אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' בדר

ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' בדר

תאריך פרסום : 04/12/2013 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום בית שאן
3561-06-11
21/11/2013
בפני השופט:
אינעאם דחלה-שרקאוי

- נגד -
התובע:
ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי
הנתבע:
עאטף בדר
הכרעת-דין

הכרעת דין

פתח דבר

כנגד הנאשם, הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו, שימוש בשטח של כ 97 מ"ר, ללא היתר בניה, במקרקעין הידועים כגוש 900 חלקה 100 מאדמות כפר מג'אר (להלן: "המקרקעין"), עבירה על הסעיפים 145 (א),204 (א) ו- 208 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), ותקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) התשכ"ז – 1967 (להלן: "התקנות").

בישיבה מיום 05.12.12 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, ולבקשת המאשימה נתבקש ביהמ"ש להרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. מנגד, ביקשה ב"כ הנאשם לא להרשיע את הנאשם, מפאת מקצועו כשוטר, כאשר לטענתה, הרשעה כזו עלולה לפגוע בו, וביקשה הפניית הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו, בקשה אשר נעתרתי לה.

ביום 10.07.13 הוגש תסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי, לאחר שירותו הצבאי, עובד הנאשם במשטרת ישראל, כאשר במהלך השנתיים האחרונות, משמש גם כחוקר במשטרה.

שירות המבחן ציין, כי אין לנאשם עבירות כלשהן, כאשר זו הינה העבירה הראשונה נגד החוק. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם מודה בביצועה של העבירה, ונוטל אחריות מלאה על מעשהו, שלטענתו נבע משיקול דעת מוטעה.

עוד פירט שירות המבחן, כי המדובר בנאשם בעל יכולות וורבליות ותקשורתיות גבוהות, מודע לעצמו ולאשר עובר עליו, ומבין את חומרת הסתבכותו והשלכותיה עליו ועל הסובבים אותו. (במאמר מוסגר אציין, שבדרך כלל, נאשמי תכנון ובניה הינם אנשים נורמטיביים).

שירות המבחן סיים תסקירו זה, בהמליצו על הטלת צו שירות לציבור ללא הרשעה בדין, וזאת בשל הסיכון האפשרי שהרשעה תפגע בעיסוקו של הנאשם במשטרה.

בישיבה מיום 09.07.13 ביקשה ב"כ הנאשם לאמץ את ההמלצות שירות המבחן, ולא להרשיע את הנאשם, ולהסתפק בלהטיל עליו עבודות שירות לתועלת הציבור. המאשימה התנגדה למסקנות שירות המבחן, וביקשה להרשיע את הנאשם, כאשר לטענתה, הטלת שירות לתועלת הציבור, הינו אמצעי חריג ויוצא דופן.

דיון והכרעה

כידוע, הכלל הוא, כי אדם שהוכחה אשמתו יורשע בדין, אלא אם המדובר במקרה קיצוני וחריג ביותר, בו הנזק לנאשם הינו כה רב, עד שהוא מכריע את האינטרס הציבורי. מכאן שאין להקל ראש בחומרת העבירה בה הודה הנאשם. מאידך, מדובר בנאשם בתפקיד אכיפתי, שוטר וחוקר במשטרת ישראל, שקיום החוק אמור לעמוד כנר לרגליו ואל מול עיניו.

סעיף 71א (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") מסמיך את בית המשפט, אשר מצא כי נאשם ביצע עבירה, להימנע מהרשעתו, וליתן צו שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה:

"71.א. (א)...

(ב)מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא

לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או

בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין

סעיף 9 לפקודת המבחן (נוסח חדש), התשכ"ט –

1969, כדין צו מבחן".

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב (3) 337, 343 (להלן: "פרשת כתב") קבעה כבוד השופטת דורנר כי, הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ראו גם : ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני פ"ד נד (3) 685, 689 ; ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נח (4) 869, 876).

בע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין [פורסם בנבו] (4.9.09) (להלן: "פרשת קליין") עמדה כבוד השופטת פרוקצ'יה על השיקולים השונים שמנחים את בתי המשפט בשאלת הרשעתו או אי הרשעתו של נאשם. במקרה זה נקבע כי החלופה העונשית של הימנעות מהרשעה, תוך הטלת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, מהווה חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה לפיו, מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין. ההרשעה הפלילית של נאשם נועדה למצות את תכליותיו של ההליך הפלילי : להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה שגמול עונשי בצדו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית אף שאחריותם הפלילית הוכחה. ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת (ראו גם ע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון [פורסם בנבו] (23.7.09), פסקה 7 לפסק דינו של כבוד השופט לוי).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ