אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ורד אשד נ' המועצה המקומית גבעת זאב ואח'

ורד אשד נ' המועצה המקומית גבעת זאב ואח'

תאריך פרסום : 05/02/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
1653-09
12/01/2014
בפני השופט:
יעל ייטב

- נגד -
התובע:
ורד אשד
הנתבע:
1. המועצה המקומית גבעת זאב
2. כלל חב' לביטוח בע"מ
3. משרד החינוך

פסק-דין

פסק דין

מבוא

התובעת, ילידת 31.10.86, נפגעה בתאונה שאירעה ביום 17.1.95 במהלך משחק בכדור שנערך במסגרת שיעור בבית הספר ממלכתי א' שבו למדה (להלן: "בית הספר"). על פי המפורט בכתב התביעה, אירעה התאונה בעת שהתובעת רצה אל הכדור, התנגשה בברז שתייה מבטון (להלן : "הברזייה") ונפצעה בפניה ובשיניה הקדמיות. בן משפחה של התובעת פינה אותה מזירת התאונה אל מרפאת שיניים.

כתב התביעה הוגש נגד המועצה המקומית גבעת זאב שבשטח שיפוטה נמצא בית הספר (להלן: "המועצה המקומית"), ונגד מבטחתה (להלן- "המבטחת"), וכן נגד משרד החינוך.

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות התאונה, בשאלת האחריות ובשאלת הנזק שנגרם לתובעת בעקבות התאונה.

נסיבות התאונה

גרסת התובעת

בתצהיר עדות ראשית הצהירה התובעת כי "באותו היום אחת המורות נעדרה מסיבה כלשהי והשיעור שהייתה אמורה ללמד, הפך ל"שיעור חופשי" בו שוחררנו לשעת משחקים. הכיתה בה למדתי מנתה כ-30 תלמידים ותלמידות. נכון לשעת המשחקים הנ"ל, חולקה הכיתה לשתי קבוצות, כאשר קבוצה אחת ואני בתוכן, נשלחה לשחק בחצר הצמודה לחזית הדרומית של אולם הספורט בבית הספר. בשעת המשחקים הזו הייתה נוכחת רק מורה אחת, אשר הייתה אחראית על שתי הקבוצות. אני זוכרת ששיחקנו בסוג מסוים של כדור, כאשר מטרת המשחק הייתה להתחמק מזריקות היריב. שלב מסויים במהלך המשחק, רצתי לאחור על מנת להתחמק מן הכדור שנזרק לעברי ע"י אחד מחברי וכאשר הבחנתי כי הכדור "בדרך אליי", הפנתי את גופי בחצי סיבוב לאחור ושם נתקעתי...".

התובעת הוסיפה ותיארה בתצהירה כי "מיד לאחר מכן אני זוכרת עצמי מדממת, עם פה פתוח, בזמן שחבריי לכיתה ניסו להרים אותי ולהוביל אותי למורהאשר לא הייתה נוכחת במקום וכלל לא ידעה אודות המתרחש וזאת מאחר והייתה עם הקבוצה השנייה. בדיעבד התברר לי, כי התנגשתי בברזייה מבטון אשר הייתה מוצבת בחצר בה שיחקנו... מיד לאחר התאונה קראו לאחותי, שהייתה שנה מעליי (בכיתה ד'!) על מנת שתסייע בחיפוש השן האבודה. אני זוכרת שחיכיתי בוכייה ומבוהלת, במזכירות בית הספר עד אשר הופניתי לקופת החולים." (סעיפים 8-9, 11-12).

בחקירתה הנגדית לב"כ המועצה המקומית והמבטחת השיבה התובעת שמשחק הכדור נערך במהלך שיעור חופשי ולא במהלך שיעור ספורט, וכי המורה שהייתה אחראית על הכיתה בשיעור זה (להלן - "המורה המחליפה") הייתה המורה למוזיקה (עמ' 13 שורות 5-7). עוד השיבה כי הכיתה התפצלה לשניים – חלק מהילדים שיחקו בכדורגל במגרש המיועד לכך, וחלק אחר שיחקו במשחק "חיי שרה". בהנחיית המורה המחליפה התמקמה הקבוצה ששיחקה במשחק "חיי שרה" במקום שבו תוכל המורה לראותם ממגרש הכדורגל (עמ' 13 שורות 13-28). עוד העידה התובעת כי הכדור שבו שיחקו היה כדור רך מגומי (עמ' 14 שורות 6-9).

התובעת התייחסה לכללי המשחק והסבירה שהמשחק "חיי שרה" הינו משחק מהיר המחייב ריצה מתמדת, ובשעה שהכדור נזרק לעברה לא היה ברור לה אם תצליח לתפסו. כאשר הבינה שלא יעלה בידה לתפוס את הכדור, הסתובבה התובעת והתכופפה (עמ' 14 שורות 16-18). בהמשך השיבה שהיא רצה לאחור וכאשר הסתובבה היא נתקלה בברזייה. עוד השיבה כי היא לא ראתה במה נתקלה (עמ' 15 שורות 9-14).

לשאלה האם הילדים שהרימו אותה סיפרו לה על שנתקלה בברזייה השיבה "הייתי באזור של הברזייה, משם הורמתי בשביל ללכת לכיוון המורה...לא, היה דם על הברזייה ומתחת לברזייה, בדופן. ומשם הרימו אותי." (עמ' 15 שורות 17-20). התובעת המשיכה והשיבה כי היא התעלפה ו"לפני שפינו אותי היו צריכים להודיע למורה שזה מה שקרה. אחד הילדים רץ, עזרו לי לקום, כולי מטפטפת דם והמורה הגיעה בריצה... אני זוכרת ששטפו לי את הפה, אני לא זוכרת באיזה ברזייה בדיוק... אני לא זוכרת אם הכניסו לי בקבוק או לא, הייתי אחרי עילפון..." (עמ' 15 שורות 24-29). התובעת השיבה שהיא אינה זוכרת מי היו הילדים שהרימו אותה (עמ' 16 שורה 1).

כאשר עומתה עם כך שגרסתה בחקירתה הנגדית אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירה השיבה "הריצה הייתה קודם כל לתפוס את הכדור, שהבנתי שעוז תופס את הכדור לפניי, התחלתי לרוץ לאחור." (עמ' 16 שורות 22-23).

התובעת תיארה כי לאחר מכן היא פונתה למזכירות בית הספר. לאחר שאחותה הגיעה למזכירות נשלחה אחותה למצוא את השן שנפלה, השן נמצאה לבסוף על ידי ילד אחר. לאחר מכן הגיעה אמה של התובעת ולקחה אותה לסניף קופת חולים הסמוך לבית הספר, ומשם נסעו השתיים למרפאה מקצועית בתחום (עמ' 17 שורות 23-32).

בחקירה הנגדית לב"כ משרד החינוך אישרה התובעת כי במהלך התאונה היא לא ראתה במה פגעה וכי היא התעלפה (עמ' 21 שורות 30-31). לשאלה האם אמרו לה שהיא נפגעה מהברזייה השיבה "היה שם דם על הברזייה, מתחת לברזייה והייתי שכובה שם, אז אני מעריכה שזה מהברזייה... לא היה שם משהו אחר. יכול להיות שגם אמרו לי, אבל לא היה משהוא אחר " (עמ' 22 שורות 3-5). התובעת השיבה שהיא הייתה מעולפת מספר שניות, וכי היא יודעת זאת כיוון שכאשר התעוררה מעלפונה עדיין לא הגיע למקום המורה המחליפה (עמ' 22 שורות 7-9).

לשאלה האם ניסתה לשטוף את הפה במים השיבה התובעת בשלילה, אך להערכתה יכול להיות שהילדים האחרים ניגשו איתה לברזייה ויכול להיות שהביאו לה מים (עמ' 22 שורות 11-13). לשאלה מדוע לא הביאה אף אחד מהילדים ששיחקו עמה כעדים השיבה התובעת "אני לא בקשר איתם, עבר כל כך הרבה זמן..." (עמ' 22 שורה 19).

לתובעת הוצגו תמונות של חצר בית הספר (נ/1) על גביהן סימנה את מקום המשחק. התובעת השיבה "אם היינו משחקים במגרש המצוין בתמונה התחתונה, היא לא יכלה לראות אותנו אף ששם היה ניתן לשחק ולכן שיחקנו במקום שסימנתי ומוקף בעיגול." (עמ' 23 שורות 17-19). התובעת נשאלה מאיזה כיוון רצה והשיבה "זה משחק כדור. זה התרוצצות, אין לזה יותר מדי, שאתה יכול לומר כאן. אם הכדור עף לשם אתה רץ לשם. האזור ממנו רצתי זה האזור שיכולתי להתחמק מהכדור " (עמ' 23 שורות 31-32).

התובעת אישרה שהיא רצה לאחור וכי הייתה יכולה גם להתנגש בקיר. לשאלה אם יכלה להתנגש גם בילד השיבה "אני מניחה שהילד היה זז, עצם העובדה שאתה רץ אחורה אתה לא רואה מה הולך." (עמ' 24 שורות 2-10).

בחקירה החוזרת, לאחר שעיינה בת/1 – תצהיר תשובות לשאלון – השיבה כי "במהלך משחק "חיי שרה" כדי להימלט מהכדור או לתפוס אותו התחלתי לרוץ לאחור, הבנתי שאני לא הולכת לתפוס את הכדור עשיתי סיבוב לכיוון השני והתכופפתי ושם נתקעתי בברזייה." (עמ' 29 שורות 2-3).

בשאלון (ת/1) שעליו השיבה בשנת 2009, נשאלה התובעת בשאלה 46 א "תאר כיצד אירעה התאונה? נא לתת גרסא מפורטת לאופן התרחשות התאונה.." השיבה התובעת: "התאונה אירעה בבית הספר בו למדתי... זה קרה בשיעור חופשי, בכיתה ג' משום שהמורה לא הגיעה... יצאנו לחצר שיחקנו ב"חיי שרה"... בעזרת כדור גומי אותו זורקים על ילדים ובמי שהוא פוגע ונופל מיד לרצפה מבלי שיתפסו אותו נחשב פסול כשהכוונה בחוץ נשארנו רק אני ועוד ילד אחד עוז דקל שמו בזמן שהכדור נזרק לרצפה ושנינו רצנו לקראת במטרה לתפוס אותו קודם אני הבנתי באמצע הריצה לכיוון הכדור שאין לי סיכוי לתפוס את הכדור לפניו לכן התחלתי לרוץ אחורי כשהפנים שלי פונות אל הילד במטרה שאם הוא יזרוק אוכל לתפוס את הכדור ובכך לא להיפסל או להתכופף בכוון ולצד הנכון אך ברגע שהוא זרק לעברי את הכדור הסתובבתי מיד עם הגב אל הילד והתכופפתי כדי שהכדור לא יפגע בי והברזייה של בית הספר עמדה שם בדיוק במקום שבו הסתובבתי והתכופפתי ונתקעתי בה בדיוק עם הפה, התעלפתי וכשהתעוררתי שמעתי את חברי לכתה שואלים אם אני בסדר עזרו לי להתרומם כשדם נוטף לי מהפה והתקדמנו בקושי לכוון המורה והיא רצה לעברי בבהלה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ