אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' שיבלי

ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' שיבלי

תאריך פרסום : 04/12/2013 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום בית שאן
43349-11-11
21/11/2013
בפני השופט:
אינעאם דחלה-שרקאוי

- נגד -
התובע:
ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי
הנתבע:
סארי שיבלי
הכרעת-דין

הכרעת דין

פתח דבר

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו יוחסה לו עבירה של אי קיום צו שיפוטי, לפי סעיפים 205 ו- 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.

עפ"י כתב האישום, בהחלטת בית המשפט בטבריה מיום 14.07.02, במסגרת ת.פ 1003/99, ניתן גזר דין המצווה על הנאשם להרוס על ליום 01.03.03 תוספת קומה ב' בשטח של כ- 130 מ"ר, כולל חדר מדרגות בשטח של כ- 10 מ"ר, שנבנו ללא היתר, בניה מעל קומת קרקע קיימת (להלן: "המבנה").

עוד צוין בכתב האישום כי, מיום מתן גזר הדין ועד ליום 15.09.11, לא הרס הנאשם את המבנה, ולא הוציא היתר בניה, ובכך הפר את פסק הדין ביודעין.

מדובר בעבירה שנעברה במקרקעין מאדמות כפר שיבלי, גוש 17216, חלקה 46 (להלן: "המקרקעין").

בדיון אשר התקיים בפניי, העיד מטעם המאשימה מפקח הבניה (להלן: "המפקח"), אשר הוגשו באמצעותו מכתב התראה (ת/1), אישור משלוח דבר דואר רשום (ת/2), מזכר (ת/3), תמונות (ת/4). כן הגישה המאשימה כתב האישום ופסק הדין המקורי (ת/5), פסק הדין של בית המשפט המחוזי (ת/6), הכרעת דין (ת/7), פסק דין של בית המשפט המחוזי (ת/8), כתב אישום ופסק דין בתיק עמ"ק 20487/06 (ת/9), ופסק דין של בית המשפט העליון (ת/10).

כן העיד בפני הנאשם עצמו.

דיון ומסקנות

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 210 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע:

210-

"נשפט שאינו מקיים צו לפי סעיפים 205 או 206, בתוך המועד שקבע בית המשפט, דינו - מאסר שנה ואם נמשכה העבירה אחרי תום המועד, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום של עבירה".

העבירה הקבועה בסעיף 210 הינה עבירה נמשכת. אכן, אדם שאינו מקיים צו שיפוטי שהוצא נגדו מכוח סעיפים 205 ו-206 לחוק, עובר עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, והוא ממשיך לעבור עבירה זו כל עוד אינו ממלא אחר הצו השיפוטי (ע"פ 450/77 בעל-טכסא נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 152, 158 (1977); רע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 26.3.2007) (להלן: פרשת נאיף); רע"פ 3742/07 שטורק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 17.05.2007); ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין ג 187 (1992), (להלן: פלר)). דוקטרינת העבירה הנמשכת מתייחסת לעבירה המחייבת קיום משך זמן כלשהו עד להשלמתה התחילית, ועם זאת היא הולכת ונמשכת עד להשלמתה הסופית, מבלי שהיא חדלה להיות עבירה אינטגראלית אחת (ר"ע 122/82 מרדכי עלפי נ' מדינת ישראל, פ''ד לז(2) 326, 330 (1982) (להלן: פרשת עלפי)).

מן הכלל אל הפרט

אשר לפעילותו העיד המפקח כי הגיע למקרקעין וצילם את המבנה נשוא האישום (עמ' 13 ש' 1-2) וזאת תמך המפקח בתמונות שצולמו על ידו (ת/4). עדותו זו של המפקח לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

מעדותו של המפקח, שכאמור לא נסתרה, ניתן ללמוד כי בטרם הגשת כתב האישום, נשלח לנאשם מכתב התראה בדבר הכוונה להגיש כתב האישום (ת/1) (עמ' 12 ש' 21-29) וזאת תמך באמצעות אישור משלוח המכתב בדואר רשום (ת/2). מעדות המפקח בפניי, ומעיון במכתב הנ"ל, עולה כי מכתב זה חזר לנאשם בציון "לא נדרש". אין חולק כי חזרת דבר דואר בציון "לא נדרש", כמהוה כהמצאה כדין, כאשר הנאשם לא השיב על מכתב זה ולא חלק. יודגש כי על אף שהנאשם טען כי כתובתו הינה רחוב הנשיא בעפולה, אלא שבסיכומיו בפניי, לא טען הנאשם כי הכתובת אליה נשלח המכתב הנ"ל, עליו אף מצוין מספר תעודת זהותו, הינה כתובת שגויה ו/או כי אינה כתובתו.

עיון בחומר המונח בפניי, מלמד כי הנאשם, העלה במספר הזדמנויות כי יש ברשותו היתר בניה , אלא שטענתו זו נותרה בעלמא ולא הוצג אישור זה. משטען המבקש כי הבניה נעשתה בהיתר, שומה עליו להציג היתר זה, ומשלא הציגו, אזי הגשת כתב אישום זה בדין יסודה.

אין לקבל את טיעוניו של הנאשם בסיכומיו, לפיהם לאור השיפוצים שנערכו במשרדי המאשימה, לא היה ניתן לאתר את היתר הבניה. כפי שציינתי, ככל וטוען הנאשם כי המבנה זכה להכשר והוצא היתר בניה, היה עליו להציג היתר זה. מעבר לאמור, הנאשם לא הציג בפניי אף בקשה להוצאת היתר כאמור, שיש בה כדי להצביע על ניסיון כלשהו שנערך מצדו, להוצאת היתר כלשהו.

למותר לציין כי, אף טענותיו של הנאשם במספר הזדמנויות בפני בית משפט (ת/5 ו- ת/7) , להימצאות ההיתר הנ"ל, אלא שטענותיו אלו נותרו טענות בעלמא, כאשר בהחלטה האחרונה בעניינו, מיום 04.02.03, הותיר בית המשפט המחוזי את הרשעתו בגין בניה ללא היתר, על כנה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ