אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> זינגר נ' דוייב ואח'

זינגר נ' דוייב ואח'

תאריך פרסום : 20/03/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
18075-04-11
16/03/2014
בפני השופט:
ערן נווה

- נגד -
התובע:
צבי זינגר
הנתבע:
1. עופר דוייב
2. אליהו חברה לביטוח בעמ

פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט והגישו סיכומים בכתב בעניין.

התקיים קדם משפט ששימש "דיון סופי" ביום 12.11.13 ובמהלכו שמעתי את גרסאות התובע והנתבע 1 וכן עד שהביא התובע וטרינר.

לגרסת התובע ביום 22.1.10 יצא לטיול עם כלבו הקשור ברצועה כאשר התנפל על כלבו כלב גדול השייך לנתבע 1.

לטענת התובע בסיכומיו ניסה להפריד בין הכלבים הניצים, כאשר חש כי כלבו מצוי בסכנת חייים, משך את הכלב התוקף מכלבו וכאשר הוא עושה כן נגרם לו נזק באגודל יד שמאל. כך מתאר התובע את האירוע בישיבת ביהמ"ש מיום 12.11.13: "הלכתי עם הכלב שלי קשור ברצועה, הכלב של הנתבע פרץ מאיזה כוך. הוא לא היה עם רסן, הוא פשוט פרץ. הוא לפת את הכלב שלי בצוואר. הכלב של הנתבע שוקל 60-70 ק"ג הוא היה ענק. ניסיתי בסערת החושים למשוך ולהפריד, לתת מכות, כל האמצעים שהיו בסופו של דבר הכלב הירפה, האדון (הכוונה לנתבע) ראה את האירוע והגיע עם הבת שלו. רק פעולת המשיכה היא שגרמה כפי הנראה לנזק לא הייתה נפילה".

כאן המקום לומר כי בתביעה הקטנה שהגיש בהתחלה התובע בתיק זה ציין במפורש כי הייתה נשיכה (ראה סעיף 6 לכתב התביעה הקטנה), ואולם הוברר כי התובע לא ננשך וכי הנזק בגופו הוא תוצאת המשיכה.

הנתבע לא ראה את התקיפה ולטענת התובע עדותו של הנתבע מחזקת את מעורבות כלבו באירוע שעה שהעיד בישיבה מיום 12.11.14: "שהגעתי ראיתי אותו מחזיק את הכלב שלי. אני לא ראיתי מה היה לפני... שמתי לב שהוא יצא מהבית וישר הלכתי לחפש אותו, הוא היה 50 מ' מהבית".

התובע מציין בנוסף לתמיכה בטענותיו כי כלבו של הנתבע הוא שגרם לנזק את עדות הוטרינר אליו הגיעו הצדדים לאחר האירוע ואשר העיד: "אין ספק שהיה אירוע" וכן התייחס לחילופי הדברים בין הצדדים.

לטענת התובע אחריותו של הנתבע מוחלטת לפי סעיף 41(א) לפקוד הנזיקין ומשכך אין לפסוק כל רשלנות תורמת, כאשר אף אחד מהגנות סעיף 41(ב) אינה מתקיימת בנסיבות העניין.

יש לציין שסעיף 41(א) אינו מתייחס בהכרח לנשיכה, אלא "לנזק גוף שנגרם ע"י כלב".

בסיכומיו מבקש הנתבע להדוף את טענות התובע, וטוען כי גרסת התובע אינה אמינה ולראיה טענה שנזנחה על ידו כי ננשך על ידי כלבו של הנתבע. עוד מפנה הנתבע לנסיבות האירוע והעדויות, מתוכן עולה לטענתו תמונה אחרת של נסיבות האירוע, כי הנזק נגרם כתוצאה מפעולה של כלבו של התובע (כנראה שכלבו של התובע הוא זה שניסה לתקוף את כלב הנתבע שכן כלב הנתבע היה כלב מאולף, ידידותי וממושע) ובנסיבות אלה יש לייחס את הנזק לתובע ולכלבו שלו ולדחות את התביעה. לחלופין טוען הנתבע יש להטיל על התובע אשם תורם משמעותי.

לאחר שבחנתי את הטענות והעדויות, אני פוסק כי יש לתת אמון בגרסת התובע כי הפגיעה נגרמה בעת משיכה של הרצועה על מנת למלט את כלבו מפגיעה של כלב הנתבע (אני פוסק זאת לאור העדויות ולאור העובדה שהנתבע עצמו העיד ביושר כי ראה את התובע אוחז בכלבו), אשר היה ללא רסן או רצועה ובנסיבות אלה יש להטיל על הנתבע שהינו הבעלים של הכלב אחריות.

זאת ועוד, על המקרה חל סעיף 41(א) לפקודת הנזיקין ומשכך לאור האחריות המוחלטת אותה קובע ומטיל הסעיף אין להשית על התובע כל רשלנות תורמת.

לעניין קיומה של נשיכה שנזנחה ע"י התובע, אני מקבל את הסבר התובע כי התייחס לאקט של הנשיכה במגע עם שיני הכלב, כאשר ניסה להפריד בין הכלב התוקף של הנתבע וכלבו שלו.

משכך אני עובר לדיון בנושא הנזק.

כאשר הוגשה התביעה הקטנה ע"י התובע היא הוגשה על סכום של 31,200 ₪ שהינו גבול סמכותו העניינית של ביהמ"ש לתביעות קטנות, אך שם היה מדובר בתביעה ללא טענה לנכות. לאור הפער בין חוו"ד בין הצדדים מיניתי את האורטופד דר' רייכל כמומחה מטעם בימ"ש. דר' רייכל קבע לתובע בגין הפגיעה באגודל כף יד שמאל נכות צמיתה בשיעור של 5% וזאת עקב הגבלה קלה בתנועות האגודל. עוד קבע המומחה נכויות זמניות למשך 4.5 חודשים בשיעורים שונים. חוות דעתו של המומחה לא נסתרה, לא נשלחו לו שאלות הבהרה והוא גם לא נתבקש להחקר על חוות דעתו על ידי מי מהצדדים.

לפיכך התובע יפוצה לפי נכות רפואית בשיעור של 5%. עם זאת לא סברתי כי יש משמעות מלאה לנכות אורטופדית זו בהיבט התיפקודי שלה, מדובר בהגבלה קלה בלבד באגודל שמאל ולכן אין בדעתי לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני לקבל את עמדת התובע לפיצוי אקטוארי מלא לפי 5% והפיצוי יהיה ככל שאסבור שיש מקום לכך ביחס להפסדי השתכרות עפ"י השיטה הגלובלית בלבד.

להלן ראשי הנזק לפיצוי:

1.כאב וסבל – בראש הנזק הלא ממוני טוען התובע לפיצוי לסך 50,000 ₪ ואילו הנתבע סבו כי יש מקום לפצות ככל שביהמ"ש יסבור שדין התביעה להתקבל בסכום של 20,000 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ