אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ועד מקומי מושב רגבה ואח' נ' משרד התחבורה ואח'

ועד מקומי מושב רגבה ואח' נ' משרד התחבורה ואח'

תאריך פרסום : 05/03/2014 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
23797-01-13
27/02/2014
בפני השופט:
יורם נועם

- נגד -
התובע:
1. ועד מקומי מושב רגבה
2. מועצה מקומית אל-מזרעה

הנתבע:
1. משרד התחבורה
2. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר
3. קיבוץ עברון
4. המרכז הבאהי העולמי

פסק-דין

העתירה

1.לפניי עתירה המופנית נגד החלטת משיב 1, משרד התחבורה, להורות על סלילת דרך גישה חדשה לאתר הטמנת פסולת "עברון", אשר מוסדרת בתכנית מפורטת; זאת ללא הנפקת היתר סלילה מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר, ומכוח סמכותו של משרד התחבורה לסלול דרך ללא הנפקת היתר – לפי סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. העותרים, ועד מקומי מושב רגבה והמועצה המקומית אל-מזרעה, שבסמוך אליהם תעבורנה משאיות בדרכן לדרך הגישה החדשה לאתר ההטמנה, טוענים כי לא התקיימו התנאים בסעיף 261(ד) הנ"ל, ולפיכך חרג משיב 1 מסמכותו; וכי ההחלטה בדבר סלילת הכביש הִנה בלתי סבירה, היות שהפגיעה שתסב הסלילה האמורה וההשלכות הצפויות בעקבותיה, לא נלקחו בחשבון.

הרקע העובדתי

2.עניינה של עתירה זו בהסדרת דרך גישה חדשה לאתר הטמנת פסולת "עברון" הממוקם דרומית-מזרחית לקיבוץ עברון (להלן – המטמנה או מטמנת עברון). הגישה למטמנה נכון להיום הִנה באמצעות דרך המגיעה למטמנה מכיוון מערב, דרומית לקיבוץ עברון, משיב 3, אשר עוברת במתחם "אחוזת מזרעה" – אתר קדוש לבהאיים, המוסדר בתכנית מתאר ג/9409 (להלן – תכנית 9409), אשר מיוצג בעתירה זו על-ידי המרכז הבהאי העולמי, משיב 4. מדובר בדרך חקלאית, שקטע ממנה אינו מאושר סטטוטורית, ומדי יום עוברות בה כ-80 משאיות המובילות אשפה למטמנה, בתוואי המרוחק רק כ-40 מטרים בלבד מהאתר הבהאי (להלן – הדרך הקיימת). כפי שהבהירה המדינה, בדרך הקיימת ישנם עיקולים הגורמים לסיכונים בטיחותיים, שבהם כבר התהפכו מספר משאיות בדרכן אל המטמנה. על-פי האמור בתכנית 9409, סגירת הדרך הקיימת למטמנת עברון "מותנית בפתיחתה של דרך גישה חלופית".

3.בתכנית המתאר שמכוחה פועלת המטמנה – תכנית מפורטת ג/9798, אשר אושרה למתן תוקף ביום 15.2.2007 (להלן – תכנית 9798 או תכנית המטמנה) – נקבעה דרך גישה קבועה למטמנה. דרך זו מתבססת על כביש 859, שעתיד להִסלל בכיוון כללי מערב למזרח, וממנו תסתעף דרך למטמנה לכיוון צפון, אשר תתחבר לכביש הגישה ללולים של מושב רגבה, תקיף את המטמנה ממזרח ותתמזג עם דרך קיימת בצפון-מזרח המטמנה (להלן – דרך הגישה הקבועה או הדרך הקבועה). אולם, הואיל וכביש 859 טרם נסלל, קובעת תכנית המטמנה דרך גישה זמנית (להלן – דרך הגישה הזמנית או הדרך הזמנית), אשר מתבססת על כביש 8611, המוסדר בתכנית מפורטת ג/4360, שאושרה למתן תוקף ביום 13.2.1984 (להלן – תכנית 4360). כביש זה ממזרח למערב, ומחבר כיום בין מושב נס עמים במזרח, לבין מושב רגבה (מדרום לתוואי המוצע לכביש 859), ומשם עד לכביש 4 (להלן – כביש 8611 או כביש רגבה – נס-עמים). הדרך הזמנית, על-פי תכנית המטמנה, מסתעפת מכביש זה לכיוון צפון, על תוואי הדרך המובילה כיום ללולים של מושב רגבה; ומשם ממשיכה בתוואי המוצע לדרך הקבועה. ויודגש: כביש רגבה – נס-עמים, שעליו נסמכת הדרך הזמנית בתכנית המטמנה, כאמור – אינו חלק מתכנית המטמנה. מכל מקום, עד לאירועים הנדונים בעתירה זו טרם נסללה הדרך הזמנית, וכך גם כביש 859; והגישה למטמנה התבצעה, ועדיין מתבצעת, באמצעות הדרך הקיימת.

4.בשנת 2010 ביקש המשיב להסדיר את דרך הגישה הזמנית למטמנה, ועל-כן פנה לחברת מקיף פיתוח ותשתיות (1993) בע"מ (להלן – חברת מקיף), לביצוע העבודות; והאחרונה פנתה, בשם המשיב, למשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר (להלן – הוועדה מקומית), בבקשה לקבלת היתר לסלילת הדרך. היתר הבנייה התבקש לתוואי דרך המבוססת על שלוש תכניות: הדרך הזמנית, קרי – מהמטמנה ועד כביש 8611, המוסדרת בתכנית המטמנה; כביש 8611, אשר מוסדר כאמור בתכנית 4360 (כאשר הבקשה להיתר כללה שיפורים בדרך הקיימת); וחלק נוסף, המחבר בין מושב רגבה לבין כביש 4, בפינה הצפון-מערבית של המושב, שמוסדר בתכנית מפורטת ג/5160 למושב רגבה (להלן – תכנית 5160), וטרם נסלל.

5.בהחלטה מיום 11.3.10 דחתה הוועדה המקומית את הבקשה, זאת, בין-היתר, הואיל וסברה כי סלילת הדרך הזמנית תביא לפגיעה באיכות חייהם של תושבי רגבה, כמו-גם בסביבה, ולכן ראוי להמתין לסלילת הדרך הקבועה, אשר תצמצם את הפגיעה האמורה. כן ציינה הוועדה המקומית, בין-השאר, כי אם תיסלל לימים הדרך הקבועה, אזי יהא צורך בהריסת הבנייה הכרוכה כיום בסלילת הדרך הזמנית, והכל תוך בזבוז כספי ציבור. ערעור על החלטה זו לוועדת הערר המחוזית במחוז צפון (להלן – ועדת הערר) – התקבל, ונקבע כי מדובר בהיתר לבניית דרך על-פי תכניות מאושרות ועל כן אין כל עילה להתנגד לו; מה-גם, שלוּ היה המשיב מבקש לבצע את הסלילה בעצמו, הרי שממילא יכול היה לעשות כן גם ללא היתר, מכוח סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק התכנון והבנייה). לאור האמור, הורתה ועדת הערר לוועדה המקומית, בהחלטתה מיום 25.5.10, להנפיק לחברת מקיף היתר בנייה, בתנאים. ביום 31.8.10 אישרה הוועדה המקומית את הבקשה להיתר, בכפוף לתנאים, ובכללם – הגשת דו"ח שיציג פתרונות אקוסטיים לרעש שייווצר מתנועת המשאיות בכביש; קבלת הנחיות מאת איגוד ערים לאיכות הסביבה אשר יופנו למפעילי המטמנה בדבר צמצום השפעת הריח על סביבת המגורים הסמוכה בעת הובלת אשפה למטמנה; והתייחסות משרד התחבורה לעומסי תנועה שייווצרו בצומת דרך מספר 4 כתוצאה מתוספת תנועת משאיות על כביש רגבה – נס-עמים (להלן – החלטת הוועדה המקומית).

6. נגד החלטת הוועדה המקומית פנה עותר 1 בעתירה מינהלית לבית-המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, ובין-היתר טען, כי היה על הוועדה המקומית להורות על הכנת תכנית מפורטת בקנה מידה גדול, כמתחייב – לשיטת עותר 1 – מתכנית 4360; כי הוועדה המקומית חרגה מסמכותה משלא הורתה על הכנת תסקיר בדבר השפעת ההיתר על הסביבה, כנדרש לפי תכנית המטמנה; כי היה על הוועדה אף לקבוע הנחיות למניעת מפגעים ומטרדים וכן דרישות תכנוניות; וכי ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני, הואיל והוועדה המקומית ומשרד התחבורה לא שקלו את היקף הפגיעה הצפוי כתוצאה ממתן ההיתר. בסופו של יום העתירה נדחתה, משקבע בית המשפט (כב' השופט ר' סוקול), כי מדובר בהחלטה סבירה שאין מקום להתערב בה; בציינו, כי בתנאים שהוסיפה הוועדה המקומית בהחלטתה לאישור ההיתר "יש כדי למלא את הדרישה להתאים את ההיתר לדרישות הסביבתיות ולמנוע מפגעים" (עת"מ 29765-10-10 ועד מקומי מושב רגבה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר ואח' (25.8.11); להלן – העתירה הראשונה). עוד נפסק, בין-השאר, כי עותר 1 לא הבהיר את הצורך בתכניות מפורטות, כנטען על-ידו, בנוסף לתכניות הקיימות; כי אין להידרש לטענות עותר 1 בדבר הפגיעה שתסב סלילתה של הדרך הזמנית ללולים של מושב רגבה, היות שתכנית המתאר המסדירה את הלולים אושרה לאחר אישור תכנית המטמנה; וכי מכל מקום, "במשאים ומתנים לפני אישור תכנית המטמנה הביע העותר [1] הסכמה לתכנית המטמנה תוך התנייתה באישור תוכנית הלולים, מכאן שהעותר הביא בחשבון את המפגעים הצפויים בעת הגשת תכנית הלולים ולא יכול להלין כעת כי בשל אישור תוכנית הלולים אין לאשר את הכביש" (ההדגשה אינה במקור). על פסק-הדין האמור הגיש העותר ערעור לבית-המשפט העליון, בצירוף בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור. הבקשה נדחתה משיקולי מאזן נוחות, בהחלטתה של כב' השופטת חיות, בציינה, כי העותר לא הראה שסלילת הכביש אכן תביא למפגעים תחבורתיים ובטיחותיים לתושבי האזור, וכי בכל הנוגע למפגעים הסביבתיים – "נראה כי התנאים השונים שקבעה הוועדה המקומית לצורך הוצאת ההיתר, כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא, מספקים בשלב זה מענה הולם" (עע"מ 7120/11 וועד מקומי מושב רגבה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה חבל אשר (14.12.11)).

7.ביום 7.8.12, בעוד תלוי ועומד הערעור בבית-המשפט העליון כאמור, התקיימה ישיבה בין גורמים שונים במשרד התחבורה, שבה נדון הצורך בסלילת כביש גישה חדש למטמנה. במעמד זה נבחנו שתי חלופות להסדרת המצב. חלופה אחת, הִנה ביצוע דרך הגישה הזמנית על-פי תכנית המטמנה, בהתאם לדרישות הוועדה המקומית וועדת הערר, לרבות הצבת קירות אקוסטיים. בהתייחס לחלופה זו צוין במהלך הישיבה האמורה, כי לשם הקמת הקירות האקוסטיים נדרשת הפקעת שטחים; כי הכביש עתיד לחצות אקוודוקט גבוה בעל ערך ארכיאולוגי, ולכן צפויה התנגדות לביצוע הסלילה מטעם רשות העתיקות; כי מצב הדברים האמור יחייב גם הוספת צומת מורכב על כביש 4, תוך השפעה על יתר הצמתים לאורך כביש זה; וכי מכל מקום חלופה זו דורשת את המשכו של הליך הוצאת ההיתר מהוועדה המקומית, אשר כבר נתקל בהתנגדויות רבות. משרד התחבורה העריך, כי סלילת כביש גישה בחלופה זו צפויה לארוך כחמש שנים ועלותה המשוערת הִנה 40-35 מיליון ש"ח. חלופה שנייה לסלילת כביש גישה חדש למטמנה, שנבחנה במעמד זה, הִנה סלילת הדרך הזמנית בלבד, מכוח תכנית המטמנה, תוך התחברות לכביש רגבה – נס-עמים (כביש מספר 8611), ללא ביצוע עבודות נוספות בכביש זה ובקרבת האקוודוקט. נמצא, כי העבודות לביצוע הסלילה על-פי חלופה זו צפויות להמשך בין שנה לשנתיים, ועלותן המשוערת היא 12-10 מיליון ש"ח. כמו-כן, על-פי חוות-דעת שניתנה על-ידי עו"ד ארז קמיניץ, ששימוש אותה עת כראש תחום יעוץ חקיקה (אזרחי) במשרד המשפטים, אשר עמדה לנגד הגורמים שהשתתפו בישיבה, ניתן לבצע את החלופה השנייה ללא צורך בהיתר, לפי סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבנייה; וזאת אף באמצעות חברת מקיף.

8.מפאת חשיבתו להכרעה בעתירה זו, יובא כבר עתה נוסחו של סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבנייה: "על אף האמור בסעיף 145, מותרת התוויתה של דרך, סלילתה או סגירתה, בידי המדינה או בידי רשות שהוקמה לפי דין או בידי כל גוף הפועל מטעם המדינה לאחר שהוסמך לכך לפי החלטת הממשלה, אם נעשתה בהתאם לתכנית מפורטת מאושרת או בהתאם לתכנית מיתאר מקומית מאושרת הכוללת הוראות של תכנית מפורטת, ובלבד שניתנה הודעה על כך לרשות המקומית ולוועדה המקומית הנוגעות בדבר".

כן יודגש, כפי שציין משיב 1, כי לנגד עיניהם של המשתתפים בישיבה הנ"ל עמדה אף חוות-דעת אקוסטית, מטעם חברת "אקו", שנערכה בחודש ינואר 2011 לבקשת חברת מקיף; זאת, כדי לבדוק את ההשפעה שתהא על הישובים מזרעה ורגבה כתוצאה מסלילת כביש הגישה הזמני ומתנועת המשאיות בדרך אליו, ובשים לב לכך שעל-פי החלטת הוועדה המקומית נדרש משיב 1 לתכנן קירות אקוסטיים לישובים אלה (להלן – חוות הדעת האקוסטית). בסיכומה של חוות הדעת צוין, כי מפלס הרעש החזוי מתנועת המשאיות הצפויה נמוך משמעותית מ"קריטריון הרעש בדרכים" – מסמך שהוכן על-ידי הוועדה הבינמשרדית לקביעת תקני רעש; וכי בהתאם לממצאים לא נדרש מיגון אקוסטי לכביש. בצד זאת, תוכננו אמנם קירות אקוסטיים, לפי הוראת הוועדה המקומית, כאמור.

9.בתום הישיבה החליט משרד התחבורה על ביצוע החלופה השנייה, הואיל והיא זמינה יותר לביצוע, שכן היא מאושרת סטטוטורית, ובנוסף – עלויותיה נמוכות יותר וסיכוייה להצליח גבוהים יותר. החלטה זו – היא העומדת בלב העתירה דנן. למען הסדר הטוב יודגש, כי משמעות החלטה זו, היא סלילת דרך הגישה הזמנית למטמנה בלבד, קרי – מצומת בכביש רגבה – נס-עמים הקיים – בדרום, ועד המטמנה – בצפון; קטע אשר מוסדר בתכנית המטמנה. בהתאם לתכנית זו, קובעת ההחלטה הנ"ל, כי משאיות שיובילו אשפה למטמנה, תסענה בכביש רגבה – נס-עמים הקיים, עד הגעתן לכביש הגישה הזמני, כאמור בתכנית המטמנה; בשים לב לכך שכביש רגבה – נס-עמים הקיים אינו חלק מתכנית המטמנה, שכן הוא מוסדר בתכנית 4360. בפועל, מסלול זה כמעט זהה לתוואי הדרך שביקשה המדינה לסלול במסגרת החלופה הראשונה שנבחנה, ושבעטייה הוגשה הבקשה להיתר בנייה, כאמור; אולם השוני בין שתי החלופות נעוץ בשני הבדלים. ראשית, בחלופה הראשונה התעתדה המדינה לבצע שיפורים בכביש רגבה – נס-עמים, בהתאם להנחיות הוועדה המקומית, ובכלל זה – הצבת קירות אקוסטיים בשולי הדרך. יוזכר, כי הואיל והכביש האמור אינו מוסדר בתכנית המטמנה, הרי שהשיפורים שהתכוונה המדינה לערוך בו נשענו על תכנית 4360. לעומת זאת, במסגרת החלופה שנבחרה, העומדת בלב העתירה דנן, החליטה המדינה לסלול רק את דרך הגישה הזמנית על-פי תכנית המטמנה, כאמור; כך שמשאיות שיובילו אשפה למטמנה תסענה בכביש רגבה – נס-עמים הקיים, במצבו הנוכחי. שנית, בניגוד לחלופה הקודמת שבה בחרה המדינה, הרי שבמסגרת ההחלטה דנן היא אינה מתכוונת לסלול דרך חדשה שתחבר בין מושב רגבה לבין כביש 4, אשר מוסדרת, כאמור בתכנית 5160 ולא נסללה עד היום; כך שבדרכן לכביש הגישה הזמני למטמנה – תעבורנה המשאיות בדרך הקיימת המובילה מכביש 4 למושב רגבה, ומשם לכביש רגבה – נס-עמים.

10.על-יסוד האמור, הודיעה המדינה בסיכומיה בערעור בבית-המשפט העליון, כי בנסיבות אלו אין עוד טעם בשמיעת הערעור ויש למחקו. במקביל פנה העותר בבקשה לבית-המשפט העליון, במסגרת אותו הליך, בבקשה לסעד זמני למניעת סלילת כביש הגישה הזמני בדרך האמורה, בעקבות ההחלטה הנ"ל; אולם הבקשה נדחתה על-ידי בית-המשפט (כב' השופטת ברק-ארז), מן הטעם שהיא אינה נוגעת לערעור כפי שהוגש (עע"מ 7120/11 ועד מקומי מושב רגבה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חבל אשר (4.12.12)). על-רקע האמור הוגשה העתירה דנן, נגד החלטת משרד התחבורה מיום 7.8.12. במהלך הדיון בעתירה לפניי, נמחק הערעור בבית-המשפט העליון, לבקשת עותר 1 (עע"מ 7120/11 ועד מקומי מושב רגבה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה חבל אשר (30.5.13)).

טענות הצדדים

11.העותרים טוענים, כי ההחלטה נושא העתירה בדבר סלילת הכביש נתקבלה בחוסר סמכות, הואיל והעבודות צפויות להתבצע על-ידי חברת מקיף, כאשר זו אינה מנויה על הגופים המורשים לבצע עבודות ללא היתר, לפי סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבנייה; ולא ידוע על החלטה המסמיכה אותה לכך כחוק. כמו-כן, לא נשלחה הודעה בדבר סלילת הכביש לעותרת 2. עוד גורסים העותרים, כי ההחלטה נושא העתירה נתקבלה מבלי שניתנה להם זכות טיעון, על-אף שהיא תסב להם נזק רב, וחרף העובדה שמשרד התחבורה ידע היטב על התנגדותם; והכל במטרה להתחמק מהמגבלות שהטילה הוועדה המקומית. עוד לשיטת העותרים, סלילת הכביש באופן האמור, שיש בו כדי לשנות את השימוש בכביש 8611 (כביש רגבה – נס-עמים) אף עומדת בסתירה לתכנית 4360, שבה מוסדר הכביש הנ"ל, הקובעת כי שימוש בשטח מחייב אישורה של תכנית בינוי או תכנית מפורטת בקנה מידה גדול. בהקשר הזה מביעים העותרים חשש, כי בפועל ישמש כביש רגבה – נס-עמים ככביש ארצי, מבלי שננקטו ההליכים התכנוניים הכרוכים בכך; ובפועל יהווה תחליף לכביש 859, שטרם נסלל. בהמשך לאמור טוענים העותרים, כי ההחלטה אף עומדת בסתירה לתכנית המטמנה, הדורשת כי היתר בנייה לכל שלב משלבי הביצוע והפיתוח של אתר המטמנה – יינתן בשים לב ל"תסקיר ההשפעה על הסביבה", שצורף לתכנית ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה (להלן – התסקיר); ובו צוין, כי מבין כל הדרכים המובילות למטמנה – עדיפה הדרך הקיימת "מבחינת ההשלכות הסביבתיות על איזור המגורים ופעילות אורבנית". לשיטת העותרים, משרד התחבורה כלל לא דן בתסקיר בטרם קבלת ההחלטה; וממילא היה עליו לדרוש תסקיר חדש, בשים לב לשינויים הרבים שחלו בשטח מאז נערך התסקיר, בשנת 1998. בנוסף, לגרסת העותרים, ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, וזאת ממספר טעמים. ראשית, ראוי היה להכין בענייננו תכנית מפורטת, גם לולא דרשה זאת תכנית 4360, זאת משיקולי מדיניות תכנונית, בשים לב להשפעה שתהא לסלילת כביש הגישה הזמני על כביש רגבה – נס-עמים. שנית, סלילת הדרך הזמנית ללא ביצוע עבודות כלשהן לאורך כביש רגבה – נס-עמים, מסוכנת מאוד, שכן מדובר בכביש צר, ללא מדרכות או שוליים, וכבר במצבו הנוכחי הוא מצוי ברמה נמוכה ומסכן את המשתמשים בו. העותרים מבססים את טענותיהם בהקשר זה על חוות-דעת של מהנדס שצורפה לכתב-העתירה. שלישית, ההחלטה עומדת בסתירה לעמדתם של מוסדות התכנון, בדבר הצורך בקיומם של התנאים שקבעה הוועדה המקומית בהיתר. רביעית, ההחלטה נתקבלה על-יסוד תשתית עובדתית חסרה, ללא נתונים אודות השלכות סביבתיות, תברואתיות ותחבורתיות שצפויות כתוצאה מסלילת הכביש, או בדבר היקף הפגיעה הצפויה לעותרים. חמישית, ובהמשך לאמור, משיב 1 כלל לא הביא בחשבון את הפגיעה שתוסב לעותרים עקב סלילתו של כביש הגישה הזמני, בין-היתר – בשל זיהום אוויר וריח, זאת בהסתמך על חוות-דעת של מומחית למפגעי ריח וזיהום אוויר שצורפה לעתירה; בגין מטרדי רעש, כאמור בחוות-דעת של מומחה לאקוסטיקה, שנכרכה לעתירה; ובשל "מכת מוות", כלשונם, שתסב דרך הגישה הזמנית ללולים של מושב רגבה.

12.בדומה לעותרים, גם משיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר, טוענת כי אין מקום לאפשר את סלילתו של כביש הגישה על-פי ההחלטה נושא העתירה, שכן לשיטתה יש בכך כדי לקעקע את כל האיזונים התכנוניים שערכה בעת ההחלטה לאשר את הבקשה להיתר בנייה, בכפוף לתנאים כאמור; ושבה ניתן מענה הולם, לצורך בכביש גישה חדש – מחד גיסא, ולדרישות הסביבתיות ולמפגעים הכרוכים בסלילתו של הכביש – מאידך גיסא. הוועדה מדגישה, כי התנאים שקבעה למתן ההיתר נחוצים לשם הכשרתו של כביש הגישה, כדי להבטיח את ביטחונם של כל המשתמשים בדרך; כי האיזונים שערכה, אשר רק בכפוף להם יש לאשר את כביש הגישה, קיבלו ביטוי בפסק-דינו של כב' השופט ר' סוקול וכן בהחלטתה של כב' השופטת א' חיות; וכי אף משרד התחבורה עצמו לא תקף את הצורך בתנאים האמורים, בכל שלבי התכנון, ומכאן שגם הוא ראה בהם כנדרשים. בצד זאת מודגש, כי האמור מבטא את עמדת רוב חברי הוועדה, בעוד שיו"ר הוועדה מחזיק בדעת מיעוט, ולפיה כביש הגישה הזמני הוסדר בתכנית המטמנה, אשר אושרה על-ידי הוועדה המקומית ביודעה שהדרך הזמנית תתחבר לדרך הקיימת בין רגבה לנס עמים, זאת מבלי שהוועדה דרשה כל תנאי לשיפור הדרך, ולפיכך, לדידו, סלילת הדרך הזמנית כאמור בהחלטה נושא העתירה הִנה סבירה ונכונה.

13.משרד התחבורה טוען, כי ההחלטה נושא העתירה נתקבלה משיקולים ענייניים, זאת לאחר שנמצא כי החלופה המקורית לסלילת כביש הגישה למטמנה, באמצעות הנפקת היתר מאת הוועדה המקומית, נתקלה בקשיים רבים, ובכללם – חציית אקוודוקט בעל ערך היסטורי, לשם סלילת הקטע שבסמוך למושב רגבה; הפקעת קרקעות לצורך הקמת הקירות האקוסטיים, כנדרש בהחלטת הוועדה המקומית; וכן סלילת צומת חדש ומורכב על כביש 4. לנוכח האמור, בשים לב לעלויות הגבוהות הכרוכות בחלופה זו, כמו-גם לעובדה שאין צורך אמיתי בהקמת קירות אקוסטיים בתוואי דרך 8611, כאמור בחוות-הדעת האקוסטית, וכן בהתחשב בצורך הדוחק בסלילת כביש גישה חדש למטמנה, נוכח הסיכונים הרבים הקיימים בכביש הגישה הנוכחי – הרי שלא נפל כל פגם בהחלטה לבחור בחלופה זולה ומהירה יותר, שאותה מוסמך משרד התחבורה לבצע לפי סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבנייה. במענה לטענות העותרים, מציין משיב 1, כי סלילת דרך לפי סעיף הנ"ל אינה מחייבת מתן זכות לשימוע, שכן זכות הטיעון מוצתה בגדר הליך ההתנגדויות לתכנית המטמנה; כי אין מניעה שהעבודות תתבצענה בפועל על-ידי חברת מקיף, המהווה ידו הארוכה של משרד התחבורה לעניין זה לאחר שזכתה במכרז מתאים, שכן המשרד ממילא לא מבצע עבודות סלילה בעצמו זה מכבר; וכי ההחלטה נושא העתירה הובאה לידיעת עותרת 2 במסגרת שימוע שנערך לה על-ידי משיב 1 ביום 1.11.12, ומכל מקום – לאחר הגשת העתירה נשלחה לה הודעה מתאימה, כך שדרישה זו מולאה. כן מוסיף משרד התחבורה, כי על-פי חוות-דעת שהוצגו לו, ההשפעות על הסביבה בעקבות יישום ההחלטה הנ"ל פחותות בהרבה מאלו שהציגו העותרים; ובכלל זה מזכיר משיב 1 את חוות הדעת האקוסטית, שצוינה לעיל, וכן מפנה לחוות-דעת מטעם חברת "מלגר לתכנון אורבני, תחבורה וניהול פרויקטים", אשר הוכנה לבקשתו במסגרת העתירה הראשונה, ובה צוין, בין-היתר, כי מדובר בדרך רחבה, המספיקה כדרך גישה למטמנה, וכי בסך הכל תעבורנה בכביש זה משאיות בודדות בכל שעה. עוד מציין משרד התחבורה, כי לא היה צורך בבחינת התסקיר בנסיבות העניין, שכן תכנית המטמנה דורשת התייחסות לתסקיר רק עם הנפקת היתר מכוח התכנית – ובענייננו הוחלט על סלילה ללא היתר, כאמור; וכי הטענות בדבר הצורך בתכנית מפורטת נוספת כבר נדונו ונדחו בעתירה הראשונה.

14.לטענות המדינה מצטרף גם משיב 3, קיבוץ עברון, שבסמוך לו עוברת הדרך הקיימת למטמנה. למעלה מזאת מוסיף משיב 3, אשר שותף בהפעלת המטמנה, כי כיום נדונה בגופי התכנון תכנית להרחבת פעילות המטמנה, אך ההרחבה מותנית בסלילת כביש גישה חלופי; ולכן הוא טוען, בין-השאר, כי אם לא תיסלל הדרך הזמנית – יוסב לו נזק רב. כן גורס הוא, כי נוכח ההסכמה שנתן עותר 1 לתכנית המטמנה, בכפוף לאישור תכנית להרחבת הלולים של מושב רגבה, כאמור, הרי שהוא מנוע מלטעון נגדה היום. אף משיב 4, המרכז הבהאי העולמי, מתנגד לעתירה, ונוסף על האמור מצביע על הנזקים שנגרמים לו עקב דרך הגישה הקיימת.

מתחם הביקורת השיפוטית

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ