אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> זקן נ' קסלסי ואח'

זקן נ' קסלסי ואח'

תאריך פרסום : 12/05/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
15893-08
12/05/2011
בפני השופט:
רם וינוגרד

- נגד -
התובע:
ציונה זקן
הנתבע:
1. שמעון קסלסי
2. כלל חב' לביטוח בע"מ

החלטה,פסק-דין

החלטה

השאלות והתשובות היו ברורות, ואין צורך בהבהרה בענין זה. לפיכך, אין מקום לשאלות מעין אלה בחקירה חוזרת.

ניתנה והודעה היום ח' אייר תשע"א, 12/05/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

פסק דין

התובעת, ילידת 17.3.1934 לצורך פסק הדין (תאריך הלידה של התובעת אינו ידוע, ובהתאם להוראת סע' 12 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962, יש במקרה זה לפנות לתאריך א' בניסן של שנת הלידה), נפגעה בתאונת דרכים ביום 22.10.07 ונגרמו לה שברים באגן. המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה, פרופ' מושיוב, מצא בבדיקת התובעת מגבלה מזערית בתנועות מפרק ירך שמאל ורגישות באיזור המפשעה ובאיזור המפרק הסקרואיליאקי מימין. המומחה הבהיר בחוות דעתו שהנכות אינה מתאימה לסעיף הספציפי העוסק בפגיעות באגן מאחר והשבר התחבר ללא תזוזה משמעותית, ולפיכך קבע לתובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, הוא "סעיף הסל" האורטופדי.

בתשובות לשאלות הבהרה מטעם התובעת הבהיר המומחה שיש לקבוע לתובעת נכות זמנית מלאה עד ליום 11.2.08. הוא הבהיר שמצבה התפקודי "אינו מתאים כלל לנכות תפקודית בגובה 100%". הוא הסכים שיש מקום להפעיל את תקנה 15 במלואה. לענין הצורך בעזרה בבית סבר המומחה ש"אינני משוכנע שיש הכרח בעזרה קבועה בבית בשל הנכות האורטופדית שהינה בגובה 10% בלבד" (תשובה 6 מיום 16.5.10). כמו כן שלל המומחה את הצורך במינוי מומחה שיקומי.

המומחה נחקר בהרחבה ובאריכות על חוות דעתו. בחקירתו הבהיר פרופ' מושיוב שמומחיותו הספציפית היא בשברים באגן בכלל, ובשברים כתוצאה מתאונות דרכים בפרט (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 9-11). המומחה סקר את התיעוד הרפואי שהוצג לו החל מיום 14.7.09 ואילך והבהיר כי האורטופדים שבדקו את התובעת מצאו "תוצאות יותר מוצלחות" בבדיקות האגן והירך, ומעיון במסמכים אלה עולה שהבעיה ממנה סובלת התובעת היא בעיה בברכיים. כבר במסמך מיום 14.7.09 מצא האורטופד המטפל שבר בפלטו הטיביאלי בברך, שלא קשור לתאונה. כל התיעוד שלאחר מכן, שנסקר בפרוטרוט ע"י פרופ' מושיוב, דן בהשפעות בעיות הברכיים על מצבה של התובעת (עמ' 4 ש' 15- עמ' 5 ש' 15), כאשר "הרופאים לא הצליחו להתגבר על נושא הברכיים". לא למותר לציין כי בפני ביהמ"ש לא הוצג תיעוד רפואי כלשהו מיום 11.2.08 ועד ליום 14.7.09. עיון בתיק מעלה כי למעט מסמך עליו חתמה רופאת המשפחה במסגרת התביעה לגמלת סיעוד בביטוח לאומי (ת/2), אין תיעוד רפואי כלשהו לתקופת ביניים ארוכה זו.

המומחה הבהיר בחקירתו שעל אף שהפגיעה באגן היא פגיעה משמעותית, הרי שהפגיעה שנגרמה לתובעת נכנסת לקלסיפיקציה של שבר מסוג LC1, שהוא השבר הקל ביותר ממגוון שברי האגן. כמו בכל שבר של האגן נגרמו שני שברים, בחלק הקדמי ובחלק האחורי של האגן, אלא שבמקרה זה "כמעט שום דבר לא זז שם". המומחה המשיך והסביר שהפגיעה שנגרמה לתובעת עירבה אמנם את האגן, ודבר זה עלול לגרום גם למגבלה מסויימת בגב התחתון בשל הכאבים (עמ' 6 לפרו' ש' 25-29), אלא שגם מגבלה זו נכללה בתוך הנכות בשיעור 10% שקבע לתובעת. השינוי שבא לתובעת, כאשר מובא בחשבון גילה המבוגר בזמן התאונה, מביא למסקנה לפיה יש לקבוע לה נכות בשיעור 10% ו"בעיה תפקודית מסויימת בסדר גודל של 5% נוספים" (עמ' 7 לפרו' ש' 21-25). גם בתום חקירתו שב המומחה והבהיר "אני חושב שיש משמעות מסויימת לתאונה שכימתתי אותה אבל לא מעבר לזה (עמ' 10 לפרו' ש' 6). המומחה חיווה דעתו שהתובעת מסוגלת, מבחינת האגן, ללכת למכולת ולשוב עם סל קניות השוקל מספר קילוגרם (עמ' 10 לפרו' ש' 12-14), ואף לשטוף רצפות אף שהדבר עלול לגרום להגברת המחושים (עמ' 7 ש' 3-7), כאשר הוא שב ומבהיר לאורך כל עדותו שמבחינת הפגיעה באגן, הנכות מתאימה לנכות של 10% "פלוס מספר אחוזים נוספים".

העולה מעדותו של המומחה הוא שהשפעתה של התאונה על התובעת היא בשיעור של 15%. הנכות הרפואית המיוחסת לתאונה היא אמנם בשיעור 10% בלבד, אולם על רקע ההשפעה של הנכות על יכולת התפקוד של התובעת בגילה, יש לאמוד את הנכות התפקודית בשיעור 15%, כפי שהציע המומחה וכפי שהבהיר פעם אחר פעם.

התובעת טוענת שהפגיעה בתאונה מהווה נקודת מפנה בחייה, ומצבה הרפואי היום בו היא מוגבלת מאד מהליכה, עמידה, עליה במדרגות וביצוע עבודות הבית, נובע כולו מפגיעה זו ומההדרדרות שהיא פועל יוצא מאותה פגיעה. טיעון זה עשוי לשקף נאמנה את השקפתה הסובייקטיבית של התובעת, אלא שהוא נשלל מכל וכל ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש שהוא בעל הידע הרלוונטי לצורך ההכרעה בנושאים רפואיים. המומחה הבהיר שאנשים בגילה של התובעת סובלים מבעיות שונות שמתפתחות עם השנים (עמ' 7 ש' 19-22), וגם במקרה של התובעת קיימות בעיות שונות לבד מבעיית האגן. התיעוד שהמומחה סקר בהרחבה מראה כי הבעיה המרכזית לשיטת הרופאים המטפלים, וגם לשיטתו של פרופ' מושיוב, נעוצה בבעיות בברכיה של התובעת שהתגלו לאחר התאונה ושאינן קשורות לתאונה. מכאן שלא ניתן לקשור בין מצבה הרפואי של התובעת היום לבין תוצאות התאונה, וכל שניתן לקבוע הוא שהתאונה תרמה באופן חלקי למצב דברים זה, ותרומתה אינה עולה על שיעור של 15% של הפרעה תפקודית, כפי ששב המומחה והבהיר.

על רקע קביעות אלה יש לבחון את הפיצוי לו זכאית התובעת. ככל שהדברים אמורים בנזק הלא ממוני, יש לפסוק לתובעת סכום של 17,000 ₪. אמנם חישוב על פי הכללים שבתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, קובעות שיש לנכות מהפיצוי אחוז בגין כל שנה מעל לגיל 30, אלא שנראה שבנסיבות הענין יש מקום להפעיל את הוראות תקנה 2(ב) לתקנות ולפסוק לתובעת את מלוא התקרה הנתונה לשיקול דעתו של ביהמ"ש.

עובר לתאונה עבדה התובעת בנקיון בבית החולים הדסה. מנתוני השכר שצורפו לתצהירה (טופסי 106 לשנים 2005 ו 2006 ותלושי שכר לשנת 2007 עד לתאונה), עולה כי שכרה הממוצע בשנת 2005 עמד על 1,448 ₪, בשנת 2006 עלה שכרה הממוצע ל 1,642 ₪ לחודש ואילו עד לחודש 09/07 השתכרה התובעת בממוצע סכום של 1,754 ₪ לחודש עבור 72.3 שעות עבודה חודשיות (כ – 17 שעות לשבוע). אין חולק שבחודשים שלאחר התאונה לא היתה התובעת מסוגלת לשוב לעבודתה. בשלב כלשהו לאחר מכן הופיעו והתעצמו בעיות הברכיים באופן שלא איפשר עוד את העבודה. מכאן שיש לנסות ולקבוע בראיה רטרוספקטיבית עד לאיזה שלב נמנעה החזרה של התובעת לעבודה בשל הפגיעה באגן, האם ניתן בכלל להניח שהיתה שבה לעבודה מעין זו כאשר אין מחלוקת שביצוע עבודת שטיפה גורם לכאבים לאחר התאונה, ומתי לא היתה מסוגלת התובעת להמשיך ולעבוד בשל מצבה הרפואי שאינו קשור לתאונה. בהתחשב במכלול תהיות אלה, אני פוסק לתובעת פיצויים בסכום של 20,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, כאשר סכום זה משקף העדרות מלאה של 6 חודשים מהעבודה והעדרות מצטברת של 4 חודשים מלאים נוספים לתקופה של 8 חודשים לאחר מכן (אי כושר של 50% לתקופה של 8 חודשים). אמנם נכות זו חורגת במידה ניכרת מהנכות התפקודית שקבע המומחה לתובעת, אולם נראה שהיא עולה בקנה אחד עם הקביעות שבהלכת גירוגיסיאן (ע"א 3049/93 גרוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נ"ב(2) 792 (1995)). אף אם באותו ענין היתה המערערת בת 57 והנכות שנקבעה לה היתה בשיעור 23.5%, הרי שגם לגילה של התובעת ולאפשרות לשוב לעבודה אחרת בגיל מעין זה, יש להעניק משקל.

אין מחלוקת שהתובעת נזקקה לעזרה מרובה בחודשים שלאחר התאונה, וכי עזרה זו הושטה לה ע"י בני המשפחה. בנסיבות אלה יש לאמוד את הפיצוי שהתובעת זכאית לו בשל עזרת קרוביה מעבר לחובתם המוסרית. לנוכח הבהרותיו של המומחה מהן עולה כי לאחר שחלפו 4 חודשים מהתאונה, התובעת לא היתה זקוקה עוד לעזרה במשק הבית כתוצאה מתוצאות התאונה (תשובה 6 לשאלות ההבהרה, והאמירות שצוטטו לעיל מעדותו), אני פוסק לתובעת עבור תקופת אי הכושר המלא פיצוי בסכום של 8,000 ₪ בגין עזרת קרוביה מעבר לחובתם המוסרית.

עיון בהערכת התלות של המל"ל מעלה שהתובעת תלתה את צרכיה בעזרה בפגיעה בתאונה. ממילא קם לכאורה החשש שהנתבעת תהיה חשופה לתביעת שיפוי מהמוסד לביטוח לאומי, בין אם מכח ההסכם ובין אם מכח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995. במצב דברים מעין זה היה לכאורה מקום לנכות את השווי הכספי של גמלת הסיעוד מהפיצוי לו זכאית התובעת. עם זאת, ולנוכח קביעות המומחה והמסקנה לפיה הפגיעה בתאונה הצריכה עזרה מסויימת בלבד בתפקוד בבית, נראה שניתן לקזז כל עזרה שניתן לשייך לתאונה מול החלק היחסי (הקטן למדי), של גמלת הסיעוד שניתן לייחס לתוצאות התאונה. בנסיבות אלה אין מקום להענקת פיצוי בגין עזרה בשכר לאחר חודש אוגוסט 2008, שכן ממועד זה ואילך זוכה התובעת לעזרה בהיקף של למעלה מ 9 שעות שבועיות מהמל"ל, העולה הרבה על צרכיה הנובעים מהתאונה. לתקופה שמחודש פברואר 2008 ועד לתחילת הזכאות יש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 1,500 ₪ עבור התקופה כולה.

מאחר ונקבע שמרבית הבעיות מהן סובלת התובעת אינן קשורות לתאונה, אין גם מקום לפיצוי בגין הוצאות והוצאות נסיעות לתקופה שמעבר לכך. בנסיבות אלה יש לפסוק לתובעת סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות שונות בתקופה המיידית שלאחר התאונה.

לסכום שיתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.08% וכן את הוצאות המשפט (אגרה והתשלום עבור העדת פרופ' מושיוב). הסכום ישולם עד ליום 19.6.11 שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן והודע היום ח' אייר תשע"א, 12/05/2011 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: אתי אחיטוב

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ