אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> זכותו של עושה שטר על תנאי שלא התקיים גוברת על זכותו של מי שסוחר לו השטר

זכותו של עושה שטר על תנאי שלא התקיים גוברת על זכותו של מי שסוחר לו השטר

תאריך פרסום : 20/07/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום ירושלים
4318-06
15/07/2008
בפני השופט:
משה ברעם

- נגד -
התובע:
ברק תוכנה י.א.ש. בע"מ
עו"ד אורן אמיר
הנתבע:
שארל חברה למלונאות בע"מ
עו"ד אבי-גיא יורם
פסק-דין

א.         כללי:

ראובן עשה שטר חוב לפקודת שמעון. על גבי השטר נרשם "... בתמורה להסכם שכר טרחה". עובר למסירת השטר, הוסכם כי התחייבותו של ראובן, לפרעון השטר, מותנית  בקיומן של נסיבות שנקבעו במסגרת עסקת היסוד. שמעון מסחר את השטר ללוי, בעד ערך, אך בטרם התקיימו הנסיבות  הרלוונטיות, המתירות את השימוש בשטר. האם זכותו של ראובן עדיפה על פני זכותו של לוי? האם לוי אוחז כשורה בשטר? אלה הן השאלות המתעוררות בתובענה והעומדות להכרעה בפסק הדין.

ב.          העובדות הצריכות לעניין:

התובעת הינה חברה פרטית בניהולו ובשליטתו של מר בנימין אלקובי, עוסקת במתן שירותי מחשוב ואוחזת בשטר חוב מיום 16/3/2005, על סך 1,343,305 ש"ח, שמועד פרעונו 1/4/2005 והנחזה להיות חתום על ידי הנתבעת (העתק משטר החוב צורף כנספח ו' לתצהיר עדותו הראשית של מנהל הנפרעת, מר יוסף אלקובי, להלן: "השטר"). על גבי השטר, נרשם בכתב יד "...זאת בתמורה להסכם שכר התרחה" (כך במקור - מ.ב.). הנתבעת הינה חברה פרטית ובבעלותה בית מלון הידוע כמלון "בל" באילת. בין בעלי מניותיה ניתן למנות שתי קבוצות עיקריות: האחת, של לאון ביטון ומשפחתו (להלן: "לאון ביטון") והשניה, של סימון ביטון ומשפחתה (להלן: "סימון ביטון") ואלה החזיקו, כל אחת מהן, במועדים הרלבנטיים, 47.5% ממניות הנתבעת. השטר נעשה לפקודת "אור למיסוי בע"מ", חברה פרטית הנמצאת בשליטתו וניהולו של מר יוסף אלקובי (להלן: " אלקובי") ועוסקת במתן שירותי חשבונאות וייעוץ כלכלי (להלן: "הנפרעת"). אין חולק כי אלקובי ובנימין אלקובי הינם אחים ובמועדים הרלבנטיים, פעלו בשם החברות שבשליטתם, לעניין סיחור השטר לתובעת. על פי הנטען, הסבה הנפרעת את השטר לתובעת, בטרם מועד הפרעון וזו נקטה בהליכים לביצועו, כנגד הנתבעת, לאחר שדרישתה לתשלום השטר, נדחתה.

בהתנגדות שהגישה לביצוע השטר (בש"א 3910/05),טענה הנתבעת כי איננה חייבת על פי השטר, שכן זה נחזה להיות חתום על ידי לאון ביטון בלבד, כאשר רק חתימתם של לאון ביטון וסימון ביטון, יחדיו, מחייבים את הנתבעת. כמו כן, נטען כי ההתחייבות נשוא השטר ניתנה על תנאי, שלא התקיים, שכן, בהסכם שכר הטרחה הנזכר בשטר (נספח ה' לתצהיר יוסף אלקובי, נספח ו' לתצהיר לאון ביטון, להלן: " מסמך חישוב שכר הטרחה"), נקבע, בסעיף 14 ובאופן מפורש, כי שיעור שכר הטרחה (הזהה לסכום השטר) כפוף לסיכום שיושג עד ליום 30/3/2005. משלא הושג הסיכום האמור, מסמך חישוב שכר הטרחה איננו מחייב וממילא, לא עומדת לנפרעת והתובעת "בנעליה", הזכות לתבוע על פי השטר. הנתבעת הוסיפה וטענה כנגד התובעת טענות נוספות,לעניין נטילת השטר שלא בתום לב ולהעדר אחיזה כשורה, ופרטה בתצהירו של לאון ביטון, את הרקע והנסיבות שקדמו לחתימת השטר. לטענתו, נפל קורבן למעשה נוכלות מצד אלקובי, באמצעות החברה הנפרעת שבשליטתו וגורמים נוספים הקשורים אליו ובכלל זה, מנהל התובעת, אחיו של אלקובי, שהיה שותף לנסיונו להשתלט על הנתבעת, בחוסר תום לב. ביטון הוסיף בתצהירו, כי בשל קשיים כלכליים שלו ושל הנתבעת נקלעו לחובות לרשויות המס, במיליוני שקלים, שבגינם, החליט נציב מס הכנסה, למנות כונס נכסים על מניותיו בנתבעת. בסוף חודש 7/2003, הושג הסדר פשרה מול רשויות המס ובשל החשש כי מניותיו בנתבעת, ימכרו לשם כיסוי החוב נשוא הסדר הפשרה, נפגש עם אלקובי, אשר טען בפניו, כי ביכולתו לסייע לנתבעת, בשירותי הנה"ח, סיוע בעריכת הדוחות השנתיים והגעה להסדר עם רשויות המס, בעניין חובותיו וחובות הנתבעת. בנסיבות אלה, נחתם הסכם שכ"ט עם עו"ד יורם בן פורת (נספח ב') , אשר על פיו, זכאי היה לקבל עו"ד בן פורת שכ"ט כפי שהוסכם. בהמשך, טען, כי אלקובי שכנע אותו להתקשר בהסכם הלוואה, שבמסגרתו, אמור היה להעמיד לרשותו את הסכומים הדרושים, לצורך כיסוי חובותיו לרשויות המס. ביטון הוסיף והצהיר, כי בנסיבות אלה חתם על קבוצת מסמכים ביום 16/3/2005, ולענייננו "הסכם הלוואה" (נספח ה'), "הסכם חובות שכ"ט" (נספח ד'), מסמך חישוב שכר הטרחה (נספח ו') והשטר. ביטון הדגיש, כי אלקובי ניצל את מצוקתו, אף שידע על התנגדותו לשלם לו סכומים גבוהים והדגיש, כי נוכח דרישתו המופרזת של אלקובי לשכר טרחה ובשל קיומם של בעלי מניות נוספים בנתבעת, הוסכם, כי תערך התחשבנות נוספת וכך נקבע במסמך חישוב שכר הטרחה, דהיינו: כי תשלום שכר הטרחה, הינו בכפוף לסיכום סופי שייערך עם סימון ביטון. משלא הושג סיכום סופי ונוכח דרישותיו המופקעות של אלקובי ובשים לב למצוקה שבה היה, עובר לחתימתו על מסמך חישוב  שכר הטרחה והשטר ומשלא קיבל את ההלוואה - טען, כי אין כל חובה לפרוע את השטר. בהמשך, הוסיף, כי זכאותו של אלקובי, לסכום השטר, איננה סבירה, נוכח דרישת רשויות המס והחסכון במס, שניתן היה להשיג, על פי הנתונים שפירט וסיכם, כי החיוב, מופרך לחלוטין. כמו כן, טען לעניין העדר תמורה וכשלונה ולעניין אי מתן ערך, עובר לסיחור השטר לתובעת.

בית המשפט (כב' הרשמת פרושאור), לאחר שמצא, כי עומדת לנתבעת הגנה אפשרית, הראויה להתברר, קיבל את התנגדותה ונתן לה רשות להתגונן, כנגד השטר. בהמשך, ניתנו החלטות ביניים, בגדר הליכים שביקשה התובעת, שעיקרם, בקשות לעיקול זמני וכינוס נכסים בעניין התובענה, הצדדים עשו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, בהמשך, לאחר שנחקרו המצהירים, הוגשו סיכומיהם והתיק הובא בפניי למתן פסק דין, כדלקמן.

ג.          השאלות שבמחלוקת והכרעה בתמצית:

עיון בכתבי הטענות ובחינת הראיות שהובאו מעלה כי לצורך הכרעה בתובענה יש להידרש לשתי סוגיות . האחת, לעניין נסיבות מסירת השטר לנפרעת והשניה, לעניין נטילת השטר על ידי התובעת וטיב אחיזתה בו, עובר לסיחורו. יאמר מייד כי לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והתרשמתי מעדויות עדי הצדדים, שוכנעתי, כי השטר נמסר על תנאי ובכפוף   לסיכום עתידי, בדבר שיעור שכר הטרחה המגיע, לכאורה, לנפרעת. מכאן, לאחר שנמצא כי השטר הוסב לתובעת, בטרם התקיים התנאי  ומשאין חולק כי לא הושג "סיכום סופי", בעניין שכר הטרחה, היה על הנפרעת להשיב את השטר לנתבעת, נוכח זכות קנינה הפגום, בשטר וסיחורו בנסיבות אלה, לידי התובעת, נעשה שלא כדין. זאת ועוד, בחינת הראיות מלמדת בעליל, כי התובעת איננה אוחזת כשורה בשטר, נוכח נטילתו שלא בתום לב ובשל ידיעתה על התנאי שנקבע, בעניין שכר הטרחה, קודם לסיחור של השטר לידיה ולמצער, בשל עצימת עיניה, נוכח החשד בדבר הפגם שנפל בשטר, עובר לנטילתו.

בנסיבות אלה, הנני מוכן להניח לטובת התובעת כי השטר נחתם כדין, שכן לכאורה  וכפי שעולה מהראיות, די היה בחתימתו של לאון ביטון כדי לחייב את הנתבעת (כקבוע בת/3) ומשלא הוכח כי חל שינוי, כדין, בדרכי החיוב שם ובעניין זה מקובלות עלי טענות התובעת, בסיכומיה (ס' 109-80). מאידך, אינני נזקק לדיון ביתר טענות הנתבעת, לעניין העדר/כשלון התמורה (עמ' 4-2 לסיכומיה) ובעניין מתן ערך, עובר לסיחור השטר לתובעת, שכן די בטענת ההגנה, לעניין מסירת השטר, בתנאי שלא התקיים  ונטילתו, על ידי התובעת, שלא בתום לב, כדי להקים לה עילת הגנה טובה כנגדה ולדחות את התביעה על פי השטר. בעניין זה, מקובלים עליי טענותיה בסיכומיה (שם, עמ' 13-11), לעניין הקשרים בין הנפרעת לתובעת ומהות היחסים ביניהם, עובר לסיחור השטר. יחד עם זאת, יובהר, כי דחיית התובענה, במלואה, נובעת בשל טיבו של ההליך, להלן והיות התובעת "צד רחוק" לנתבעת. מכאן, בטרם נדרש לסוגיית מסירת השטר ונסיבות סיחורו לתובעת, יש להקדים מספר מילים, לעניין טיבה של התובענה ודרכי הדיון, המיחדים את בירורה.

ד.          על שטר החוב ועילת התביעה השטרית:

ככלל, שטר איננו נעשה בחלל ריק אלא במסגרת עסקת יסוד כלשהיא בין העושה לנפרע. ברגיל, שטר חוב (הוא סוג השטר, בענייננו), משמש כשטר בטחון (הגם שאין חובה לציין את היותו לבטחון, על גבי השטר) ולפיו, מתחייב עושה השטר לשלם לנפרע סכום כסף בתאריך עכשווי או עתידי (סעיף 84 (א) לפקודת השטרות, להלן: " הפקודה"), כאשר השטר מבטיח את קיום התחייבותו החוזית של עושה השטר ומהווה חיזוק לחיובו על פי עסקת היסוד. מטבע הדברים, שטרי בטחון אינם מיועדים לסיחור והנעבר צפוי להחזיק בהם עד למועד בו אמור להתקיים ארוע מסויים שאותו נועד השטר להבטיח (ש' לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, (תשס"ז -2007), עמ' 53). עשיית שטר החוב מקנה לנושה, האוחז בשטר עילת תביעה שטרית כנגד החייב על פיו, המתקיימת לצד העילה החוזית, נשוא עסקת היסוד. יחד עם זאת, כאשר האוחז בשטר הינו צד רחוק לנתבע (כבענייננו), אין בין השניים תביעה על פי עסקת היסוד, אלא עומדת לתובע עילה שטרית בלבד, הגם שעסקת היסוד בין הנתבע לצד הסמוך לו, רלוונטית, לעניין היקף טענות ההגנה שיש לנתבע כלפי הצד הרחוק (שם, עמ' 74).

זאת ועוד, מושכלות יסוד בדיני שטרות, לעניין נטלי ההוכחה הם, כי על עושה השטר לשאת בנטל ההוכחה להוכחת טענות ההגנה העומדות לו כנגד האוחז בשטר, בין אם הוא הנפרע בין אם הוא הנסב ובענייננו, בקשר לתנאי במסירה (י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג-1983) עמ'
259-261 ; לרנר,  עמ' 223-224) ומשזו הוכחה, מוטל על האוחז להוכיח את האחיזה כשורה, ולעניינו, את נטילת השטר בתום לב וללא ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה (ס' 28(א)(2) לפקודה), שאם לא כן, לא יזכה בתביעתו (זוסמן, עמ' 262 למעלה). לשון אחר "... הנתבע חייב להוכיח את התרמית המשמשת לו הגנה, ועד שלא הוכיח, עומדת לתובע החזקה על אחיזה כשורה. רק אם הוכחה הגנת הנתבע, קם נטל השכנוע המוטל על התובע, והוא חייב להוכיח שלאחר מכן ניתן בתום לב ערך בעד השטר"
(שם).

ה.         על תנאי במסירה:

ס' 20(ב)(2) לפקודה, קובע, כי "... מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי". בהמשך קובע הסעיף "...כי שטר שהוא בידי אוחז כשורה, חזקה חלוטה היא שהיתה מסירה כשרה". סעיף 20 (ג) קובע חזקה , הנתנת לסתירה, ולפיה, שטר נמסר כדין "... כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". לעיתים, על פי תנאי עסקת היסוד, התחייבות עושה השטר מותנית באירוע מסויים. כאשר התנאי איננו כתוב על גבי השטר, אלא נותר בגדר עסקת היסוד, תהיה לתנאי נפקות במסגרת ההגנה נגד העילה השטרית ועל פיה רשאי הנתבע- עושה השטר, להתגונן בטענה כי חיובו תלוי במילוי תנאי שלא התקיים ולפיכך, משוחרר מקיום התחייבותו על פי השטר (לרנר עמ' 310). בנסיבות אלה טענת הנתבע שאין הוא חייב לפרוע את השטר, מורכבת משתי טענות משנה, האחת- כי חיובו על פי השטר אינו מוחלט אלא מותנה בקרות אירוע מסויים והשנייה- כי התנאי לא התקיים. נטל הוכחת הטענה, מוטל  על הנתבע (לרנר עמ' 313). מכאן, נוכח ייחודו של השטר ומסירתו על תנאי, רשאי האוחז להחזיק בו עד למועד הפרעון ואז לסחרו או לתבוע על פיו ובלבד, שקודם לסיחור או התביעה, התקיים התנאי שנקבע. (לרנר עמ' 192). ודוק - סיחור השטר בטרם קיום התנאי הינו שלא כדין, שהרי זכותו של הנפרע בשטר טרם השתכללה ואם הוא מסחר את השטר על אף האמור "... זכות פגומה הוא מסחר שכן הוא מועל באמון הקונה. השטר חייב היה לחזור לרשות חותמו, ובמקום זה סוחר והועבר לאדם אחר. אין השטר אכיף על הקונה אלא אם היה בידי אוחז כשורה" (זוסמן עמ' 277).

זאת ועוד, ברגיל, טענות ההגנה שיש לנתבע כנגד הנפרע עומדות לו גם כנגד צד רחוק לשטר, שאיננו אוחז כשורה, שכן זה לא נהנה מתכונת הטהירות ואינו מקבל את השטר כשהוא נקי מפגמים שדבקו בו, בחוליות הקודמות. לפיכך, עניינו יידון, כדין צד קרוב לשטר ומכוח היותו אוחז "סתם" (דנ"א 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי פ"ד נה (4) 193).

בענייננו, אין חולק כי לאון ביטון חתם על קבוצת מסמכים ביום 16/3/2005 (נספחים ד'-ו' לתצהיר התומך בהתנגדות, נספחים ו'-ח' לתצהיר עדותו הראשית). מעיון בהסכם חובות שכ"ט (נספח ד') עולה כי לאון ביטון (החתום על המסמך) מאשר, (ב"הואיל" השלישי), בשם "משפחת ביטון", כי חייב לנפרעת שכר טרחה. כמו כן נרשם שם "מצ"ב חיוב חוב שכ"ט מהחברה לשיא" ובהמשך, בסע' 2 נקבע כי "מכיון שלמשפחת ביטון יש השגות על גובה שכר הטרחה, מוסכם כי תיערך התחשבנות סופית לגבי יתרת החוב האמורה עד ליום 30/3/05 אף עם סימונה ביטון".  גם בהסכם ההלוואה (נספח ה') מאשר (ב"הואיל" השביעי) לאון ביטון, בשם משפחת ביטון כי " משפחת ביטון חייבת לשיא את הסך האמור בנספח חוב שכ"ט המצורף "ובהמשך..." מצ"ב חוב שכ"ט מהחברה לשיא" (הדגשים לא במקור- מ.ב). אולם, במסמך חישוב שכר הטרחה (נספח ו'), המפרט את שיעור שכר הטרחה המגיע, לכאורה, בגין פעולות שנעשו על ידי הנפרעת והחיסכון שהשיגה, מצויין כי החיוב בגין שכר טרחה הינו של הנתבעת, דווקא ולא של משפחת ביטון. בנסיבות אלה ונוכח השגותיו של לאון ביטון, בענין גובה שכר הטרחה, היה זה אך ברור וטבעי כי זה ביקש להוסיף, בכתב יד, בסיכום המסמך, תחת חתימתו, בשם הנפרעת, כי חיוב שכר הטרחה (של הנתבעת ולא של לאון ביטון) - הזהה לסכום השטר - הינו בכפוף לסיכום סופי, בנוכחות סימונה ולאון ביטון, יחדיו, ובהיות סימונה ביטון, בעלת הקבוצה האחרת של בעלי המניות בנתבעת ואשר הסכמתה לחיוב הנטען, דרושה, נוכח חיובה של הנפרעת, בשכר הטרחה, חלף לאון ביטון וגירסתו בעניין זה מהימנה ומקובלת עלי לחלוטין. חיזוק ותמיכה לטענתו של לאון ביטון ניתן למצוא בהתחייבותו נשוא הסכם חובות שכ"ט, אשר חרף חתימתו שם ונוכח כוונתו לייחס את החוב לנתבעת, ביקש להבהיר כי שכר הטרחה מותנה בהתחשבנות סופית עם סימונה ביטון ובעניין זה, מקובלות עליי טענות הנתבעת בסיכומיה (עמ' 10-8).

מכל המקובץ עולה כי חיוב הנתבעת בשכר הטרחה, נשוא "עסקת היסוד", ניתן, בכפוף לקבלת הסכמה של סימון ביטון וכפי שנקבע מפורשות במסמך חישוב שכר הטירחה. מכאן, הנני קובע כי ההתחייבות נשוא השטר, ניתנה על תנאי ומשאין חולק כי התנאי לא התקיים ולא הושג "סיכום סופי", בעניין שיעור שכר הטרחה, עד למועד שנקבע (ראה עדות אלקובי, כפי שהובאה בת/2, עמ' 30, ש' 18-17), התקיימו התנאים הדרושים לחלותה של עילת ההגנה, בעניין תנאי במסירה, כנגד הנפרעת והנתבעת לא היתה חייבת בפרעון השטר, כלפיה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ