אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> וייגר נ' מדינת ישראל

וייגר נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 11/08/2013 | גרסת הדפסה
המ"ש
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
5372-07-13
05/08/2013
בפני השופט:
יצחק גרטי

- נגד -
התובע:
יצחק שלמה וייגר
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ") העותר להאריך לו המועד להישפט על דו"ח הודעת תשלום קנס מס' 27110232058, שעניינה אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, בטענה כי יש לו הגנה טובה כנגד המיוחס לו בדו"ח.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנות הבאות:

1.בתאריך 13.8.12, נערך הדו"ח הנדון ונמסר לידיו של המבקש לאחר שנרשמה תגובתו למיוחס לו בנוסח "אתה צודק, לא ראיתי אותה".

2.טופס הדו"ח מציין מועד אחרון להגשת בקשה להישפט, לא יאוחר מיום 11.11.12, ולחילופין לשלם סכום הקנס, עד לאותו מועד.

נושא זה הינו על פי סעיף 230(א) לחסד"פ, באופן שהיתה אפשרות בידי המבקש להגיש בקשתו להישפט במועד. המבקש פנה בבקשה להישפט רק בתאריך 7.4.13, באיחור רב, כאשר ההסבר לאיחור הינו העובדה שמכר את רכבו כחודשיים לאחר ביצוע העבירה ואת הדו"ח שכח ברכב שנמכר.

3.הסברו לאיחור הרב בהגשת בקשתו, אינו הסבר, שכן מי שחושב שאינו אשם בעבירה המיוחסת לו חייב לנקוט מידית בהליך הודעה על בקשה להישפט ולא להלין זאת תקופה ארוכה, תוך אבדן הדו"ח מחוסר עניין.

4.עם חלוף המועדים שצויינו בסעיף 230(א) לחסד"פ ומשלא נקט המבקש באחת הפעולות שם במועד, רואים בו לפי 229(ח2) לחסד"פ, כמי שהורשע על ידי בית המשפט המוסמך ונגזר עליו הקנס המופיע בדו"ח הנדון.

5."הרשעה" כאמור, ניתנת לביטול על פי הכללים בסעיף 130(ח) לחסד"פ הדורשים פניה לביטול תוך 30 יום מתום 90 הימים לתשלום הקנס, ומתן הנמקה לפיה עלול להיגרם עיוות דין למבקש, אם לא תבוטל "ההרשעה".

6.המבקש לא פנה במועד ואף לא נתן כל הסבר מניח הדעת לאיחור הרב שחל בהגשת בקשתו מיום 7.4.13. גם טענתו כי יש לו הגנה טובה, איננה מבססת גרימת עיוות דין, שכן תגובתו בעת שיוחסה לו העבירה בדו"ח היתה כאמור:

"אתה צודק, לא ראיתי אותה".

דהיינו, הודיה באי מתן זכות קדימה להולכת הרגל להשלים את החציה בבטחה.

7.יתרה על כך, טענת קיומה של הגנה, או עצם הכפירה בעבירה, אינה נימוק מיוחד לצורך סעיף 230 לחסד"פ, כפי שנפסק בתיק צדוק ספדה נ. מדינת ישראל ע"פ (י-ם) 2075/10.

8.סוף דבר:

לא מצאתי בבקשת המבקש הנימוקים המיוחדים ואחרים, הנדרשים על פי סעיף 230 לחסד"פ ולפיכך, דוחה הבקשה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ג, 05 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ