ז.י.ר.ש. בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה " הדרים הוד השרון

פסק דין

לפני ערעור על פסק דין בית משפט לעניינים מקומיים בכפר-סבא (כב' השופטת ריבי צוק) בתיק עמ"ק 5920/05.

פסק הדין מתייחס הן להכרעת הדין מיום 25.5.09 והן לגזר הדין מיום 15.6.09.

א) העובדות הצריכות לענין:

המערערת הינה הבעלים, המחזיקה והמשתמשת במקרקעין המצויים בחלקה 115 גוש 6660, והמצויה ברחוב היובלים 15 בהוד-השרון (להלן: "החלקה").

על חלקה זו מצוי מפעל המערערת לייצור ברזל.

בסמוך לחלקת המערערת ומאחורי שטח המפעל מצויה חלקה 129 בגוש 6660 (להלן: "חלקה 129"), מדובר בחלקה שהינה שטח ציבורי פתוח, כייעודה על פי הר 346/19 (להלן: "התב"ע").

לפי התב"ע, ייעוד שטח ציבורי הינו: גנים ציבוריים, מגרשי ספורט, מתקני נופש וספורט, קיוסקים שתכליתם קשורה בשטחים הציבוריים, רחבות ושבילים להולכי רגל, מקלטים ציבוריים.

המשיבה הגישה בשנת 1999 כתב אישום כנגד המערערת, בתיק עמ"ק 6375/99, בגין בניית סככה ללא היתר בחלקה ובחלקה 129, וכן בגין אחסנת חומרי בניין, ברזלים וברזל לכלונסאות, בניגוד לייעוד הקרקע, והמערערת עושה שימוש במקרקעין לצורך אחסון חומרי בניה.

בישיבת בית משפט מיום 27.1.00 (ת/17), המערערת באמצעות בא-כוחה הגיעה להסדר טיעון עם המשיבה על בסיסו הורשעה המערערת וניתן גזר-דין, צו הריסה דחוי לשנה וצו שימוש בקרקע בהתאם לסעיף 2 לכתב האישום, שאף הוא נדחה לשנה (להלן: "הצו הראשון").

המשיבה הגישה כנגד המערערת כתב אישום נוסף בשנת 2005, בתיק עמ"ק 5727/05 (ת/1), בו יוחסו למערערת עבירות של אי קיום צו, בניה ללא היתר ושימוש חורג ללא היתר. צוין בכתב האישום כי המערערת מאחסנת חומרי בנין הקשורים למפעל המערערת, בניגוד לייעוד הקרקע בחלקה 129. כמו כן, באותו כתב אישום ייחסה המשיבה למערערת בניה של קונסטרוקציה עשוית ברזל לעגורן בשטח של כ-150 מ"ר ללא היתר, הנמצאת בחלקה על השטח הציבורי, קרי על חלקה 129 הנ"ל.

בישיבת בית המשפט מיום 29.9.05 (ת/2) המערערת, שהייתה מיוצגת, הגיעה עם המשיבה להסדר טיעון לפיו כל חומרי הבנין, לרבות מערום ברזל, המצויים בחלקה 129, שלמערערת אין זכויות בה, יפונו תוך 14 יום ויוארך מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה ב-14 יום ממועד 29.9.05. הסדר טיעון זה אושר והתקבל על ידי בית המשפט (להלן: "הצו השני").

המערערת הרסה חלק מהקונסטרוקציה כך שאינה חורגת עוד משטח החלקה. המערערת לאחר הצו השני, לטענת המשיבה, המשיכה לעשות שימוש בחלקה 129, ובגין מעשים אלה הוגש כתב אישום (בגינו ניתן פסק הדין נשוא ערעור זה) המכיל 3 אישומים, 2 מתוכם עבירות של אי קיום צו בית משפט, עבירה על סעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), וביצוע עבודה הטעונה היתר ללא היתר, בכך שהמערערת קיצרה הקונסטרוקציה של העגורן לא באופן מלא כפי שצוין בצו השני.

טענת המערערת להגנתה הייתה כי לא הפרה הצווים שניתנו בצו ראשון ובצו שני, ואינה מאחסנת בחלקה 129, אלא מבצעת עבודות של פריקה וטעינה, עבודות המותרות על פי דין ואינן עומדות בסתירה לייעוד החלקה על פי התב"ע.

עוד נטען על ידי המערערת, כי עומדת לה הגנה מן הצדק כנגד האישומים.

בית המשפט דחה טענות המערערת, ומכאן הערעור שלפני.

ב) טענות ב"כ המערערת בתמצית:

1. בית משפט קמא טעה משלא קיבל טענת המערערת שכל עבודתה בחלקה 129 הינה פריקה וטעינה, כפי שעולה ומתבקש מתוך עדותו של מנהל העבודה, מר יורי פורטינקו, ומעדותו של עד התביעה מר אדגר ברודצקי, אשר שימש במועדים הרלוונטיים כמפקח על הבניה בוועדה המקומית הדרים.

בית משפט קמא טעה משאימץ טענת המשיבה לפיה עבודות של פריקה וטעינה תבוצענה אך מתוך החלקה של המערערת ובשטח המפעל בלבד, שכן לטענת המערערת אם מרכול רשאי לבצע עבודות פריקה וטעינה בחלקה 129, גם המערערת רשאית לעשות כן.

טעה בית משפט קמא משקבע כי פריקה וטעינה לא תיחשב כשימוש נלווה לגיטימי לשימושים המותרים בקרקע בחלקה 129 על פי התב"ע.