אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> וילציג נ' ישראל ואח'

וילציג נ' ישראל ואח'

תאריך פרסום : 07/05/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
39406-01-12
28/04/2013
בפני השופט:
ניר נחשון

- נגד -
התובע:
זאב וילציג
הנתבע:
1. משטרת ישראל-מדינת ישראל
2. ק.מ גרר ירושלים בע"מ
3. שגריר מערכות בע"מ

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי רכוש בסך 8,634 שנגרמו לרכבו מסוג רנו 5 אקספרס קומבי שנת ייצור 1995 מ.ר 57-453-06 (להלן: "הרכב") בעת שהרכב היה מצוי בחזקתן ותחת שליטתן.

2.לטענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה, רכבו נגנב ביום 17.12.2011 ועקב פעולה מהירה של הנתבעת 1 אותר ונתפס בו ביום. עם תפיסת הרכב, יחד עם עוד ארבעה רכבים נוספים, הנתבעת 1 הזמינה שירותי גרר מהנתבעת 3 אשר ביצעה את השירות באמצעות קבלן משנה מטעמה – היא הנתבעת 2. רכב התובע נגרר, כאמור, באמצעות הנתבעות 2 ו-3 ואוחסן במגרשה של נתבעת 3. אליבא דגירסת התובע, לאחר מספר ימים פנה לשחרר את הרכב ממגרש הרכבים של הנתבעת 3, ונדהם לגלות את מצבו. לטענתו, הנזקים המופעים בדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה המתוקן נגרמו לרכבו לאחר תפיסת הרכב על ידי מי מהנתבעת 1 בעת בה הרכב היה מצוי בחזקת הנתבעות. התובע מצביע על כך, כי בטופס הגרירה לא צויין מצבו של כלי הרכב.

3.אליבא דגירסת הנתבעת 1 כפי שנטענה בכתב ההגנה, הנזקים נגרמו לרכבו של התובע במהלך ביצוע מעשה הגניבה ובמשך השהות בשטח עד לתפיסתו על ידה. לחלופין , טוענת הנתבעת 1 ומבלי לגרוע מן האמור לעיל, "כי אפילו אם יוכח שאיזה מן הנזקים נגרם לאחר שנתפס הרכב על ידי כוחות הביטחון, הרי שהאחריות בעניין זה מוטלת על הנתבעת 3 אשר הרכב נמסר לחזקתה והיה תחת אחריותה עד למסירתו לתובע וזאת מכוח דיני הנזיקין ומכוח הסכם ההתקשרות עימה. הנתבעת 1 מציינת עוד, כי במועד תפיסת הרכב, שוטרי הנתבעת 1 מצאו חמישה רכבים גנובים בכפר מזמוריה (הסמוך להר חומה והנמצא מעבר למחסום מזמוריה) ובכלל זה רכב התובע, כאשר הם ניזוקים בצורה קשה. על פי המידע שבידי שוטרי הנתבעת 1 נהגו גנבי כלי הרכב בכלי הרכב הגנובים בפראות ברחובות הכפר מזמוריה ואף בוואדי הסמוך לכפר שאינו מותאם לנסיעת כלי רכב פרטיים וככל הנראה נגרמו הנזקים בשלב זה.

4.אליבא דגירסת הנתבעים 2-3 כפי שנטענה בכתב ההגנה, גרירת הרכב הוזמנה על ידי הנתבעת 1 לאחר שרכב התובע נגנב. הנתבעות 2-3 פעלו לגרור את הרכב כאשר היה במצב שבו קיבל אותו התובע לידו.

5.ביום 20.12.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני כב' הרשם הבכיר בן שלו (להלן: "הדיון הראשון"), בסוף הדיון ניתנה החלטה, לפיה, התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בצירוף דו"ח שמאי וכן ידאג לזמן עד מטעמו, והנתבעים יגישו כתבי הגנה מתוקנים ככל שיבקשו לעשות כן. ביום 22.4.2013 קיימתי דיון נוסף בנוכחות הצדדים בו נשמעו הצדדים והעידו העדים מטעמם (להלן: "הדיון השני").

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות בעלי הדין ועדיהם ולאחר שבחנתי את מכלול מסמכי התביעה ושקלתי את כל השיקולים הצריכים להכרעה בתביעה זו הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

7.אין חולק, כי ביום 17.12.2011, התובע דיווח לנתבעת 1 על גניבת רכבו שעמד בסמוך לביתו המצוי בהר חומה בירושלים. הנתבעת 1 פעלה לאיתור הרכב ולתפיסתו תוך פרק זמן קצר שלא עולה על מספר שעות. הנתבעת 1 יידעה את התובע, הזמינה גרר באמצעות הנתבעת 3 בהתאם להסכם התקשרות עימה וכי רכב התובע נגרר על ידי הנתבעת 2 ואוחסן במגרש האחסנה של נתבעת 3. המחלוקת הנעוצה בין הצדדים נסובה בעיקרה סביב שתי שאלות עובדתיות בדמות היקף הנזקים שנגרמו לרכב התובע בעקבות מעשה הגניבה ותפיסתו וכן, באשר לזהותו של הגורם אשר במסגרת החזקתו נגרמו הנזקים.

בחינת מכלול טענות הצדדים מלמדת, כי לא הייתה מחלוקת משפטית בין הצדדים בשאלת רמת האחריות הנדרשת מהנתבעות בעת בה הרכב היה מצוי בחזקתן ובשליטתן.

המחלוקת, כאמור, נסבה סביב השאלות באשר לשיעור הנזקים ובידי מי נגרמו הנזקים כאשר התובע טוען, כי הנזקים נגרמו לרכב בעת בו היה בשליטת הנתבעות ואילו הנתבעות טענו, כי הנזקים נגרמו, ככל שנגרמו, עובר לתפיסתו על ידן במהלך מעשה הגניבה.

8.באשר לשאלת היקף הנזקים, הרי שמעבר ל-ת/1 התובע לא המציא כל אסמכתא באשר למצבו הפיזי של רכבו עובר למעשה הגניבה, ערכו וכו'. הן ת/1 והן חוות דעתו של השמאי אבי צרפתי מיום 31/12/ הינן ראיות באשר לנזקים שנחזו לאחר שחרור הרכב מהמגרש של הנתבעת 3, חוות הדעת מתעדת נזקים לרכב כפי שנחזו ונבדקו על ידו נכון ליום 26/12/12. כמו כן, התובע, לא הציג כל ראייה באשר למצב הרכב עובר למועד זה.

9.באשר לשאלה השנייה, בדיון הראשון, העיד התובע, כי "המג"ב לא נתנו לי להיכנס, האוטו נמצא במרחק 200 מטרים מהבית שלי, לא ראיתי את האוטו", (שורות 14-15 עמ' 1 לפרוטוקול), בעוד, שבמהלך הדיון השני טען התובע, כי " אני ראיתי את האוטו בעיניים שלי בשטח לפני שהעבירו אותו למגרש" (שורות 13-14 עמ' 3בפרוטוקול). מטענותיו אלו של התובע עולה סתירה מהותית. עוד העיד התובע, כי : "שאלנו מה המצב של הרכב, נענינו שחוץ מהנזק שעשו הגנבים האוטו תקין, הוא היה עדיין מונע" (שורות 17-18 עמ' 3 לפרוטוקול). סתירה נוספת בעדויות התובע והעד מטעמו נמצאה באשר למרחק אליו הגיעו ממקום בו רכב התובע נתפס. לגירסתו של התובע רכבו היה במרחק מאה מטרים ממנו ואילו לגירסת עד התביעה, איציק גורדון, הרכב היה במרחק חמישים עד שישים מטרים מהם. כך או כך, סבורני, כי בשעת תפיסת הרכב, בשעת לילה מאוחרת לא סביר בעיני, כי עלה בידי התובע או העד מטעמו להבחין במצבו של הרכב. כמו כן, לו גירסתו המאוחרת של התובע, כי ראה את הרכב במו עיניו הייתה נכונה, מדוע זה היה צורך לשאול את שוטרי משמר הגבול אודות מצבו?! מכאן, כי הנני דוחה את עדותו של התובע בעניין זה.

כמו כן, התובע ניסה ללמוד מאי מילוי טופס "אישור ביצוע/העברת רכב", כביכול, כי הרכב היה במצב תקין. אומנם, יש להצר על כך כי הנתבעות לא דאגו למלא את הטופס הנ"ל בזמנים הרלבנטיים. אולם, סבורני, כי אין ללמוד ממחדלם זה לעשות כן, ממצאים ראייתיים עובדתיים בדמות נזקים והיקפם.

בדיון השני, העיד השוטר עמי ביטון מטעם הנתבעת 1, כי בעת תפיסת הרכב שמשות הרכב היו מנופצות וכי הוא היה במצבו הניזוק בהתאם לתמונות הרכב כפי שהוצגו בעת הדיון וצורפו אף לדו"ח השמאי. אומנם, נתגלתה סתירה מסויימת בעדותו כשהעיד, כי הרכב נמצא על הכביש בפאתי הכפר ולא בוואדי ( פרו' בעמ' 5 שורות 13-14) ואילו במזכר משטרת ישראל שצורף כנספח ב' לכתב הגנה צויין, כי רכב התובע נתפס בוואדי. אולם, ניתן יישב סתירה זו בחלוף הזמן הרב שעבר מאז אשר פגם בזכרונו באשר למיקום הרכב. כמו כן, מעיון בנספח ג' שצורף לכתב ההגנה שהינו מזכרים מתיק החקירה של המשטרה שחלקם נרשמו ביום הגניבה עצמו ותיעדו את מהלך הגניבה ופעילות שוטרי משמר הגבול, עולה, כי כל הרכבים שנגנבו באותו יום נמצאו "מכוסחים" והשמשות של הרכבים היו מנופצות.

טענתו זו של התובע ונסיבות המקרה בו רכב נגנב לכפר ומובל לוואדי על ידי גונבי הרכב, מתיישבת יותר עם טענת הנתבעת 1 בכך שהנזקים לרכב התובע נגרמו במהלך מעשה הגניבה על ידי הגונבים ו/או אנשי הכפר.

9.כידוע, על התובע במשפט אזרחי להרים את נטל הראייה לטענותיו, כי רכבו ניזוק לאחר תפיסתו על ידי הנתבעות ולא עובר לכך - בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". התובע לא הציג כל ראייה התומכת בטענותיו. משלא הצליח התובע להרים את הנטל הדרוש במשפט אזרחי - דין תביעתו להידחות.

10.בנסיבות אלה אינני עושה צו להוצאות. עם זאת, התובע יישא בהוצאות העד נטעם הנתבעת 1 בסך 400 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ