אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ו"ע 11068-09-16 א. (המנוח) נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

ו"ע 11068-09-16 א. (המנוח) נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

תאריך פרסום : 05/12/2016 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום תל אביב - יפו
11068-09-16
30/11/2016
בפני השופטת:
אושרי פרוסט-פרנקל

- נגד -
עוררים:
ב.ב.א. (המנוח)
משיבים:
הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר
החלטה

 

 

ערר זה הוגש ע"י יורשי המנוחה ב. ב. א. , לאחר שהמשיבה דחתה את בקשת המנוחה לתגמול בגין מחלת הדמנציה.

המנוחה נולדה ברומניה ביום 12.11.41 ושהתה בבית יתומים לבדה מספר שנים, שם סבלה מבדידות, השפלה סיוטים ופחד.

ביום 22.10.13 דחתה המשיבה את בקשת העוררת להכיר בדמנציה, בנימוק שאינה עומדת במדדי וועדת שנים לעניין מצבה הנפשי, המנוחה לא עררה על ההחלטה, ביום 29.5.15 פנתה למשיבה, באמצעות בעלה, בבקשה להכיר במחלת הדמנציה לאור שהייתה בילדותה בבית יתומים ברומניה וביום 17.6.15 נפטרה.

ביום 24.9.15 הגיש בעלה של המנוחה למשיבה מכתב ובו טען כי יש להכיר במחלת הדמנציה לאור היותה במעגל הראשון כמי ששהתה בבית יתומים ברומניה בילדותה. המשיבה דחתה את הבקשה בטענה שרומניה לא נכבשה בידי הנאצים ושהמנוחחה לא חיה בסתר ובזהות בדויה.

 

הרשות לזכויות ניצולי השואה (להלן: "הרשות"), הגישה בקשה לדחיית הערר על הסף, בהסתמך על פסיקת כב' ביהמ"ש העליון בקשר עם תיקי עזבונות בד"נ 2591/14 ודנ"א 2597/14 שניתנה ביום 6.4.15. הבקשה לדיון נוסף הוגשה בעקבות פסק דינו ברע"א 7136/12 ו - 8725/12 גיל זנזורי ואח' ויעקב אפרתי ואח' נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה. לטענת הרשות, במסגרת תיק זה, נדחו בקשות רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ברע"א 77767-08-11 מיום 02/08/12 ועמדת המדינה התקבלה במלואה.

לטענת הרשות, כב' הנשיאה נאור קבעה, כי מלשון החוק ותכליתו אין לקבל את טענת המבקשים לפיה זכות העיזבון לבוא בנעלי המנוחים, וקבעה, כי צדק ביהמ"ש העליון אשר דחה את טענת יורשי העיזבון בקבעו כי עיזבון אינו יכול, ככלל לבוא בנעלי המנוח. מדובר היה בתביעת המנוחים שהוגשו לרשות בין השנים 2001-2002 והחלטות הרשות נשלחו אליהם בשנים 2002-2003 (במקרה אחד בשנת 2009). העררים הוגשו לאחר פטירת המנוחים, ע"י יורשיהם, בשנים 2009-2010. ועדת העררים דחתה את טענת הרשות שיש לדחות את העררים שהגישו העזבונות בשל חלוף השנים מפטירת המנוחים ופסקה, כי אין לקפח את זכותו של נכה אשר הגיש בקשה מוצדקת לפי החוק, אם נפטר טרם הוכרה זכאותו, ויורשיו יוכלו לממשה. הרשות הגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי, שפסק ברע"א 77767-08-11 מיום 2.8.12, שיש לקבל את ערעורי הרשות ודחה על הסף את העררים של העזבונות.

 

על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי הוגשו בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון

(רע"א 7136/12 ורע"א 8725/12), כב' השופטת נאור סקרה את פסה"ד של בית המשפט העליון ברע"א 7136/12 ורע"א 8725/12 במסגרתם נדחו פה אחד ערעורי היורשים ונקבע, שאין הצדקה

לסטות מהוראות החוק הקובעות, כי הזכות לתגמולים מכוחו אינה עוברת בירושה. ביהמ"ש העליון קבע, כי הזכות לתגמולים מכח החוק הינה זכות אישית, השואבת מתכליתו הסוציאלית המובהקת של החוק להב. ח קיומו של הנכה בהווה ולא לפצותו וכל שכן את יורשיו, על מלוא נזקיו מיום פגיעתו. זאת, מכוח הוראת ס' 23 לחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז- 1957 (להלן: החוק), לפיו הזכות לתגמולים אינה עוברת בירושה; מהוראת סעיף 6א לחוק לפיו מותנה תשלום התגמולים בהוכחת חיים אחת לשישה חודשים; מהוראת סעיף 11 )א לחוק, הקובעת כי הזכות לתגמול אינה ניתנת להעברה או לשעבוד ואין להטיל עליה עיקול אלא במקרים חריגים. זאת גם מהעובדה כי התגמולים משולמים כקצבאות חודשיות ולא בתשלום אחד, כדרכם של פיצויים לפי דיני הנזיקין.

עוד נפסק, כי בהתאם לסעיף 11 א לחוק, תנאי לתשלום תגמולים ליורשים הינו, שהנכה היה זכאי לתגמולים עוד בחייו ולאור הוראת סעיף 23 לחוק, הזכות לתגמולים אינה עוברת בירושה. כוונת סעיף 23 לחוק הינה שלא ישולמו תגמולים עבור התקופה שלאחר פטירת הניצול, וגם לכך, שתנאי מוקדם לתשלום התגמולים ליורשים עבור התקופה שלפני הפטירה הינו שהוכרה זכאותו של הניצול עוד בחייו. "הוראת סעיף 23 לחוק קובעת מפורשות שהזכות לתגמולים אינה עוברת בירושה. אין כוונת סעיף 23 לחוק רק לכך שלא ישולמו תגמולים עבור התקופה שלאחר פטירת הניצול, אלא גם לכך, שתנאי מוקדם לתשלום התגמולים ליורשים עבור התקופה שלפני הפטירה הינו שהוכרה זכאותו של הניצול עוד בחייו. הראציונאל העומד בבסיס החוק וההלכה הפסוקה... נעוץ בצביונו הסוציאלי של החוק אשר נועד להטיב את מצבם של הניצולים בחייהם ולא להב. ח תגמולים ליורשיהם לאחר פטירתם".

טוענת הרשות שלאור זאת, נדחתה טענת היורשים לפיה די בהגשת תביעה על ידי הניצול על מנת שתתגבש זכותו לתגמולים ובמקרה בו לא הוכרה זכותו של ניצול לתגמולים בחייו פקעה הזכות ואינה ניתנת להעברה בירושה. הרשות מפנה לדברי כב' הנשיאה, שמגמת הפסיקה לפרשנות מרחיבה ומקלה לטובת הניצולים, אינה נכונה בהכרח כאשר מדובר ביורשים, הן לנוכח תכלית החוק להיטיב את מצבם של הניצולים עצמם דווקא, והן לנוכח המשמעות התקציבית מרחיקת הלכת של נתינת אפשרות לניהול הליכים ע"י יורשים. "המגמה למתן פרשנות מקלה ורחבה לחוק זה נובעת מהרצון להיטיב עם הניצולים ועם הקרבנות שנפגעו... ונרדפו ע"י הנאצים... פסה"ד בעניין מימון אשר המבקשים תולים בו את יהבם המשיך במגמת הפרשנות המקלה לחוק... אולם פסק הדין בענין מימון עסק בניצולים חיים ולא ביורשיהם. לא מדובר בהבדל דק מדק, אלא בהבחנה משמעותית בעלת השלכות לא מבוטלות, לרבות השלכות תקציביות. לטעמי, יהיה זה מרחיק לכת להחיל את הלכת מימון על יורשי הניצולים והדבר אף יחטיא את מטרתו הסוציאלית של החוק"....."יהיה זה מרחיק לכת להחיל את הלכת מימון על יורשי הניצולים והדבר אף יחטיא את מטרתו הסוציאלית של החוק.".

 

טוענת הרשות שכב' הנשיאה צמצמה את הלכת מימון המחודשת, כך שלא תחול על יורשים

וביהמ"ש העליון הגיע למסקנה, כי תנאי יסודי להתגבשות הזכות לתגמולים, הינו הכרה מצד הרשות בזכות הניצול לתגמולים. רק לאחר הכרה זו, הופכת הזכות המופשטת לזכות היכולה לעבור בירושה. דהיינו, הזכות לתגמולים אינה עוברת בירושה אלא אם כן הזכות הוכרה בחיי הניצול והתגבשה לחוב של ממש. נקבע, כי ס' 23 לחוק לא עוסק רק בתגמולים שישולמו עבור התקופה שלאחר פטירת הניצול, אלא גם לכך, שתנאי מוקדם לתשלום תגמולים ליורשים עבור התקופה שלפני הפטירה הינו הכרה בזכאות הניצול עוד בחייו. כן קבעה, כי בהעדר ערר שהוגש ע"י הניצול בחייו, בו השיג בחייו על דחיית תביעתו לתגמולים, לא יכולה היתה להתגבש כל זכות לפני מותו, וממילא לא יכול היה להתגבש חוב שלא נגבה.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ