הנה-אם-כן, מעדותו של המומחה עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי תשובתו לפיה הנכות המתאימה לתובע הינה בשיעור 50%, מתבססת על הבדיקות האורודינמיות משנת 2012 ו-2014 בלבד (ת/1 ו-ת/2). בהמשך עדותו המומחה נימק והבהיר, כי קביעותיו בדבר הנכות הצמיתה שנותרה לתובע, ניתנו גם בהתחשב בבדיקה האורודינמית האחרונה מיום 17/02/2016 (ת/3), אשר הדגימה מפורשות שיפור ניכר במצבו של התובע, אך גם בהתחשב במצב הרפואי הקודם בעמוד השדרה שהגדיר אותו כ"מחלה קשה מאוד".
ב'סיכום והמלצות' כתב המומחה: "לסיכום, הבדיקה האורודינמית שבוצעה היום ללא פתלוגיה מיוחדת שיכולה להסביר התלונות שלו. לציין זמן התרוקנות מעט מאורך" (ההדגשות שלי -ס"י), והוא רואה בכך כהטבה משמעותית במצבו הרפואי (עמ' 18, ש' 28-27).
בהתייחס לעברו הרפואי של התובע בתחום האורולוגי, המומחה הפנה למסמך רפואי של ד"ר באסל פאהום מ-13/07/1999 (10 שנים עובר לתאונה) (סומן ב/3), שם נרשם שהתובע התלונן על תכיפות במתן שתן, כולל נוקטוריה (הטלת שתן לילית).
המומחה גם שלל הפרעות בתפקוד המיני של התובע. ראה, בין היתר, עדותו בחקירתו הנגדית (עמ' 19 ש' 2 עד 27). גם ממצאים אלה עמדו, מן הסתם, בבסיס קביעת המומחה כי הנכות כתוצאה מהתאונה עומדת על 10%.
37.הסבריו וקביעותיו של המומחה מקובלים על בית-המשפט, ולא ראיתי מקום לסטות מהם. התובע לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק סטייה מקביעות המומחה. כלל הוא כי המומחה המתמנה על ידי בית-המשפט משמש זרועו הארוכה, ובית המשפט נותן בו אמונו ומאמץ את קביעותיו, למעט מקרים חריגים ונדירים, שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם (ראו: ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו (28/11/2007).
משכך, אני מקבל קביעת המומחה כי נכותו הרפואית האורולוגית הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת על 10%.
38.נוכח האמור, הנני קובע, כי לתובע נותרה נכות רפואית משוקללת, כתוצאה מהתאונה, בשיעור 24.4%.
נכות תפקודית
39.הלכה פסוקה היא, שאחוזי הנכות הרפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן השתכרות או אובדן כושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של הנפגע ובטיב הפגיעה בבריאותו (ראו: ע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב(3) 589, (1978)). מאידך, כלל הוא שברגיל, נקבע שיעור הנכות התפקודית כדי גובה הנכות הרפואית.
40.התובע, יליד 06/10/1954, בן 65 כיום, בן 55 בעת קרות התאונה, עבד עובר לתאונה כעצמאי בתיקון מכשירי טלוויזיה ומכירת חומרי ניקוי למוסכים. באשר לנכותו התפקודית, טוען התובע כי נוכח חומרת הפגיעה הרפואית, והנכויות הצמיתות שנותרו אצלו, נמנע ממנו לחזור לעיסוקו הקודם, או לעסוק בעבודה אחרת הכרוכה במאמץ פיזי, מאחר ומדובר בעבודות המצריכות שימוש מוגבר בשתי ידיו (סעיפים 23 עד 29 לסיכומי התובע). לטענתו, יש להעמיד את נכותו התפקודית על 50% לפחות.
מנגד, לטענת הנתבעת, לא חלה כל פגיעה בתפקודו ובכושר השתכרותו של התובע, והנכויות שנקבעו לו אין בהן לשלול ממנו את מלוא כושר השתכרותו. התובע לא עשה מאמץ לחזור לעבודתו, ו/או להשתלב בעבודה אחרת כלשהי. מה גם, הוכח כי התובע הולך ומתפקד ללא כל מגבלה, נוהג ברכבו ומתנייד באופן עצמאי כפי שעולה מסרטון המעקב (סומן נ/1).
41.אין בידי לקבל טענת התובע בדבר מידת הפגיעה בכושר השתכרותו. התובע לא טרח להזמין עדים מרכזיים ורלוונטיים, כגון קבלנים ו/או מעסיקים אליהם פנה בבקשה לעבוד, ואשר יש להניח כי היה בעדותם כדי לתמוך בטענותיו בדבר ניסיונות השתלבותו חזרה במעגל העבודה. התובע אף לא נקב בשם מקום עבודה כשלהו בו ניסה להשתלב.
כן, לאור מהות הנכויות שנקבעו לתובע, ושיעורן, יהא זה מופרז בעליל לקבוע כי כושר השתכרותו נפגע כליל, או אף כדי 50%, כטענתו.
לא מן הנמנע, כי התובע, על אף גילו המבוגר, יכול היה להשתלב בעבודה אחרת התואמת את כישוריו, ונראה כי לא נעשה ניסיון אמיתי למציאת עבודה חלופית אחרת. הלכה למעשה, התובע לא עשה מאמצים לשוב למעגל העבודה.
42.התובע נחקר באשר לטענותיו בדבר ההגבלה בהליכה:
"ש:אתה כל הזמן כפוף וצולע?
ת:לא תמיד. הרופא המטפל נותן לי זריקות מרץ.
ש:ואז אתה הולך רגיל?
ת:לא, אז אני יכול לסבול את הכאבים. אם כן לתקופה קצרה אני יכול ללכת רגיל. תלוי בטיב הטיפול ובזריקות. יש זריקות שהן כמו הכנה לניתוח בבית חולים" (עמ' 43 ש' 27 עד ש' 31) (ההדגשות שלי-ס"י).
לאחר שב"כ הנתבעת הציג סרטון המעקב (נ/1) לתובע, בו צולם התובע הולך רגיל מרחקים ארוכים יחסית, ללא צליעה כלשהי ו/או הגבלה, ניסה התובע לספק תשובות מגמתיות, שאינן מניחות את הדעת, באשר למה שנצפה בסרטון המעקב:
"אני לא מכחיש, לפעמים אני יכול ללכת בצורה רגילה. ניסיתי כל הזמן לחזור לשיגרה, בהתחלה הייתי הולך עם כיסא מתקפל ומתי שהיה לי קשה הייתי פותח אותו ומתיישב. בסרט הזה כשלא הייתי נזהר והולך כפי שרואים בסרטון, הרגליים היו נרדמות והייתי נופל ומקבל פצעים ונפיחות. יש לי שבר בחזה שנגרם לי כתוצאה מנפילה. יש סיכומים אצל הרופא המטפל על כל הנפילות ועל הגורם להם" (עמ' 45 ש' 18 עד 22) (ההדגשות שלי – ס"י).
43.איני נוטה ליתן אמון בעדות התובע באשר לתפקודו היומיומי והתעסוקתו לאחר התאונה. זאת בשים לב, כי סרטון המעקב צולם ביום 4/7/2016, כאשר עדות התובע והצגת הסרטון היו בישיבת ההוכחות מיום 27/03/2018 (לאחר כשנתיים). מצאתי, כי התובע הפריז בתיאור מגבלותיו, וכי הוא מסוגל לעבוד, אם כי במגבלות מסוימות.
44.בקביעת שיעור הנכות התפקודית הבאתי בכלל שיקוליי גם את גילו של התובע, שהינו אדם מבוגר, תחום עיסוקו עובר לתאונה, העובדה כי לתובע היצרות מולדת בעמוד השדרה, מצבו הרפואי שאינו קשור לתאונה (כתף ימין, ברכיים וצוואר), ויכולתו הצפויה להשתלב בשוק העבודה, והגעתי למסקנה, כי יש להעמיד את נכותו התפקודית, לעתיד, כדי גובה נכותו הרפואית המשוקללת, היינו בשיעור 25% (במעוגל).
בסיס השכר לעבר ולעתיד
45.התובע היה בן 55 במועד התאונה. עובר לתאונה עבד כעצמאי בתיקון מכשירי טלוויזיה ומכירת חומרי ניקוי למוסכים. לטענת התובע, עובר לתאונה, בשנת 2009, הספיק לעבוד 10.5 חודשים בטרם פגיעתו בתאונה, כאשר הכנסותיו הסתכמו בסך של 101,880 ₪ נטו (סעיף 33 לסיכומי התובע, סעיף 26 לתצהירו). לשיטתו, הכנסתו החודשית עמדה על כ-9,702 ₪ ובשערוך להיום, סך של 10,550 ₪.
התובע צירף אישור רואה החשבון לגבי הכנסותיו עובר לתאונה (סומן ת/5), אליו צורפו שומות המס לשנים עובר לתאונה (סומנו ת/6, ת/7, ת/8, ת/9, ת/10, ת/11, ת/12, ת/13).
46.מנגד, לטענת הנתבעת, יש לחשב בסיס השכר לעבר ולעתיד על-פי אישור המוסד לביטוח לאומי, לפיו הכנסתו הרבע שנתית של התובע עמדה על סך 19,665 ברוטו. קרי, הכנסתו החודשית ברוטו עמדה על סך 6,555 ₪, ולאחר ניכוי מס הכנסה עומדת על סכום 5,570 ₪ נטו.
כך או כך, לטענת הנתבעת, עיון בשומות המס שצופרו ע"י התובע, עולה כי הכנסתו ממוצעת זהה להכנסתו אשר נקבעה על ידי המל"ל בעת תשלום דמי הפגיעה.
47.התובע צירף שומות מס עצמיות, ולא סופיות, לתקופה משנת 2006 ועד לשנת קרות התאונה (2009), ולאחר התאונה לשנים 2010 ו-2011 (ת/6 עד ת/11).
הלכה פסוקה היא, ברגיל בסיס השכר אשר ישמש לצורך חישוב הפסדי שכרו של התובע, הוא שכרו עובר לפגיעתו בתאונה. לפי נתוני המס לשנת 2008 (ת/7), הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע, לאחר ניכוי מס הכנסה, עומדת על סך 5,550 ₪, בעוד שהכנסתו החודשית הממוצעת לשנת 2009 (ת/8) (תקופה של כ-10.5 חודשים), לאחר ניכוי מס הכנסה, עומדת על סך 9,805 ₪.
בהתחשב בכך שאין המדובר בשומות מס סופיות, אלא בנתונים המבוססים על הצהרת התובע, ומשלא ניתן הסבר מדוע לא הוגשו עד כה שומות מס סופיות, ראיתי להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי השכר של התובע, לעבר ולעתיד, על סכום של 6,500 ₪.
זאת אני עושה גם משום שבהשוואה בין נתוני המס לשנת 2009 לעומת שנת המס 2008, ראיתי שחלה עליה דרסטית, לא מוסברת, בממוצע ההכנסה החודשית בשיעור של כ-77%, והדבר אומר דרשני. עולה החשש, בהעדר הסבר מניח את הדעת, כי מדובר בהגדלת הכנסה פיקטיבית במטרה להגדיל תגמולי מל"ל ופיצויים צפויים.
הפסד השתכרות לעבר ולעתיד
48.באשר להפסדי השכר לעבר, עסקינן בראש נזק מיוחד, אותו יש להוכיח בדרך כלל בראיות של ממש (ראו: ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809 (1981)).
התובע טען, כי מיום התאונה לא הצליח לחזור ולהשתלב בעבודה כלשהי. התובע עותר לפיצויי מלא מיום התאונה ואילך, ובסה"כ 1,157,530 ₪, לפי הכנסה ממוצעת בסך 10,550 ₪. בנוסף, טען התובע כי יש לחשב הפסד השתכרות לעתיד על-פי נכות תפקודית בשיעור 50% ושכר חודשי בסך 10,550 ₪, כך שלטענתו יש להעמיד הפיצוי בגין רכיב זה על 347,183 ₪.
49.מנגד, לטענת הנתבעת, יש להעמיד את בסיס השכר של התובע בהתאם לנתוני המל"ל, היינו 5,570 ₪ לחודש, וכי יש לפצות את התובע על פי התקופה שאושרה ע"י המל"ל בלבד (תקופה של 3 חודשים) בסך של 16,710 ₪ ומעבר לאותה תקופה אין מקום לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעבר, במיוחד משלא נקבעו לו נכויות זמניות ע"י הוועדה הרפואית של המל"ל.
באשר להפסד השתכרות לעתיד, טוענת הנתבעת כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה, משבחר לא להשתלב במעגל העבודה "מסיבותיו האישיות". הרי לא יעלה על הדעת כי בגין התאונה יישאר התובע מחוץ למעגל העבודה תקופה כה ארוכה, כנטען.
הפסד שכר לעבר:
50.לא די בעובדה שהתובע לא שב לעבודה כלשהי לאחר התאונה למשך התקופה הנטענת כדי להצדיק פסיקת פיצוי בגין הפסד שכר מלא לכל התקופה הנטענת (118 חודשים), אלא יש להוכיח שהייתה הצדקה רפואית לכך.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, ובכלל זה התיעוד הרפואי שהוגש, על הטיפולים הרפואיים שהוענקו לתובע, ובהתחשב בנכות הרפואית שנקבעה, הגעתי לכלל מסקנה כי יהא זה ראוי לחלק את תקופת העבר לצורך חישוב הפסדי שכר כדלקמן:
תקופה א': הפסד שכר מלא לתקופה של 4 מיום התאונה:
6,500 ₪ × 4 חודשים = 26,000 ₪.
תקופה ב': הפסד שכר חלקי בשיעור 40% לתקופה של 6 חודשים נוספים:
6,500 ₪ × 40% × 6 חודשים = 15,600 ₪.
תקופה ג': הפסד שכר חלקי בשיעור 25% ליתרת התקופה (108 חודשים):
6,500 ₪ × 25% × 108 חודשים = 175,500 ₪.
סה"כ -.217,100 ₪.
אעיר כי לא ראיתי לנכון להוסיף ריבית משום שיש בחישוב, כולל קביעת בסיס השכר, מידה רבה של אומדנה.
הפסד שכר לעתיד:
6,500 ₪ × 25% × מקדם היוון לשנתיים = 37,800 ₪.
ס"כ הפסדי שכר לעבר ולעתיד = -.254,900 ₪.
כאב וסבל
51.התובע עותר לפיצוי בסך 36,729 ₪; הנתבעת מציעה פיצוי בסך 35,000 ₪.
משמדובר במחלוקת חישובית זניחה, אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 35,800 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד
52.לטענת התובע, נגרמו לו הוצאות רפואיות רבות בגין טיפולים רפואיים להם נזקק, לרבות תרופות ואביזרים כגון חגורת גב וכד'. בנוסף, נזקק התובע לשירותי נסיעה מיוחדים. התובע טען כי לא נהג לשמור את כל הקבלות בגין ההוצאות, אך צירף קבלות חלקיות בסך של 22,954 ₪ (נספח כ"ד ל-ת/15). התובע עותר לפסוק לו בגין רכיב ההוצאות אלו סכום גלובלי, בהתחשב בנכות הצמיתה שנותרה אצלו והכאבים וההגבלות מהם סובל עד היום. כן, לטענתו יזדקק למעקב רפואי ולטיפולים הידרותרפיים ופיזיותרפיה. התובע עותר לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 80,000 ₪.
53.מנגד, לטענת הנתבעת, אין לפסוק פיצוי כלשהו משהוצאות אלו מכוסות על ידי המל"ל ו/או קופת חולים, בהיות התאונה תאונת עבודה. התובע לא צירף ראיות המלמדות על כך שנגרם לו הפסד כלשהו. מה גם, התובע בחר שלא למצות זכויותיו לפי חוק הביטוח הלאומי. משכך, אין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה.
54.אכן, התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע הוצאותיו הרפואיות, הנטענות, לא כוסו ע"י קופת חולים, או ע"י המל"ל. התובע גם ויתר, משום מה, על זכותו לפנות למל"ל לשם קבלת כיסוי או החזר בגין ההוצאות הרפואיות שהוציא עקב התאונה. התובע העיד בחקירתו, כי:
"ש:אתה צירפת לתצהירך קבלות על הוצאות רפואיות שהיו לך, אתה פנית למל"ל כדי לקבל החזר?
ת:לא
ש:למה לא?
ת:שלחו חוקר, הייתי אצלם אצל חוקר והוא לא ביקש. אני לא מודע שאני צריך לבקש" (עמ' 42 ש' 29 עד עמ' 43 ש' 1).
זאת ועוד, התובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת, כי הוא נדרש בעבר ו/או יידרש בעתיד לטיפולים שאינם מכוסים בסל הבריאות או ע"י המל"ל.
עם זאת, ומשאין חולק כי התובע נזקק לטיפולים ומעקבים רפואיים, יהא זה נכון לפסוק לו פיצוי על דרך האומדנה ולשם "שמירה על האיזון הראוי" (ראה, לדוגמא: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ, פ"ד לב(1) 654; י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ע"א 77/67, מ"י נ' דהאן, פ"ד כא(2) 128; ת.א. (תל-אביב-יפו) 394/98, אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2006); ת.א. (תל-אביב-יפו) 1616/04, שרף נ' אסותא -מרכזים רפואיים בע"מ (2009); ת.א. (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ' הסתדרות (1999)).
55.באשר להוצאות נסיעה, לא הוצגה על ידי התובע ולו בדל ראיה המעידה על הוצאות הנסיעות. מה גם, התובע בעדותו הודה, כי הוא נוהג ברכב, כפי שגם עולה מסרטון המעקב. אולם, משניתן להיווכח מהתיעוד הרפואי הרב והמעקב הרפואי הממושך, כי התובע אכן נשא בהוצאות נסיעה מוגברות, יש מקום לפסיקת פיצוי על דרך האומדנה.
לאור האמור, הנני מעמיד את הפיצוי לתובע בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר בלבד, על סך 25,000 ₪. אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד
56.התובע עותר לפיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסכום של 859,946 ₪ (סעיף 43 לסיכומי התובע).
מנגד, לטענת הנתבעת, אין בסיס לדרישות המופרזות של התובע בהתחשב בנכות וההגבלה הקלה שנותרו אצל התובע עקב התאונה. מה גם, חוות הדעת הרפואיות של המומחים מטעם בית המשפט מלמדות, כי מצבו של התובע לא מצריך עזרת הזולת, לא לעבר ולא בעתיד. בנוסף, התובע לא פנה למל"ל ו/או לקופת חולים לאישור קצבת סיעוד. שכן, במידה והתובע היה פונה למל"ל היה נבדק ע"י צוות מיוחד אשר מוסמך לקבוע את מצבו ואת צרכיו ולאשר לו תשלום בגין עזרה אישית. מכאן, לטענתה, אין לפסוק לתובע פיצויי כלשהו בגין רכיב זה.
57.אכן, לא הוצגה בפניי כל אסמכתא אשר תעיד על הוצאות בגין עזרת הזולת, ולא צורפו קבלות או אסמכתאות אחרות להוצאות שנגרמו לתובע. אולם כבר נפסק כי אין צורך לשמור כל קבלה, משברור שהנפגע נזקק לעזרת בני משפחתו, עומדת לו הזכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).
לעניין שיעורו של הפיצוי, ראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27/12/1973)), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, ייפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/1985), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/1990)). על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
58.התובע העיד אשתו, פאטמה וואכד, באשר לעזרה לה נזקק עקב התאונה. פאטמה העידה בסעיפים 5 ו-6 לתצהיר עדותה הראשית, כי:
"5.לאחר שחרורו מבית החולים, כאשר סבל א' מכאבי גב עזים ונבצר ממנו להתנייד בכוחות עצמו, הוא היה תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל הפעולות השגרתיות בחיי היומיום וכל המשפחה התגייסה לעזרתו, ובכלל זה, מעבר ממקום לאחר, כניסה לשירותים ולמקלחת, הלבשה, הכנת אוכל והגשתו וכו'.
אציין כי בכל בוקר אני מסייעת לא' ועוזרת לו, לקראת תחילת היום, אני עוזרת לו לקום מהמיטה, עושה לו פיזיוטרפיה לרגליים, עוזרת לו בכניסה למקלחת ולשירותים, הלבשה, בעיקר פלג גופו התחתון, וכן בהכנת ארוחת בוקר.
במשך היום וגם בלילה אני עוזרת לא' בכל אשר ידרש במיוחד בכניסה לשירותים וכן בחיתול והתקנת חגורת גב, וכן מסייעת לו במעברים.
6. בתקופה בסמוך לאחר התאונה, אני וילדיי כמעט לא עזבנו את בעלי, שהינו במחיצתו וסעדנו אותו לאורך כל שעות היממה, כן דאגנו ללוותו לכל הטיפולים הרפואיים שעבר ובשל כך, אני נאלצתי להיעדר מעבודתי לסירוגין ובשל כך נגרמו לי הפסדי שכר באותה תקופה".
ועוד, בסעיף 8 לתצהירה העידה פאטמה, כי:
"נוכח אותה החמרה במצבו, כיום בעלי נזקק לעזרה וסיוע אינטנסיביים בהיקף גדול יותר ובשל כך, הפסקתי לעבוד בחברת אריג שם עבדתי משרה מלאה לאחר שפיטרו אותי לאור העדרויותיי הרבות, והתחלתי לעבוד בחברת רנד במשרה חלקית שם אני עובדת באותו היקף משרה עד היום".
59.אין בידי לקבל עדות פאטמה לפיה עקב התאונה נזקק התובע לעזרה שלה באופן אינטנסיבי עד כי נאלצה להיעדר מעבודתה. פאטמה העידה בעניין זה, בחקירתה הנגדית, כי:
"ש:את יכולה להציג אישור מעסיק שנעדרת מהעבודה בגלל התאונה של בעלך?
ת:איך אוכל להוציא אישור עכשיו מהתקופה בה נעדרתי, עברו הרבה שנים. הפסקתי לעבוד שם לפני 7 שנים.
ש:את חתמת על התצהיר בשנת 2016 ותביעה הוגשה בשנת 2010. עשית ניסיון לגשת לחברת אריג' ולהוציא אישור שנעדרת מהעבודה עקב התאונה?
ת:לא
ש:אני רואה לפי טפסי 106 שצורפו כנספחי כ"ג שלמעשה, עד אפריל 2011 עבדת באריג' ובמאי 2011 עברת לעבוד איפה?
ת:בחברת רנד, איפה שאני עובדת עד היום.
ש:במה את עוסקת היום?
ת:עובדת סוציאלית.
ש:את יכול להציג בבקשה את מכתב הפיטורין מחברת אריג' שפיטרו אותך או עזבת, יש לך איזה מסמך, סיבת עזיבת העבודה?
ת:עכשיו אין לי
ש:אז היה לך?
ת:בטח, צריך להיות" (עמ' 39 ש' 1 עד 16).
הנה-אם-כן, פאטמה נמנעה מהבאת ראיות לתמוך בטענתה בדבר היעדרות מהעבודה בתקופה הרלבנטית, ואף לא הציגה מסמך שיש בו להעיד על סיבת פיטוריה ממקום העבודה, שעה שהיא מאשרת כי מסמכים אלו היה בחזקתה.
60.עם זאת, סביר להניח כי בחודשים הסמוכים שלאחר התאונה, ולהערכתי תקופה של כ-6 חודשים, נזקק התובע לעזרת הזולת במידה רבה. די לציין את ההמלצה הרפואית לשימוש בחגורה תומכת לגב, זריקות אפידוראליות וטיפולי הפיזיותרפיה. ניתן לקבל, כי אכן התובע אכן נזקק לעזרת הזולת. בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי:
"ש:אתה מציין שאשתך הייתה צריכה לעזור לך בעקבות התאונה, באיזה עזרה מדובר?
ת:העזרה מתחילה מהבוקר, בעקבות הפגיעה קשה לי לשנות תנוחה, אם אני ישן על המיטה אני לא יכול לבד עד היום, לרדת לבד מהמיטה. היא עוזרת לי, שמה לי בקבוק מים חמים על הגב התחתון, עושה לי מסאג'ים לפי הדרכה של מישהו שמתמחה בזה, היא מתרחק מעמוד השידרה בערך סנטימטר וחצי משני הצדדים ועושה לי מסאג'. לפעמים עם שמן ולפעמים בלי. היא עוזרת לי להגיע לשירותים, למקלחת, מלבישה אותי, בעיקר הבגדים התחתוניים, אחרי ניתוח בכתף ימין הייתה כמעט שנה, 11 חודשים, כל הגוף מלבישה אותי ומטפלת בי, היינו נוסעים כל חודש לרמב"ם לביקור חוזר כי הניתוח לא הצליח. זה לקח הרבה תשומת לב ועזרה ממנה.
ש:היא צריכה לעזור לך ללכת לשירותים אחרי שאתה קם?
ת:כן, עוזרת לי.
ש:אתה לא יכול ללכת לבד לשירותים?
ת:בבוקר כשאני קם אני לא יכול ללכת לבד. באמצע היום אני הולך לבד לשירותים כי המצב משתפר. היא שמה לי גם חיתולים במשך היום. אני לא יוצא מתוך הבית. מחוץ לבית אני כל הזמן עם חיתולים. אני גם עם חגורה מיוחדת לגב בהזמנה של האורתופד ממישהו בעפולה, מכון מיוחד.
ש:את החגורה הזאת אתה בטח ניגשת עם העלות שלה וביקשת החזר מביטוח לאומי?
ת:לא
ש:אתה יכול למעשה להתנהל חופשי, להיכנס ולצאת מהאוטו?
ת:כן, לפעמים אחרי טיפול וזריקות כן אני יכול לסבול את הכאב, אני מתגבר ומנסה לחזור לשיגרה. הרופא אמר לא כדאי להחזיק מקל לכתף כי זה יהיה יותר גרוע. הכתף והגוף יתרגלו למקל. עדיף אם אני יכול להלך בלי, אני קם לאט לאט ומתחיל להתיישר" (עמ' 43 ש' 2 עד ש' 23).
61.בהתחשב בחומרת הפגיעה, מהלך הטיפולים והמעקבים הרפואיים, כפי שנסקרו לעיל,
והנכויות לצמיתות שנקבעו לתובע, האורתופדית והאורולוגית, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 50,000 ₪, לעבר ולעתיד.
ניכויים וניכויים רעיוניים/תגמולי המל"ל
62.לטענת הנתבעת, יש לנכות דמי הפגיעה ששולמו לתובע בסך 13,105 ₪ לפי פירוט תשלומי המל"ל (סומנו נ/2), אשר בשערוך להיום עומדים על סך 15,500 ₪.
63.בנוסף, עותרת הנתבעת לניכוי רעיוני. לאחר שוועדות המל"ל קבעו לתובע 0% נכות, הגיש התובע ערר לוועדה רפואית לעררים של המל"ל, אך המומחים הרפואיים שהיו בוועדות נתקלו בחוסר שיתוף פעולה מצד התובע, באופן שלא התאפשרה בדיקה של ממש, ועל כן החליטה הוועדה מיום 19/3/2017, לא לקיים בשלב זה בדיקה, וציינה שכאשר התובע יהיה מוכן לבדיקה בשיתוף פעולה מלא יפנה שוב למל"ל.
לטענת הנתבעת, נוכח התנהלות התובע אשר נמנע מלהתייצב לוועדות המל"ל ונוכח אי-שיתוף הפעולה מצדו עם הרופאים בוועדות המל"ל, יש לערוך ניכוי רעיוני של תשלומי המל"ל שהיו משולמים לוֹ לוּ היה משתף פעולה כנדרש ממנו. יש לערוך ניכוי רעיוני של תקבולי המל"ל לפי חוות דעת האקטוארית שהוגשה לבית המשפט (נ/3), אשר לפיה חישוב הקצבאות הינו בהתאם לנכויות שנקבעו ע"י המומחים מטעם בית המשפט, ואשר עומד על סך 237,925 ₪.
מנגד, התובע עתר בסיכומיו לניכוי התשלומים ששולמו לתובע בפועל, בלבד, קרי דמי הפגיעה בלבד (סעיף 51 לסיכומי התובע).
63.כידוע, על מנת לצאת ידי חובת נטל הקטנת הנזק, על הניזוק למצות את זכויותיו במל"ל בכנות, בסבירות ובתום לב. שאם לא כן, יעריך בית המשפט את גובה הגמלאות להן היה זכאי הניזוק אילו היה פונה למל"ל, וינכה סכום זה מהפיצויים הנפסקים לתובע. יוצא אם כן, כי לצורך ניכוי הגמלה "הרעיונית" אין חשיבות לשאלה האם נתבעה הגמלה מהמל"ל וקיבל אותה הניזוק. די בכך שהוא זכאי לה כדי ששוויה ינוכה מהפיצוי (ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל, פ"ד נח(2) 375, 381 (2004); ראו גם: ע"א 1617/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סעדה, (מיום 28.5.2008)).
64.ההלכה בעניין ניכוי תגמולים רעיוניים נקבעה בע"א 727/87 שור נ' בן הרוש (1990) (להלן: "הלכת שור"), לפיה על נפגע בתאונת עבודה לפנות למוסד לביטוח לאומי ולפעול באמצעים סבירים, על מנת לקבל את הגמלאות המגיעות לו:
"במקרה שהנפגע על אף סיכויו לזכות בגמלה מהמוסד, אינו פונה למוסד בתביעה, לא יהסס בית המשפט לאמוד את תוצאתה האפשרית של תביעה כזו לגמלה לאור חוות הדעת של הרופאים שהעידו בפניו. בהתאם לכך יקבע את שיעור הגמלאות שהיה הנפגע זכאי לקבל מהמוסד ושלא קיבלם משום כך שלא פעל בסבירות ראויה, וינכה סכום זה מהפיצויים המגיעים לנפגע... דין דומה חל כשהנפגע פנה אמנם למוסד ונקבעה לו נכות על ידי ועדה רפואית של המוסד, אך כעבור זמן הוברר על פי חוות הדעת של מומחים שחלה החמרה במצבו, ואם יפנה למוסד בטענת החמרה במצבו יש סיכוי סביר שנכותו תיקבע על ידי הוועדה הרפואית של המוסד בשיעור גבוה יותר. גם במקרה כזה עליו לפעול בסבירות לשם קבלת מלוא המגיע לו מהמוסד. אם לא יפעל כך, תוצאת לוואי מכך תהיה בכך שיגדל הסכום בו יחוייב המעביד – המזיק בפיצויים שעליו לשלמם לנפגע...".
עוד ברוח הלכת שור, ראו ע"א 9099/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פס' 13 (2006); ע"א 301/07 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אושרת גויטע, פס' 14 (2010).
65.בית המשפט העליון בע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' בשאראת (1/02/2016), התייחס לשאלה באם במסגרת מיצוי ההליכים במל"ל על הנפגע להיזקק גם להליכי ערעור ו/או ערר, בקבעו:
"...
הנטל על הנפגע אינו מוחלט, וככל שהנפגע פעל בתום לב ובסבירות למימוש זכויותיו במל"ל, אין דורשים ממנו להמשיך להתדיין עם המל"ל, לא בהגשת ערר לועדה הרפואית העליונה ולא בתביעה לבית הדין לעבודה. ודוק: יש להבחין בין המשך התדיינות בערכאות עם המל"ל לבין אקט מינהלי המתבקש מהנפגע נוכח החובה למצות את זכויותיו במסגרת המל"ל. לכן, אם הפסיק המל"ל מתן טיפולים המגיעים לנפגע תאונת עבודה, עליו למצות זכותו ולפנות למל"ל על פי הדרך המותווית בתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) (עניין אילוז).
...
ומהתם להכא. על הנפגע חובה לפנות למל"ל על מנת שישולמו לו גמלאות, ואם חלה החמרה במצבו, לפנות בתביעה להגדיל את הגמלאות. כך בדיוק עשה המשיב במקרה דנן, כאשר פנה לועדה הרפואית במל"ל בתביעה להחמרה. המשיב פעל בכנות ובתום לב, ולא ניהל את עניינו כלאחר יד או באופן המעורר את הרושם כי הכשיל במתכוון את תביעתו. בתביעתו להחמרה, המשיב המציא לועדה הרפואית את חוות דעתו של מומחה בית המשפט אך ללא הועיל. עד כאן מגעת חובת המשיב להקטנת נזקו של המעביד, ואין להרחיבה על הגשת ערר לועדה הרפואית לעררים או על מתן יפוי כוח למעביד לפעול בשמו לשם כך. משלא נטען כי היה על המשיב להגיש תביעה לנכות כללית (וככל הנראה לא בכדי, באשר המשיב הוא תושב שטחים) איני רואה להידרש לטענה זו" (ההדגשות שלי - ס"י).
66.בענייננו, התובע פנה לוועדה הרפואית במל"ל בתביעה לקביעת נכות, הוועדה קבעה לו 0% נכות. התובע הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים במל"ל, ובמהלך הבדיקות נתקלה הוועדה, ככל הנראה, בחוסר שיתוף פעולה מצד התובע, דבר שאילץ את הוועדה לדחות את הערר בשלב זה, ולתת לתובע הזדמנות לחזור ולפנות למל"ל בעתיד.
כך העיד התובע בחקירתו הנגדית, בהתייחסו להתנהלותו מול המל"ל:
"ש:כל פעם שאתה מספר על העזרה והצרכים שלך, אתה פנית לביטוח לאומי בבקשה לעזרה ולסיעוד?
ת:לא פניתי. הם שלחו לי הזמנות ונבצר ממני ללכת כי היה לי באותו הזמן, הייתי צריך ללכת למומחים וטיפולים, הודעתי להם והתייעצתי עם עו"ד בדארנה אם ללכת לועדת ביטוח לאומי או לטיפולים והוא אמר שהועדות של ביטוח לאומי, הבדיקות שלהם לא ענייניות ולא הוגנות.
ש:לכן לא הופעת לבדיקות של ביטוח לאומי?
ת:כשהייתי יכול הלכתי. בשנת 2016 הזמינו אותי לנצרת עילית באיזור תעשיה ב' והלכתי. ראיתי מה שאמר לי העו"ד שלי והוא צודק. בזמן הבדיקה הרופא לחץ על גבי בחלק התחתון שאחרי הבדיקה נפלתי על הריצפה, הרופא ואישתי עזרו לי לקום והרופא ביקש ממני סליחה שגרם לי לנפילה ולחבלות. הוא לא רשם זאת בדוח.
...
ש:סיפרת שקיבלת הזמנות לועדות ביטוח לאומי, הועדה ביקשה לבדוק אותך בשנת 31/12/2010 לא הופעת. נכון?
ת:נכון, שלחתי מכתב ואמרתי להם שבאותו תאריך יש לי בדיקה אצל מומחה בחיפה או תל אביב, שלחתי העתק בכתב.
ש:אתה יכול להראות לי את המכתב ששלחת?
ת:לא שמרתי את זה אני אבדוק אולי יש לי את זה בבית. לפי עצת עו"ד שלי לא ללכת לוועדות ביטוח לאומי כי הן לא הוגנים ולא ענייניים. אפילו משפילים.
ש:גם לוועדת המל"ל מיום 24/2/2011 שביקשה לבדוק את המגבלות שלך לא הופעת נכון?
ת:נכון, שלחתי מכתב שנבצר ממני להגיע
לשאלת בית המשפט: אתה לא הופעת כי לא יכולת להופיע או כי לא רצית להופיע לעצת עו"ד שלך?
ת:שניהם יחד" (עמ' 44 ש' 1 עד ש' 29) (ההדגשות שלי-ס"י).
67.יציין כי לא הוצגו דוחות הוועדות הרפואיות הרלוונטיות, כך שלא יכולתי לבחון את הרישומים של הוועדה הרפואית לעררים בעניין חוסר שיתוף הפעולה מצד התובע. עם זאת, מעדות התובע מתקבל הרושם, כי הוא לא שש להתייצב בפני וועדת העררים, אך, מאידך, אין לומר כי בכך הכשיל תביעתו, הרי בל נשכח כי הוועדה הרפואית מדרג ראשון כבר בדקה אותו וקבעה כי לא נותרה אצלו נכות צמיתה כלשהיא, ולא מחמת חוסר שיתוף פעולה. אין לומר כי התובע ניהל עניינו מול המל"ל כלאחר יד או בחוסר תום לב. התובע אכן בחר להגיש ערר, אך מעדותו לא ניתן להתרשם כי הכשיל את בירור עניינו בפני הוועדה לעררים בכוונה:
"ש:בביטוח הלאומי נכתב שאתה לא שיתפת פעולה ולא איפשרת כל בדיקה, זה נכון?
ת:היו לי שתי בדיקות באותו המקום, בביטוח לאומי בחיפה, בשדרות ההסתדרות 25 חיפה. בפעם הראשונה נכנסתי לוועדה וסירבו לבדוק אותי כי החיתול היה מלא ששתן. אמרתי לרופא שיש לי חיתול חדש והאישה תחליף לי במקום והוא סרב ודחה, זרק אותי החוצה אפילו, אמר לי "לך הביתה" בצורה משפילה, אמר לי "תבוא פעם הבאה יבש". בפעם השנייה נכנסתי לוועדה והיו שלושה רופאים, הם שאלו שאלות ענייניות והשבתי להן בצורה עניינית. הרופא שישב באמצע קם ואמר לי "תעמוד ותתיישר", ניסיתי, קמתי לאט לאט וניסיתי להתיישר כמה שאני יכול. הוא צעק עלי ואמר לי שאני לא משתף פעולה והוציא אותי החוצה" (עמ' 45 ש' 4 עד 12) (ההדגשות שלי – ס"י)
ככלות הכל, ניכוי רעיוני הינו צעד דרסטי מבחינת התובע, כאשר נוגסים מסכום הפיצויים המגיעים לו סכום ניכר שלא שולם לו, וזאת אך בהסתמך על ההשערה כי אילו נהג אחרת היה זוכה, סביר להניח, באותו סכום. דומני, כי רמת ההוכחה והשכנוע הנדרשת מהנתבע הטוען כי התנהלות התובע מזכה אותו בניכוי רעיוני צריכה להיות מוגברת ומחמירה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה.
68.לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לניכוי רעיוני, וכל שחב ניכוי הוא הסך של 15,500 ₪, ששולמו לתובע כדמי פגיעה.
סוף דבר
69.אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 325,200 ₪ (לאחר ניכוי תשלומי המל"ל).
לסכום הנ"ל יתווסף שכר טרחה עורך דין בשיעור 13% + מע"מ, וכן הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתן היום, ח' תשרי תש"פ, 07 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
