אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ולדימיר מיכאלוב נ' מדינת ישראל

ולדימיר מיכאלוב נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 11/05/2017 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
1084-17
11/05/2017
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
המבקש:
ולדימיר מיכאלוב
עו"ד זוהר ברזילי
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד בת שבע אבגז
החלטה

 

  1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הרכב השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ו-ש' בורנשטיין), מיום 24.1.2017, בעפ"ג 12923-08-16. במסגרת פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' דקל נוה), בת"פ 5106-07-13, מיום 17.9.2015, וערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום, מיום 17.7.2016, התקבל באופן חלקי.

 

           בהחלטתי מיום 19.2.2017, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הושת על המבקש, עד להחלטה אחרת.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. נגד המבקש, ונגד ארבעה נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בראשון לציון, המייחס להם עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335א(2), בצירוף סעיף 334, לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

 

           מעובדות כתב האישום עולה, כי בליל 22.6.2013, בילו שלושת המתלוננים, ס. מ. (להלן: המתלונן 1), א. ס. (להלן: המתלונן 2) ומ. ב. (להלן: המתלונן 3), בספא ברחוב דרך המכבים בראשון לציון (להלן: הספא). סמוך לשעה 01:45, הבחינה שוטרת, ששמה זינה שטומה, בדימיטרי חרומוב (להלן: הנאשם 2), מחוץ למסעדת אנה בראשון לציון, הנמצאת בסמוך לספא (להלן: המסעדה), כשהוא שרוי תחת השפעת אלכוהול ובעודו צועק על חבריו. בנסיבות אלו, הגיע השוטר גרגורי מילגרום למקום, והורה לחבריו של הנאשם 2 לרסן את התנהגותו של זה, ולאחר מכן עזב השוטר את המקום. בסמוך לשעה 02:15 יצאו המתלוננים, ביחד עם חברים נוספים, מן הבילוי בספא אל הרחוב, והבחינו ביירבאנד זכריאן (להלן: הנאשם 1) דוחף את הנאשם 2. המתלוננים, שלא ידעו כי מדובר בריב בין חברים, ביקשו להפריד בין הנאשם 1 לנאשם 2. בשלב זה, לפי הנטען, התגלע ויכוח בין המתלוננים לבין כמה מהנאשמים בכתב האישום שהתבטא בקללות, והנאשם 2, וכמה מהנאשמים הנוספים, החלו לדחוף את המתלוננים (להלן: חלקו הראשון של האירוע). לאחר מכן, המתלוננים וחבריהם עזבו את המקום, כאשר חבריהם של המתלוננים עזבו באמצעות רכב, והמתלוננים החלו לצעוד על המדרכה לכיוון בתיהם.

 

           עוד נטען בכתב האישום, כי בהמשך למתואר לעיל, ובאותן נסיבות, תקפו הנאשמים בצוותא חדא את המתלוננים, באמצעות בעיטות, אגרופים ושימוש במקלות (להלן: חלקו השני של האירוע). על פי הנטען: הנאשם 1, היכה את המתלונן 1 באמצעות קרש; ארטיום פורטנוי (להלן: הנאשם 3), היכה באמצעות ידו את מתלונן 2; המבקש היכה באמצעות קרש את מתלונן 3; ייבגני דימטרנקו (להלן: הנאשם 5) היכה בבעיטות את מתלונן 2; ונאשמים 2, 5 והמבקש, היכו באמצעות בעיטות ואגרופים את מתלונן 2. כתוצאה ממעשי הנאשמים, כך נטען, נגרמו למתלונן 1 שני חתכים בראשו ונפיחות באצבעו, והוא אושפז בבית החולים לצורך הידוק החתכים באמצעות סיכות. בכתב האישום נמסר בנוסף, כי במהלך חלקו השני של האירוע, משך הנאשם 2 את המבקש לכיוון חומת בטון והצמידו אליה, פעולה שכתוצאה ממנה חדר קרש אותו החזיק המבקש לבטנו שלו.

 

  1. ביום 17.9.2015, ניתנה הכרעת דינו של בית משפט השלום בעניינם של המבקש והנאשמים 1 ו-3 (עניינם של הנאשמים 2 ו-5 הועבר לדיון בפני מותב אחר). לאחר שבית משפט השלום נדרש לכלל הראיות הרלבנטיות בשאלת מעורבותו של המבקש בביצוע העבירה, נקבע כי "הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי הוא [המבקש] תקף את המתלוננים, בצוותא חדא עם חבריו, באמצעות בעיטות אגרופים ושימוש בקרשים, לרבות תוך הכאת מתלונן 3 באמצעות קרש, והכאת מתלונן 2 יחד עם נאשם 5 באמצעות בעיטות ואגרופים". מחומר הראיות שעמד בפני בית משפט השלום עלה, כי המבקש לא יזם את חלקו השני של האירוע (קרי, את תקיפת המתלוננים), אלא שהוא יצא מהמסעדה ואז הבחין כי חבריו תוקפים את המתלוננים והחליט "באופן ספונטאני" להצטרף אליהם, תוך שהוא מצטייד בקרש. בית משפט השלום הטעים, בהקשר זה, כי עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה לצורך הוכחת הנסיבה המחמירה, המפורטת בסעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, של ביצוע עבירת החבלה והפציעה על ידי "שניים או יותר שחברו יחדיו לביצוע המעשה". זאת שכן, בפסיקה נקבע כי "אפילו הצטרפות ספונטאנית ללא תכנון מוקדם, כשכל אחד מבני החבורה נוטל חלק בביצוע העבירה ואינו מונע את ההתנהגות הקבוצתית, די בה כדי לקבוע שהיה ביצוע בצוותא מצדו של המצטרף (ראו- ע"פ 807/99 מדינת ישראל נ עזיזיאן, פ"ד נג(5) 747 (1999))". בית משפט השלום קבע בנוסף, כי הקרש שבאמצעותו תקף המבקש את המתלוננים, עולה כדי "נשק קר", ומשכך, התקיימה בפעולתו של המבקש גם הנסיבה המחמירה המפורטת בסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. על יסוד האמור במכלול, הרשיע בית משפט השלום את המבקש, בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. עוד במסגרת הכרעת הדין, הורשע הנאשם 3 בעבירה זהה, ואילו הנאשם 1 זוכה מחמת הספק.

 

  1. ביום 17.6.2016, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום בעניינם של המבקש והנאשם 3. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, ציין בית משפט השלום, כי הערכים המוגנים שנפגעו מפעולותיהם של המבקש והנאשם 3 "הם זכותו של כל אדם לחיים, לכבוד, לשלמות הגוף ולשלוות הנפש", וכי מידת הפגיעה בערכים אלו היתה "משמעותית". לאחר מכן, נדרש בית משפט השלום לנסיבות ביצוע העבירה, ובכלל זאת, לשיקולים הבאים לחומרה: העובדה שהמבקש והנאשם 3 לא היו מעורבים בחלקו הראשון של האירוע, ולמעשה הם תקפו את המתלוננים "ללא כל סיבה"; והעובדה כי בעת ביצוע העבירה היו המבקש והנאשם 3 נתונים תחת השפעת משקאות משכרים. בית משפט השלום הוסיף וציין, כי יש לאבחן בין המבקש, אשר הצטייד בקרש לצורך התקיפה, לבין הנאשם 3 שלא הצטייד בקרש או "בנשק קר כלשהו", וחלקו בתקיפה היה קטן יותר. בית משפט השלום קבע, בהקשר זה, כי לאבחנה האמורה אין נפקות לעניין קביעת מתחם העונש ההולם, אך היא נלקחה בחשבון לצורך גזירת העונש, במסגרת ההתחשבות בנסיבות האישיות של כל נאשם. בהתייחס למדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית משפט השלום, כי במקרים דומים בפסיקה הטילו בתי המשפט על נאשמים בעבירות חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, "עונשים במנעד רחב הכוללים מאסרים בפועל, מאסרים על תנאי, קנסות ופיצויים למתלוננים". לאור האמור, קבע בית משפט השלום כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר, שיכול שירוצו בדרך של עבודות שירות, לבין 24 חודשי מאסר בפועל; לצד ענישה נלווית של מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי.

 

           לצורך קביעת עונשם של המבקש והנאשם 3 בגדרי מתחם הענישה, עמד בית משפט השלום על הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובהן נסיבותיהם האישיות של השניים, כעולה מתסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינם, ומנתונים נוספים שעמדו בפני בית המשפט. בעניינו של המבקש הזכיר בית משפט שלום, כי הלה נפצע קשה במהלך האירוע, כתוצאה מדקירה בבטנו, ונקבע כי אף שלא הוכח האופן בו נגרמה הפציעה למבקש, יש ליתן לה משקל מסוים לקולה. כשיקול לחומרה, עמד בית משפט השלום על העובדה כי לחובתו של המבקש הרשעה קודמת, משנת 2011, בעבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו. עוד נתן בית משפט השלום את דעתו לקביעתו של שירות המבחן, במסגרת תסקיר שהוגש בעניינו של המבקש, לפיה רמת המסוכנות הנשקפת מן המבקש לעבריינות חוזרת בתחום עבירות אלימות, הינה ברמה נמוכה. יחד עם זאת, בית משפט השלום הדגיש, כי שירות המבחן לא מצא לנכון להמליץ על שילובו של המבקש בהליך טיפולי, לאור קושי שהמבקש הפגין בלקיחת אחריות על מעשיו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ