אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון חיפה נ' משה ואח'

ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון חיפה נ' משה ואח'

תאריך פרסום : 23/03/2011 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום בית שאן
1057-08-08
23/03/2011
בפני השופט:
עיריה מרדכי

- נגד -
התובע:
ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון חיפה
הנתבע:
1. יגאל משה
2. ליאור גולדברג

הכרעת-דין,גזר-דין

הכרעת דין

1.הנאשמים הועמדו לדין בגין העבירות השונות שפורטו בכתב האישום וכפרו באישומים שיוחסו להם על פי הטענות שפורטו על ידיהם. מצאתי לנכון לזכותם באופן חלקי כפי שיפורט להלן. אפרט עתה את הטענות שהועלו על ידם במסגרת תגובתם לאישום, כדלקמן:

א.לטענת הנאשם 1: הוא ביקש לפעול לקיום הצו, אך הנאשם 2 התחייב לבצעו ואין לו שליטה על פעולות הנאשם 2, שהינו השוכר והמחזיק בפועל בשטח. כך לגבי צו ההריסה. באשר לעבירת השימוש לצורך ניהול העסק, התייחס לכך הנאשם 2.

ב.לטענת הנאשם 2: צו ההריסה שניתן כנגד הנאשם 1 בתיק המקורי קויים על ידו, במועד. הוא הודה בבניית רצפת/משטח העץ. הוא כפר בעבירת השימוש אשר יוחסה לו ולנאשם 1 וטען כי ממועד כניסת צו איסור השימוש לתוקף, לא הופעל עסק במקום ולא בוצע שימוש חורג ולא נעשה בהם שימוש מסחרי.

2.התיק מתנהל מאז 8.08 ולבסוף, ביום 23.1.11 הושמעו ראיות הצדדים. כן, בעבר נכח עו"ד רביבו, שהינו התובע מטעם הועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה ומסר דברים שאינם במחלוקת שבין הצדדים, אם כי אין בהם כדי להשפיע על עצם הכרעת הדין במסגרת תיק זה ומקומם יותר, בטיעונים לעונש. (ראה הפרוטוקול מיום 15.3.10 עמוד 5 שורות 15 עד 17).

3.האישום הראשון מתייחס לבניית הדק, אותו משטח עץ שנבנה במקום והתגלה בהליכי בניה על ידי ע.ת. 1, המפקח מטעם הועדה המחוזית ב-3.08 (ראה עדותו וכן ת/9 ות/10). טענות הנאשם 1 שאין לו שליטה על פעולות הנאשם 2 בשטח אינן מקובלות עלי ובידיו כלים רבים ומגוונים למנוע מהנאשם 2 לבצע פעולות בלתי חוקיות בשטח. לא ברור מה מצאו להם הנאשמים טעם בהקמת רצפת עץ חדשה במקום, גם אם אין המדובר בבניה נרחבת ועבודה שהינה יותר אסתטית ודומה לעבודות פיתוח מאשר עבודות בניה מסיביות, שעה שהם נדונו כבר בגין המבנים שהיו קיימים בשטח בעבר וניתן כנגדם צו הריסה. בנוסף לאמור, הרי שביום 16.4.07, במסגרת הליכי ת.פ 143/06, ניתן אף צו שיפוטי האוסר על ביצוע כל עבודות בניה נוספות בשטח, אשר נכנס לתוקף באותו מועד והינו בתוקף עד היום לגבי כל עבודות בניה טעונה היתר, שלא הוצא לגביה היתר כדין.

4.אני מוכנה לקבל את טענת הנאשמים שאותו דק עץ אינה עבודת בניה מסיבית, אולם, ככל שמדובר בשטח המיועד כשמורת חוף, בעל רגישות חופית ונופית וככל שהתנהלו כבר הליכים נגד הנאשמים במסגרת ת.פ 143/06 וניתן צו הריסה, צו להפסקת שימוש חורג והצו הנ"ל האוסר על ביצוע כל עבודה נוספת עוד קודם לכן, מצאה המאשימה ענין ציבורי בנקיטת ההליכים בקשר למבנה זה. אוסיף ואציין מבנה שכזה הינו טעון היתר, ככל מבנה, מטעם הגוף התכנוני הרלוונטי.

5.הנני על כן מרשיעה את הנאשמים בעבירה שיוחסה להם באישום הראשון בכל הקשור לבניית הדק מעץ ללא היתר כדין, כאשר עבירה זו בוצעה תוך כדי הפרת הצו השיפוטי שניתן בנוכחות הנאשם 1 ביום 16.4.07, כמפורט באישום הראשון לכתב האישום.

6.באישום השני נטען כי חלק מהמבנים נשוא צו ההריסה שהוטל על הנאשם בת.פ 143/06 לא סולקו במועד שנקבע בפסק הדין ולא הופסק השימוש החורג בהם. יוחסה לנאשמים עבירה של הפרת הצו השיפוטי.

7.אין מחלוקת שהמפקח לא צילם את המקום בשעה שמתנהל בו פעילות עסקית. השוני שרואים בשטח בהשוואת התמונות שצולמו ב-1.08, 3.08 לעומת 5.08 יכול להעיד, באופן תיאורטי, על כוונה לשימוש עסקי, אולם כאשר הננו דנים בתחום המשפט ובוודאי בתחום הפלילי, אין אנו דנים על פי השערות, ניחושים או תחושות בטן. לא הוצגו בפני ראיות מטעם המאשימה שיש בהן כדי להוכיח שהמבנים שנותרו במקום שימשו את הנאשמים להמשך הפעלת עסק במקום, ממועד כניסת הצו לאיסור השימוש החורג לתוקף.

8.טענת הנאשמים, כי אינם עורכים אירועים ואינם מנהלים עסק במקום מאז כניסת הצו לתוקף, לא נסתרה בראיות התביעה, על כן אין להרשיעם בהפרת הצו השיפוטי להפסקת השימוש העסקי שנעשה במבנים ובמקום.

9.כאן המקום לציין שהנאשם 1 טען כי המקום הינו בבעלות שלו/בני משפחתו והנאשם 2 מחזיק כשוכר. סמכויותיה של המאשימה אינן נוגעות לשאלות קנייניות. כל בעל מקרקעין זכאי להשתמש וליהנות ממקרקעין שבבעלותו, במגבלות שנקבעו בדין. לפעמים מדובר במגבלות מכוח חוק התכנון והבניה, הנובעות מהמצב התכנוני שבתוקף. אדם בעל שטח שייעודו על פי תוכנית שבתוקף הינו "שמורת חוף", זכאי לעשות כל שימוש בשטח אשר הותר על פי תנאי והוראות התוכנית שבתוקף. הוא אינו זכאי לעשות שימוש שלא הותר על פי התוכנית, אלא על פי היתר לשימוש חורג וכן אינו זכאי להקים מבנים כלשהם, ללא היתר כדין. סביר לדעתי שהינו זכאי לשבת על כיסא נוח וליהנות מחוף, שהינו בעל זכויות קנייניות בו, מבלי שהדבר יהווה עבירה על הוראות הדין/תוכנית ומבלי שהדבר ייחשב כהפרת צו שיפוטי אשר אסר על שימוש חורג בשטח, מהוראות התוכנית ושימוש חורג במבנים שנבנו ללא היתר ושלגביהם ניתן צו הריסה.

10.יש בעדות ובראיות שהוצגו על ידי ע.ת 1, המפקח מר עידן שקד כדי לבסס את טענות המאשימה כי על אף שצו ההריסה קויים בחלקו, חלק מהמבנים נשוא צו ההריסה שניתן בת.פ 143/06 כנגד הנאשם 1 לא נהרסו ולא סולקו במועד (ראה גם נ/2 מיום 7.12.05 ועדות המפקח והתצלומים שצולמו על ידו ב-5.1.08, 23.1.08, 19.3.08 ו-26.5.08., ת/6 עד ת/10). הטענה של הנאשמים שהינם מטילים ספק באשר למועדי הצילום, כפי שנטענו על ידי המפקח, אין לה על מה להתבסס והנני דוחה אותה.

11.במהלך שמיעת הראיות נשמעו עדויות אודות פינוי נוסף של מבנים, לאחר כניסת הצו לתוקף ונקיטת הליכים בתיק זה, אולם טענות אלה מקומם בטיעונים לעונש וכתב האישום נבחן על פי הנטען בו,קרי- אי קיום צו ההריסה במועד שנקבע לכך. מאחר וצו ההריסה הוטל על הנאשם 1 (ראה מסמכי התיק המקורי ת/1 עד ת/4), הרי שהוכח שהוא לא קיים את הצו וביצע את העבירה של אי קיום הצו במועדו.

12.באשר לנאשם 2, בפסק הדין שניתן כנגדו הוא הצטווה לסלק מחסומים ושלט שהוא הציב במקום (ראה סעיף 3 לגזר הדין בעניינו מיום 15.7.07). על פי עדות המפקח מחסומים אלה או אחרים (ואין הדבר מעלה או מוריד ככל שהחלפתם באחרים אינו מהווה קיום צו שיפוטי ככתבו וכלשונו), לא סולקו במועד שנקבע בצו. כך עולה אף מצילומי הפקח מיום 5.1.08. גם אם הם סולקו לאחר מכן, הרי שהוכח שבמועד הביקורת, טרם סולקו בפועל וכנדרש על פי הצו שניתן כנגדו באשר למבנים אלו, וכנגד הנאשם 1 באשר למכלול המבנים, כולל הגדר.

13.יש בכל האמור כדי לבסס את האישום כנגד הנאשמים אודות אי קיום צו ההריסה השיפוטי במועד באשר לאותם המבנים שעדיין נותרו במקום במועד כניסת הצו לתוקף אשר התגלו על ידי המפקח בחודש 1.08 ולאחר מכן, כולל אותם הגדרות שציינתי לעיל.

14.הנני על כן מרשיעה את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם כדלקמן:

באשר לאישום הראשון מדובר בהרשעה בגין בניית אותו דק מעץ כאשר לגבי הנאשם 1 מדובר אף בעבירה של אי קיום צו שיפוטי להפסקת עבודות הבניה שניתן בנוכחותו.

באשר לאישום השני הנאשם 1 לא דאג להריסת כל המבנים שהוטל עליו להרוס במועד על כן הנני מרשיעה אותו בהפרת צו זה כאשר כבר ציינתי לעיל שלא הוכח שהפר את צו איסור השימוש וכי המשיך שימוש מסחרי בפועל במקום.

באשר לאישום השני והנאשם 2 הרי לא דאג לסילוק המחסום במועד ובכך הפר את צו ההריסה השיפוטי. גם בעניינו לא הוכח כי הפר את צו איסור השימוש וכי נמשך במקום שימוש מסחרי בפועל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ