אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי עכו נ' זגיר

ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי עכו נ' זגיר

תאריך פרסום : 06/12/2011 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום עכו
22720-04-11
01/12/2011
בפני השופט:
משה אלטר

- נגד -
התובע:
ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי עכו
הנתבע:
רימון זגיר
הכרעת-דין,גזר-דין

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, לכן אני מוצא אותו אשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ה' כסלו תשע"ב, 01/12/2011 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

גזר דין

הנאשם שבפניי הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן:" חוק התכנון והבניה").

מדובר באי קיומו של צו שניתן ביום 25.9.03 בתיק עמק 2033/03 של בימ"ש השלום קריות אשר ציווה על הנאשם להתאים מבנה שנבנה בסטייה מהיתר שניתן לנאשם, להיתר, אלא אם כן יקבל עד למועד הנ"ל היתר בניה כחוק (להלן: "הצו").

מאז המועד שנקבע בגזה"ד לביצוע הצו חלפו למעלה מ- 7 שנים. למרות זאת הצו לא בוצע והיתר בניה לא ניתן.

אין חולקין שמדובר בעבירה חמורה של אי קיום צו שניתן ע"י בית משפט. מה שמוסיף לחומרה במקרה שבפניי הוא העובדה שהנאשם עמד כבר לדין בגין אי קיום הצו וגם מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, לא היה בו כדי לגרום לו לקיים את הצו.

כבר בשנות ה- 80 של המאה הקודמת הביע בית המשפט העליון את דעתו כי מן הראוי שהעונש בסוג זה של עבירות יכלול גם עונש של מאסר בפועל. יפים לעניין זה דברי כב' השופט דב לוין המנוח, שאמר ברע"פ 23/83, בנימין פור נ. מדינת ישראל (פורסם בפד"י כרך לח', חלק ראשון, עמ' 533), כי

"מדיניות הענישה אשר נקבעה ע"י בית משפט זה מכבר, מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים, המפרים את צווי בית המשפט בנושא הבנייה הבלתי חוקית. בדרך כלל העונש הראוי יכלול בין מרכיביו עונש מאסר לריצוי בפועל. הנסיון מלמד שכל עונש אחר אין בו כוח ההרתעה הדרוש" (שם, בעמ' 536, מול האות א').

למרות זאת ביקש ב"כ המאשימה להסתפק בהטלת עונש שיכלול קנס וחתימה על התחייבות ואפילו לא ביקש להפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, אלא להאריכו.

בעבר מתחתי ביקורת על כך שהתובעים המייצגים את ועדות הבנייה בבימ"ש זה נמנעים מלבקש הטלת מאסר בפועל בתיקי בניה בכלל ובתיקי הפרת צווים בפרט, שכן אני בדעה שרק ענישה הכוללת הטלת מאסר בפועל על "עברייני בנייה" עשויה לתרום למיגור תופעת הבנייה הבלתי חוקית הנפוצה במדינתנו בכלל ובאזורנו בפרט. לא המצאתי את הגלגל בעניין זה, שכן כבר לפני ארבעה עשורים הובעה דעה זו בשורה של פסקי דין שניתנו ע"י ביהמ"ש העליון. כך, למשל, בע"פ 305/78, (לא פורסם, צוטט בע.פ. 578/78 מדינת ישראל נ' אחמד דרוויש עיסה, שפורסם בפד"י כרך לו' חלק ראשון, עמ' 723) נאמר מפי כבוד השופט מר מ. שמגר (כתוארו אז), כי:

"האמצעים שננקטו עד כה כדי לרסן את ההתעלמות מהוראותיו של החוק (חוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 – מ.א), מההגבלות אותן הוא קובע ומדרכי הרישוי אותן הוא מחייב, לא נשאו פרי... האמצעים המשפטיים שהיו מקובלים עד כה בתחום זה, לא השיגו את מטרתם: הקנסות שהוטלו לא היו שקולים בהשפעתם העונשית כנגד התועלת הצומחת מן הבניה תוך התעלמות ממגבלותיו של החוק וצווי הריסה אינם מקויימים... לאור המצב אליו הגענו יש לראות בהטלת עונשי מאסר בפועל על עבירות תכנון ובניה אמצעי הולם ויעיל, כדי לבלום את התפשטותה הנוספת של הפרת החוק המתוארת ולהחדיר יסוד מרתיע מוחשי לתוך מערכת הענישה הנוהגת בתחום עליו מדובר" (שם, בעמ' 724 – 725).

אינני יכול להשתחרר מההרגשה – ואף זאת אמרתי כבר בעבר - שמה שמעניין את ועדות התכנון והבניה הוא לא מניעת הבניה הבלתי חוקית, אלא העשרת קופתן מהקנסות הכבדים המוטלים בתיקי הבנייה. זה ההסבר היחיד המתקבל על הדעת להימנעות באי כח ועדות התכנון והבניה מלבקש הטלת מאסר בפועל על עברייני הבנייה.

אני ער למצוקה הקיימת בישובים מסויימים, בהם לא ניתן לקבל היתר בנייה בשל העדר תוכנית מתאר. יתכן שמצוקה זו מצדיקה מדיניות של אי הגשת כתבי אישום נגד עברייני הבנייה באותם ישובים, אולם משמוגשים כתבי אישום, יש לנקוט במדיניות ענישה שיהיה בה כדי להרתיע מלבצע עבירות בניה.

מאחר וב"כ המאשימה לא עתר להטיל על הנאשם מאסר בפועל ומאחר ואין זה מקובל שביהמ"ש יטיל עונש חמור מזה שמבקשת המאשימה, לא אטיל מאסר בפועל, למרות שאני סבור כי זה העונש הראוי. יחד עם זאת הגעתי למסקנה שיש לשלוח למאשימה מסר שיזכיר לה כי חוק התכנון והבניה לא חוקק כדי להביא להעשרת קופתן של ועדות התכנון והבניה. המסר יהיה בכך שאטיל על הנאשם קנס נמוך יחסית. אולי אם המאשימה תראה שאין לה תועלת כספית מהענישה לה היא עותרת, היא סוף סוף תשים את הדגש על בקשת עונשי מאסר בפועל ולא על הטלת קנסות.

סיכומו של דבר, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

*קנס בסך 7,500 ש"ח, או 37 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 20 תשלומים על סך 375 ₪ כל אחד, בכל 15 לחודש, החל מ- 15/1/12.

אי עמידה במועד של תשלום אחד יעמיד את כל היתרה לתשלום מיידי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ