אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> וענונו נ' בנק דיסקונט

וענונו נ' בנק דיסקונט

תאריך פרסום : 04/08/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
8369-07
03/08/2010
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
רות וענונו
הנתבע:
בנק דיסקונט
פסק-דין

פסק דין

1. על פי כתב התביעה התובעת נשואה 24 שנים. בין יתר המיטלטלין המשותפים היו לבני הזוג 3 קופות גמל שהיו רשומות על שם הבעל אך מכח הילכת השיתוף לתובעת בעלות במחצית מסכומי הכסף אשר נצברו בקרנות. בשנת 1998 חתם בעלה של התובעת על ערבות אישית כגד הלוואה שלקח ידידו מהנתבע. משלא הוחזר החוב פתח הנתבע בהליכי הוצל"פ כנגד בעלה של הנתבעת ומימש בין היתר את 3 קופות הגמל. מתבקשת השבה בגובה סכום התביעה, 101,661 ש"ח המהווה את חלקה של התובעת בבעלות על הכספים בקופות הגמל.

על פי כתב ההגנה לא הובאה כל ראיה בתמיכה לטענה שחלה חזקת השיתוף. בני הזוג נישאו לאחר שנת 1974 ולכן חל חוק יחסי ממון לפיו זכויות בני הזוג נחתכות רק בעת פקיעת הנישואין. לטענת הנתבע אפילו ניתן היה להחיל את חזקת השיתוף היתה חלה גם על החוב. יתר על כן. כאן טענת השיתוף מועלית כנגד צד שלישי זר וגם מטעם זה דינה להידחות. על פי כתב ההגנה התובעת ידעה על התביעה המתנהלת כנגד הבעל אך לא עשתה דבר עד אשר לא הגיע הנתבע להסדר עם הבעל. מדובר בקופות גמל שחלקו מומש ב-2003 וחלקן ב-2006. ממוש הקופות נעשה על פי צו ראש ההוצאה לפועל מבלי שהתובעת או הבעל מחו בכל דרך שהיא.

2. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של התובעת ובעלה. מטעם הנתבע הוגשו תצהיריהם של עו"ד אהרון רשף אשר טיפל מטעם הנתבע בגביית החוב לו ערב בעלה של התובעת, ושל משה מצרי מנהל הסניף בו נחתם כתב הערבות.

כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיה לנוכח מועד נישואי בני הזוג ותחולת חוק יחסי ממון אמנם לא חלה חזקת השיתוף בעניינם ואולם בני הזוג יכולים להפוך לשותפים בנכסים לאחר הוכחת כוונת שיתוף. בנוגע לחובות ההלכה היא כי על הטוען לשיתוף להוכיח כי בן הזוג השני ידע אודות החובות והסכים להם וחזקת השיתוף לא תחול על חוב בעל אופי אישי מובהק. לטענת ב"כ התובעת מחומר הראיות עולה כי הכספים אותם הרוויחו בני הזוג במסגרת עבודתם לרבות קופות הגמל שהינן חלק ממשכורת הבעל מהוות חלק מהרכוש המשותף. למרות האמור אין לראות בחובות הבעל כחלק מחובות התובעת. לא הוכח כי היתה כוונה לשתף בחוב הספציפי. על פי הסיכומים התובעת הוכיחה כי מעבר לשכר העבודה המשותף לא היה בין הצדדים כל שיתוף, והנתבע חתם על הערבות ללא ידיעתה של התובעת ובלא שהיתה עתידה לקבל כל טובת הנאה מכך ומדובר בחוב בעל אופי אישי מובהק. לטענת ב"כ התובעת אין ממש בטענה ולפיה היה על התובעת להעלות טענותיה בטרם נתגבש ההסדר בין הנתבע לבעלה ודוקא התנהלות נציגי הנתבע כעולה מהראיות היא הנגועה בחוסר תום לב.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו מאחר והדין החל על יחסי הצדדים הוא חוק יחסי ממון שלפיו חלוקת הרכוש נעשית רק עם פקיעת הנישואין או עם פטירת אחד מבני הזוג, מימוש זכויותיהם של בני הזוג בהתאם לחוק זה אינה אפשרית. התובעת גם לא הביאה ראיה של ממש התומכת בטענתה בדבר תחולת "הילכת השיתוף" במקרה דנן ואף לא בקיומם של התנאים המקדמיים לתחולתה של חזקת השיתוף אף לו היה מקום להחילה בנסיבות העניין. גם אם יקבע כי הילכת השיתוף חלה במקרה דנן, עדיין הלכת השיתוף חלה גם על חובותיו של הבעל ולא רק על זכויותיו. עוד טוענת ב"כ הנתבע כי לא הובאה כל ראיה המלמדת על קיומה של הפרדה בין התובעת לבעלה ככל הנוגע לניהול משק הבית לרבות התחייבויות שני הצדדים. לא יתכן, כך גם על פי ההלכה, כי בן זוג אחד יהא שותף רק לזכויות אך לא לחובות. בפרט כאשר טענת השיתוף מועלית כלפי צד ג'. אין גם לקבל את הטענה כי החוב הוא אישי שכן עיקר הכנסת המשפחה היתה ממשכורת הבעל כאשר מערכת היחסים בין הבעל לחייב אשר לחובו ערב נבעה מעיסוקו של הבעל ולא מקשר אישי אחר. לטענת ב"כ הנתבע יש לראות בהתנהלות התובעת שידעה על התביעה המתנהלת כנגד הבעל ולא עשתה דבר עד שלא הגיע להסדר עם הנתבע כחוסר תום לב, ומכל מקום בנסיבות אלו ההסדר אליו הגיע הבעל מחייב גם את התובעת. לכל הפחות מנועה התובעת מלהתכחש למצג אותה יצרה כלפי הנתבע, אשר הסתמך עליו ועקב כך שינה מצבו לרעה.

4. דין התביעה להידחות.

אין מחלוקת כי התובעת ובעלה נישאו לאחר שנת 1974, לא התגרשו וגם אין בכוונתם להתגרש (ר' סעיף 2ג לכתב ההגנה; סעיף 2 לסכומי התובעת; עדותה של התובעת בעמ' 7, שורה 25 – עמ' 8, שורה 7; עדותו של רחמים וענונו בעלה של התובעת בעמ' 21, שורה 24 – עמ' 22, שורה 16). לנוכח מועד הנישואין חל על יחסי בני הזוג חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג -1973 ולא הדין שקדם לחוק זה - ההלכות בדבר חזקת השיתוף (ר' כללית י. ויסמן, דיני קניין (בעלות ושיתוף) (1997) בעמ' 178 ואילך). על פי סעיף 4 לחוק יחסי ממון "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני" כאשר על פי הוראת סעיף 5 לחוק נדחה איזון המשאבים למועד התרת הנישואין או פקיעתם עקב מותו של זוג. לבני זוג הכפופים להסדר שבחוק יחסי ממון אמנם לא עומדת חזקת השיתוף, אך רשאים הם להוכיח כוונת שיתוף קונקרטית בנכס (ר' ויסמן, לעיל, בעמ' 198 ואילך).

הנכס בענייננו הן שלוש קופות גמל הרשומות על שם בעלה של התובעת (ר' סעיף 3 לכתב התביעה; נספחים א-ג לתצהיר התובעת). לנוכח הרישום ומאחר ואין המדובר בנכס שההנחה לגביו היא כי משמש את שני בני הזוג בחיי היום יום כגון דירת מגורים על הריהוט שמצוי בה, הרי שלצורך הוכחת השיתוף בקופות אלו צריכה התובעת להרים נטל כבד במיוחד. ואולם הראייה היחידה שמביאה התובעת בתמיכה לכוונת השיתוף היא ראייה כללית, כי הבעל עבד ופרנס אותה ואת הילדים ואילו היא לא עבדה (ר' עדותו של הבעל בעמ' 21, שורות 27-25). לא די בכך. לא בהכרח ניתן לגזור מהשיתוף במשכורת שיתוף בזכויות אחרות גם אם נלוות. בענייננו מתגוררת התובעת עם ילדי בני הזוג בירושלים ואילו הבעל מתגורר לאורך שנות עבודתו בבית מלון בים המלח שם הוא עובד (ר' עדותו של הבעל בעמ' 15, שורות 8-5; עמ' 16, שורות 4-3). כעולה מעדויות בני הזוג, לאורך כל שנות נישואיהם ניהלו חשבונות בנקים נפרדים ולא היה להם חשבון בנק משותף (ר' עדותה של התובעת בעמ' 4, שורות 18-13; עמ' 5, שורות 22-19; עדות בעלה של התובעת בעמ' 17, שורות 21-20). גם לטענת ב"כ התובעת בסיכומיה מעבר לשכר העבודה לא היה בין הצדדים כל שיתוף והם שמרו על הפרדה עסקית ברורה (סעיף 23 לסיכומים). לנוכח ההפרדה בהתנהלות יש לייחס לרישום משקל לא מבוטל. בנוסף. הדירה המשותפת לשני בני הזוג היתה רשומה על שם שניהם (ר' נספח ד' 2 לתצהירו של אהרון רשף). מדוע איפוא נרשמו קופות הגמל על שם הבעל בלבד? יתר על כן. כעולה מעדות הבעל עוד קודם לחוב שבעטיו עוקלו קופות הגמל על ידי הבנק, שיעבד בעלה של התובעת שתיים מהקופות לצורך קבלת אשראי בחשבונו הפרטי (ר' עמ' 22, שורה 24 – עמ' 23, שורה 1). כעולה מעדותו התובעת כלל לא היתה מודעת לכך (עמ' 23, שורות 11-8). בעלה של התובעת אף היה נכון להציע את אחת מקופות הגמל ואת קרן ההשתלמות לנושים אחרים עקב הסתבכותו במסגרת עסקה (ר' עמ' 23, שורות 29-15) שאף לה לא היתה ככל הנראה התובעת מודעת (ר' עמ' 18, שורות 8-3). התנהגות הבעל אינה מלמדת על כוונת שיתוף בקופות הגמל אלא על כך שנהג בהן כאילו היו אך בבעלותו. הבעל אף העיד כי הטיל ספק בסכויי הצלחתה של התביעה הנוכחית (עמ' 20, שורה 20). אף בכך יש כדי ללמד על הלך הרוח ככל הנוגע לכוונת השיתוף בנכסים אלו. לבסוף. בעלה של התובעת הגיע ביום 4.7.07 להסדר עם הבנק ולפיו לנוכח הסכומים ששולמו על ידו עד לאותו שלב (בהיקף של כ-224,000 ש"ח) וכנגד תשלום נוסף בסך של כ-15,000 ₪, ימחל לו הבנק על שארית החוב (ר' סעיף 11 לתצהירו של אהרון רשף על נספחיו). התובעת העידה כי היתה ערה להסדר המתגבש ובחרה שלא להגיש את תביעתה קודם להסדר שכן חששה כי הגשת התביעה תסכל את ההסכם או תתנה אותו בכך שהיא תחתום כי היא מוותרת על התביעה הנוכחית (ר' עמ' 10, שורות 11-1; עמ' 13, שורות 14-4). למעשה בהתנהלותה זו יצרה התובעת מצג כלפי הבנק, לפחות עד הגשת התביעה, ולפיו קופות הגמל שמומשו עוד קודם להסדר, שייכות לבעלה ולא לה. קרי, שאין היא טוענת לזכויות בהן. ככל שהטענה היא לכוונת שיתוף ביחסים כלפי צד ג' (ר' ע"א 1915/91 יעקובי נ. יעקובי פ"ד מט(3) 529; ע"א 3002/93 בן-צבי נ. סיטין פ"ד מט(3) 5, 16; רע"א 8791/00 אניהט נ. טווינקו) כבענייננו, יש למצג זה משקל נכבד.

לנוכח כל האמור לא הוכיחה התובעת במידה מספקת כוונת שיתוף לגבי הנכסים נשוא התביעה.

5. למעלה מן הצורך יצויין כי אפילו הייתי מגיעה למסקנה אחרת ולפיה הוכחה כוונת שיתוף בנכסים האמורים, נראה כי היה מקום לדחיית התביעה מהטעם הבא. החוב שבעטיו נקט הנתבע בהליכי ההוצל"פ כנגד בעלה של התובעת נוצר כאשר חתם האחרון על ערבות לחברת "יצחק בראשי בניה והשקעות בע"מ" (ר' סעיף 3 לתצהירו של אהרון רשף). כעולה מתצהירו ומעדותו של רחמים וענונו חתם על הערבות כמחווה אישית ליצחק בראשי אשר היה אורח במלון בו הוא משמש כסמנכ"ל (ר' סעיף 2 לתצהיר; עמ' 15, שורות 21-15). אמנם מר וענונו העיד כי נרקמו יחסי חברות בינו לבין יצחק בראשי, אך כעולה מעדותו יחסי החברות הצטמצמו לתקופה השהייה במלון (ר' עמ' 15, שורה 22- עמ' 16, שורה 1). בנסיבות אלו אם היה מקום להסיק כוונת שיתוף בקופות הגמל נשוא התביעה, היה גם מקום להסיק כוונת שיתוף בחוב נשוא הערבות, אשר למעשה נוצר במסגרת עבודתו של מר וענונו. כשנשאלה על כך התובעת גם לא שללה כי אילו היתה יודעת על הערבות קודם לכן לא היתה רואה בכך כל בעיה (ר' עמ' 8, שורות 11-14).

התוצאה היא שהתביעה נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג אב תש"ע, 03 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ