אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> וייס נ' מרים

וייס נ' מרים

תאריך פרסום : 20/05/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
12889-09-09
20/03/2013
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
תרצה וייס
הנתבע:
1. ווקשטיק מרים
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובעת, ילידת 1949, טוענת כי ביום 31.10.06 נפגעה בארוע המהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק, עת רכב בו נהגה הנתבעת 1 (להלן גם: "הנתבעת"), אשר השימוש בו היה מבוטח בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970 על ידי הנתבעת 2, פגע בה. הנתבעות הכחישו כי התובעת נפגעה כתוצאה משימוש ברכב הנתבעת וטוענות כי נפלה ונפגעה ללא קשר לרכב. נדון, אם כן, תחילה, בנסיבות הארוע ובשאלת החבות.

החבות

הראיות

התובעת טוענת בתצהירה כי ביום הארוע הגיעה לעיר בני ברק לצורך סידורים וקניות. בעודה הולכת ברחוב רבי עקיבא לכוון רחוב השומר, הגיעה למעבר חציה והחלה לחצות אותו: "בהיותי לערך במחצית המעבר, הרגשתי לפתע חבטה, נפלתי אל הכביש כאשר הגלגל של רכב מ"ר 8899828 אשר היה נהוג אותה עת ע"י נתבעת 1 עלה על רגלי הימנית. ברצוני לציין כי בנעל אותה נעלתי ביום התאונה נמצאו סימנים ברורים של צמיג המכונית וכך גם על רגלי, הנעל מצויה ברשותי...מיד לאחר הפגיעה הרגשתי בכאבים עזים בכל חלקי הגוף, ירד לי דם מהיד ומהרגל ולא יכולתי לקום, עד שעוברים ושבים עצרו וסייעו לי. באותו זמן ממש ובעודי שרועה על הכביש, יצאה נתבעת 1 מן המכונית וברוב חוצפתה החלה לצעוק עלי שהיא לא פגעה בי ואף רצתה להמשיך בנסיעה. אמרתי לה שאני לא יכולה לזוז מהמקום וביקשתי ממנה לכבות את מנוע המכונית ולהזמין משטרה. למרות שהייתי בהלם מהפגיעה וסובלת מכאבים קשים, הבנתי מהתנהגותה של נתבעת 1 כי היא מנסה להתחמק מאחריותה לפגיעה ולטעון כי נפלתי על הכביש והיא גם רצתה לעזוב את המקום. באותו זמן למרות הקושי התקשרתי אל ידידי סיני כימיה, העובד בבית מרקחת "שפירא" בבני ברק, המצוי בקרבת מקום לתאונה...וביקשתי שיבוא לעזור לי. סיני הבין שהעניין דחוף והגיע למקום מיד לאחר מכן, סיפרתי לו מה קרה ולפני שפוניתי באמבולנס, ראיתי אותו מצלם את מקום התאונה ובפרט את מקום המכונית הפוגעת במעבר החצייה במכשיר הטלפון הנייד שלו...מספר ימים לאחר התאונה ומשהתאוששתי במקצת, פניתי למשטרת התנועה כדי להגיש תלונה כנגד הנתבעת 1, והבאתי עמי את הנעליים אותם נעלתי ביום התאונה זאת בגלל שהיה ברור לי לאור מה שהתרחש שהנתבעת תנסה להתנער מאחריות כפי שאכן ארע. החוקרת אשר ראתה את סימני הצמיג על הנעל, הציעה לי לשמור את הנעליים וכך עשיתי...בחודשים שלאחר התאונה הייתי בטיפולים רפואיים...כאשר לפתע זומנתי למשטרה והודיעו לי למרבה תדהמתי כי אני חשודה במתן עדות כוזבת על תאונה...נאמר לי כי הנהגת – נתבעת 1 טוענת שאני חציתי במעבר חציה ולקראת סיומו נפלתי בבור שהיה בכביש ושהיא כלל לא פגעה בי, ולפיכך עומדים להגיש נגדי כתב אישום... כתב האישום בוטל".

התובעת דיווחה על התאונה למשטרה. הוצגה הודעת התובעת במשטרה מיום 5.11.06. בהודעה ציינה כך: "בתאריך 31.10.06 שעה 10:40 לערך הלכתי בב"ב ברח' רבי עקיבא מרחוב ירושלים לכוון אהרונוביץ על המדרכה הימנית הגעתי למעבר חציה גן ורשה ליד חנות של משקפי הלפרין, כביש חד סטרי המגיע מרחוב רבי עקיבא מצד שמאל שלי. הסתכלתי ימינה ושמאלה הכביש היה פתוח לא היה שום רכב, התחלתי לעבור את מעבר החציה ופתאום הרגשתי מכה מאחור נפלתי מיד לכביש וראיתי את הרכב עלי, הגלגל של הרכב עלה על רגל – כף רגל ימין שלי. יש לי שבר באצבע כף רגל ימין – אצבע קטנה...הרגשתי את המכה כאשר הייתי על מעבר החציה בתוך האמצע...הבחנתי ברכב רק לאחר שפגע בי מאחור ונפלתי על הכביש. לאחר שנפלתי הרגשתי את גלגל הרכב עולה על רגל ימין שלי".

התובעת הוזמנה למסור הודעה נוספת במשטרה. ביום 26.4.07 מסרה הודעה נוספת ובה חזרה על גרסתה: "אני באתי מרחוב רבי עקיבא פינת ירושלים לרח' גן ורשה ואז הרגשתי מכה פה (מצביעה על אגן שמאל) ואז נפלתי על הרצפה, אני לא יכולה להגיד בודאות איזה צד...ימינה , שמאלה או אמצע אבל אני רוצה להראות לך את הנעל שלי". היא נשאלה איזה חלק של הרכב פגע בה והשיבה: "אני מתארת לעצמי שזה הפינה של החלק של למעלה מהגלגל מהצד של הנהגת הגלגל הקדמי...אני לא ראיתי אותה בכלל. אני הלכתי קדימה במעבר חציה והיא הגיעה מהצד". במהלך החקירה נעשה ניסיון לשחזור הארוע. החוקרת רשמה כך: "אני והנחקרת יוצאים מחוץ למשרד והנ"ל עומדת ליד גלגל קדמי שמאלי ואינה מצליחה להסביר לי כיצד רגל ימין נכנסה בתוך הגלגל הקדמי שמאלי". בהמשך הוסיפה התובעת: "אני הייתי יושבת על האוטו חצי גוף והיא יצאה וצעקה קומי מה את שוכבת לא קרה לך שום דבר ואמרתי לה שהיא לא זזה עד שהמשטרה תגיע וביקשתי שתכבה את האוטו כי נחנקתי...של האוטו". בהמשך נשאלה שוב כיצד הגלגל השמאלי הקדמי עלה על אצבעות רגל ימין שלה והשיבה: "אני לא יכולה להגיד לך כי לא הייתי בהכרה". במהלך חקירתה במשטרה הסכימה התובעת לעבור בדיקה במכשיר פוליגרף, בדיקה אשר אליה לא זומנה בסופו של דבר.

בחקירתה בבית המשפט פירטה שוב את נסיבות הארוע: "אני ברגל, רציתי לעבור את הכביש של רבי עקיבא, הסתכלתי וראיתי שאין רכב, התחלתי לעבור, פתאום קיבלתי מכה על הגב ונפלתי. קיבלתי מכה, לא זוכרת בדיוק. קיבלתי מכה מאחורה, לא זכור לי בדיוק איפה כי זה היה ממש שנייה לפני שאיבדתי את ההכרה, הייתי בשוק. מצאתי את עצמי על הרצפה ליד גלגל האוטו, עם פצעים ביד, לא יכולתי לזוז, בכף היד היה לי דם, נתפס לי הכתף, האגן גם, לא יכולתי להרים את עצמי בכלל. הנתבעת 1 התחילה לצעוק עליי ואמרה – תקומי, לא עשיתי לך כלום – זה פשע להגיד דבר כזה כאשר אני יושבת על הרצפה, בלי לתת לי עזרה ולהביא – את רוצה כוס מים. היא צעקה עלי ואמרה – תזוזי – אני צריכה להמשיך" (עמ' 7) "ביקשתי מהנהגת שהתנהגה בצורה מזעזעת שתכבה את האוטו בגלל שכל העשן היה לי על הפנים, היא אמרה לי – תזוזי תזוזי – אני אמרתי שאני לא זזה עד שתבוא המשטרה. מישהו הביא לי כוס מים" (עמ' 8). בהתייחס להודעתה במשטרה, שם לא יכלה להצביע באופן מדויק על מנגנון הפגיעה, ציינה: "ברגע שפגעו בי מאחורה, לא יכולתי להגיד בדיוק, גם היום אני אגיד אותו דבר. אני נפלתי...היא פגעה בי, איבדתי את הכוון, בוודאי שלא זכור לי באותה שנייה מאיפה זה בא...יצאנו החוצה והראיתי לה...מדובר בשניות שלא זכרתי... אמרתי לה – קיבלתי מכה מאחורה ונפלתי. אני זוכרת בוודאות שהיא שאלה איך הגיע הרגל לגלגל. אמרתי שבאותה שניה לא יכולה לדעת...על האוטו שלה לא נפלתי...ולא אמרתי שאני ישבתי על האוטו שלה, הרי מצאתי את עצמי על הרצפה" (עמ' 9). "אני עברתי את הכביש, קיבלתי מכה, אני נפלתי, מצאתי את עצמי הרגל תקוע בגלגל של האוטו... יש הוכחה של הכפכף, יש הוכחה שהייתי בבי"ח אחרי זה, צילמתי את הרגל, הכל כחול, שחור ושפשופים ביד. לא יכולה לדעת, נפלתי על הצד הימני של הגוף..." (עמ' 10). "צלצלתי לידיד שלי מהבית מרקחת, הוא בא מהר מאד...סיפרתי לו מה שקרה...הוא בא וראה אותי, הוא הלך וצילם את האוטו, את מעבר החציה. הוא נשאר עוד שם". היא ציינה כי לא פגשה בעדה מטעם הנתבעת, הגב' מישל באום, במקום הארוע: "אף אחד לא פנה אלי חוץ מהנתבעת שצעקה עלי" (עמ' 11).

התובעת הציגה בבית המשפט את הנעל, תוצרת "קרוקס", אותה נעלה בעת הארוע. בצדה של הנעל, השייכת לרגל ימין, אכן נראים סימני צמיג.

מטעם התובעת העיד גם מר סיני כימיה. בתצהירו ציין כי ביום הארוע בשעות הבוקר "בעת שעבדתי בבית המרקחת "שפירא" ברחוב רבי עקיבא 80 פינת רחוב ירושלים בני ברק, קיבלתי שיחת טלפון מהגב' תרצה וייס המוכרת לי היטב, שאמרה לי כי נדרסה ע"י רכב ברחוב. רצתי למקום התאונה, שהיה סמוך לבית המרקחת. ראיתי את תרצה יושבת על הכביש על מעבר החציה, כאשר רכב שמספרו 88999828 עומד בסמוך אליה על מעבר החצייה. תרצה הייתה בהלם, כאב לה מאד. ראיתי את נעל הקרוקס של תרצה, עליו סימני גלגל רכב. למקום הגיע אמבולנס. בסמוך לאחר הגעת האמבולנס, הגיעה למקום משטרה. שמעתי את הנהגת מתווכחת עם השוטר ואומרת שהיא לא אשמה. פניתי לשוטר ושאלתי אותו אם לא צריך לשאול את תרצה מה היה בתאונה, לפני שהאמבולנס מפנה אותה. לאחר שהבחנתי כי השוטר לא שוחח עם תרצה, הוצאתי את הטלפון הנייד שלי וצילמתי את המקום, קרי את מעבר החציה והרכב הפוגע שעליו...בזמן שהייתי במקום התאונה, התגודדו אנשים רבים, לא שמעתי איש מהם אומר שתרצה נפלה ולא נדרסה ע"י רכב". לתצהיר העד צורפו תמונות שצולמו על ידו – תמונת נעל הקרוקס של התובעת ותמונות רכבה של הנתבעת כשהוא נראה עומד על מעבר חציה.

בחקירתו ציין כי הוא מכיר את התובעת עת עבדו יחדיו בעבר (עמ' 14). התובעת התקשרה אליו באותו הבוקר והיא "צעקה שם – דרסו אותי, תבוא מהר. הגעתי בין דקה לשניים למקום הארוע. ראיתי שהיא ישבה על הכביש ובכתה. מכונית עמדה על מעבר החציה, לידה, היו צעקות מסביב. היא סיפרה לי שמכונית פגעה בה...הייתה התקהלות של אנשים, צעקות...מה שאני יודע זה ממנה, לא ראיתי את התאונה...אני אוהב לתעד דברים, ראיתי שמשהו לא נראה לי ברור. צילמתי את המכונית, את המספר שהכל יהיה ברור. אני חושב שצילמתי את הכפכף שלה, שעליו יש את הסימנים של רכב הנתבעת 1...אני רואה אפילו את הצל שלי בתמונה" (עמ' 13). הוא עצמו לא זומן לעדות במשטרה (עמ' 14).

הנתבעת ציינה בתצהירה כי ביום הארוע נהגה ברכבה ונסעה ברחוב רבי עקיבא בבני ברק מכוון רחוב השומר. "הייתי לפני פניה לכיכר, עצרתי לפני מעבר חציה ואישה מבוגרת חצתה את הכביש מימין לשמאל. לאחר שאותה גברת הגיעה לאמצע המעבר חציה ולאחר שחלפה על פני הרכב בו נהגתי, ראיתי שהיא נתקלה בבור אשר היה בכביש ובעקבות כך נפלה. התובעת נפלה ללא כל קשר לרכב שלי ולאחר שחלפה על פני הרכב בו נהגתי. אציין, שהתובעת נעלה נעלי קרוקס. רכבי עמד בעצירה מוחלטת והיה מופנה לכיוון מעבר החציה. אדגיש, כי הבחנתי בתובעת כאשר עמדה על המדרכה וכאשר ראיתי כי היא רוצה לחצות, עצרתי כמובן את הרכב בעצירה מוחלטת ואפשרתי לה לחצות את הכביש בבטחה. לאחר שנפלה החלה האישה לצעוק שפגעתי בה עם רכבי. אחזור ואדגיש, כי הרכב שלי עמד לפני מעבר החציה, נתתי לתובעת לחצות, לא פגעתי בתובעת והיא לא נגעה ברכב שלי והיא נפלה במרחק מהרכב וללא כל קשר לרכב בו נהגתי...מעולם לא פגעתי בתובעת עם רכב בו נהגתי, לא היה כל מגע בין הרכב לרגלה של התובעת ובאם הייתי פוגעת עם הגלגל ברגלה בוודאי כי הייתי צריכה לנסוע אחורה על מנת להזיז את הרכב. במועד התאונה אני לא נסעתי, לא הזזתי את הרכב והמתנתי שהתובעת תחצה את מעבר החציה...אדגיש, כי אשה אשר נהגה ברכב אשר עמד אף הוא מאחורי, יצאה מהרכב, ניגשה אלי ואמרה לי מפורשות כי אף היא הבחינה כי אני לא פגעתי בתובעת עם הרכב וכי התובעת נפלה ללא כל קשר לרכב שלי אשר עצר עצירה מוחלטת. עובר אורח אשר היה במקום הארוע ואשר איני זוכרת את שמו, ניגש אלי ואמר לי אף הוא כי הוא ראה באופן ודאי כי אני לא פגעתי בתובעת וכי היא נפלה על הכביש ללא כל קשר לרכב שלי וכתוצאה מהתקלות בבור. הבחור, ניגש לחנות אשר הייתה במקום, קנה עבורי מצלמה חד פעמית ואמר לי לצלם את הכביש. אני אכן צילמתי את מעבר החציה בו הלכה התובעת ובתמונות ניתן לראות כי המדובר בכביש משובש. את התמונות נתתי למשטרה ואין לי העתק מהתמונות".

הנתבעת מסרה הודעות במשטרה. בהודעתה מיום 12.11.06 ציינה: "בתאריך 31.10.06 בשעה 10:40 לערך...נסעתי בבני ברק ברחוב רבי עקיבא מכוון רח' השומר בכביש דו סטרי והייתי לפני הפניה לככר ורשה הנתיב ימני עצרתי לפני מעבר חציה אשה מבוגרת חצתה את הכביש מימין לשמאל ואחרי שהיא הגיעה לאמצע המעבר ראיתי שהיא נתקלה בבור בכביש ופשוט נפלה הרכב שלי היה בעצירה ויצאתי לכוון האשה והאשה החלה לצעוק על שפגעתי בה האשה הייתה רחוקה מהרכב שלי והרכב שלי לא נגע בה והגיעה עוד אשה שבדיוק החנתה את הרכב בככר וראתה מה שארע ואמרה לי שהיא ראתה שהאשה נתקלה בבור בכביש ונפלה...אני מצרפת תמונות שצלמתי של מקום התאונה בתמונות רואים ששני מעברי חציה והכביש משובש וצלמתי את הבור שבכביש בו האשה נפלה. האשה נפלה אחרי שעברה את הרכב שלי. מרגע שנתתי לאשה לחצות את הכביש עצרתי לפני המעבר ולא נסעתי". הנתבעת מסרה הודעה נוספת במשטרה ביום 26.4.07 וציינה: "אני נעצרתי לפני מעבר החצייה מאחר והאשה חצתה את הכביש וממש כשהיא כבר הגיעה לצד השני של הכביש לפתע צעקה שפגעתי בה בזמן שראיתי שהיא כבר לקראת עליה בצד השני של המדרכה. אני התחלתי לנסוע אז היא צעקה שפגעתי בה ונפלה על הצד. אני רוצה לציין שאני צילמתי את הכביש שיש בו חורים ואנשים אפילו אמרו לי שהאשה הזו לא פעם ראשונה עושה את זה לנהגים ומתחזה לנפגעת ת.ד. ולכן חזרתי למקום עם מצלמה וצילמתי את הכביש כדי להראות את החורים שבו ומכאן הסיבה לנפילתה. כשהאשה נפלה היא צעקה שכואבת לה הרגל אבל אני לא ראיתי שום חבלה ברגלה על אף שהסתכלתי לה על הרגל. אני רוצה להגיש לך שהייתה נהגת שחנתה במקום וראתה את המקרה. אני לא מכירה את הנהגת הזו אבל אני יודעת שהיא מסרה עדות במשטרה על מה שראתה כי ראיתי אותה בזמן שבאתי למסור עדות. אני רוצה להגיש לך שכאשר הבן של האשה שנפלה הגיע הוא אפילו לא פנה אלי ולא דיבר איתי כאילו הוא מכיר את אמא שלו שמתנהגת ככה" לשאלה אם יש סיכוי שהתובעת נפגעה מרכבה השיבה הנתבעת: "אין סיכוי, לא היה כל מגע".

בחקירתה בבית המשפט ציינה כי היא אזרחית בלגיה והתגוררה בנתניה בשנת 2006 (עמ' 15). היא נשאלה אם הכירה את הנהגת הנוספת, הגב' מישל באום, אשר הייתה, כנטען, עדה לארוע והשיבה: "לא הכרתי אותה ממש באופן אישי. יש לנו חברים משותפים, אני מכירה אותה". החברים המשותפים הם "חברים מחו"ל מבלגיה. חברים שלי וחברים שלה. נפגשים בארועים". היא אישרה כי את מישל פגשה לפני התאונה ולא פעם אחת "בארועים פגשתי, לא שאני מתקשרת אליה. בחתונות, בר מצוות, כל מיני ארועים". מישל הגיעה משוויץ. ביום הארוע שתיהן היו באותו המועד בבני ברק "במקרה". היא נסעה באותו היום מנתניה לבני ברק לקניות (עמ' 16). לאחר הארוע היא המשיכה בסידוריה, היא אינה יודעת מה מישל עשתה. היא נשאלה אם מישל הייתה מאחוריה או לפניה ברחוב רבי עקיבא והשיבה: "היא הייתה מאחוריי, אני הייתי קדימה והיא הייתה מאחוריי". בהמשך חזרה על כך שמישל הייתה מאחוריה: "אני ראיתי אותה מגיעה לרכב שלי...היא יצאה מהאוטו שלה", אך היא אינה זוכרת היכן עמד רכבה (עמ' 17). היא ציינה כי אמנם היא ומישל הגיעו באותו המועד למתן עדות במשטרה אך גם זאת במקרה. היא נשאלה מדוע לא סיפרה במשטרה כי היא מכירה את מישל באום והשיבה: "לא יודעת" (עמ' 18). היא אישרה כי אמרה בהודעתה במשטרה כי מישל החנתה את רכבה בככר ורשה וכי ככר ורשה אינה נמצא מאחורי מקום הארוע, כך שמישל לא יכולה הייתה להיות מאחוריה. בהמשך ציינה: "אני זוכרת אותה עומדת ליד האוטו שלי. זה הכל...אני לא יודעת בדיוק איפה היא החנתה" (עמ' 19). "מה שזכור לי שהיא עמדה לידי. לא זוכרת איפה עמד הרכב שלה" באשר לאמור בתצהירה כי רכבה של מישל עמד מאחריה – הרי שהסכימה בסופו של דבר שדברים אלו אינם נכונים (עמ' 22). בזמן שהמתינו למד"א מישל הייתה במקום: "היא הייתה איתי באותה התקהלות כמו כולם היו בהתקהלות...היא הייתה איתי ועם כל ההתקהלות הזו" (עמ' 23). היא אינה זוכרת את העד סיני כימיה: "היה בן אדם אחר". את התמונות שצילמה לא שמרה (עמ' 24). האמור בהודעתה במשטרה כי התובעת נפלה לאחר שעברה את רכבה אינו נכון – "היא נפלה מול הרכב שלי, לא תיארתי נכון...אני לא מדויקת, ככה אני...היא הייתה קרובה לגלגל השמאלי, לכוון סוף הרכב" (עמ' 25). היא הייתה בעצירה מוחלטת לפני מעבר החצייה. בהתייחס לתמונות שצילם סיני כימיה, שם נראה רכבה עומד על מעבר החצייה ציינה: "בבני ברק לא רואים את הפסים, לפני, אחרי, אמצע". היא נשאלה אם ייתכן שמישל החנתה רכבה ברחוב רבי עקיבא 90 והשיבה: "אי אפשר לחנות ברבי עקיבא 90, היא יכולה לקבל קנס...היא כנראה טעתה" (עמ' 27).

מטעם הנתבעות העידה גם הגב' מישל באום. בתצהירה ציינה כי "אני זוכרת כי ביום 31.10.06 נסעתי ברכבי ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. אני זוכרת, כי במהלך נסיעתי ראיתי אישה שהולכת עם נעלי קרוקס וחוצה את הכביש ברחוב רבי עקיבא, ובעודה חוצה את הכביש היא מעדה כתוצאה ממהמורה שהייתה בכביש. אני ראיתי בבירור שהרכב שעמד לפני מעבר החצייה ונתן להולכי הרגל לחצות, לא פגע בהולכת הרגל, והיא נפלה במרחק מה מהרכב וללא קשר אליו. אני זוכרת שלאחר שהאשה נפלה אני יצאתי מהרכב וניגשתי אליה לראות שהכל בסדר איתה וגם האישה שנהגה ברכב שהמתין לפני מעבר החציה יצאה כדי לראות שההולכת רגל בסדר והזמנו אמבולנס למקום, כי האשה צעקה שהיא רוצה אמבולנס. למקום הגיעה משטרה ואני מסרתי את פרטי במשטרה, וגם אמרתי לשוטר שראיתי בבירור כי ההולכת הרגל לא נפגעה מהרכב אלא נפלה במעבר החצייה כתוצאה מאותה מהמורה שהייתה בכביש. זמן קצר לאחר מכן אני התבקשתי להגיע לתחנת המשטרה ליתן את עדותי, וגם שם חזרתי ואמרתי שראיתי את הולכת הרגל נתקעת עם הנעל במהמורה בכביש ושהרכב כלל לא פגע בה, ואף היה במרחק מה בינה ובין מקום הנפילה".

הגב' באום מסרה הודעות במשטרה. בהודעתה מיום 12.11.06 ציינה: "בתאריך 31.10.06 בסמוך לשעה 10:30 נהגתי ברכבי הפרטי ונסעתי בבני ברק ברח' רבי עקיבא נסעתי מכוון רח' ז'בוטינסקי ובדרך החניתי את הרכב ליד בית מס' 90 וראיתי שאחרי יש רכב שגם מחפש חניה והסתכלתי במראה השמאלית אשה שחוצה את הכביש ונפלה כי כנראה נתקלה בחור בכביש מיד יצאתי אליה וראיתי שהרכב שאחרי עצר והיה בין הרכב לאשה בצד...שמעתי שהאשה שנפלה צעקה לאשה ברכב שאחרי שהיא פגעה בה וצעקה שהיא רוצה אמבולנס ניגשתי אליה אמרתי לה "נכון שנפלת אבל הרכב לא פגע בך" והרכב באמת לא פגע בה לי נראה שיהא נתקעה עם הנעל בחור בכביש אבל בכל אופן האשה הייתה רחוקה מהרכב לא היה לה שום קשר עם הרכב והרכב לא פגע בה בכלל הנהגת שאחרי גם יצאה מהרכב וניגשה לאשה שנפלה ואמרה לה שהרכב שלה לא פגע בה וחיכיתי עד שמשטרה ואמבולנס הגיע ומסרתי את הפרטים שלי". בתשובה לשאלת החוקרת השיבה "אני לא מכירה אף אחד מהמעורבים". וכן "אני ראיתי את האישה שחצתה את הכביש במעבר החציה משמאל לימין וראיתי בבירור שהיא נופלת כי הרגל שלה נתקעה במשהו ומיד יצאתי מהרכב וניגשתי אליה. ראיתי בבירור שהנהגת עצרה קרוב למעבר החציה היא נסעה אחרי לפני שהחניתי את הרכב ובכלל לא פגעה באשה. לא היה מגע בין הרכב לאשה". הגב' באום מסרה הודעה נוספת ביום 26.4.07 ובה ציינה: "נסעתי ברכבי אני הייתי ברח' עקיבא ולקראת מס' 90 יש חניה ואני החניתי בתחילת החניה וראיתי אישה בערך 55 והיא רוצה לעבור את הכביש והיה לה נעליים קרוקס והיה חורים בכביש והיא נפלה קדימה והיתה ברצפה ואח"כ הגיע אוטו שהיה לפני מעבר חציה והנהגת חיכתה ופתאום האשה שנפלה צועקת נפגעתי...אני ראיתי הכל והביאו לאשה לשתות וא"כ אמבולנס...לא היה טאצ בין האוטו לאשה כי האשה באוטו חכתה עד שיעברו האנשים במעבר חציה".

בחקירתה בבית המשפט ציינה כי עלתה לישראל בשנת 2006 מבלגיה (עמ' 28). היא נולדה בשוויץ וגרה בבלגיה טרם עלייתה ארצה. היא הכחישה כי הכירה את הנתבעת לפני הארוע. "אולי אח"כ ראיתי אותה בארועים, הכוונה אחרי הארוע" (עמ' 29). ביום הארוע נסעה לבני ברק על מנת לקנות בגד לחתונת בתה (עמ' 30). בעת הארוע: "אני חיפשתי חניה בככר ורשה...אני חושבת שהגעתי מאותו כיוון שמרים הגיעה". היא נשאלה אם הייתה אחרי מרים והשיבה: "אני לא יכולה להגיד...אני לא יודעת אם מרים הגיעה מאיזה כיוון היא הגיעה...אני הגעתי מלמעלה ועשיתי פניה שמאלה לכוון המעבר חציה...אני עמדתי כדי לפנות שמאלה". היא נשאלה אם ראתה את התובעת נופלת והשיבה בחיוב, אך ציינה כי אינה זוכרת היכן הייתה "אני חושבת שהייתי בדיוק לפני הסיבוב" (עמ' 31).לאחר מכן הופנתה להודעתה במשטרה, על פיה ראתה את הארוע במראה השמאלית של רכבה וציינה: "אז אולי לא נכון מה שאמרתי עכשיו. אולי כבר הייתי בככר ורשה וחניתי את האוטו...יש חנות היכן שחניתי, חנות שמלות...בסביבות רבי עקיבא 90 או 84, אני לא בטוחה". היא הופנתה להודעתה במשטרה כי חנתה ליד בית מס' 90 והשיבה: "אני לא יודעת איפה חניתי, אבל רואים את הארוע מככר ורשה...אני הייתי בככר ורשה. אני לא יודעת מספרים. כל מה שאמרתי במשטרה הוא נכון – למעט אולי מס' 90" (עמ' 32). בהודעתה במשטרה כאשר ציינה רכב שהיה מאחריה שחיפש חנייה – התכוונה לרכב הנתבעת אך "לא יודעת אם היא חיפשה חניה...הייתי חודשיים שלושה בארץ, הייתי עולה חדשה. אני ראיתי שהרכב לא פגע בה. אני חניתי בככר ורשה, יצאתי מהרכב וראיתי את רח' רבי עקיבא וראיתי את הארוע ברבי עקיבא...יכול להיות שהמספר 90 הוא טעות...יכול להיות שרציתי לחנות ליד בית מס' 90 כי שם הייתה חנות...חניתי באזור. בטח לא 90, לא חניתי. עכשיו אני רואה שזה לא יכול להיות. מה שאני מספרת עכשיו זה לא מדויק. מה שחתמתי אז היה נכון". היא ציינה כי דיברה עם התובעת "שאלתי אותה אם היא בסדר". (עמ' 33). "אני לא זוכרת בדיוק מה היה, חלפו 6 שנים. מה שאמרתי עדות במשטרה הוא נכון ולא שיקרתי". לבסוף אישרה כי היא ראתה את הארוע רק דרך המראה הצדדית השמאלית של רכבה, בעודה ישובה ברכב ומבלי שיצאה מהרכב, בניגוד למה שאמרה קודם לכן. דרך המראה השמאלית ראתה שהתובעת נפלה עקב בור בכביש ולא כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת. היא פנתה בככר ורשה וחנתה בחניה הראשונה או השניה (עמ' 34). היא הופנתה לתצהיר הנתבעת על פיו רכב הנתבעת היה לפניה והשיבה: "מה שאמרתי למשטרה – זה הנכון. אני לא יודעת מה מרים אמרה." באשר לסתירה בין תצהירה ובין הודעתה במשטרה ציינה: "התצהיר הוא מ – 2011, כלומר רחוק מהארוע. לא זכרתי ב – 2011" (עמ' 35). הוצגו בפניה התמונות שצילם סיני כימיה, בהן נראה רכב הנתבעת על גבי מעבר החציה ולא לפניו והשיבה: "אני לא יודעת". היא ציינה כי היא נשארה במקום עד שהגיע אמבולנס. היא היחידה שמסרה את פרטיה למשטרה, אך לא בגלל שהכירה את הנתבעת (עמ' 36).

הנתבעת העידה חוקר מטעמה, מר יהודה הוכמן. מר הוכמן נפגש עם הנתבעת ביום 25.12.09, בנוכחות בעלה, וכן שוחח טלפונית עם הגב' מישל באום. השיחות הוקלטו. מתמליל ההקלטות עולה כי החוקר כבר נפגש בעבר עם הנתבעת ובעלה, בקשר לתאונה אחרת. במהלך השיחה אמרה הנתבעת כי התובעת לא נפגעה וכי היא צילמה תמונות של המהמורה בכביש: "היא חצתה את הכביש לפני האוטו ונפלה...לא נגעתי בה אין לה כלום...היא נפלה על הרצפה". בהמשך כאשר נשאלה אם נפלה בגלל המהמורה בכביש או שנבהלה מהרכב השיבה: "לא יודעת, אם היא נפלה על בור או נפלה מ...אין לי מושג, אני לא הייתי, אני לא הייתי בפנים בגוף שלה, אני לא יודעת למה היא...אני עצרתי ואז היא נפלה". בשיחה טלפונית עם מישל באום, אשר לא הביעה נכונות להיפגש עם החוקר, ציינה זו כי "זה קרה לפני גן ורשה...היה איזה אישה...איזה אישה עבר את הכביש...היה חורים בכביש...והיא נפלה..והיא אמרה ...האוטו פגע אותה...ואני אמרתי כנראה שלא נכון". היא נשאלה אם היא מכירה את נהגת הרכב והשיבה בשלילה.

להשלמת התמונה יצוין כי בדו"ח הפעולה של המשטרה ממועד הארוע נרשם על ידי השוטר כך: "הייתי בסיור ברחוב רבי עקיבא 92 ב"ב הבחנתי בשני אמבולנסים שאחד מהם נוסע מהמקום ונמסר ע"י החובשים של זק"א שמדובר בת"ד בין הולכת רגל לרכב וכי הולכת הרגל נפצעה קל ברגלה ופונתה לבי"ח תל – השומר. כמו כן במקום פגשתי במרים ווקשטוק...שנהגה ברכבה מס' 8899828 ומסרה כי בזמן שנסעה במקום הבחינה באישה שנפלה על מעבר החצייה מול רכבה ולכן עצרה ולא פגעה בה וזימנה לה מד"א. כמו כן במקום הייתה עדת ראיה נוספת בשם מישל באום ת.ז.... שמסרה כי אכן הולכת הרגל נפלה לבד במעבר החצייה ולא נפגעה מהרכב". לאחר גביית ההודעות הוחלט לסגור את תיק המשטרה מבלי להגיש כתב אישום נגד מי מהמעורבים. מסמכים נוספים אותם יש לציין הם תעודת חדר המיון מיום הארוע בשעה 11:08, שם נרשם כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל ונגרם לה, בין היתר, שבר תוך פרקי עם תזוזה בבוהן החמישית בכף רגל ימין. השבר טופל בקיבוע. יצוין כי במסמכים הרפואיים נרשם כי מדובר בחבלת מעיכה, לאחר שגלגל רכב עלה על כף רגלה הימנית. הוצגו גם צילומי כף הרגל הפגועה, מהם נראה כי אכן מדובר בחבלת מעיכה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ