ועוד, דבר מעצרו של התובע, אשר היה קטין בעת מעצרו, לא הובא לידיעת בני משפחתו והוא הובא לדיון בהארכת מעצרו ללא נוכחות אפוטרופוס או סנגור. הורי התובע חיפשו אותו במשך ימים עד שגילו היכן הוא מוחזק. לטענת התובע רק ביום 5.3.00, עם סיום תקופת המעצר, ועם הגעתו של אביו לתחנת המשטרה (עם החלטתו של כב' השופט כמאל ח'יר לפיה על המשטרה להגיב על בקשת האב להעביר את בנו לבדיקה רפואית), שוחרר התובע לידי אביו אשר הסיע אותו מיד לבית החולים רמב"ם על מנת שיקבל טיפול רפואי. לטענת התובע לאחר שחרורו ובסמוך לכך התפרצה אצלו מחלת הסכיזופרניה. התובע הגיש תביעתו זו, בין היתר מכוון שלטענתו מסכת האירועים שעבר גרמה להתפרצות המחלה ולנכות הנפשית הצמיתה ממנה הוא סובל.

6. הנתבעים כאמור, מכחישים ודוחים את טענותיו של התובע וכן את גרסתו. לטענתם גרסתו של התובע לקרות האירועים מופרכת. טענתו לפיה שהה ברכב בעת המרדף המשטרתי כ"טרמפיסט" אינה מתיישבת עם הנסיבות לפיהן ארבעה אנשים הנוסעים ברכב גנוב (אשר בו נמצאים אמצעי פריצה וכן רכוש החשוד כגנוב) יחליטו לעצור ולקחת ברכב הגנוב טרמפיסט. בטח ובטח כאשר הרכב הגנוב הוא קטן (מסוג רנו 9) ובו כבר יושבים 4 אנשים. התובע, שעולה לכאורה כטרמפיסט, אינו מתיישב מיד עם פתיחת הדלת, כמנהגם של טרמפיסטים, אלא אחד הנוסעים יורד מן הרכב על מנת שהתובע יכנס לשבת בין שני הנוסעים.

זאת ועוד, התובע, שנוכח לדעת ש"נקלע בטעות" לטענתו למרדף משטרתי ויושב באותו רכב עם עבריינים שגם גנבו רכב וגם נמלטים מהמשטרה, מחליט כאשר הרכב נעצר לבסוף, לברוח מהמשטרה, עם הסבר בלתי משכנע שהוא "לא הבין מדוע הוא רץ וממי הוא בורח". לטענת הנתבעים, כאשר נלכד לבסוף התובע על ידי אחד השוטרים לאחר מרדף ממושך, הוא הוציא סכין והצליח לפגוע בשוטר שתפס אותו. התנהגות זו בוודאי שאינה תואמת התנהגות של טרמפיסט תמים שנקלע לזירה לא לו.

7. גם טענותיו של התובע כי נהגו כלפיו באלימות רבה וזאת ללא כל סיבה הוכחשה ע"י הנתבעים. לטענתם, התובע נמלט מהשוטר אשר רדף אחריו במשך דקות ארוכות ועשה כל שביכולתו על מנת להתחמק. השוטר הרודף אף צעק לעברו, כפי שצעק לעבר שאר החשודים שיעצרו, אך התובע, כמו שאר החשודים, המשיך בריצתו. התובע לא "עצר" אלא נתפס, לא לפני שדילג מעל גדר גבוהה תוך נפילה חזקה על הפנים, ביצע תמרונים ומעידות והמשיך בריצתו עד שנתפס. עוד נטען והדברים עולים מהחומר שבתיק, כי ברגע שהצליח הנתבע 1 להשיג את התובע ולאחוז במעילו, שלף התובע מכיס מכנסיו סכין וניסה לדקור אותו בפניו. הנתבע 1 ניסה ברגע האחרון להימלט מהסכין, אך נפגע מתחת לעינו. הנתבע 1 נאבק בתובע על מנת להוציא מידיו את הסכין כאשר התובע התנגד באלימות תוך נאצות וגידופים כלפי השוטר והיו בין הנתבע מס' 1 לבין התובע חילופי מכות ומאבק שרק בסופו הצליח הנתבע 1 להוציא מידיו של התובע את הסכין ולרתקו. אחר דקות ספורות הגיע למקום הנתבע 3, אשר ראה את הנתבע 1 גוהר מעל התובע ומרתקו, החליף את הנתבע מס' 1, אשר כבר היה תשוש, וכבל את התובע באזיקים. באותו שלב הגיע גם הנתבע מס' 4 וסייע בהובלת התובע לניידת הקרובה. הניסיון להפוך את התובע בדיעבד ל"נער שקט ותמים" אשר סבל מאלימות איומה ובלתי מוסברת של השוטרים הינו מופרך מיסודו. לתובע עבר פלילי עשיר כבר מגיל צעיר לרבות שימוש בסמים, שוד, פריצות לרכב, תקיפה ועוד. אביו של התובע היה בעצמו מגיע לשוטרי מחלק הנוער על מנת לבקש סיוע כדי "לרסן" את בנו. זאת ועוד, בעקבות תלונתו של התובע נערכה חקירה על ידי המחלקה לחקירת שוטרים (להלן: "מח"ש"). החקירה הסתיימה ומח"ש החליטה על סגירת התיק וזאת מחוסר ראיות שיתמכו בטענות התובע. לאור כל האמור יש לדחות את גרסת התובע וכן את ההאשמות אותן הוא מעלה כלפי הנתבעים.

דיון

שאלת האחריות

8. שאלת האחריות במקרה זה שלפניי תיחתך על יסוד הקביעה העובדתית, כעולה מחומר הראיות שהוגש והמצוי בתיק, בנוגע להשתלשלות האירועים ביום 1.3.00.

אומר כבר כעת כי גרסתו של התובע, אשר הובאה על ידו באמצעות מסמכים שצורפו בהסכמה, הינה בעייתית בלשון המעטה ולא שוכנעתי בה ועל כן הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן אבהיר מסקנתי זו אולם תחילה לטענות הצדדים המתייחסים באופן ספציפי לאירועי התקיפה הנטענים.

התובע טען, בסיכומיו, כי ישנן עדויות וראיות אובייקטיביות רבות לעובדה כי ביום 01/03/00 הותקף התובע ע"י קבוצת שוטרים, גם בשלב שבו הוא היה במשמרתם בתחנת המשטרה. התקיפה הייתה עת היה התובע כפות בידיו הן לאחר תפיסתו בתום המרדף אחריו והן בתחנת המשטרה במטרה ולגרום לו להודות ולמסור להם את שמותיהם של יתר נוסעי כלי הרכב אותם לטענתו, הוא מעולם לא הכיר. עוד לטענתו, חקירת מח"ש שבוצעה בעקבות תלונתו הייתה לקויה. מח"ש עיכבו באופן לא מובן קיומו של מסדר הזיהוי אשר בו היה התובע אמור לזהות את השוטרים שתקפוהו. לרוע מזלו, זמן קצר לאחר המקרה, התובע אושפז מספר פעמים ומצבו הנפשי לא אפשר לו יותר להשתתף בהליך זה ולסייע להוכחת טענותיו. עם זאת, נטען כי העובדות המלאות והמפורטות אודות כל מה שהתרחש ביום האירוע לרבות תיאור שיטות החקירה הפסולות, הכלים בהם השתמשו השוטרים, שמותיהם ותיאורים מוחשיים נוספים רבים נמסרו מפיו של התובע בתכוף לאחר האירוע, וזאת במהלך הגשת תלונתו במח"ש ביום 14/03/00; שבועיים בלבד מיום האירוע, בעת שזכרונו היה עדיין טרי ועוד לפני שפרצה אצלו המחלה. בנוסף טען התובע כי הנתבעים 1 עד 4 נחקרו בפני מח"ש וכולם כאחד אישרו כי נטלו חלק פעיל במעצר התובע. הטענה בדבר הפעלת כוח סביר על ידי השוטרים הינה לטענת התובע כיסוי ידוע למקרים בהם מותקף חשוד בעת מעצרו, שכן מספיק לעיין בממצאי התעודות הרפואיות כדי להבין כי עסקינן בתקיפה של ממש וזאת בזמן שעלינו לשאול את עצמנו כמה שוטרים צריך וכמה כוח חייבים להפעיל כדי לעצור נער בן 17. לטענתו יש חיזוק לגרסתו בעדויות שונות שנגבו ע"י מח"ש. לדוגמה, הודעתו של שוטר בשם "שבס" (נגבתה ביום 13/07/00 ) אשר ציין כי הוא ראה בעיניו, את התובע יושב על כיסא בתחנת המשטרה וזכור לו שראה "חול" על בגדיו של התובע, כמו גם כי נראה שהתובע היה זקוק לטיפול רפואי. התובע מפנה גם לדיון שנערך לצורך הארכת מעצרו ביום 02/03/00, בהחלטתו מציין ביהמ"ש (מפי כב' השופטת יעל אבירם) כי היא מפנה את תשומת לב המשטרה לטענותיו של החשוד בעניין זה שהוכה הן בזירת העבירה והן אחר כך במטה מרחב חיפה והורתה שהחשוד יקבל הטיפול הרפואי הראוי. תעודת השחרור מבי"ח בני ציון מיום 01/03/00, בה ציין הרופא המטפל כי התובע שהותקף לדבריו על ידי שוטרים, נחבל בפניו בעין שמאל, בראש, ברגליים, בכתפיים, סובל מבחילות, סחרחורות, שטפי דם, המטומה סביב עין שמאל, פצע באיזור הגבה משמאל, רגישות במישוש באיזור הארובה מימין, רגישות ונפיחות קלה בגשר האף, נפיחות בקרקפת, נפיחות בגבה שמאלית וממספר פצעים בשוק רגל שמאל, אף היא מסייעת לתובע לטענתו. בנוסף רופא אורטופד שבדק את התובע ציין כי הוא סובל מפצע באורך 7 מ"מ בצד קדמי של שליש אמצעי של שוק שמאל, שפשופים בכתף ימין ובאמה שמאלית רגישות במישוש בגב עליון, בשוקיים, באמה השמאלית ובכתף ימין. בנוסף לרישום הרפואי מבית חולים בני ציון יש גם את התרשומת של הבדיקה הרפואית שנעשתה לתובע בעת כניסתו לבית מעצר קישון על ידי רופא בית המעצר. לפי רישום זה התובע התלונן בזמן הבדיקה על כאב בראש, בגב עליון, ברגליים, נפיחות, כאבים במישוש, דם בנחיריים, כאב בעת מישוש הגב, ופצעים על העור של שוק שמאל.

9. לנוכח הטענות הנ"ל, התובע מבקש לקבוע כי הנתבעים נחשבים למעוולים יחדיו, ואחריותם משותפת לתוצאה הסופית, ללא כל קשר לשאלה מי השתתף בפועל באלימות ו/או רק נכח וראה כשזה קרה. הנתבעים 1 עד 4 הנמנים על כוחות המשטרה, והממלאים את תפקידם תחת פיקוחה של הנתבעת מס' 5, ביצעו בגופו של התובע ובניגוד להסכמתו עוולת תקיפה חמורה כמשמעות והגדרת המינוח בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968. (להלן – "הפקודה"), עוולת התקיפה מתבטאת בעיקר על ידי שימוש בלתי סביר בכוח שהיה אף מופרז בנסיבות ושימוש שלא כדין באלות, אגרופים ובעיטות במתכוון, בצורה ישירה כנגד גופו. הנתבעת מס' 5, המדינה, נושאת באחריות ישירה למעשי השוטרים בהיותה מי שמינתה אותם לתפקידים ומי שנתנה בידם הסמכות והכוח, והאחרונים היו ממלאים אחר הוראותיה והנחיותיה בכל הקשור לעבודתם לרבות לנוהלי מעצר חשודים ושיטות חקירה. לחילופין, התובע טוען כי אחריות המדינה למעשי השוטרים נגזרת באופן שילוחי וזאת על יסוד הוראות סע' 13 לפקודה. לטענתו הנתבעים כאחד הפרו את הוראות סע' 63 לפקודה (הפרת חובה חקוקה) לרבות הוראות "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" מכאן והואיל ובנסיבותיו של המקרה לא עומדת לנתבעים אחת ההגנות הקבועות בפקודה, יש לקבוע כי כולם יחדיו נושאים באחריות של מעשי כל אחד בנפרד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ