אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> וינברג נ' מדינת ישראל

וינברג נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 25/02/2012 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
52427-11-11
21/02/2012
בפני השופט:
רענן בן-יוסף

- נגד -
התובע:
משה וינברגע"י ב"כ עו"ד אייל שקיל
הנתבע:
מדינת ישראלע"י ב"כ עו"ד רוני מודריק
פסק-דין

פסק דין

ביום 9.10.10 בשעה 11:00, נהג המערער בכביש 20 בעיר תל אביב.

במושב האחורי של רכבו מאחורי מושב הנהג (צד שמאל), ישבה נכדתו התינוקת במתקן המיועד לכך, ובמושב האמצעי (מתוך שלושה) ישבה אשתו, כאשר היא חגורה בחגורת בטיחות שהייתה מונחת על גופה באופן חלקי בלבד.

לא הייתה בפני בית משפט קמא מחלוקת עובדתית, וזאת בהתאם לעדותם של השוטר אדם בורנשטיין שהעיד לתביעה ואשת הנאשם, שהעידה להגנה.

על פי עדותם קבע בית המשפט קמא, כי במושב האחורי ברכב המערער מותקנות 3 חגורות שלכל אחת מהן שלוש נקודות עיגון. אשת המערער הייתה חגורה, עובר לעיכוב הרכב על ידי איש המשטרה, כאשר רק חלק החגורה החובק את חלקו הקדמי של אגן הירכיים על מותניה, ואילו החלק האלכסוני האמור לעבור מכתפה למותניה, משוחרר.

איש המשטרה הגיש נגד המערער דו"ח על עבירה לפי תקנה 83 ב'(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "ת"ת") הקובעת החובה לנהג ולנוסע ברכב לשהות בו חגורים.

טענת המערער בפני בית המשפט קמא, כפי שטען בערעור, כי לא נעברה עבירה על ידו בשל כך שקריאת תקנה 83ב'(א) לת"ת בשילוב עם תקנה 364א' לת"ת ופריט 23 לתוספת השניה לת"ת, התקנות הקובעות את סוג החגורות ואופן חגירתן, מחייבת את הנוסע במושב האחורי האמצעי ברכב פרטי שיוצר לאחר שנת 1988, בחגורת מותניים בלבד. חגורה, שעל פי הגדרתה הינה "חגורה החובקת את חלקו הקדמי של אגן הירכיים של החוגר".

בית המשפט לתעבורה תל אביב (כב' השופט ש. מלמד), תוך שהוא נסמך על האמור ברע"פ 7446/07 אדיב שעבי נ' מדינת ישראל תק-על 2009(2), 3971 (להלן: "פרשת שעבי"), הרשיע את המערער בקובעו בין היתר, בלשונו:

לענייננו השאלה הטעונה בירור היא למעשה, האם דרישת המחוקק לחגורת מותניים ליושב ברכב במושב האמצעי, היא דרישה מספקת שעה שברכב מותקנות חגורות 3 עוגנים. הנאשם טען טענה זו בעלמא וטענתו לא הוכחה באופן עובדתי..."

לעמדת בית משפט קמא יש ללמוד מפרשת שעבי חובה לחגור את החגורות ברכב באופן מיטבי: "לשמור על חגירה תקינה בהתאם להתקנים המותקנים ברכב ולא לחרוג מהם".

לעמדת המדינה בטיעון בערעור, צדק בית משפט קמא בפסיקתו כי יש לחגור את חגורת הבטיחות בצורה האופטימאלית האפשרית.

בצדק עמד בית המשפט קמא על כך שהעבירה העולה מתקנה 83ב'(א) הינה עבירה שהיסוד הנפשי להשתכללותה הינו "אחריות קפידה" (סעיף 22 לחוק העונשין התשל"ז – 1977), ואני אוסיף שכשעסקינן בעבירה שזה היסוד הנפשי שלה, יש להקפיד עם היסוד העובדתי אף מעבר להקפדה הנדרשת ממילא בבחינת יסודות כל עבירה.

כנאמר בע"פ 4783/09 ראובן שולשטיין נ' רשות ההגבלים העסקיים, תק-על 2010 (3), 3635

"הפטור מהוכחת היסוד הנפשי מבוסס על ההנחה האשמה מוכחת מעצם כך שבוצע היסוד העובדתי של העבירה"

עקרון החוקיות משמיענו שאין עבירה ואין עונש עליה, אלא אם כן נקבעו בחוק או על פיו: "כלל גדול הוא בדיני עונשין : 'אין עונשין מן הדין'... לא מקל וחומר ולא מגזירה שווה ולא מכל היקש או אנלוגיה, אלא מן החוק הכתוב והחקוק בלבד" (דנ"פ 1558/03 מדינת ישראל נ' חליל פאוזת אסד (טרם פורסם 7.6.2000).

בדנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' כהן (טרם פורסם מיום 2/3/09 ) נאמר מפי כבוד השופט גרוניס:

"המחלוקת העקרונית שנחשפה כבר בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף היא בשאלה האם להפעיל כללי פרשנות אחידים בכל תחומי המשפט, או שמא במשפט הפלילי יש לנהוג בפרשנות שונה. דעתי היא, שבתחום הפלילי חלים כללי פרשנות שונים מאשר בכל ענף משפטי אחר. הדרך הפרשנית השונה מתחייבת לאור מהותו ותכליתו של ענף משפטי זה ולאור הפגיעה הקשה שהפעלתו עלולה לגרום. פוטנציאל הפגיעה בחירותו של אדם הטבוע במשפט הפלילי חייב להוביל להתייחסות שונה בעת שבית המשפט נדרש להפעיל את דיני העונשין, להחילם ולפרשם. אין זה מקרה שהסעיף הראשון בחוק העונשין, תשל"ז-1977, משמיע לנו את העיקרון הגדול לפיו "אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על פיו". סעיף זה, יחד עם סעיף 3 לחוק, האוסר ענישה למפרע, מבטאים את עיקרון החוקיות.

מעיקרון החוקיות נגזר כלל חשוב נוסף, והוא כי על דיני העונשין לדבר בלשון ברורה ולהימנע משימוש בשפה מורכבת וקשה להבנה. חובה להודות כי מגבלותיה של השפה מקשים לקיים כלל זה. כלל נוסף הנובע מעיקרון החוקיות, מורה לנו שבפרשנותו של המשפט הפלילי יש לבחור בפירוש המקל עם הנאשם. כלל זה מוצא ביטוי בסעיף 34כא לחוק העונשין. סעיף זה קובע:

"ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".

גישתם של חברותי וחברי אינה נותנת משקל ראוי, לטעמי, לעיקרון החוקיות, ומביאה למעשה לאיונו של סעיף 34כא לחוק העונשין. סעיף זה מורה, כי כאשר דין ניתן "לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו" תיפול ההכרעה על פי הפירוש המקל עם הנאשם. משמע, הבחירה של הפירוש המקל מותנית בכך שקיים יותר מפירוש סביר אחד להוראה הפלילית העומדת לבחינה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ