אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> וולנרמן זהבה נ' מורד רונית ואח'

וולנרמן זהבה נ' מורד רונית ואח'

תאריך פרסום : 28/11/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
3249-07
24/11/2011
בפני השופט:
נחום שטרנליכט

- נגד -
התובע:
וולנרמן זהבה
הנתבע:
1. מורד רונית
2. מורד אילן

פסק-דין

פסק דין

1.פתח דבר

עניין לנו בתביעה, שהגישה בעלת דירה ברח' קיבוץ גלויות 2א בפתח תקווה (להלן – הדירה) נגד שוכריה של הדירה בגין נזקים שגרמו לה, לטענתה. הדירה הינה בית פרטי עם חצר.

2.טענות התובעת

ביום 28.10.04 נחתם בין הצדדים הסכם, ולפיו השכירה התובעת לנתבעים את הדירה לתקופה שמיום 1.11.04 ועד ליום 31.10.05 (להלן – הסכם השכירות הראשון). ביום 5.11.05 נחתם הסכם שכירות נוסף לתקופה שמיום 1.11.05 ועד ליום 31.10.06 (להלן – הסכם השכירות השני). לקראת תום תקופת השכירות השניה ניהלו ביניהם הצדדים משא ומן לקראת חתימה על הסכם שכירות נוסף, אשר נמשך גם לאחר תום תקופת השכירות. משלא הבשיל המשא ומתן לכדי הסכם מחייב ולנוכח תום תקופת השכירות, דרשה התובעת מהנתבעים לפנות את הדירה. הנתבעים סירבו לפנות את הדירה, ועשו כן רק ביום 31.3.07, חמישה חודשים לאחר תום תקופת השכירות החוזית.

התובעת טוענת, כי בהתאם להוראות הסכם השכירות היא זכאית לדמי שכירות בסך 50 $ בגין כל יום של איחור בפינוי הדירה מעבר לתקופת השכירות החוזית. עוד טוענת התובעת, כי היא זכאית לפיצוי בגין אי השבת מצב הדירה לקדמותה, בגין גרימת נזקים לדירה ובגין שיפורים בנכס, אשר ביצעו הנתבעים ופורקו בטרם פינוי הדירה בניגוד להוראות הסכם השכירות.

3.טענות הנתבעים

מערכת היחסים שבין הצדדים, יחסי משכירה –שוכרים, החלה עוד בשנת 2001, ולאורך כל הדרך עמדו הנתבעים בכל התשלומים בהם היו חייבים. התובעת הצהירה בפני הנתבעים, כי בכוונתה להשכיר הדירה לתקופה ממושכת מעבר לזו שנקבעה בהסכמי השכירות, וכי אין בכוונתה להעלות את דמי השכירות באופן משמעותי במהלך השנים. על סמך מצג זה השקיעו הנתבעים כספים רבים בדירה ובהשבחתה.

התפוצצות המשא ומתן לאחר תום תקופת השכירות עפ"י הסכם השכירות השני נבעה מדרישת התובעת להעלאה משמעותית של דמי השכירות. דרישה זו נבעה מהשבחת הדירה עקב השקעות הנתבעים בדירה.

ביום 10.1.07 הגיעו כבר הצדדים באמצעות באי כוחם להסכמות, אך ביום 11.1.07 חזרה בה התובעת מאותן הסכמות, באופן שלא ניתן היה להאריך את השכירות.

למעשה, כך לטענת הנתבעים, לא איחרו בפינוי הדירה, אלא פונו ממנה שלא כדין.

באשר לנזקים לדירה, טענות שהעלתה התובעת, כאמור לעיל, טענות אלו מוכחשות על ידי הנתבעים מכל וכל.

4.דיון והכרעה

4.1מועד פינוי הדירה ותוצאותיו

התביעה נוגעת להסכם השכירות השני, אשר בא במקומו של הסכם השכירות הראשון. הסכם השכירות השני צורף כנספח ב לתצהיר עדותה של התובעת.

בסעיף 5.א. להסכם השכירות השני נאמר:

"מוסכם במפורש, כי כל שינוי שיעשה בהסכם זה, לרבות הארכת תוקפו, יעשה רק לאחר קבלת הסכמת המשכיר ו/או ב"כ מראש ובכתב".

אין בהסכם השכירות השני תקופת אופציה, כאשר בסעיף 3.א. להסכם נאמר, כי תקופת השכירות הינה מיום 1.11.05 ועד ליום 31.10.06. זאת בניגוד להסכם השכירות הראשון, כאשר בסעיף 5 להסכם זה נקבעה תקופת אופציה. עולה, איפוא, כי כל עוד לא קיימת הסכמה בכתב של המשכיר, תסתיים תקופת השכירות מכח הסכם השכירות השני ביום 31.10.06. דברים אלו נכונים גם אם הנתבעים אמרו לתובעת, כי הם מעוניינים בשכירות ארוכת טווח, והתובעת אמרה להם בתגובה, שאין לה התנגדות לכך, כפי שנטען בסעיף 8 לתצהיר עדותו של הנתבע 2. הנתבעים חתמו על הסכם השכירות השני ובכך נתנו את הסכמתם לכל תנאיו.

מאידך, התובעת אינה חולקת על כך שבמשך זמן ארוך לאחר תום תקופת השכירות, 31.10.06, המשיכה לנהל עם הנתבעים משא ומתן להארכת תקופת השכירות. על כך יעידו המכתבים אשר הוחלפו בין באי כח הצדדים והמצורפים לתצהיר עדותה של התובעת כנספחים ד, ו, ח, ט. העדות הראשונה ל"התפוצצות" סופית של המשא ומתן, שהתנהל בין הצדדים, נמצאת במכתבו של ב"כ התובעת מיום 11.1.07, נספח י לתצהיר עדותה של התובעת. שם נדרשו הנתבעים לפנות את הדירה ולשלם את הפיצוי הקבוע בהסכם השכירות בגין האיחור בפינוי. גם אז ניתנה לנתבעים ארכה לפינוי הדירה עד ליום 31.1.07. הנתבעים פינו את הדירה רק ביום 31.3.07.

באשר לפרק הזמן בו התנהל מו"מ בין הצדדים, סבורני, כי לא ניתן לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם בגין תקופה זו. המדובר בפרק זמן בו ניהלו הצדדים מו"מ של ממש מתוך כוונה משותפת להגיע להסכמה, שתביא להארכת תקופת השכירות לפרק זמן נוסף. בפרק זמן זה, שאכן הינו לאחר תום תקופת השכירות החוזית, המשיכו הנתבעים להתגורר בדירה. נראה כי לנוכח חובת תום הלב, אין התובעת יכולה לדרוש תשלום הפיצוי המוסכם בגין תקופה זו. מה גם שהתובעת עצמה הביעה את הסכמתה למגורי הנתבעים בדירה עד ליום 31.1.07, כפי שמשתמע מהאמור בנספח י לתצהיר עדותה של התובעת, כאמור לעיל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ