אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל נ' עכריה

ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל נ' עכריה

תאריך פרסום : 23/04/2013 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום עכו
20617-01-11
17/04/2013
בפני השופט:
וויליאם חאמד

- נגד -
התובע:
ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל
הנתבע:
מוחלס עכריה

החלטה

בקשה לחייב את המשיבה ( המאשימה ) בהוצאות הגנה, לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של ביצוע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר, לפי סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965, בכך שביום 2/12/10 או בסמוך לכך, במקרקעין נשוא כתב האישום בכפר כאבול, בניית בניין בן 3 קומות, בשטח כולל של 360 מ"ר לערך, ללא היתר בנייה.

בישיבת יום 2/11/11 כפר המבקש, באמצעות בא כוחו, במיוחס לו בכתב האישום.

בישיבת יום 14/2/12 הגישה המשיבה הודעה בכתב לתיק לפיה היא חוזרת בה מכתב האישום, בטרם הקראה. בהחלטה מיום 15/2/12 נעתרתי לבקשה והוריתי על מחיקת כתב האישום.

בהמשך הוגשה בקשה מאת ב"כ המבקש לביטול ההחלטה מיום 15/2/12 ולהורות על זיכוי הנאשם מהעבירות הנ"ל, מאחר ומחיקת כתב האישום ניתנה לאחר שהמבקש השיב לכתב האישום, וכן עתר לחיוב המשיבה בהוצאות הגנה. דיון בבקשה זו התקיים ביום 28/2/12, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי חזרתה של המשיבה מכתב האישום הייתה לאחר הקראת כתב האישום, ולכן, הוריתי על זיכוי המבקש מהעבירות הנ"ל, בעקבות חזרתה של המשיבה מהאישום.

המשיבה חזרה בה מהערעור שהגישה על ההחלטה הנ"ל, ובית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לחיוב המשיבה בהוצאות הליך הערעור.

כעת, עותר המבקש לחייב את המשיבה בהוצאות הגנה, לפי סעיף 80 הנ"ל, בעקבות זיכויו מהעבירות הנ"ל. לטענתו, מתקיימת בעניינו של המבקש העילה של העדר ראיות להעמיד לדין את המבקש, שהרי, לא הוגשה כל ראיה במהלך ההליך כאן להוכיח כי ההחלטה להעמיד לדין את המבקש הייתה סבירה. לטענת ב"כ המשיבה, זיכוי נאשם מעבירה לא מצדיק, אוטומטית, לפסוק לו הוצאות הגנה, ובעניינו של המבקש כאן, השרי שנשלח לו מכתב על ידי המשיבה, בו נדרש הוא לסור למשרדיה על מנת למסור את גרסתו לחשדות נשוא כתב האישום, אך הוא לא עשה כן, ואילו היה מתייצב לחקירה סביר להניח כי כתב האישום כלל לא היה מוגש, מה גם והמשיבה חזרה בה מהאישום מיד לאחר מתן תשובה על ידי המבקש.

הוראת סעיף 80 מורה כי:

" משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה

יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי

הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי

על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום

שבוטל...".

המחוקק מצווה, איפוא, כי חיוב המדינה בהוצאות הגנה של נאשם שזוכה או שאישום נגדו בוטל, יתבסס על אחת משתי עילות שהוסדרו בהוראה הנ"ל, והמהוות רשימה סגורה של עילות לצורך עניין זה: האחת, העדר יסוד לאשמה, והשנייה, נסיבות אחרות המצדיקות לחייב את המדינה בהוצאות כאמור.

לטעמי, הנטל להוכיח כי לא היה יסוד לאשמה ולהעמדת הנאשם לדין מונח לפתחו של הנאשם, העותר לחיוב המדינה בהוצאות הגנתו. במידה והמדינה חזרה בה מכתב אישום בטרם החלה פרשת התביעה, היינו, בטרם הוגשו ראיותיה להוכחת האשמה, לא יוכל הנאשם שזוכה בדין לסמוך את ידיו, להוכחת העילה של העדר יסוד לאשמה, על העובדה כי המאשימה לא הגישה לבית המשפט, במהלך בירור אשמתו, ראיות כלשהן, ומשכך, לא היה יסוד סביר להעמדתו לדין. שהרי, טבעי הוא כי ראיות כאמור לא הוצגו בפני בית המשפט, משבוטל האישום לפני תחילת בירור האשמה, ולכן, אין לקבוע, בנסיבות אלה, כי אי הגשת ראיות בהליך בירור האשמה מלמד, אוטומטית, כי לא היה יסוד סביר לאשמה. על העותר לחיוב המדינה בהוצאות הגנתו מכוח עילה זו להגיש את חומר החקירה שהועבר לעיונו על ידי המאשימה, על מנת לשכנע את בית המשפט כי לא היה כל יסוד בהעמדתו לדין על סמך חומר חקירה זה. אין זה הוגן וצודק כי נאשם יטען כי לא היה יסוד להעמדתו לדין אך בשל כך שהאישום בוטל בטרם החלה פרשת התביעה, מבלי שהוא עצמו יגיש חומר החקירה ששימש את המאשימה להגשת אותו כתב אישום, שעה שהמאשימה לא הגישה חומר חקירה זה, משחזרה בה מהאישון בטרם החל הליך עדות עדיה והגשת ראיותיה. חזרה מהאישום בטרם החלה פרשת התביעה אינה מביאה למסקנה אחת יחידה כי כתב האישום הוגש ללא יסוד סביר לאשמה ולפי החלטה לא סבירה של התביעה, אלא שייתכן וחזרה מהאישום בשלב זה התבססה על נימוקים אחרים, לרבות השלמות חקירה לאחר שכתב האישום כבר הוגש, או טענות של הנאשם שניתנו בתשובתו לכתב האישום ושלא היו ידועות למאשימה, בשלב הגשת כתב האישום, או מנימוקים אחרים עליהם רשאית המאשימה להתבסס לשם החלטה לחזור בה מכתב האישום.

על כן, הריני לקבוע כי בעניינו של המבקש כאן, לא הוכחה העילה של העדר יסוד לאשמה, משלא הוגש חומר החקירה אשר שימש את המאשימה להגשת כתב האישום.

בהתחשב בהצהרת ב"כ המשיבה, בישיבת יום 28/2/12, לפיה, חזרתה מכתב האישום הייתה בעקבות השלמות חקירה, יש לקבוע כי התקיימו נסיבות המצדיקות לפסוק הוצאות הגנה לזכות המבקש, שכן, נכון וצודק הוא כי התביעה תימנע מקבלת החלטה סופית להעמיד אדם לדין בטרם תשלים הרשות החוקרת את חקירת החשדות כנגד חשוד זה, עד תום. העובדה כי השלמות חקירה בעניינו של המבקש בוצעו לאחר העמדתו לדין ולאחר שכבר השיב לכתב האישום, מהווה נסיבה המצדיקה לחייב את המדינה בהוצאות הגנתו של זה. המשיבה לא טענה כי הצורך בהשלמות חקירה כאמור עלה בעקבות התפתחות בלתי צפויה במהלך ניהול ההליך הפלילי, לאחר הגשת כתב האישום, או בעקבות טענות מאת ההגנה, שלא היו ידועות לה ושנודעו לה לאחר הגשת כתב האישום, אלא שהטענה להשלמות חקירה נטענה ללא נימוקים להסביר פשר הדבר, ומבלי להסביר האם אותן השלמות חקירה ניתן כי יבוצעו בטרם הגשת כתב האישום. העמדת לדין הינה החלטה בעלת השלכות קשות על הנאשם, הנדרש להתמודד עם הליך פלילי וסיכון כי יורשע בדין וייענש בהתאם, ומשכך, יש לקבל החלטה כאמור בתום החקירה ולא במהלכה.

באשר לסכום הוצאות ההגנה שייפסק, לקחתי בחשבון כי חזרתה של המשיבה מכתב האישום כנגד המבקש הייתה מיד לאחר שהוא השיב למיוחס לו שם. תשובת המבקש לאישום ניתנה ביום 2/11/11, וההודעה על חזרה מהאישום הוגשה ביום 14/2/12, בטרם התקיים דיון נוסף לבירור אשמתו של הנאשם ובטרם החלה פרשת התביעה. כך, שאין לומר כי המבקש נדרש להתייצב למספר רב של דיונים לצורך ניהול הגנתו. אציין לעניין זה כי המבקש עצמו לא נכח בישיבת יום 21/6/11, בה נכח בא כוחו והדיון נדחה לבקשתו, ואף לא בישיבת יום 2/11/11, בה השיב סנגורו בשמו לכתב האישום. המבקש לא חלק על טענת המשיבה, לפיה, הוא לא התייצב במשרדיה על מנת למסור את גרסתו לנטען כנגדו בכתב האישום, והרי ייתכן כי כתב האישום כלל לא היה מוגש אליו היה זה מוסר את גרסתו לחשדות כנגדו. אכן, ב"כ המבקש טען כי אותו מכתב שלטענת המשיבה נשלח על ידה למבקש למסירת גרסה לא הוגש כראיה מטעמה. יחד עם זאת, מצאתי בהצהרה הנ"ל של ב"כ המשיבה, לפיה, מכתב כאמור נשלח אל המבקש בטרם הועמד לדין, כזו שלא נסתרה על ידי המבקש, שלא הכחיש כי נשלח מכתב כאמור, וכל אשר טען היה כי מכתב כאמור לא הוגש כראיה, והרי כתב האישום בוטל בטרם החל הליך הגשת הראיות מטעם המשיבה .

לכל האמור, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות הגנה בסכום של 2,500 ₪, זאת, תוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה, באמצעות המחאה לפקודת ב"כ המבקש, לכתובת שציין ב"כ המבקש בישיבת יום 20/3/13 ( עמוד 11 שורות 17 לפרוטוקול ).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ