אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ועדה מקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם נ' אדריס ואח'

ועדה מקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם נ' אדריס ואח'

תאריך פרסום : 16/03/2014 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום קריות
47425-09-12
10/03/2014
בפני השופט:
מוחמד עלי

- נגד -
התובע:
ועדה מקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם
הנתבע:
1. שאוקת אדריס
2. עלי אדריס

החלטה

בפני בקשת הנאשם 2 להורות, מן הצדק, על ביטול כתב האישום.

תמצית הבקשה וטענות הצדדים

1.נגד הנאשם 2 ונאשם נוסף הוגש כתב אישום שמייחס להם עבירה של אי קיום צו בית משפט לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). על פי הנטען בכתב האישום, ביום 6.12.2009 ניתן גזר דין בבית משפט השלום בקריות בו הוטל על הנאשמים, לאחר שהורשעו בעבירה של ביצוע בניית מבנה בשטח של כ- 425 מ"ר וקירות באורך 206 מ', צו הריסה לפיו נצטוו להרוס את הבניה הבלתי חוקית עד ליום 6.3.2011. בכתב האישום נטען, כי עד ליום 20.5.2012 הנאשמים לא צייתו לצו בית המשפט.

לשם שלמות התמונה, יצוין שהנאשם 1 הודה בעובדות כתב האישום, והטענות הנטענות הן מפי הנאשם 2 בלבד.

2.הנאשם 2 טוען שתי טענות, הראשונה, כי הוא לא זומן לחקירה בטרם הגשת כתב האישום נגדו, והשניה, כי צו ההריסה שניתן בגדרי גזר הדין הקודם אינו מטיל חובת ביצועו על נאשם 2 אלא רק על נאשם 1, זאת משום שלא צוין כי חובת הביצוע היא על שני הנאשמים ביחד וכל אחד לחוד.

3.אומר מיד, אין בדעתי להכריע בטענה השנייה במסגרת החלטה זו. בכוונתי לקבל בדיון הקבוע מספר הבהרות מב"כ הצדדים לגבי האכסניה המשפטית בה ראוי לדון בטענה, ובכלל זאת עמדת הצדדים לכך שההחלטה בבקשה תהיה במסגרת הכרעת דין ולא בהחלטה בטענה מקדמית.

4.ב"כ המאשימה הגיש תגובה ובה התייחס לשתי הטענות. אשר להזמנה לחקירה/למתן עדות – ב"כ המאשימה טוען כי הגם שאין חובה חקוקה לזמן חשודים למסור גרסה לפני הגשת כתב אישום, בפועל נוהגת המאשימה לעשות כן. במקרה זה, נשלחה לנאשם 2 התראה בדואר רשום לפני הגשת כתב האישום, אולם היא לא נמסרה ליעדה מסיבה לא ידועה.

5.הסנגור הגיש תשובה לתגובה ובה טען בין היתר כי אין להסתמך על ההחלטה אליה הפנה ב"כ המאשימה, שניתנה על ידי בתיק תו"ב 47510-09-12, שכן שם דובר בטענה של אי קיום חובת השימוע – ואין זה הנטען כאן. הסנגור ביקש ללמוד דווקא מהחלטה אחרת שניתנה על ידי בתיק תו"ב 19094-02-10. לשתי ההחלטות אתייחס בהמשך.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשת הנאשם, בתגובת המאשימה ובתשובת הסנגור, אני סבור כי דין הבקשה להידחות. נימוקיי – להלן:

7.הנאשם 2 טוען טענה של הגנה מן הצדק. הפעם היא באדרת של אי הזמנת הנאשם למתן עדות ולמסירת גרסה לפני הגשת כתב האישום. גדרי הטענה של הגנה מן הצדק ברורים ואין צורך להאריך בתיאור. אזכיר בקיצור נמרץ את ע"א 2910/94 ארנסט נגד יפת, פ"ד נ (2) 22; את ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נגד בורוביץ, פ"ד נט(6) 776; את סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי, שם עוגנה הדוקטרינה בחוק. עוד אזכיר את פסיקת בתי המשפט שחזרה וקבעה כי דוקטרינת ההגנה מן הצדק תיושם רק במקרים יוצאי דופן ולא על נקלה ימחק בית המשפט כתב האישום עקב טענה של הגנה מן הצדק; ואת המבחן המשולש שנקבע בפרשת בפרשת בורוביץ' על פיו: בשלב הראשון יש לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו של הנאשם, בשלב השני, יש לבחון אם יש בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים שבו משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות ויש לערוך איזון בין הערכים השונים התומכים בניהול ההליך לעומת אלה הנוגדים לכך. בשלב השלישי, יש לבדוק אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטול כתב האישום.

8.נקודת המוצא היא כי העבירה המיוחסת לנאשם היא עבירה חמורה. בית המשפט העליון חזר והדגיש את חומרתה ואת פגיעתה הרעה של עבירת אי קיום צו בית-משפט, שיש בה גם פגיעה בערכי התכנון, וגם ממד של זלזול בצווים והחלטות הניתנים על ידי בתי המשפט. ראו: רע"פ 2197/13 סלימאן נימר ג'מאל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 17.4.2013). על רקע חומרת העבירה, יש לבחון את הטענה המועלית והאפשרות לבטל את כתב האישום בזהירות יתרה. מכאן, שאם ברגיל טענה של הגנת מן הצדק נועדה למקרים חריגים, הרי טענה של הגנה מן הצדק אשר תוצאתה יכולה להיות ביטול כתב אישום בהקשרה של העבירה בה עסקינן, צריכה להישמר לחריגים שבחריגים. ראו לעניין זה: ע"פ (מחוזי חיפה) 3270/08 מדינת ישראל נ' חדיד [פורסם בנבו] (2008), שם צוין: "לטעמי, יקשה על נאשם לבסס את טענתו בדבר הגנה מהצדק כאשר מדובר בעבירה שעניינה אי קיום צו שיפוטי. עבירה זו הינה, מטבע הדברים, המשך השתלשלות של ביצוע עבירה אחרת שבעניינה ניתן הצו. כאשר קיים צו שיפוטי יש לבצעו או לפעול לביטולו באמצעים משפטיים, כגון: ערעור, משפט חוזר, הליך לדחיית מועד ביצועו של הצו או חנינה".

9.אין חולק על החשיבות שיש בגביית גרסת החשוד בטרם הגשת כתב אישום נגדו. בתיק תו"ב 19094-07-10 הועדה לתכנון ולבניה נ' מרינה (13.5.2015) (להלן: עניין מרינה), כתבתי דברים אלה:

"אמנם, כטענת ב"כ המשיבה, אין בהוראות החוק חובה להזמין חשוד לחקירה בטרם יוגש נגדו כתב אישום וחובה זו אינה מעוגנת בחקיקה. אך בכך לא סגי. אני סבור כי חובתה של הרשות המעמידה לדין, לקבל גרסתו של החשוד, שצפוי להיות מוגש נגדו כתב האישום וזו נובעת משני מקורות. האחד זכותו של הנאשם למשפט הוגן ושמירה על זכויותיו והשני קיומן של הנחיות פנימיות שהמאשימה סטתה מהן, מבלי להסביר מדוע היא עשתה כן. [...] לחקירתו של החשוד וקבלת גרסתו לחשדות, אשר יכול ויבשילו לכדי כתב אישום, תכלית חוקתית. חקירת הנאשם הנה נגזרת מהחובה המוטלת על הרשות לשמוע את החשוד שעלול להימצא נאשם בפלילים- החלטה משמעותית, שאין לקבלה מבלי שישמעו טענותיו. אין להלום מצב שבו קם אדם בבוקר ומוצא שהוא נאשם מבלי שתינתן לו הזכות למסור את גרסתו. זהו חלק בלתי נפרד מזכותו של כל אדם, ומזכותו של כל חשוד להליך הוגן, שכן אין חולקין כי הזכות להליך הוגן משתרעת גם על השלב שלפני ההעמדה לדין. פסיקתו של בית המשפט העליון לפיה בחינת מהלכי הרשות החוקרת צריכה להתבצע במסגרת ההליכים שלאחר הגשת כתב האישום, מוליכה למסקנה שיש לבחון את המחדלים שהיו בשלב טרום הגשת כתב האישום, במלוא כובד המשקל. ראו: דנ"פ 5852/0 מדינת ישראל נגד מאיר שמש ([פורסם בנבו], 9.1.12)"

10.יחד עם זאת, קיומה של חובה והפרתה הם עניין אחד, ותוצאות ההפרה ונפקויותיה, עניין אחר. אמנם, בין שני חלקי המשוואה קשר הדוק, אולם אין משמעותו של קשר זה כי כל אימת שתהיה הפרה של החובה, יבוטל כתב האישום. עסקינן במכלול שיקולים שצריכים להישקל. שאלת גבית עדות מחשוד בטרם הגשת כתב אישום ואופן יישומה, הנה חלק מההחלטה להגיש כתב האישום, וככזו היא החלטה מנהלית. גם אם נפל פגם בהליך זה, אין הוא מביא בהכרח לבטלות כתב האישום, אלא שיש לנקוט לגבי הפגם כלל הבטלות היחסית משום שהחלטת התביעה הינה מעשה מנהלי ככל מעשה מנהלי אחר. כך ציין בית המשפט העליון בע"פ 1053/13 חסן הייכל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.6.13), בסעיף 10 לפסק הדין:

"החלטת התובע על העמדת המערער לדין היא החלטה מינהלית. בהחלטה זו נפל פגם שכן שימוע לא נערך קודם להגשת כתב אישום. אולם כלל ידוע הוא כי יש להבחין בין פגם בהליך לבין תוצאת הפגם. פגם משפטי מאותו סוג עשוי להוביל במקרים שונים לתוצאות שונות, לפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה. מטבע הדברים, החלת דוקטרינת הבטלות היחסית בנוגע לפגם משפטי בפעולת הרשות נעשית תמיד על רקע נסיבותיו הפרטניות של המקרה. דוקטרינה זו הוחלה גם בהליך הפלילי, כפי שנפסק בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 834 (2005): "אכן, מקורו של עקרון הבטלות היחסית הוא במשפט המינהלי; אך כבר היו דברים מעולם, והעיקרון הוחל גם במסגרתם של הליכים פליליים [...]. מקל וחומר ניתן לכאורה להחיל את עקרון הבטלות היחסית על החלטה בתחום הפלילי שלפי מהותה היא בגדר החלטה מינהלית..." (השוו גם: ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 793, 816 (1996); רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה(4) 673, 684 (2001)). כזו היא החלטת תובע בדבר העמדה לדין"

הדברים הנ"ל נאמרו על רקע הפרת חובת השימוע, שהיא כידוע חובה סטטוטורית המעוגנת בסע' 60א' לחוק סדר הדין הפלילי. כשם שהפרת החובה הקבועה בסעיף 60א' לחסד"פ אינה מביאה מניה וביה לביטול האישום, כך, הפרת החובה לקבל גרסת הנאשם אינה צריכה להביא באופן אוטומטי לתוצאה זו. אמנם, ההיגיון מאחורי השימוע ומסירת הגרסה הוא שונה במעט, אולם מתווה הבחינה דומה. השוו: רע"פ 5629/13 פלאח נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ([פורסם בנבו], 15.10.13).

11.ישאל השואל – היכן יינתן ביטוי להפרת החובה לקבלת גרסת החשוד – הנאשם לעתיד? התשובה לכך היא בשניים: ראשית, הסמכות כי, במקרים המתאימים, יורה בית המשפט על ביטול כתב האישום בשל אי קיום החובה האמורה קיימת גם קיימת, שנית, שלב גזר הדין והטלת העונש הוא אכסניה שיכולה להיות מתאימה. הפרה החובה יכולה להיות, במקרים המתאימים, שיקול בקביעת מתחם העונש ההולם ובהטלת רכיבי העונש, ובמיוחד הקנס.

12.במקרה שלפנינו, יוחסה לנאשם עבירה חמורה של אי קיום צו בית משפט. המאשימה טענה כי שלחה לנאשם מכתב בדבר כוונתה להגיש כתב אישום והמכתב לא נתקבל אצל הנאשם, מסיבה לא ידועה. אין לקבל את הטיעון שמעלה המאשימה כי די במשלוח דבר הדואר הרשום כדי לקיים את חובתה. מצופה מהמאשימה – שחזקה כי היא מקיימת את ההליך האמור ושולחת התראה הכוללת זימון למסירת גרסה נוכח חשיבות ההליך ולא רק כדי לצאת ידי חובה – לעקוב אחר המכתבים שנשלחים על ידה ובמקרים המתאימים לנקוט צעדים נוספים כדי לוודא מסירתם ליעדם. יחד עם זאת, גם אם נפל פגם, אין בו די כדי להביא לביטול כתב האישום. יש לזכור עוד כי כתב האישום המוגש לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה הינו "המשכו" של אישום נוסף שבמסגרתו הוטל צו ההריסה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ