אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> וסרבליי נ' משטרת ישראל - מדינת ישראל

וסרבליי נ' משטרת ישראל - מדינת ישראל

תאריך פרסום : 25/02/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
4396-08
21/02/2012
בפני השופט:
אורן שוורץ

- נגד -
התובע:
לב וסרבליי
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

הרקע לתביעה:

1. רכב שהיה בחזקת התובע הושבת על ידי הרשויות עקב ליקויי בטיחות, תקלות מכאניות וחוסר במבחן רישוי שנתי. התובע פעל לתיקון הליקויים וביצוע מבחן רישוי שנתי, אם כי לא הגיש דיווח על כך לרשות הרישוי.

בבדיקה שגרתית שנערכה מספר חודשים לאחר מכן, עוכב התובע על ידי משטרת התנועה, רישיונו נפסל פסילה מינהלית ורכבו נתפס למשך כחודש ימים עד ששוחרר בהוראות בית המשפט לתעבורה. לטענת התובע, תפיסת הרכב למשך כחודש ימים, למרות שהליקויים תוקנו, מהווה התרשלות מצד המדינה. מכאן התביעה דנן שהועמדה על סך 60,000 ₪.

עיקר טענות התובע:

2.התובע, וסרבליי לב (להלן: "התובע"), נהג והשתמש ברכב מסוג דהייטסו מ.ר. 5776207 (להלן: "הרכב"). הרכב היה בבעלות בתו של התובע, וסרבליי אליזבטה. בתאריך 27.3.07 נמצא הרכב לקוי, עקב תקלות מכאניות שונות וחסר במבחן רישוי.

3.לאחר קבלת הדו"ח, התובע ותיקן את הליקויים. כך, בתאריך 10.4.07 העביר התובע את הרכב מבחן רישוי ("טסט") במכון רישוי. עקב קשיי הבנת השפה וחוסר התמצאות בהליכים בירוקרטים במדינה, לא פנה התובע אל רשות הרישוי במשרד התחבורה לשם קבלת טופס אישור תנועה לרכב.

4.ביום 3.1.08, בעת בדיקת רישיונות שגרתית, שוטרי תנועה ממשטרת ישראל (להלן: "הנתבעת") עכבו את התובע ותפסו את הרכב. נציגי הנתבעת הסבירו לתובע שעל פי מסוף המשטרה קיים איסור שימוש ברכב מתאריך 27.8.07 ולכן יש לפסול את הרכב משימוש. התובע ניסה להסביר לשוטרים שקיימת טעות ברישום, ולראיה הציג את רישיון הרכב לאחר הטסט, אך ללא הועיל - רכבו הורד מהכביש ונגרר אל תחנת המשטרה. התובע זומן לשימוע לפניי קצין משטרה.

5.קצין המשטרה שערך את השימוע דבק בכך שקיימת הוראה במסוף המשטרה להוריד את רכבו מהכביש מחודש אוגוסט 2007. לכן, הרכב עוכב ורישיון הנהיגה של התובע נפסל בפסילה מנהלית לשלושים ימים.

6.לאחר השימוע הגיש התובע בקשה לבטל את הפסילה המנהלית אל בית המשפט לתעבורה. לאחר דיון שנערך, בבית המשפט לתעבורה בתאריך 31.1.08, בוטלה הפסילה המנהלית מחמת הספק.

7.למרות שבוטלה ההחלטה המנהלית לפסול את רישיונו, הורשע התובע שלא בפניו בהליך פלילי שנערך ב-18.2.08. לטענתו, לא הודיעו לו על הפרדת הדיון המנהלי מהדיון הפלילי, כך שלא ניתנה לו הזדמנות להתגונן.

8.עבודתו העיקרית של התובע הייתה חלוקת עיתונים בעזרת רכבו. עקב האירועים המתוארים לעיל, התובע פוטר. לפיכך, נגרמו לו נזקים שנובעים כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת ועליה לפצותו בגין: הוצאות שחרור הרכב מאחסון, הוצאות נסיעה, אובדן זמן עבודה, אובדן שכר עבודה ועוגמת נפש – המוערכים בסך 60,000 ₪.

עיקר טענות הנתבעת:

9.בתאריך 27.3.07 ניתנה הודעת אי שימוש ברכב, לתובע בהתאם לתקנה 308(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"). זאת, עקב ליקויים חמורים שהתגלו ברכבו של התובע. כמו כן, לרכב לא היה "טסט" בתוקף.

10.בתאריך 3.1.08 עיכבו שוטרי תנועה את התובע בגין נהיגה ברכב שנתון תחת איסור שימוש מתאריך 27.3.07, לכן קיבל התובע הזמנה לדין. כמו כן, הוסבר לתובע שעל מנת שתורד ההערה על איסור השימוש עליו להשלים את הליך הרישום והבדיקה במשרד הרישוי. זאת, מכיוון שטסט לחידוש הרישיון הוא רק חלק מההליך להחזרת תקינותו של הרכב.

11.עוד באותו יום התייצב התובע לשימוע בנוכחות בתו – שהיא דוברת השפה העברית והרוסית - ובנוכחות שוטרת דוברת רוסית שתרגמה עבורו את כל השימוע. הואיל והתובע לא הציג אישור תקינות ממשרד הרישוי הורד רכבו מהכביש.

12.השוטרים פעלו בתום לב, במיומנות, בסבירות, בשיקול דעת ומתוקף סמכותם כדין. התובע יצר את נזקיו בעצמו, עקב התרשלותו, לכן אין לו כל עילה נזיקית כלפי הנתבעת או מי מנציגיה. בנוסף, לא קיים קשר סיבתי משפטי ו/או עובדתי בין הדו"חות שקיבל התובע לבין השתלשלות האירועים המאוחרת שקרתה בבתי המשפט.

13.בדיון שנערך לפני העיד התובע.

דיון והכרעה:

14.הוכחתה של אחריות בעוולת הרשלנות מחייבת קיומם של שלושה יסודות: אשם, נזק וקשר סיבתי ביניהם. בשלב הראשון נבחנת ההצדקה שבהטלתה של חובת זהירות עקרונית ("חובה מושגית"), ואם זו אינה נשללת, נפתחת הדרך לבדיקת קיומה של חובת הזהירות בנסיבותיו הקונקרטית של המקרה ("חובה קונקרטית"). בשלב שני, לאחר שנמצא יסוד להטלתה של חובת זהירות – עקרונית ופרטנית כאחת – מתמקדת הבחינה בשאלה האם הפר המזיק את חובתו זו [ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757 (1983); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ