אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> זגורי נ' בוטבול

זגורי נ' בוטבול

תאריך פרסום : 22/06/2014 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פתח תקווה
15671-07-13
16/06/2014
בפני השופט:
אושרית הובר היימן

- נגד -
התובע:
מאיר זגורי
הנתבע:
1. רפאל בוטבול
2. שגיא טורס אשדוד (1980) בע"מ

פסק-דין

פסק דין

עניינה של התביעה בכרטיסי טיסה למרוקו שהזמין התובע מן הנתבעת 2.

לטענת התובע, הזמנתו הייתה לפרק זמן של שלושה שבועות, בין התאריכים 10.10.12 ועד 01.11.12. את הזמנת הכרטיסים ביצע באמצעות אדם בשם משה ביטון, אשר לטענת התובע הינו סוכן של הנתבעת 2. עוד טען, כי לאחר שנסע, הוסבה תשומת ליבו ע"י אדם אותו כינה "פדידה", כי מועד החזרה המצוין על גבי הכרטיס הוא 23.10.12. לכן, במועד האמור, נסע אל נמל התעופה אך כאשר הגיע, נמסר לו כי המועד של כרטיס החזרה שהוזמן עבורו הוא אכן 01.11.12. התובע עתר לחייב את הנתבעים לפצותו בסך של 20,000 ₪, בגין הוצאותיו, לרבות נסיעות, מלון וטלפונים, וכן בגין תכולת מזוודה אשר אבדה לו - לטענתו – בשל הבלבול בו היה נתון נוכח הטעות שאירעה ובגין עוגמת נפש.

מנגד, נטען ע"י הנתבע 1, המשמש כמנהל הנתבעת 2, כי ביום 10.07.12 בוצעה הזמנת כרטיסי טיסה עבור נסיעה למרוקו לפרק זמן של 14 ימים, בין המועדים 10.10.12-23.10.13 (העתק ההזמנה צורף כנספח לכתב ההגנה). ההזמנה בוצעה ע"י אדם מטעמו של התובע, בשם משה ביטון, אשר אינו עובד ואינו סוכן של הנתבעת 2 ואינו קשור אליה באופן אחר. לאחר האמור, שב משה ביטון וביקש לתקן את ההזמנה ולשנותה כך שמועד החזרה יהיה שלושה שבועות לאחר היציאה, היינו עד ביום 01.11.12. התיקון בוצע כמבוקש, ביום 10.09.12, ואף לא נגבה בעבורו תשלום בסך 100$ כנהוג (העתק ההזמנה המתוקנת צורף גם הוא כנספח לכתב ההגנה). כתוצאה מן התיקון שבוצע, בוטלה למעשה הזמנת הכרטיס הראשונה שבוצעה.

עוד טען הנתבע 1, כי אין כל קשר בין הנתבעים לבין אובדן המזוודה הנטען, ולבין הנזקים הנטענים וכי אלו לא הוכחו ממילא. כן נטען, כי התובע יכול היה ליצור קשר טלפוני עם הנתבע 1 מנמל התעופה לשם תיקון הכרטיס, פעם נוספת, ולעלות על הטיסה בו במקום, או לחלופין לעשות כן מול הגורמים הרלוונטים בנמל, בעלות של 100$ ובכך להקטין את נזקיו, ככל שאכן היו כאלה.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהובאו בפני, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות, שכן התובע לא עמד בנטל השכנוע הרובץ לפתחו ולא הוכיח תביעתו.

ואלו נימוקיי:

התובע לא הוכיח, כי הנתבעים התרשלו כלפיו. לא הוכח בפני, כי הבלבול שנוצר אצל התובע בשאלת מועד שובו ארצה מקורו בהתנהלות הנתבעים.

הגורם המהותי לבירור הסוגיה העובדתית האמורה, שהינו מר משה ביטון, אשר ביצע כאמור את הזמנת הכרטיסים עבור התובע, לא הובא על ידו לעדות, אף שהינו עד רלוונטי ביותר.

ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736  [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

לאורו של הכלל האמור, העובדה שבחר התובע שלא להביא את מר משה ביטון כעד מטעמו, דינה שתיזקף לחובתו.

פרט לאמור, אף אם אכן אניח כי מקור הטעות נעוץ בהתנהלותם של הנתבעים, אני מוצאת כי לתובע אשם תורם בשיעור 100%. שכן, מעדותו של התובע עצמו עולה, כי אף שחלפו שבועות ארוכים בין הזמנת הכרטיסים לטיסתו למרוקו, לא בדק את הכרטיסים ולו פעם אחת. גם בעת שהותו במרוקו לא בדק את מועד החזרה המצוין על גבי הכרטיס. כמו כן, כאשר נאמר לו ע"י אותו "פדידה", בהפתעה גמורה כי הוא אמור לשוב ארצה כבר ב – 23.10.12, לא יצר קשר טלפוני עם מי מטעם הנתבעת 2, כדי לברר את הנושא ולהסדירו, אף שהדבר היה מוזר בעיניו. כמו כן, התובע לא פעל להקטין את נזקו וכאשר כבר הגיע לנמל התעופה והתברר לו שמועד הטיסה חזרה הוא 01.11.12 לא עלה בדעתו לנסות לשנות את מועד ההזמנה במקום ולעלות על הטיסה ארצה עוד באותו היום.

באשר להוכחת הנזק, אף אם אניח, כאמור כי ישנה אחריות כלשהי לנתבעים (דבר שלא הוכח כמפורט לעיל), הרי שלא יהא די בכך בכדי לקבל את תביעתו של התובע. סבורני, כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו, וודאי לא בשיעור של עשרות אלפי ש"ח כנטען. למעט טענתו בעל פה של התובע, לא הוצגה בפני אסמכתא כלשהי בדבר הוצאות שנגרמו לו, או בדבר אובדן מטלטליו כנטען.

הנה כי כן, בנסיבות המפורטות לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהינו זכאי לפיצוי כלשהו מאת הנתבעים.

סוף דבר:

התביעה נדחית במלואה.

אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים, בסך 1,200 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ