ועד ארגון הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים נ' המועצה להשכלה גבוהה

1. לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 5480/14 ועד ארגון הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים נ' המועצה להשכלה גבוהה (10.11.2016), שניתן מפי השופט נ' סולברג, בהסכמת המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והשופטי' דנציגר. במסגרת פסק הדין נדחתה עתירת המבקש שכוּונה כלפי מעורבותה של המועצה להשכלה גבוהה (להלן: המל"ג) במינוי פרופסורים במוסדות להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות (להלן: מכללות).

הרקע לבקשה

2. המבקש הוא ועד ארגון עובדים המייצג חברי סגל אקדמי במוסד להשכלה גבוהה שאינו אוניברסיטה ושהוכר על-ידי המל"ג. המבקש עתר לבית משפט זה נגד התערבותה של המל"ג, באמצעות ועדות המינויים העליונות שלה, במינוי פרופסורים במכללות. בעתירתו, העלה המבקש שלל טענות מינהליות וחוקתיות שעל-יסודן עתר לפיזור ועדות המינויים העליונות של המל"ג ולמתן אוטונומיה מלאה במינוי פרופסורים לכל מוסדות ההשכלה הגבוהה (בין מכללות ובין אוניברסיטאות); ובתוך כך ביקש גם לבטל החלטות-עבר של המל"ג בדבר מינוי פרופסורים במכללות, בטענה שהתקבלו בחוסר סמכות. פסק הדין בגדרו נדחתה העתירה סוקר בהרחבה את מארג הנורמות והכללים הצריכים לעניין, ולכן אסתפק בתיאור הרקע בתמצית בלבד.

3. המל"ג היא תאגיד סטטוטורי האמון על אסדרת תחום ההשכלה הגבוהה במדינה, והיא פועלת מכוח חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (להלן: החוק), אשר מקנה לה סמכויות שונות. בין היתר, קובע סעיף 22 לחוק כי המל"ג רשאית להכיר בתואר אקדמי מסוים כתואר מוכר, על-פי כללים שתיקבע לעניין זה; סעיף 23 לחוק קובע כי המל"ג רשאית להסמיך מוסד אקדמי להעניק תואר אקדמי מוכר מסוים או תארים מוכרים בדרך כלל, על-פי כללים שתיקבע לעניין זה; וסעיף 24 לחוק קובע כי המל"ג רשאית לפקחעל הענקת תארים מוכרים, וכי היא רשאית לקבוע כללים לפיקוח כזה. מתוקף סמכותה הנ"ל לפי סעיף 22 לחוק, קבעה המל"ג את כללי המועצה להשכלה גבוהה (תארים מוכרים), התשכ"ד-1964 (להלן: כללי התארים המוכרים). רשימת התארים המוכרים הכלולה בסעיף 1 לכללים אלה כוללת את התואר "פרופסור".

4. אשר למצב הקיים כיום בתחום הענקת פרופסורה: בתמצית, וכמפורט בפסק הדין, "מרבית האוניברסיטאות בישראל (אך לא כולן – ס.ג'.) מעניקות לחברי הסגל שלהן תארי 'פרופסור חבר' ו'פרופסור מן המניין' על-פי שיקול דעתן, ללא התערבות המל"ג. במרביתן, ועדות המינויים הן על טהרת אנשי סגל המכהנים במוסד", אולם, "לעומת זאת, מינוי פרופסורים במכללות כפוף, ככלל, לאישור המל"ג" (פסקאות 6-5 לפסק הדין). הנוהל למינוי פרופסורים שהוא הרלבנטי (בין השאר) למכללות מעוגן ב'תקנון הוועדות העליונות של המל"ג למינוי פרופסורים במוסדות להשכלה גבוהה (להם אין הסכמה להעניק בעצמם דרגות פרופסור באופן מלא) (2014)' (להלן: התקנון למינוי פרופסורים). לפי האמור בו, מוסד המעוניין להעניק פרופסורה לחבר סגל פלוני נדרש לאשר תחילה את המינוי במועצה האקדמית העליונה שלו, בהסתמך בין היתר על ועדה חיצונית שמונתה לצורך ההליך; ולאחר זאת, נדרש אישור המועמד על-ידי אחת מחמש ועדות המינויים העליונות של המל"ג (להלן: הוועדות העליונות; המדובר בוועדות שהוקמו לצורך זה, שכל אחת מהן אחראית על תחום אקדמי שונה, ואופן עבודתן מוסדר בתקנון למינוי פרופסורים ובכללים נוספים שקבעה המל"ג).

           במקביל לנוהל הנ"ל, המל"ג יצרה גם מתווה למתן הסמכה למכללות להעניק באופן עצמאי תואר 'פרופסור חבר' (להלן: מתווה ההסמכה), זאת בכפוף להגשתה של בקשה מתאימה מצד מכללה החפצה בכך ולתנאים שונים הקבועים במתווה. יוער, כי לא קיים מתווה דומה להענקת 'פרופסור מן המניין'.

5. טענתו המרכזית של המבקש בעתירתו הייתה, כי מכיוון שפרופסורה היא דרגה אקדמית ולא תואר אקדמי, ומכיוון שהחוק מעניק למל"ג סמכויות הנוגעות להענקת תארים אך לא לעניין מינוי חברי סגל אקדמי והעלאתם בדרגה – המסקנה היא שהכללת "פרופסור" ברשימה שבסעיף 1 לכללי התארים המוכרים נעשתה בחוסר סמכות. לפיכך, נטען, סמכויותיה של המל"ג המעוגנות בסעיפים 24-22 לחוק אינן חלות על הענקת פרופסורה כהוא זה, ופעילותן הרלבנטית של הוועדות העליונות לוקה בחוסר סמכות – זאת, הן בנושא הסמכת מוסדות אקדמיים להעניק פרופסורה (לפי מתווה ההסמכה) והן בפיקוח על הענקתה (בהתאם לתקנון למינוי פרופסורים). המבקש שם דגש על האמור בסעיף 15 לחוק, המעגן את החופש האקדמי של מוסדות מוכרים לכלכל את ענייניהם האקדמיים והמינהליים, לרבות את עצמאותם בכל הנוגע ל"מינוי מורים והעלאתם בדרגה", עצמאות המשתרעת, לשיטתו, גם על הענקת פרופסורה.

           המבקש הוסיף וטען, בין היתר, שאף אילו פרופסורה היא אכן תואר אקדמי, פעילותה של המל"ג (באמצעות הוועדות העליונות) חורגת מסמכותה משום שהחוק מאפשר לה להסמיך מוסדות להעניק תארים (סעיף 23 לחוק) ולפקח על הענקתם (סעיף 24 לחוק), אולם אין בידה סמכות להעניק בעצמה את התארים.

6. בית משפט זה דחה את טענות המבקש, ומצא כי לצורך קביעת היקף סמכויותיה של המל"ג יש לסווג את הפרופסורה הן כדרגה הן כתואר. הודגש שבצד היותה דרגה אקדמית-'פנימית', הפרופסורה גם בעלת אספקטים של תואר אקדמי, זאת בפרט משום שהיא מקנה למחזיק בה הכרה חיצונית בהישגיו אשר לה נלווה "מימד של פומביות" (פסקה 92 לפסק הדין). עוד הובהר, כי אין בקביעה זו משום סתירה לאמור בסעיף 15 לחוק, שעקרון החופש האקדמי המעוגן בו "חל על היבטיה ה'פנימיים' של הפרופסורה, שעניינם בתנאי העסקה, אך לא על ההיבט ה'חיצוני' שלה – הנשיאה בכינוי 'פרופסור'" (פסקה 89 לפסק הדין); וכי על היבט אחרון זה של הפרופסורה חלים סעיפים 24-22 לחוק. בית המשפט הטעים כי הפן החיצוני הנ"ל של הפרופסורה, כמו גם של יתר התארים המוכרים, הוא העומד ביסוד האסדרה שהחיל המחוקק על הענקתם, שתכליתה לוודא עמידה בסטנדרטים אקדמיים ראויים ולהבטיח את מעמדה של ההשכלה הגבוהה בישראל. לנוכח האמור, נמצא שעצם האסדרה מצד המל"ג על הענקת פרופסורה במוסדות אקדמיים אינו נגוע בחוסר סמכות.