אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ו.י.ר. מעוף מסחר שרותים ואחזקות בע"מ נ' אורייב

ו.י.ר. מעוף מסחר שרותים ואחזקות בע"מ נ' אורייב

תאריך פרסום : 11/03/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום עכו
15396-12-11
25/02/2013
בפני השופט:
שושנה פיינסוד-כהן

- נגד -
התובע:
ו.י.ר. מעוף מסחר שרותים ואחזקות בע"מ
הנתבע:
אדוארד אורייב
פסק-דין

פסק דין

1.התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפעול חמשה שקים על סך 10,000 ₪ כל אחד החל ב 15/4/08 ובכל 15 לחודש עוקב.

2.הצדדים מסכימים כי השקים הינם חלק מסדרה בת 10 שקים שנתן הנתבע למר ניר וינברג במסגרת עסקה שעניינה תחנה פרטית ופירטית למכירת דלק. מר וינברג טוען כי סיחר את השקים לחברה התובעת, חברה בבעלות הוריו ובניהולו וזאת במסגרת עסקת נכיון שקים.

3.המחלוקות בין הצדדים רבות ומתייחסות לשאלת מהות העסקה בין הצדדים, האם מדובר בחוזה לא חוקי או הנוגד את תקנת הציבור? מי הפר את העסקה, מה עלה בגורל שהשקים, האם סוחרו או נוכו תחילה לחברה נוספת, "איגמה" שמה, אשר חותמתה מופיעה על גבי החלק האחורי של השקים ועוד. איני מוצאת כי אני נדרשת להכרעה בכל הסוגיות.

4.ראשית, על אף שלכאורה קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר מהות העסקה ביניהם, הרי משנשמעו עדויות מר ניר וינברג והנתבע מתברר כי ההסכם ביניהם היה למכירת העסק של אותה תחנת דלק.

5.אומנם העיד תחילה מר וינברג כי לא מכר לנתבע עסק, שכן עסק מעולם לא היה ברשותו, אלא הוא שכר שטח מאדם פרטי, רכש והעמיד שם את הציוד הנדרש לצורך ניהולה של אותה תחנה. מר וינברג מדגיש בעדותו כי לא מכר עסק אלא רק מכר את הציוד של העסק. אולם, עדות זאת עומדת בניגוד לנטען בסעיף 3 לתצהיר העדות הראשית מטעמו שם הצהיר במפורש "אני מכרתי לנתבע עסק למכירת סולר.". איני מוצאת כל הסבר אחר הגיוני לעסקה. איני רואה עסקה זו כעסקה לרכישת הציוד בלבד.

6.איני מוצאת גם כי העסקה הייתה כמתואר על ידי הנתבע בתצהירו. בתצהיר בסעיף 10 טען כי העסקה הייתה כי יפעיל את העסק ובכל חודש שמקום יעבוד ישלם למר וינברג 10,000 ₪. לפיכך טען הוא בתצהירו כי משחדל המקום לעבוד אין עליו לשלם עוד 10,000 ₪ בחודש.

בעדותו בבית המשפט נשמעה גרסה אחרת התואמת יותר את גרסת "מכירת העסק". הנתבע העיד כי קנה את העסק בתמורה ל- 12 (ככל הנראה אמור להיות 10) שקים בסך של 10,000 ש"ח כל אחד ולאחר מכן העסק שלו לתמיד. גם מר וינברג הצהיר כי בתמורה ל- 100,000 ש"ח הוא מכר את העסק לנתבע (סעיף 3+4 לתצהירו).

7.מוצאת אני לנכון להעיר כאן בדבר התרשמותי מן העדים שהעידו בפני. הנתבע על אף עדותו המבולבלת וחוסר יכולתו לציין ולו תאריך אחד, הותיר בי רושם של מי שדיבר אמת ושעל אף שקיבל לידיו והפעיל לתקופה כלשהיא תחנה לממכר דלק ללא כל רישיון, הרי שהעיד עדות תם. לעומתו הותירה בי עדותו של מר וינברג רושם של עד היודע את מטרתו ומתאים ככל הניתן את עדותו למטרה זו, ראה לדוגמא נושא הגדרת העסקה המשתנה מן התצהיר לעדות.

8.הנתבע מאשר כי הפעיל את התחנה למשך חודש ימים ושילם במזומן לתובע 10,000 ₪. לאחר מכן נעצר בגין עריקותו מן הצבא והפעיל את התחנה באמצעות אחרים למשך חודשיים נוספים, אשר העבירו למר וינברג 20,000 ₪ נוספים. עדותו בדבר תשלום 20,000 ₪ נתמכת בעדות העד מטעמו אשר מסר עדות מצומצמת ביותר מפאת חששו לשלומו.

9.הנני מבכרת את עדותו של הנתבע וקובעת כי תמורת שלושת השקים הראשונים שולם במזומן. הנתבע העיד כי מר וינברג הודיע לו עם מסירת השקים כי ההסדר יהיה כי השקים יופקדו, על הנתבע לדאוג כי לא יפרעו ולשלם תמורתם במזומן (פרוטוקול ע'מ 11 ש' 22 ואילך).

10.מעדותו של הנתבע עולה כי העסקה נכשלה. שלושה חודשים ניתן היה להפעיל את התחנה הפרטית והפירטית. לאחר מכן הוא מתאר מצב בו היו חובות על המקום בגין שכירות וחשמל ובעל המקרקעין סגר את המקום. לשיטתו בעל המקרקעין אמר שיש חוב ולא נתן להיכנס. לא נחתם הסכם שכירות חדש בשל החובות, סולר לא היה מגיע מדי יום וכך לא ניתן להפעיל תחנה מסוג זה.

11.נמצא כי העסקה כשלה. איני מוצאת כי מר וינברג יכול להרחיק עצמו מכך ולטעון כי אין לו כל חלק בעניין זה. הציוד נמכר לנתבע כשהוא ממוקם במקום מסוים וכחלק מ"עסק" שמכר לו מר וינברג. לצורך הפעלת העסק אותו מכר יש צורך בזכות חזקה במקרקעין בו העסק ממוקם. מר וינברג טוען כי כל עוד העסק היה מופעל על ידי קודמו של הנתבע, מר משה, אזי מר וינברג הוא אשר שכר את המקרקעין ואילו בעסקה עם הנתבע על הנתבע היה לשכור את המקרקעין מבעליהם, הוא טוען "חיברנו את הנתבע עם בעל הקרקע הוא עשה חוזה שכירות משלו. אני לא בעל הקרקע." (פרוטוקול עמ' 7 ש' 11-12). אולם, הנתבע מעיד אחרת הוא מעיד כי בעל הקרקע סרב לערוך הסכם שכירות חדש בשל חובות "הוא סגר את המקום בגלל חובות ואמר שהמקום מלא חובות ולא היה הסכם חוזה חדש." (פרוטוקול עמ' 14 ש' 6-7). מקובלת עלי עדותו של הנתבע לעניין זה. אוסיף בין היתר כי מר וינברג הגיש באמצעות בא כוחו בקשה לארכה להגשת תצהיר מטעם התובעת וזאת על מנת לאסוף מסמכים. למרות כל זאת לא הוצג כל מסמך התומך בגרסתו.

12.גם באשר לאספקת הסולר מקובלת עלי גרסת הנתבע כי מר וינברג היה אמור לדאוג לאספקת הסולר והסולר פסק מלהגיע. הוא אומנם מעיד כי הוא אשר שילם לספקי הסולר, אך את ההתקשרות עימם עשה מר וינברג. הנני מעדיפה את גרסתו של הנתבע על פני גרסתו של מר וינברג המכחיש כי היה מעורב באספקת הסולר לנתבע. מר וינברג נשאל בתחילת חקירתו הנגדית "לטענתך לא התעסקת עם סולר?" (פרוטוקול עמ' 5 ש' 18-19) והשיב "אף פעם לא". בהמשך חקירתו השתנתה התמונה. הוא העיד כי הסידור שהיה לו עם משה המפעיל הקודם הוא שמשה משלם לו תשלום חודשי ועל מר וינברג היה בין היתר לקנות עבורו את הסולר. לפיכך מקבלת אני את עדותו של הנתבע כי מר וינברג היה מעורב באספקת הסולר לתחנה.

13.לאור האמור לעיל הוכח לפני כי העסקה כשלה. מכירת העסק לא צלחה שכן לא ניתן היה להפעילו ולפיכך, אין לחייב את הנתבע לשלם את תמורת העסק בעדר תמורה. הנתבע מאשר כי שילם תשלומים החופפים את החודשים בהם הפעיל את העסק והרוויח ולכן יש לראות בתשלומים האלו דמי שכירות להפעלת העסק. אולם, אין תמורה כנגד תשלום מלוא שווי העסקה הנטענת בין הצדדים.

14.הנני מוצאת כי במקרה זה יש לבחון מקרה זה גם לאורו של סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973, שעניינו חוזה בלתי חוקי. שני הצדדים מאשרים כי לתחנת ממכר הדלק לא היה רשיון ומדובר בתחנה פירטית. במקרה זה על בית המשפט לנהוג על פי הוראות סעיף 31 לאותו החוק ולהרוות על בטלותו של החוזה ולפסוק השבה של החוזה על פי הצודק ביותר באותו עניין. לדדי גם על פי הוראות חוק אלו הדין הנכון הוא אי פרעון השקים שטרם נפרעו.

15.התובעת איננה מר ניר וינברג. לכאורה מדובר בשתי אישיות משפטיות נפרדות ולכאורה על פי טענת מר וינברג השיק סוחר ממנו לחברה התובעת. לפיכך יש לבחון את מעמד התובעת והאם למרות כל האמור לעיל אין היא זכאית לתבוע פרעון השיק.

ראשית יש לקבוע כי אינה יכולה להנות מעמד של אוחזת כשורה, שכן מר וינברג עצמו העיד כי הוא מנהלה של החברה. כלומר כל מה שבידיעתו האישית הוא בידיעת החברה. אין היא יכולה לעמוד בדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 28(2) לפקודת השטרות (נוסח חדש).

שנית, לא הוכח כי היא נהנית ממעמד של אוחזת תמורת ערך. הערך לא הוכח. התובעת נהנית מחזקת התמורה (סעיף 29(א)). אולם, הנטל להבאת ראיות באשר לתמורה מונח על כתפה, שכן אין לנתבע כל יכולת להביא ראיות אלו והן מצויות תחת ידה. לא כל שכן כאשר ביקשה שהות על מנת לאוספן. לא הוצגה כל ראיה באשר לערך כלשהוא שניתן תמורת השיק. לפיכך, מוצאת אני כי חזקת התמורה נסתרה. מה גם שגם אם הוכחה תמורה אין בכוחה להתגבר על פגמים בזכות הקניין בסעיף 28(ב) לפקודה.

16.לאור האמור לעיל התביעה נדחית. לתובעת אין עילה לדרוש פרעון השקים נשוא תיק זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ