אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ו.ל.ם בע"מ ואח' נ' ו.ל.ם תעשיות בע"מ ואח'

ו.ל.ם בע"מ ואח' נ' ו.ל.ם תעשיות בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 08/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
36949-01-12
01/09/2013
בפני השופט:
מיכאל תמיר

- נגד -
התובע:
1. ו.ל.ם בע"מ
2. רות בלומנפלד
3. יואב לביא
4. מנחם לביא

הנתבע:
1. ו.ל.ם. תעשיות בע"מ
2. נירה ברנר

פסק-דין

פסק דין

פסק הדין ניתן בהמשך להסכמת הצדדים ליתן בתיק פסק דין לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 עם הנמקה – הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 29/1/13.

ביום 18/1/12 הגישו התובעים תביעה כספית שבה ביקשו לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 1 בסך 716,300 ₪ של בגין הפרשי דמי שכירות בסך של 9,500 ₪ למשך 65 חודשים החל מחודש מאי 2006 ועד ליום 25/9/11, עבור נכס שתובעת 1 השכירה לנתבעת 1 – נכס הידוע כגוש 7107 חלקה 268 ומצוי ברח' בן אביגדור 11 בתל אביב (להלן "הנכס").

בפסק דינו של כב' השופט ישי קורן בת.א. 1020-04-11 אשר ניתן בעקבות הסכמת הצדדים, נקבעו דמי שימוש ראויים שעל נתבעת 1 לשלם לתובעת 1 בסך של 19,000 ₪ החל מיום 25/9/11 ועד למועד פינוי הנכס בפועל, וזאת בהסתמך על חוות דעת שמאי שמינה בית המשפט באותו תיק.

אין חולק כי ביום 5/8/97 נערך ונחתם הסכם שכירות בכתב, שאותו מכנים התובעים "הסכם השכירות המקורי", ובו הוסכם לשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 6,000$ בתוספת מע"מ החל מיום 1/7/97 ועד ליום 15/3/01.

לטענת הנתבעים, מר דב ליבוביץ ז"ל אשר החזיק ב- 60% ממניות התובעת הפחית את דמי השכירות החל מחודש אוקטובר 2001 לסך של 2,500$ לחודש, וזאת לאחר שבוצעה הפחתה נוספת מסך של 6,000$ לסך של 4,500$ קודם לכן. כמו כן טוענים הנתבעים כי עד למועד פטירתו של מר ליבוביץ בשנת 2006 ואף לאחר מכן קיבלה נתבעת 1 מתובעת 1 דרישה לשלם דמי שכירות בסך של 2,500$ לחודש בלבד וכן קיבלה חשבוניות מס בהתאם.

התובעים הציגו כראיה מטעמם מכתב מיום 16/12/07 שממנו עולה כי יצאה דרישה לשלם דמי שכירות בסך של 6,000$ כפי שנקבע בהסכם השכירות המקורי הנ"ל, שם הוזכר כי עד אותה עת דמי השכירות "הופחתו באופן זמני בלבד". בכתב התביעה אין התייחסות למכתב זה. כך גם לא הוזכר כי ביום 12/11/08 העבירו התובעים לנתבעים טיוטת הסכם שכירות שלפיה יש לשלם דמי שכירות בסך 2,500$ לחודש בגין התקופה שמיום 1/11/07 ועד ליום 31/10/08.

מכתב ההתראה הראשון שהוזכר בכתב התביעה הוא מכתב התובעים מיום 19/3/08. התובעים הציגו מכתבי התראה נוספים מיום 30/3/08 ומיום 30/6/08 ומכתב אחרון לפני הגשת בקשה לתביעה נגזרת מיום 20/1/09. עד המכתב מיום 20/1/09 הייתה דרישה לשלם דמי שכירות בסך 6,000$ לחודש בהתאם להסכם השכירות המקורי, וצוין כי בהעדר שיתוף פעולה תהיה פניה לדירקטוריון החברה להגיש תביעה לסילוק יד מהנכס ותוגש בקשה להגשת תביעה נגזרת. במכתב מיום 20/1/09 ישנה דרישה לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שכירות בסך של 5,625$ החל מחודש ינואר 2009, וזאת בעקבות החלטת דירקטוריון של החברה מיום 20/1/09.

לטענת הנתבעים, הדרישה הראשונה לעניין העלאת סכום דמי השכירות מסך של 2,500$ לסכום גבוה יותר הייתה זו שהופיעה במכתב התובעים מיום 20/1/09 הנ"ל שבעקבותיו שלחו הנתבעים מכתב תגובה מיום 4/2/09.

לא התנהל דיון הוכחות בתיק, ופסק הדין ניתן כאמור לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

הנני מקבל את טענת הנתבעים כי הוסכם בין הצדדים, דהיינו בין תובעת 1 באמצעות מר דב ליבוביץ' ז"ל לבין נתבעת 1 כי החל מחודש אוקטובר 2001 על נתבעת 1 לשלם דמי שכירות בסך של 2,500$ לחודש בתוספת מע"מ בלבד. כך גם לא נסתרה טענת הנתבעים כי תובעת 1 נהגה לשלוח דרישות תשלום בסך של 2,500$ לחודש אף לאחר פטירתו של מר דב ליבוביץ' ז"ל, ולא הוצגו ראיות כלשהן מטעם התובעים כדי לבסס דרישות לתשלום סכום גבוה יותר, עד לדרישה במכתב התובעת מיום 16/12/07 הנ"ל.

לאור זאת, אין אלא לקבוע כי הצדדים לא המשיכו לפעול לפי התנאים שנקבעו ב"הסכם השכירות המקורי" שהיה בתוקף עד ליום 15/3/01 בלבד, אלא הסכימו בהתנהגות ובמשך שנים רבות כי על נתבעת 1 לשלם דמי שכירות בסך של 2,500$ לחודש.

לפיכך, בית המשפט אינו מייחס משקל משמעותי למכתבי התובעים שבהם נדרשה נתבעת 1 לשלם דמי שכירות בסך של 6,000$ לחודש על בסיס "הסכם השכירות המקורי" אשר כבר לא היה בתוקף ושונה בעקבות התנהגות הצדדים. כן יצוין כי באותם מכתבים נכתב שהתובעים יפנו לדירקטוריון של תובעת 1 על מנת לקבל החלטה, וכי תוגש תובענה לסילוק יד, אך תובענה זו הוגשה בפועל לראשונה רק ביום 3/4/11.

ביום 20/1/09 התקבלה החלטת דירקטוריון של תובעת 1 כי על נתבעת 1 לשלם דמי שכירות בסך של 5,625$ לחודש בתוספת מע"מ, אחרת ינקטו כנגדה הליכי פינוי וסילוק יד, ונתבעת 1 אישרה כי אכן קבלה דרישה זו. מכאן שהנתבעים קיבלו הודעה מפורשת שלפיה עליהם לשלם דמי שכירות גבוהים יותר, ונטען כי מדובר בדמי שימוש ראויים אשר נקבעו על בסיס חוות דעת של שמאי. בסע' 7 למכתב הנ"ל ישנה דרישה לשלם דמי שכירות ראויים בסך של 5,625$, ובתשובתה של נתבעת 1 צוין כי אם התובעים יעמדו על סכום זה, היא תפנה את הנכס.

טיוטת הסכם השכירות מיום 12/11/07 שאמנם לא נחתמה אך נשלחה והתקבלה אצל הנתבעים היא עד לחודש 31/10/08, ואין לשלול את האפשרות שהנתבעים קיבלו מכתבי התראה אשר קדמו לחודש ינואר 2009. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, הנני קובע בנסיבות העניין כי משלא פונה הנכס בהתאם לדרישתה של תובעת 1, היה על נתבעת 1 לשלם דמי שכירות בסך של 5,625$ לחודש. יצוין כי בשלב זה, זכותה של התובעת לקבל תשלום בגין הנכס אינה מבוססת על הסכם השכירות המקורי אשר בוטל אלא על זכאותה לדמי שימוש ראויים.

בהסתמך על כל חוות הדעת של השמאים השונים מטעם הצדדים ובית המשפט, הנני קובע כי הדרישה לקבלת דמי שכירות בסך של 5,625$ לחודש, כפי שנקבע בהחלטת הדירקטוריון, היא אכן ראויה וסבירה. על פי חוות הדעת של השמאי דורון חבקין, דמי השכירות הראויים עומדים על סך של 6,540$ לחודש, ובמקור הצדדים אכן הסכימו לשלם 6,000$ לחודש. בית המשפט אינו מקבל את הטענה כי ההפחתה שבוצעה לסך של 2,500$ משקפת בהכרח את גובה דמי השכירות הראויים, אשר נסמכת על חוות דעת יחידה מטעם הנתבעים של השמאי גלעד המאיר. כמו כן נותן בית המשפט משקל רב לחוות דעתו של השמאי מטעם בית המשפט בתיק השני אשר קבע דמי שכירות ראויים בסך של 19,000 ₪, שהם לפי שער היציג הרלוונטי סך של כ- 5,472$ - סכום אשר קרוב מאוד לזה שנתבעת 1 נדרשה לשלם אגב החלטת הדירקטוריון הנ"ל.

מחודש ינואר 2009 ועד ליום 25/9/11 מדובר ב- 33 חודשים ובהפרש בסך של 3,125$ לחודש (בין הסכום ששולם - 2,500$ לבין הסכום שיש לשלם - 5,625$), ובסה"כ 103,125$ בתוספת מע"מ.

אשר לטענות הקיזוז של הנתבעים, לא התנהל דיון הוכחות בתיק, אך הוצגו מכתבים מטעם התובעים שלפיהם תובעת 1 התריעה כי אסור לבצע שינויים ותוספות במושכר ללא רשות, ואפשר ללמוד על כך גם מהסכם השכירות המקורי, אשר נראה כי הצדדים המשיכו לפעול על פיו, למעט לעניין סכום דמי השכירות. לפיכך, בית המשפט דוחה את טענת הקיזוז של הנתבעים.

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה לגבי 33 חודשים בלבד, כך שעל הנתבעים לשלם לתובעת 1 סך של 313,500 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים בגין הוצאות לרבות אגרה סך של 15,000 ש"ח ובגין שכ"ט עו"ד סך של 25,000 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ