אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ולנטינה נ' שר הפנים

ולנטינה נ' שר הפנים

תאריך פרסום : 14/11/2010 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
1445-09
14/11/2010
בפני השופט:
משה יועד הכהן

- נגד -
התובע:
1. ולנטינה נברטוב 2. אליה זלצר ע"י ב"כ עו"ד ש' לואיס
הנתבע:
שר הפנים ע"י ב"כ עו"ד ג' רוזנבלט מפרקליטות מחוז י-ם (אזרחי)
פסק-דין

פסק דין

בעתירה שלפניי מבקשים העותרים, ולנטינה נברטוב ונכדה ,איליה זלצר, להורות למשיב להעניק לעותרת 1 (להלן –העותרת) מעמד של תושבת קבע בישראל, ולחלופין להאריך את מעמדה כתושבת ארעית (רשיון ישיבה מסוג א/5), תוך קביעת מתווה ברור לקבלת מעמד של תושבת קבע בישראל. עתירה זו מהווה גלגול שלישי של פניית העותרים לבתי המשפט בבקשה כי יינתן להם הסעד האמור, כפי שיבואר להלן.

העובדות הצריכות לעניין

העותרת, ילידת 1937, אזרחית רוסיה, היא סבתו של העותר2 (להלן- העותר) . בתה של העותרת (אימו של העותר), אוקסנה זלצר ז"ל, נישאה ברוסיה לסטניסלב זלצר, "זכאי שבות", ובשנת 1989 עלתה ארצה עימו ועם בנם המשותף, העותר, יליד 1987. כשנתיים לאחר מכן נפרדו ההורים, והעותר התגורר עם אמו בדירתה באילת. אוקסנה ז"ל ביקשה מאמה להגיע ארצה ולסייע לה בגידול בנה. העותרת נענתה לבקשה, הגיעה ארצה בשלהי שנת 1995, והתגוררה עם בתה ונכדה במשך שלוש שנים. בשנת 1998 נהרג בנה של העותרת ברוסיה, אנדריי נברטוב ז"ל, והיא שבה לרוסיה. אנדריי ז"ל הותיר אחריו אישה ובת – היא נכדתה הנוספת של העותרת.

ביום 4.10.01 נספתה בתה של העותרת, אוקסנה ז"ל, באסון המטוס הסיבירי, בעת שהיתה בדרכה לביקור אצל אמה.

מלבד העותר (כיום בן 23) ונכדתה בסיביר (כיום בת 20), אין לעותרת צאצאים נוספים.

בעקבות אסון התרסקות המטוס, שעל סיפונו היו אזרחים ישראלים רבים, ניתנה ביום 4.11.01 החלטה מס' ע/10 של ועדת השרים לענייני תפוצות, עליה וקליטה, אשר מורה כך:

"סיוע למשפחות הנספים בהתרסקות המטוס הסיבירי מעל הים השחור – סיכום הדיון

מחליטים, בהמשך להחלטה מס' 837 (ע/9) של ועדת השרים לענייני תפוצות, עליה וקליטה מיום 11.10.01, לאשר, מטעמים הומניטריים, את המלצות הצוות הבינמשרדי בענין מתן סיוע מיוחד לאזרחי ישראל שהם בני משפחות של נפגעי האסון האווירי שארע ביום 4.10.01 מעל הים השחור כדלקמן:

...

ג. מתן אשרה ורשיון לשהיה בישראל:

משרד הפנים ידון בבקשות של קרובי משפחה של 'נספה', שאינם זכאי חוק השבות, התש"י-1950, והמבקשים לקבל אשרה או רישיון לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 – בכל מקרה לגופו, במגמה לאפשר את שהותם החוקית בארץ" (מש/1 לכתב התשובה).

לאחר האסון, החליטה העותרת להגיע לישראל על מנת לשהות במחיצתו של העותר, שהיה באותה עת בן 14. גם העותר מצידו ביקש מסבתו להגיע ארצה.

לטענת העותרת, מיד לאחר האסון הבטיחו נציגי שגרירות ישראל ברוסיה כי מדינת ישראל תסייע למשפחות הנספים, ואף תאפשר למי מהם שאינם "זכאי שבות" לקבל אשרת כניסה לישראל. לדברי העותרת, היא פירשה דברים אלו כהבטחה ליתן לה אזרחות ישראלית.

ביום 21.1.02 הונפקה לעותרת, ששהתה עדיין ברוסיה, אשרת כניסה לישראל מסוג א/5. לטענת העותרת, בעת קבלת האשרה הובטח לה על ידי הקונסול כי "תוכל להשתקע בישראל אם תרצה בזאת ותגיש בקשה מתאימה בתום שנת שהות במעמד מסוג א/5" (סעיף 21 לעתירה). העותרים ציינו בהקשר זה, כי אין בידם את העתק ההחלטה הראשונה להעניק לעותרת רישיון ישיבה מסוג א/5.

לדברי העותרת, היא "האמינה שהיא מגיעה לישראל שלא על מנת לעזוב אלא להישאר כאן לצידו של העותר" (סעיף 22 לעתירה). לטענתה, עם הגיעה ארצה היא ויתרה על פיצוי בסך 100,000 דולר ארה"ב שהעניקה מדינת אוקראינה לאזרחים רוסיים שקרוביהם נהרגו באסון. עוד טוענת העותרת, כי טרם שעזבה את רוסיה היא הסדירה את כל ענייניה הכספיים, תוך שדאגה להעביר את כספי הקצבה המגיעים לה ואת דירתה לזכותה של נכדתה שחיה ברוסיה.

העותרת הגיעה ארצה ביום 6.3.02. ביום 11.3.02 פנה העותר למשיב בבקשה להעניק לעותרת מעמד של תושב ארעי (ע/5 לעתירה). ביום 14.3.02 ניתן לעותרת רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, שתוקפו עד ליום 12.3.03. לאחר מכן הוארך תוקף הרישיון בשנה נוספת.

עם הגיעה ארצה, התגוררה העותרת בעיר אשקלון, בבית סביו (מצד אביו) של העותר. ואולם, לאחר שהתגלע סכסוך בין העותרת לבין סביו וסבתו של העותר, עברה העותרת להתגורר בעיר אילת, בדירתה של בתה המנוחה. העותר התגורר עם משפחת אביו במרכז הארץ. בין העותרת לעותר נשמר קשר טלפוני תכוף, והם התראו מספר פעמים בשנה. כמו כן, לדברי העותרת, היא מימנה את חשבון הטלפון הנייד של העותר, ומעת לעת נתנה לו סכומי כסף לצרכיו השוטפים.

על פי הנטען בעתירה, העותרת פעלה להנצחת זכרה של בתה בישראל, ובמסגרת זו היא הקימה אנדרטה לזכרה של אוקסנה ז"ל בעיר אילת.

ביום 25.7.05, לאחר שפנתה בבקשה להארכת מעמד תושב ארעי בישראל, קיבלה העותרת מכתב ממינהל האוכלוסין באילת, בו הודע לה כי בהתאם להחלטת הוועדה הבינמשרדית מיום 4.7.05, בקשתה נדחית, וכי היא נדרשת לעזוב את הארץ עד ליום 1.9.05. כן נמסר לה במכתב זה, כי בעתיד תוכל להיכנס לישראל כתיירת על פי הנהלים המקובלים בחוק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ