אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ו"ע 39806-09-13 חורשתי נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

ו"ע 39806-09-13 חורשתי נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

תאריך פרסום : 29/07/2015 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום באר שבע
39806-09-13
16/07/2015
בפני השופטת בדימוס:
רות בהט

- נגד -
עוררים:
אורה חורשתי
משיבים:
הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר
פסק דין
 

 

זהו ערעור על החלטת המשיב, לפיה המערערת אינה זכאית לקצבה בהתאם לחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז – 1957 (להלן:"החוק")ואינה עונה לדרישות סעיף 1 לחוק.

 

בכתב הערר המתוקן טוענת העוררת כי היא ניצולת שואה אשר ברחה עם משפחתה מבלגרד יוגוסלביה עם התגברות מעשי האיבה מצד תומכי הנאצים וסיעותיהם וכן עקב החשש כי הנאצים עתידיים לכבוש את בלגראד, והחשש לחייהם. העוררת טוענת עוד כי ביוגוסלביה של שנות ה- 30 המוקדמות והמאוחרות אירעו פרעות ביהודים ונשללה חירותם, הכל תוך שימוש במנגנוני הביטחון והממשלה היוגוסלבית, שהיו מתומכי הנאצים. כן קיים תיעוד היסטורי על כך שכבר בשנים בהם ברחה העוררת עם משפחתה מיוגוסלביה נשללה חירותם ויהודים רבים חששו לחייהם עקב מעשי אלימות יזומים ע"י תומכי הנאצים. תיעוד היסטורי מראה כי עם בבוא הרדיפות האנטי יהודיות בגרמניה, גברה גם פעילותם של קבוצות פרו פשיסטיות. במימון גרמני הופצו חומרי תעמולה שונים אשר הגבירו את תחושות הפחד ביהודי בלגרד ובכללם משפחתה של העוררת. רק משום האמור ברחוב מבלגרד. הגל האנטי יהודי ביוגוסלביה הגיעו לשיאו בשנת 1939. כנערה צעירה המערערת חוותה אירועים חמורים וקשים והיתה עדה להתהפכותם והתגברותם של תנועות פשיסטיות אשר תמכו בנאצים ופעלו לממש את חזונם. העוררת חוותה וסבלה מצבי דחק נפשי ברמה גבוהה וסבלה מאירועים בעלי גוון אנטישמי ואנטי יהודים עוד בהיותה ילדה בבית ספר בבלגרד וממחלות שונות שפורטו במסמכים הרפואיים.

 

העוררת העידה כי בתקופה המדוברת היתה בת 9, והתגוררה עם הוריה בבלגרד. היא למדה מוסיקה ופסנתר בבית ספר, וזכור לה כי מספר פעמים הוציאו אותה מהכיתה בשל העובדה שהיא יהודיה. היא היתה שרויה בפחד ולא הבינה למה הוציאו אותה מהכיתה. בנוסף לכך היא מציינת כי בקונסבטוריון כאשר נערך קונצרט לא שיתפו אותה למרות שהיתה תלמידה מצטיינת. בבית חיה באווירת פחד ואמרו לה להיזהר. לאבא שלה היתה חנות ופחות באו לקנות שם וזה הציק לו. להערכתה מדובר בפרק זמן של שנתיים ולפני זה היא לא זוכרת דבר. כאשר טיילו ברחוב, אמה החזיקה אותם חזק והיא ידעה שהיא צריכה לפחד אבל לא ידעה ממה. היא סבלה מעקמת בגב, נלקחה לרופא והוא לא הסכים לטפל בה כי היא היתה יהודיה. באשר לבריחה, הם עברו בספינה מיוגוסלביה לתורכיה ומשם ברכבת עד ראש הנקרא. היא חשבה שמדובר בטיול. היא זוכרת שהם נטלו איתם רק מזוודה אחת וזה היה בשנת 1939. בהמשך העבירו אותם לקפריסין ורק אז קיבלו אישור רשמי להיכנס לארץ.

 

שני הצדדים הגישו בקשות להוספת ראיות לאחר הגשת סיכומי העוררת, ודחינו את הבקשות כאמור בהחלטה מיום 3.2.15.

 

על פי הפסיקה על הטוען לתחולת הלכת הפחד להצביע על חשש סובייקטיבי מאימת האלימות הנאצית וגם על יסוד אובייקטיבי המאשש את החשש. שני אלה לא הוכחו במקרה דנן. במקרה דנן.

 

 

מקובלת עלינו טענת ב" העוררת בסיכומיו כי קיימים מקרים בהם בתי המשפט הוועדות על פי החוק הכירו בתביעות שהוגשו מכח הלכת הפחד,גם כאשר קיים פער בין הבריחה לרדיפות עצמם כמו בע"א 1489/02 שאוזכר בסיכומיו.אולם לצורך כך יש להניח תשתית ראייתית מספקתהעוררת אינה מזכירה בעדותה כאמור כל פחד מהמשטר הגרמני או מאלימות נאציונל סוציאליסטית בהשראה גרמנית.כאמור מה שהיא מתארת אלו הטרדות על רקע אנטישמי ופחד בבית שאין היא יודעת להסביר את מקורו.

 

בעניין זה ניתנו מספר רב של פסקי דין, כך לדוגמא רע"א 8052/11 עטאר נ' מ"י הרשות לזכויות ניצולי השואה רע"א 8745/11 מימון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ורע" 217/83 הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפת הנאצים תשי"ז - 1957 נ' שהם פדי"ם (1) 793. כדי להוכיח קשר סיבתי בין מעשי אלימות מצד כוחות נאצים, יש להוכיח כי נגרם נזק בגין הפחד של הקורבן מפני אותם מעשים אלימים והמקרים הטיפוסיים בהם יושמה ההלכה, מתייחסים גם לבריחה ממעשי אלימות או מחמת מתח מירבי וקיצוני. לא נדרש שהפחד ממעשי האלימות הנאצים יהיה המניע היחיד לבריחה, ודי בכך שהבריחה נבעה ולו באופן חלקי מהחשש מפני כיבוש גרמני. גם כאשר היו מקרים שלא הוכח כי יהודי ארץ מסויימת סבלו באופן גורף משלילת חירות במדינתם, ניתן להוכיח פרטני כי בעניינו של אדם ספציפי הבריחה נבעה בעיקר מהפחד מפני הצורר הגרמני.

 

כאמור ,במקרה דנן, לא שוכנענו כי הבריחה בנסיבות הענין נבעה מחשש אובייקטיבי וסובייקטיבי מפעולות אלימות של הצורר הנאצי או של מי שפעל בהשראה נאצית. העוררת עלתה ארצה באפריל 1939, כשאין חולק שהיתה השפעה גרמנית בכל אירופה בפחד מפני הגרמנים בכל אירופה, אולם לא הובאה ראיה ספציפית לחשש שלה או של משפחתה מפני הגרמנים או הגבלת חירות כלשהי מגורמים המושפעים מהאידיאולוגיה הנאצית.

 

לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ