אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> זינב עליאן נ' מדינת ישראל ואח'

זינב עליאן נ' מדינת ישראל ואח'

תאריך פרסום : 27/10/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
3536-09
17/10/2013
בפני השופט:
אהרן פרקש

- נגד -
התובע:
זינב עליאן
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. מינהל מקרקעי ישראל
3. האפוטרופוס לנכסי נפקדים

פסק-דין

פסק דין

עניינה של התביעה בבקשה לסעד הצהרתי שלפיו ייקבע שהתובעת הייתה זכאית להירשם כבעלת הזכויות בקרקע הרשומה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים כגוש 30286 חלקה 65 (להלן: "הקרקע"), וכי הנתבעים העבירו את הקרקע לצד שלישי מבלי לתת לתובעת תמורה, ולפיכך זכאית התובעת לקבל מהנתבעים קרקע אחרת לבנייה באותו איזור או לקבל את שווי הקרקע.

רקע עובדתי

על פי כתב התביעה המתוקן, התובעת היא אשת המנוח פארוק מוחמד יוסף חסן חסין, התובע המקורי בתיק זה (להלן: "המנוח"), ויורשתו הבלעדית, בהתאם לצו ירושה מיום 16.1.2011.

המנוח היה בעל אזרחות ירדנית, ומשנת 1976 אזרח ישראלי. משנת 1996 המנוח היה תושב שכונת בית צפאפא בירושלים.

הקרקע, בגודל 705 מ"ר, המצויה בבית צפאפא, עברה בתקופת השלטון הירדני הליך של הסדר ונרשמה על שם הממלכה הירדנית ההאשמית (להלן: "ירדן").

ביום 25.5.1973 נרשמה הקרקע על שם מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת"), בהתאם להוראות סעיפים 1 ו - 2 לחוק נכסי המדינה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק נכסי המדינה"), ובהתאם לסעיף 26 לחוק הסדרי משפט ומינהל [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: "חוק הסדרי משפט ומינהל").

ביום 9.5.1995 הוחכרה הקרקע לחברת פסגות ירושלים בע"מ (להלן: "חברת פסגות"). בכתב התביעה המקורי נתבעה גם חברת פסגות, אולם לאחר שהגישה כתב הגנה, נמחקה מהתביעה בהסכמה, וכתב התביעה המתוקן הוגש נגד נתבעים 4-1 בלבד.

עיקרי טענות התובעת

התובעת טוענת, כי הקרקע הייתה בבעלות אבי המנוח, מוחמד יוסף חסן חסין (להלן: "אבי המנוח" או "האב"), שהיה תושב כווית, ונתן את הקרקע במתנה למנוח.

נטען, כי בשנת 1962 עבר המנוח להתגורר בכווית יחד עם אביו, כאשר בשנת 1964 הגיעו השניים לבית צפאפא, על מנת לרכוש את הקרקע, ולאחר מכן שבו לכווית.

לטענת התובעת, אבי המנוח זכה בקרקע במסגרת הגרלת קרקעות שערכה ירדן (להלן: "ההגרלה"), ושילם את תמורתה המלאה בשני תשלומים, האחד ביום 16.1.1964 והשני ביום 1.7.1965. התובעת צירפה לכתב התביעה מסמך ירדני מיום 21.12.1963, בדבר החלטת מנהל האדמות והשטח בירדן להקצות שטח של 42 דונם ו-763 מ"ר מגוש 30286 לאנשים שזכו בהגרלה, והתנאים לקבלת הקרקע על ידם ולרישומה על שמם. כן צורף לכתב התביעה גיליון שמות הרוכשים והקרקעות המוקצות להם, שם מופיע שמו של אבי המנוח, ליד חלקה 65 (נספח א' לכתב התביעה); העתקי הקבלות על שני התשלומים ששולמו עבור הקרקע (נספח ב' לכתב התביעה) ועדות שלושה מוכתרים מבית צפאפא, המעידים כי לפי ידיעתם, הקרקע שייכת לאבי המנוח, בהתאם להגרלה שנערכה, והוא שילם תמורתה (נספח ג' לכתב התביעה).

על פי הנטען, ביום 15.4.1964 העניק האב את הקרקע במתנה למנוח, בהתאם להסכם בכתב, חתום על ידי שני עדים, שהעתקו צורף לכתב התביעה (נספח ד', להלן: "הסכם הויתור"). יצוין, שבמסגרת הליך זה נשלח ההסכם המקורי לבדיקת מז"פ, והוגשה חוות דעת של המומחית ליאת רוטנברג (נספח א' לתצהירו של האפוטרופוס, להלן: "חוות דעת המז"פ"), על כך נרחיב בהמשך.

נטען, כי בין השנים 1973-1968 שהה המנוח בעיר זאגרב שביוגוסלביה (כיום קרואטיה), לצורך לימודים. בין השנים 1991-1974 שהה המנוח בכווית, ובין השנים 1996-1991 שהה בירדן. בשנת 1976 הגיע לישראל, התחתן עם התובעת, תושבת בית צפאפא, וקיבל אזרחות ישראלית.

בשנת 1996 הגיע המנוח להתגורר בישראל ורק אז, כך על פי הטענה, נודע לו שהקרקע אינה רשומה על שמו או על שם אביו, אלא על שם המדינה, וכי הקרקע מוחכרת לחברת פסגות משנת 1995. או אז פנה המנוח למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") בבקשה לאשר לו לממש את זכותו בקרקע. תשובת המינהל התקבלה ביום 31.10.1996, ובה נדרש המנוח להמציא מסמכים שונים, כגון: אישור תושבות ואזרחות, תעודת פטירה של אביו, צו ירושה, ועוד.

בשנת 2006 פנה המנוח שוב למינהל, בבקשה לאפשר לו לעיין בשטר המקרקעין הנוגע לקרקע, ומאז ועד לשנת 2008 נערכה חלופת מכתבים בין באי כוחו של המנוח לבין רשויות המדינה הרלוונטיות (נספחים י'-לב' לכתב התביעה), שלא קיבלו את עמדת המנוח, ומכאן תביעה זו.

לטענת התובעת, הקרקע הוקנתה למדינה שלא כדין, שכן היא אינה נופלת בגדר "נכסים של שלטונות ארץ ישראל", כהגדרתם בסעיף 1 לחוק נכסי המדינה, החל מיום 15.5.1948. הקרקע נרכשה על ידי אבי המנוח, שנתנה למנוח, ועל כן ביום רישומה על שם המדינה היא הייתה בבעלות פרטית.

כן נטען, כי אין תחולה לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950, בענייננו (להלן: "חוק נכסי נפקדים"). זאת, מאחר שהמנוח ואביו לא היו נפקדים, מעולם לא הוכרזו כנפקדים, וגם הקרקע לא הוכרזה מעולם כנכס נפקד, ועל כן אין צורך לפעול לשחרורה.

עוד נטען, כי חוק הסדרי משפט ומינהל הוציא מכלל תחולת חוק נכסי נפקדים את תושבי מזרח ירושלים, שהיו תושבים של השטח שסופח למדינת ישראל ביום 28.6.1967, מועד כניסתו לתוקף של צו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), תשכ"ז-1967 (להלן: "צו סדרי השלטון והמשפט"), ועל כן הקרקע הוקנתה למדינה שלא כדין.

נימוק נוסף לשיטת התובעת מדוע חוק נכסי נפקדים אינו חל הוא בעובדה שהמנוח ואביו היו תושבי כווית, שאינה נמנית בהגדרת "נפקד" בחוק נכסי נפקדים, ועל כן ההגדרה אינה חלה על מי שהיה אזרח או נתין של מדינת כווית, אלא רק של אחת המדינות הנמנות בהגדרה בחוק זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ