אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' פלאח

ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' פלאח

תאריך פרסום : 10/06/2013 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום בית שאן
36824-07-11
04/06/2013
בפני השופט:
אינעאם דחלה-שרקאוי

- נגד -
התובע:
ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי
הנתבע:
פלאח פלאח

החלטה

פתח דבר

המאשימה מייחסת לנאשם עבירה של אי קיום צו בית משפט, אשר ניתן כנגדו ביום 05.11.09 (להלן: "הצו"), במסגרת תיק תו"ב 4075-04-08, לפיו נצטווה האחרון להתאים את המבנה נשוא האישום, להיתר הבניה המקורי, בפרק זמן של 15 חודשים ממתן פסק הדין, במקרקעין הידועים כגוש 17629 חלקה 25, בכפר רומת הייב, ולא עשה כן.

בטרם השיב לעובדות כתב האישום, העלה הנאשם טענת "הגנה מן הצדק", המצדיקה לשיטתו, ביטול כתב האישום, בטענה כי אין להעמידו לדין על עבירה של אי קיום צו בית משפט, בהתאם לסעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בשל אי קיום צו הריסה ללא הרשעה, שניתן נגדו בהתאם להוראות סעיף 212 לחוק.

במסגרת סיכומיו לעניין הטענה הנ"ל, הפנה הנאשם להחלטת בית משפט השלום בצפת מיום 04.11.11, במסגרת תיק ת"וב 6852-12-09, אשר עסקה בשאלה דומה, שם קיבל בית המשפט את טענת ההגנה מן הצדק שהעלה הנאשם, וביטל כתב האישום. באותה החלטה ציין בית המשפט כי, החלטת בית המשפט העליון בעניין אייל אברהם, נקבעה על ידי דן יחיד, נוסחה בתמציתיות מירבית, ולא נתקבעה ברבות השנים בספיקתו הענפה של בית המשפט העליון בכל הקשור בדיני תכנון ובניה, ועל כן אין המדובר ב "הלכה פסוקה", וממילא אין החלטה זו מחייבת את הערכאות הנמוכות.

זה המקום לציין כי על ההחלטה הנ"ל, הגישה המאשימה ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר עד לכתבית החלטה זו, טרם ניתן בו פסק דין.

המאשימה מתנגדת לבקשת הנאשם. בתגובתה טענה האחרונה, ביו היתר, כי ההלכה שנפסקה ברע"פ 260/91 אייל אברהם נגד מדינת ישראל, המאפשרת העמדה לדין בגין אי קיום צו בית משפט, גם נאשם שניתן נגדו צו לפי סעיף 212 לחוק, הינה הלכה שרירה וקיימת, כאשר בתי משפט נהגו ליישם אותה ולהרשיע נידונים בעבירה לפי סעיף 210 לחוק, בגין אי קיום צווים שניתנו ללא הרשעה, בהתאם לסעיף 12 לחוק.

דיון ומסקנות

לאחר שעיינתי בסיכומי הנאשם, על מצורפיהם, ותגובת המאשימה לסיכומים אלו, הגעתי למסקנה כי דין טענות הנאשם, להגנה מן הצדק, להידחות.

טענת הגנה מן הצדק- המסגרת הנורמטיבית

סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי, לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן:

"10. הגשת כתב האישום, או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

טענת הגנה מן הצדק, טענה מקדמית היא במשפט הפלילי. הגנה זו אינה נטענת לעיתים קרובות, ומתקבלת היא לעיתים רחוקות ביותר, ועל כך מעידים דברי המלומדים שלגי-כהן, בספרם סדר הדין הפלילי, כך:

"עיקרה של תורה זו היא כדי לרסן את עוצמתה של הרשות כשהיא עושה שימוש פרוע, בלתי הוגן ובלתי חוקי בסמכויותיה, כגון, כאשר מי שמעמיד את הנאשם לדין, והוא שהביא לכלל מעשה העבירה".

הדוקטרינה של הגנה מן הצדק הותוותה לראשונה בע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221 (להלן: "הלכת יפת"), בו הכיר בית המשפט בסמכותו הטבועה לבטל כתב אישום העומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. עיקר עניינה של דוקטרינה זו הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן.

בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ ואח', פ"ד נט(6) 766 (להלן: "הלכת בורוביץ"), הורחבו הטעמים וההצדקות להפעלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק, ואין היא מוגבלת עוד לטעמיה המצמצמים בהלכת יפת, קרי "להתנהגות בלתי נסבלת של הרשות", שיש בה "לזעזע את המצפון". בהלכת בורוביץ נבחנו כלל הנסיבות מבחינה תכליתית – מהותית.

בהלכת בורוביץ נפסק כי:

"עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות; ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית-המשפט לבקר את מהלכיהן. ברם, לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה, או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק; בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה, כמדומה, המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות."

עוד נפסק בהלכת בורוביץ כי :

"ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות, שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו. עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס, לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא, למשל, לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה, כי במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב-דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ