אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חאג'בי נ' רודין ואח'

חאג'בי נ' רודין ואח'

תאריך פרסום : 27/06/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
33957-06
27/06/2010
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
סאלם חאג'בי
הנתבע:
1. אלכסנדר רודין
2. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
3. לכסנדר רודין

פסק-דין

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1937, נפגע בתאונת דרכים ביום 22.12.04 עת עמד בכביש ורכב שמספרו 6463309, נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן גם: "הנתבע"), פגע בו. לרכב הנדון לא הייתה פוליסת חובה בת תוקף ולכן התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2 (להלן גם: "קרנית"), אשר מצדה שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע 1. המחלוקת בין הצדדים היא הן בשאלת נסיבות הארוע והחבות והן בנושא הנזק. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בנושא החבות.

שאלת החבות

התובע ציין בתצהירו כי ביום הארוע לאחר שיצא מרכבו פגע בו לפתע הנתבע, מבלי להרחיב לגבי הנסיבות. בהודעתו למשטרה מיום 27.12.04 ציין התובע כך: "אני יצאתי מהבית והלכתי לצד האוטו בכביש, הלכתי לכוון מערב והרכב נסע קדימה הסתכלתי עליו שהוא נסע קדימה בערך 10 מטר פתאום החליט לנסוע אחורה בלי להסתכל בלי כלום, נסע אחורה לכוון צפון ואז העיף אותי שלוש מטר אחורה, באה משטרה ולקחה את כל הפרטים".

בסיכום האשפוז מיום 24.12.04 מבי"ח "אסף הרופא" צויין: "בצהרי יום קבלתו היה מעורב בתאונת דרכים כהולך רגל בה רכב מסחרי פגע בו בעת נסיעה לאחור". עוד הוצג תיעוד רפואי מקופ"ח שם צויין לגבי נסיבות הארוע: "בתאריך הנ"ל היה מעורב בת"ד כנהג בירידה מאוטו".

בחקירתו נשאל התובע לגבי נסיבות הארוע. הוא ציין כי התאונה הייתה עת חזר מעבודתו באותו היום: "באתי מהעבודה, עמדתי עם האוטו ואז קרתה התאונה", עוד לפני שהספיק להיכנס לביתו (עמ' 16 שורות 1-12). את התאונה תאר כך: "עמדתי בדיוק אחרי האוטו. יצאתי מהאוטו, אני עומד מאחרי האוטו. הבחור נסע עם החברה שלו לקנות סיגריות ונסע פתאום רברס. הוא שלף אותי מליד האוטו שלי" (עמ' 10 שורות 18-20). הוא נשאל על הרישום בקופ"ח שם נרשם "היה מעורב בת.ד. כנהג בירידה מהאוטו" ואישר כי הדברים נכונים (שם, שורה 26). הוא אישר כי הוא חתום על ההודעה במשטרה ואף אישר כי הוא יודע לקרוא עברית ("לא בלי משקפיים") אך טען כי הרישום בהודעתו במשטרה "יצאתי מהבית" – אינו נכון: "לא יצאתי מהבית. אני יודע למה השוטר רשם? השוטר בכלל פגע בי ואמר אין לו רישיון, אין לו כלום". הוא טען כי היה לו רישיון נהיגה בתוקף (עמ' 10 שורה 23 ואילך). הוא ציין כי לפני שפגע בו הנתבע הוא סגר את הדלת של רכבו אך לא הספיק לנעול אותה: "לא הספקתי כלום, יצאתי מהאוטו. אני בטוח שלא הספקתי לנעול" (שם, שורות 18-19). הוא עמד צמוד לרכבו: "הייתי צמוד לאוטו שלי. אני הייתי ליד האוטו צמוד אליו, כמו שאני צמוד לדוכן עכשיו" (עמ' 16 שורות 13- 19).

מטעם התובע העידה גם אשתו, מזל חאג'בי. בתצהירה לא ציינה כי הייתה עדה לארוע. עם זאת, בחקירתה, התברר כי ראתה את התאונה והייתה עדה לה: "אני יצאתי מהשער, השער שלי היה פתוח, בעלי בא עם האוטו, הנתבע לא הסתכל, דפק אותו 4 מטר אחורה עם הרגליים..." (עמ' 4 שורות 18-20). היא ציינה כי התובע חזר מעבודתו ואז ארעה התאונה (עמ' 5 שורה 20). היא אישרה כי התלוותה לבעלה לבדיקות אצל רופאי קופ"ח. כאשר נשאלה אם הרישום: "היה מעורב בת"ד כנהג בירידה מהאוטו" הוא נכון – אישרה כי אכן הדברים נכונים (שם, שורות 25-27). היא ציינה כך: "שלום ירד מהאוטו, והבחור בא ונסע רברס...האוטו של בעלי היה מול הבית. זה היה אחרי שבעלי ירד מהבית...בעלי עמד בכביש" (עמ' 6 שורות 4-11). בהמשך ציינה: "בעלי החנה מול הבית, ירד מהאוטו, הנתבע נסע כבר קדימה, רצה לחזור למכולת חזרה, נסע רברס, לא הסתכל לאחור, בעלי עמד, והנתבע הפיל אותו אחורה למשך 4-5 מטר, אני לא יודעת כמה. בעלי עמד מול הכניסה של הבית שלנו, במדרכה מול הצד השני, ליד האוטו, הוא ירד מהאוטו. בעלי ירד ונעמד ליד האוטו. הוא כבר סגר את הדלת של האוטו...הוא יצא מהאוטו ולא מהבית. הוא רצה להיכנס לבית...הוא עמד ליד האוטו...בעלי עמד על המדרכה, הוא ממש ירד מהאוטו...סגר את האוטו עם השלט" (עמ' 6 שורה 18 ואילך).

הנתבע ציין בחקירתו כי "כשפגעתי בו הוא היה צמוד לאוטו שלו". עוד ציין כי דלת רכבו של התובע הייתה פתוחה והוא "גם הוציא מים מהאוטו ומסמכים" (עמ' 19 שורות 19-21). הוא ציין כי: "נסעתי למכולת, עברתי אותה ושכחתי לקנות משהו, רציתי לחנות על המדרכה מצד ימין...שדה הראיה שלי מהמראה האמצעית היה מוגבל, הסתכלתי במראה השמאלית, לא ראיתי רכב מאחור. לא ראיתי אף אחד מאחור, באיזה שהוא רגע שמעתי צעקות. יצאתי מהאוטו וראיתי את התובע שוכב על גבו ואנשים באים אליו. הוא שכב ממש בסמוך לאוטו, חצי על המדרכה חצי על הכביש. לא ראיתי אותו בטרם פגיעה...אני עמדתי לחנות מאחוריו, ברגע שזזתי מאחורה הייתי במקביל לאוטו שלו, באיזה רגע שמעתי מכה וצעקות ואז ראיתי את התובע שוכב ליד האוטו עם דלת פתוחה. בהתחלה הדלת הייתה סגורה ולא ידעתי שמישהו הולך לצאת משם. הרכב של התובע היה חצי על המדרכה, חצי על הכביש...אחר כך הוציאו מים ומסמכים, אחרי שהייתה הפגיעה...הייתי במשטרה יום למחרת, נתתי עדות...לא הוגש כתב אישום" (עמ' 19 שורה 22 ואילך).

להשלמת התמונה ולמרות שאנו עוסקים כעת רק בשאלת החבות, יש לציין כבר עתה כי מעדות התובע ואשתו עלה חוסר מהימנות בולט באשר לתאור הפגיעות הרפואיות שנגרמו לתובע עקב התאונה והשפעתן על התובע. בעוד שמהתיעוד הרפואי, וכפי שציינו גם מומחי בית המשפט שבדקו את התובע והגישו חוות דעת בעניינו, עולה באופן ברור כי התובע סבל ממגוון בעיות רפואיות עוד לפני התאונה, כמו – בעיות ברכיים, סכרת, ירידה בשמיעה, כאבי ראש, כאבי צוואר, עצבנות ובעיות בכתף ימין, התובע ואשתו חזרו וטענו בתוקף, גם לאחר שעומתו עם התיעוד הרפואי וגם לאחר שכבר ניתנו חוות דעת רפואיות על ידי מומחי בית המשפט, כי כל הבעיות הרפואיות מהן סובל התובע נובעות אך ורק מהתאונה וכי התובע לא סבל מבעיה כלשהי לפני התאונה. גם מומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגי, ד"ר קוריצקי, ציין חוסר שיתוף פעולה והתנהגות מגמתית מצדו של התובע. נושא אמינות התובע ואשתו הוא בעל משקל גם לעניין המסקנות שיש להגיע אליהן בנושא נסיבות התאונה.

התובע טוען בסיכומיו כי הטענה על פיה בעת התאונה התובע עדיין עשה שימוש ברכבו היא הרחבת חזית ואם הייתה עולה הטענה קודם לכן היה פועל להוספת מבטחת רכבו כנתבעת נוספת. התובע טוען כי התובע חסר השכלה ובעל מוגבלויות קשות ולכן הזיכרון והדיוק בפרטים רחוקים ממנו. נטען כי התובע "התבלבל" עת אישר את שהוקרא לו מהתיעוד הרפואי, כי נפגע בעת ירידתו מרכבו כנהג. נטען כי מדובר בטעות ברישום הרפואי. נטען כי התובע ואשתו אינם מבינים את המונח המשפטי של "ירידה מרכב". נטען כי קיימים מסמכים רפואיים אחרים בהם נרשם כי נפגע כהולך רגל. נטען כי יש לתת אמון בעדות אשת התובע, על פיה התובע כבר סגר את דלת רכבו. נטען כי אין לתת אמון בעדות הנתבע. נטען כי המסקנה היא כי התאונה ארעה לאחר שהתובע השלים לחלוטין את ירידתו מהרכב ולאחר שסגר את דלת רכבו. לפיכך, היה הוא הולך רגל שנפגע על ידי רכב הנתבע. נטען כי יציאתו של התובע מרכבו הושלמה, דלת הרכב נסגרה והוא סיים השימוש ברכבו. כל מטרתו באותו השלב הייתה ללכת לביתו הסמוך.

הנתבע טוען בסיכומיו כי התובע נפגע טרם השלים את הליך החניית הרכב או יציאתו מהרכב ולפני שהשלים את נעילתו. הטענה בדבר העדר יריבות והעדר עילה הועלתה כבר בכתב ההגנה ואין מדובר בהרחבת חזית. התובע בעדותו ציין באופן מפורש כי התאונה ארעה לאחר שיצא את הרכב וטרם הספיק להשלים את הליך היציאה והחניה, שהרי לא הספיק לנעול את דלת הרכב. גם הנתבע העיד כי דלת הרכב הייתה פתוחה בעת הפגיעה. מדובר ביציאה מהרכב ולכן בשימוש מוכר ברכב בהתאם לחוק הפיצויים.

קרנית טוענת, אף היא, בסיכומיה, כי התובע נפגע בהיותו משתמש ברכבו שלו. בהתאם לעדויות קיימת סמיכות זמנים מוחלטת בין הירידה מהרכב ובין הפגיעה. התובע תפקד כנהג של רכב אשר נפגע בעת הירידה ממנו. התובע נותר "קשור בטבורו" לרכב והתאונה התרחשה לפני שהסתיים השימוש ברכב. נטען כי התובע ואשתו נמנעו במכוון מלהתייחס לנסיבות העובדתיות של הארוע בתצהיריהם. התובע בהודעתו במשטרה ניסה להרחיק את עצמו עוד יותר מהשימוש ברכב כאשר טען כי יצא מביתו ולא ירד מרכבו. לכל אלו משקל כנגד טענות התובע, על פיהן לא היה משתמש ברכבו. ייתכן והמניע להתנהלות התובע הוא העדר רישיון נהיגה, כפי שהוא עצמו העיד שנאמר לו במשטרה. גם לפי גרסת התובע הוא לא הספיק לנעול את דלת רכבו וגם מכאן עולה כי לא סיים את השימוש ברכב. אין מדובר בהרחבת חזית כי קרנית הכחישה בכתב הגנתה את נסיבות הארוע ואת חבותה. התובע לא הגיש כתב תשובה וגרסתו לעניין נסיבות הארוע בכתב התביעה ובתצהיר נותרו לקוניים ולא מפורטים. נושא היות התובע משתמש ברכבו הובהר רק במסגרת שמיעת הראיות.

לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין טענות הנתבעים להתקבל והגרסה המסתברת ביותר לעניין נסיבות הארוע היא כי התובע עדיין לא סיים השימוש ברכבו, כאשר השימוש בו מדובר הוא "החנייה" או "ירידה" מרכבו, ולכן היה עליו להגיש תביעתו כנגד מבטחת רכבו, ככל שקיימת מבטחת כזו וככל שקיים ביטוח בתוקף, ולא כנגד הנתבעים בתובענה זו.

התובע עצמו העיד באופן מפורש כי לא הספיק לנעול את דלת רכבו לפני שפגע בו הנתבע. בעניין זה אני מעדיפה את עדות התובע על הערת אשתו בעדותה, אשר הייתה מגמתית באופן בולט לכל אורך הדרך, כי התובע נעל את הדלת באמצעות שלט. אשתו של התובע לא הסבירה כיצד בדיוק היא יודעת זאת, מתי הדבר נודע לה, מדוע לא ציינה זאת בהזדמנות קודמת ומדוע עדותה מנוגדת לחלוטין לעדות בעלה. יש עוד לציין כי אשתו של התובע כלל לא ציינה בתצהירה כי הייתה עדה לתאונה ולא ציינה את נסיבות התאונה בתצהירה. לא ניתן כל הסבר להימנעות זאת. משהעיד התובע עצמו כי טרם הספיק לנעול את דלת הרכב, הרי שבכך הבהיר כי טרם סיים השימוש ברכב ועמידתו לצד הרכב ובצמוד לו הייתה לשם סיום השימוש – נעילת הרכב וסיום החנייתו. כיון שכך, אף אם אתן אמון מלא בעדות התובע, הרי שגם לפי גרסתו מדובר בתאונה שארעה עת עדיין לא סיים התובע את השימוש ברכבו, כאשר השימוש בו מדובר הוא החניית הרכב. יש לזכור כי ההלכה היא כי "כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו ולמעשה מהווה את אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תחשב בנגרמת עקב השימוש" (ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב, פ"ד מה(2) 338). בפסיקה אף נקבעו מספר מבחני משנה לבחינת השאלה אם הנהג עדיין משתמש ברכבו למרות שיצא מרכבו: מבחן הסיבה- מדוע נמצא המשתמש מחוץ לרכבו, מבחן המקום – הקרבה הפיסית לרכב, ומבחן הזמן – כמה זמן חלף מהרגע שעזב את רכבו ועד שנפגע (ראה: ת.א. (חי) 1653/89 אוחנה חיים נ' קליר אליעזר, צלטנר 354 (סה). בהתאם למבחנים אלו – הסיבה לעמידת התובע מחוץ לרכבו היא רצונו לנעול ולסיים את פעולת ההחנייה, התובע עמד צמוד לרכב מבחינה פיסית וקיימת הייתה רציפות של זמן ומיידיות בין סיום הנסיעה ובין פגיעתו. גם אנגלרד בספרו מציין כי לדעתו "יש לכלול במושג "החנייה" את כל פעולות הלוואי הקשורות להחניית הרכב, כגון נעילת הדלתות והחלונות, הכנסת האנטנה, כיסוי המכונית ופעולות כיוצא באלה" (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שלישית, תשס"ה, עמ' 134). ראה עוד למקרה דומה פסק הדין בת.א. (חי) 3354/05 ג'מפל נ' מגדל, 31.8.06.

אך גם מעבר לכך. לטעמי, ניתן לקבוע גם כי התובע נפגע עת עדיין לא סיים ירידתו מהרכב. עדויות התובע ואשתו לגבי נסיבות הארוע ויתר הראיות מעלות מספר סימני שאלה ותמיהות, אשר מביאים למסקנה כי יש לתת אמון דווקא בגרסת הנתבע, על פיה הפגיעה ארעה במהלך ירידת התובע מרכבו ולא לאחר שכבר עמד ליד הרכב לאחר סיום הירידה. ראשית, בהודעתו במשטרה ציין התובע כי התאונה ארעה לאחר שיצא מביתו והלך לצד האוטו בכביש. התובע לא נתן כל הסבר לאמור בהודעתו זו, עליה הוא חתום, כאשר הוא אישר שהוא קורא עברית. אם אכן הדברים שגויים – כפי שהוא טוען כעת - מדוע לא פנה למשטרה בבקשה לתקן האמור בעדות ומדוע לא התלונן על כך שנרשמו דברים לא נכונים מפיו? יש לציין כי אשתו של התובע בעדותה בבית המשפט, גם היא ציינה בשלב מסוים כי התובע יצא מביתו ואז ארעה התאונה (עמ' 6 שורה 6). לאחר מכן שינתה דבריה וחזרה על הגרסה כי יצא מרכבו. הודעות אלו מפחיתות המשקל והמהימנות שיש לתת לעדויותיהם. שנית, במספר מסמכים רפואיים נרשם באופן ברור: "היה מעורב בת"ד כנהג בירידה מהאוטו". הדברים נרשמו, כך סביר להניח, מפיו של התובע או של אשתו. גם דברים אלו מעלים סימני שאלה וקשה להניח שהרופאים המטפלים המציאו הגרסה מדמיונם. סביר יותר כי הדברים נרשמו כפי שנאמרו מטעם התובע. שלישית, תיאור התאונה מפי התובע ואשתו מחזק הגרסה כי עדיין לא הושלמה פעולת הירידה והתובע נפגע בו זמנית עם ירידתו: "הוא ממש ירד מהאוטו", "הוא שלף אותי מליד האוטו, לא הספקתי לנעול, לא הספקתי כלום, יצאתי מהאוטו", "הייתי צמוד לאוטו שלי". רביעית, תיאור התאונה מפי הנתבע מתיישב עם כלל הראיות ועם ההיגיון יותר מהתיאור שנשמע מפי התובע ואשתו: הנתבע תאר כי הסתכל במראות, לא ראה את התובע וראה את רכבו של התובע סגור, מבלי שידע שהתובע עומד לצאת מרכבו. הוא נסע לאחור ואז חש בחבטה ושמע צעקות. לאחר מכן ראה את התובע שוכב ליד רכבו עם דלת פתוחה. חמישית, חוסר המהימנות והמגמתיות הבולטת, כאמור, שעלו מעדות התובע ואשתו במהלך חקירתם לעניין נזקי התובע, כאמור לעיל.

המניע לאי צירוף מבטחת רכבו של התובע ואי הבהרת מלוא נסיבות הארוע כבר בכתב התביעה ובתצהירי התובע ואשתו לא הובהר, אך המסקנה המסתברת יותר מכלל הראיות היא כי התובע לא סיים עדיין את תהליך הירידה מרכבו והיה עדיין משתמש ברכבו בעת הארוע. עוד יש להעיר, כי איני סבורה כי מדובר בהרחבת חזית, שהרי הנתבעים הכחישו עוד בכתבי ההגנה את חבותם ואת נסיבות הארוע. מקום בו נסיבות הארוע פורטו והובררו רק במהלך שמיעת הראיות ולא קודם לכן בכתב התביעה ובתצהירים שהוגשו מטעם התובע – אין התובע יכול לבוא בטרוניה מדוע הנתבעים לא טענו טענות מפורטות יותר במסגרת כתבי ההגנה מטעמם.

לאור כלל האמור, אני קובעת כי נוכח היות התובע משתמש ברכבו, כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים, לא קיימת לו זכאות לפיצויים כלפי הנתבעים.

הנזק

למעלה מהצורך אתייחס בקצרה גם לנושא הנזק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ