אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> זכאות נפגעי משנה בתאונת דרכים לפיצויים

זכאות נפגעי משנה בתאונת דרכים לפיצויים

תאריך פרסום : 27/12/2006 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
126326-00
27/12/2006
בפני השופט:
אברהם קסירר

- נגד -
התובע:
1. זוארץ בן ציון
2. זוארץ אילנה

עו"ד קפשוק נפתלי
הנתבע:
1. זוארץ בן ציון
2. כלל בע"מ - חברה לבטוח

עו"ד ירון אילן
פסק-דין

התובעים, ילידי 1948, בעל ואישה, עותרים לפצותם בגין נזקים אשר נגרמו להם, לטענתם, בתאונת דרכים מיום 31.12.93 אשר נגרמה עת פרץ סוס לכביש ופגע ברכבם (להלן: "התאונה"). בתאונה זו נהרג בנם של התובעים, מינו זוארץ ז"ל, יליד 26.7.1978 . התובעים ושלושת ילדיהם האחרים נפגעו באורח קל.

התובע מס' 1 הינו אף הנתבע 1, בהיותו נהג הרכב בעת התאונה (להלן: "התובע").

בכתב התביעה נטען כי כתוצאה מהתאונה ופטירת בנם המנוח, סובלים התובעים מנזק נפשי קשה: ביחס לתובע נטען בעיקרו כי פרש משירות קבע בצה"ל, חדל לתפקד כאבי המשפחה וסובל מדיכאון, חרדות, אי שקט וחוסר מוטיבציה, עד כדי אלימות פיזית ביחסים עם בני המשפחה, נתון בהתקפי כעס ובכי במשך כל שעות היממה, שמן כתוצאה מאכילה בלתי פוסקת, נאלץ לעבור ניתוח לקיצור הקיבה ובריאותו נפגעה. ביחס לתובעת נטען בעיקרו כי חדלה לתפקד בחיי היום יום ובעבודות הבית, אינה מתפקדת כאם המשפחה, סובלת מדיכאון וקשיי ריכוז ועצבנות, הפסיקה עבודתה ואינה יכולה לעסוק במקצועה או בעבודות אחרות, מרגישה מותשת ואינה מתעניינת בנעשה עימה. שני התובעים טענו ופרטו פגיעות בגופם שנגרמו בתאונה, כמפורט בתעודות חדר המיון. לגבי שני התובעים נטען כי מקבלים טיפול נפשי בגין מצבם, טיפול לו יזקקו אף בעתיד.

הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הודתה בכיסוי הביטוחי לאירוע התאונה (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 7.7.05.), אך הכחישה את זכאותם של התובעים לפיצוי, את נכויותיהם והיקף נזקיהם הנטענים.

השאלה העיקרית השנויה במחלוקת הינה בעיקרה משפטית:

הצדדים חלוקים בשאלה האם קמה לתובעים עילת תביעה כנפגעי משנה בהתאם למבחנים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין רע"א 447/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן, פ"ד מד(3) 397 (להלן: "הלכת אלסוחה") על המקרה דנן כבסיס לפיצוי התובעים בגין נזקיהם הנטענים. עיקר המחלוקת נסובה ביחס לאמת המידה הרביעית הקבועה בהלכת אלסוחה והאם פגיעת התובעים, מהותה ומידתה, נכנסת בגדר נזק נפשי מהותי כנדרש.

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי:

ביום 31.12.93 נהג התובע ברכב בו נסעו מלבדו התובעת וארבעת ילדיהם. במהלך הנסיעה, פרץ לכביש סוס דוהר ופגע ברכב בעוצמה. בני המשפחה נפצעו בתאונה (ביחס לתובע ולתובעת צורפו תעודות חדר מיון). בנם של התובעים, מינו זוארץ ז"ל, נפגע פגיעה קשה ונפטר בזרועותיו של התובע, אשר החזיק בבנו זמן ממושך עד להגעת האמבולנס למקום (ר' תצהיר התובע והתובעת, וכן עדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול בה אישר כי הבן מינו "מת לך בידיים"). התובעים נפגעו בגופם כמפורט בתעודות חדר המיון, לשם פונו, נבדקו, טופלו ושוחררו עם המלצות לטיפול.

עובר לתאונה שרת התובע בשירות קבע בצה"ל. לאחר ימי האבל חזר לשירות, ממנו פרש לגמלאות לאחר כשנתיים, ביום 1.2.96, בגיל 48 ולאחר 19 שנות שירות (סעיפים 16-18 לתצהיר התובע ובעמ' 6 לפרוטוקול). במהלך השנים שלאחר התאונה השתתף התובע בקורסים שונים ובין היתר קורס מנהלי מחסנים בכירים, קורס מנהלי מחסנים ממוחשבים, קורס לנהיגת רכב ציבורי זעיר וקורס לתיווך דירות (עמ' 8 לפרוטוקול). לאחר הפרישה מהשרות הצבאי לא הצליח התובע להתמיד במקום עבודה קבוע, עבד כטרקטוריסט (עמ' 5 לפרוטוקול) בתיווך נדל"ן (ס' 22 לתצהיר התובע) בהסעות עבור שני מעסיקים שונים (עמ' 4 לפרוטוקול) ואף כעצמאי (עמ' 8 לפרוטוקול). עיסוקיו השונים והמשתנים של התובע קיבלו ביטוי בתעודת עובד הציבור מטעם הנתבעת (נ/1). במישור הבריאותי, סבל התובע לאחר התאונה, בין היתר, מהשמנת יתר כתוצאה מאכילה בלתי פוסקת ונאלץ לעבור ניתוח לקיצור הקיבה (ס' 13 לתצהיר התובע).

עובר לתאונה היתה התובעת עקרת בית (עמ' 10 לפרוטוקול). הבן המנוח נזקק לתמיכה רבה משום נסיבותיו האישיות המוזכרות בחוות דעתו של ד"ר פישר, והתובעת עסקה רבות בטיפולו ובקידומו. עובר לתאונה החל הבן המנוח ללמוד במסגרת טיפולית מיוחדת, והתובעת התעתדה לחזור למעגל העבודה, כפי שאף עשתה בפועל (ס' 15-16 לתצהיר התובעת). כשנה ומחצה לאחר התאונה החלה התובעת לעבוד בהום סנטר, עבודה אשר עזבה לאחר כשנה (סעיף 12 לתצהיר התובעת ובעמ' 10 לפרוטוקול). בשנים שלאחר התאונה למדה התובעת הילינג (עמ' 10 לפרוטוקול).

לאחר התאונה ובעקבותיה פנו התובעים לקבלת טיפול פסיכולוגי. תחילת התיעוד הטיפולי הוא מיום 11.4.94 והאחרון בו הינו מיום 16.5.99, כאשר במהלכו היו הפסקות ארוכות כגון הפסקה בין 18.10.95 ו- 26.11.97 (נספח ג' לתצהירי התובעים). התובעים אינם מקבלים בשנים האחרונות טיפול נפשי, וזאת למרות שהתובעת ממשיכה לטענתה לקבל תרופות (עדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול ועדות התובעת בעמ' 10 לפרוטוקול).

בעניינם של התובעים מינה ביהמ"ש מומחה בתחום הפסיכיאטרי, דר' פישר אשר בדק את התובעים וערך חוו"ד מיום 12.2.03. בקשר לתובע חיווה המומחה דעתו כי התובע לוקה בהפרעת דיכאון רבה Major Depression, תולדתו של תהליך אבל לא פתור, פתולוגי. המומחה העריך נכותו של התובע ממועד התאונה ולצמיתות בשיעור 10% לפי סעיף 34ב לתקנות הביטוח הלאומי ופרט כי ההפרעה הנפשית הדכאונית הינה מהתחום האפקטיבי ובעלת מרכיבים נוירוטיים בסבירות גבוהה, ללא סימפטומים פסיכוטיים. בתשובות לשאלות הבהרה השיב המומחה כי המרכיבים הנוירוטיים בהפרעתו הנפשית של התובע עונים להגדרה של נוירוזה.

בקשר לתובעת חיווה המומחה דעתו כי היא סבלה מנכות זמנית לתקופה של שנה ממועד התאונה ועד 1.1.94 בשיעור של 20% בגין הפרעת דיכאון רבה Major Depression בהתאם לסעיף 34 ג לתקנות הביטוח הלאומי. המומחה חיווה דעתו כי נכותה הצמיתה של התובעת שתחילתה שנה לאחר התאונה הינה בשיעור 0% לפי סעיף 34א לתקנות הביטוח הלאומי.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובעים בעיקרי טיעוניהם בסיכומים טוענים לנזק נפשי קשה ביותר תוצאת התאונה ופטירתו של בנם. התובעים חוזרים על תיאור מצבם הנפשי בעקבות התאונה. לגבי התובע נטען כי אלמלא התאונה היה ממשיך לשרת בצה"ל ומשביח שכרו וכפועל יוצא אף משביח את גמלתו; כי לאחר הפרישה מצה"ל ניסה התובע לעבוד אולם לא הצליח להתמיד במקום עבודה כלשהו וכי עדותו, לפיה הפך לשבר כלי, לא נסתרה. התובע מתייחס לקביעות בחוות דעת המומחה הפסיכיאטרי ד"ר פישר, לפיה הוא סובל מהפרעת דיכאון רבה בשיעור 10% לפי סעיף 34ב לתקנות המל"ל על פיה ישנה הגבלה בינונית בהתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. זאת, לעומת תיפקודו התקין עובר לתאונה. כן מפורטים נזקיו של התובע תוצאת התאונה שעיקרם פרישה מהשירות הצבאי (שכר וגימלה), הפסדי שכר לתקופה בה לא מצא עבודה, כאב וסבל והוצאות בגין טיפולים נפשיים לעבר ולעתיד.

ביחס לתובעת נטען בסיכומים לנזק נפשי קשה ביותר, העדר תיפקוד, טיפול נפשי ממושך שעברה ונזקקת לו באופן קבוע, מתייחסת לנסיון עבודתה בהיפרשוק שלא עלה יפה, וליחסים הרעועים בתוך המשפחה. ביחס לתובעת הודגש כי הבן המנוח היה מרכז חייה, כי זמן לא רב לפני התאונה החל המנוח ללמוד במסגרת טיפולית מיוחדת ולכן התעתדה לעבוד מחוץ לבית, תכניות אשר נגדעו לדידה עם מותו של בנה בתאונה. התובעת טוענת כי עדותה היתה אמינה, וממנה עולה כי מצבה הנפשי ממשיך להיות קשה ולא נראה כי חל שיפור כלשהו במצבה. התובעת טוענת להפסדי שכר, לפיצוי גלובאלי בגין עזרת הזולת שכן אינה מתפקדת כלל כעקרת בית וכן עותרת לפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל בהתחשב בנכות הזמנית בשיעור 20% אשר נקבעה לה ע"י ד"ר פישר.

ביחס לשאלה שבמחלוקת באשר לתחולת הלכת אלסוחה נטען בעיקרי סיכומי התובעים כי פגיעותיהם הנפשיות עולות בקנה אחד עם הקריטריונים המנויים בדין; כי מידת הקירבה בין התובעים והמנוח היתה הקרובה ביותר; כי ההתרשמות מהתאונה היתה התרשמות ישירה ומידת הקירבה במקום ובזמן היתה מקסימלית.

לגבי הקריטריון הרביעי שבמחלוקת נטען כי מדובר בתגובות נפשיות מהותיות ומשמעותיות מעבר לצער ואבל וכי ד"ר פישר איבחן לתובעים הפרעת דיכאון רבה, מחלה המצויה בתחום האפקטיבי. התובעים בסיכומיהם  הפנו למאמרה של כב' השופטת טובה שטרסברג כהן "נזק נפשי לנפגע משני" ספר שמגר ג' 5 (2003) ביחס לנתונים הנוספים שנשקלו בבתי המשפט להערכת הפגיעה הנפשית וכן הפנו לע"א (ת"א) 1893/99 מילשטיין נ' צייטלין פ"מ כרך תש"ס, חלק ראשון תש"ס 2000 בו נפסק כי אחוז הנכות הינו שיקול אליו מצטרפים נתונים נוספים של הניזוק. כן נטען כי לא ניתן להשוות בין נפגעים שונים וכי לא שורטטו קויים מדוייקים לתחימת הסוגייה.

הנתבעת בעיקרי טיעוניה בסיכומים הסכימה כי במקרה דנן מתקיימים שלושת התנאים הראשונים בהלכת אלסוחה, אך טוענת כי התנאי הרביעי אינו מתקיים וכי בעטיו לא קמה לתובעים הזכות לפיצוי. הוסיפה שאין מחלוקת ששני התובעים בקשר עם האירוע נשוא התובענה מצויים גם במעגל הראשון של הנפגעים, אך בקשר עם כך פגיעתם לא היתה חמורה, והנתבעת מסכימה בסיכומיה כי מתוקף היותם גם במעגל הראשון זכאים הם לנזק לא ממוני על פי הנכות הקבועה ועל פי שיקול דעתו של בית המשפט ולו על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו - 1976.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ