ה"פ 8275-06-15

תובענה שהוגשה על ידי דיירי בית משותף ויזמית בניה, ועניינה עתירה להארכת המועד לבקשת ביטול המחיקה של חברת חברת XXXבע"מ ח.פ XXX (להלן: "החברה"), ועל ביטול מחיקת שמה של החברה מפנקס החברות המנוהל ע"י רשם החברות, וזאת על מנת לאפשר ביצוע של פרויקט בניה בהתאם לתמ"א38 , בבית משותף ברחוב שפירא 2, ראשון לציון, (XXX (להלן: "הבנין").

כן מתבקש מינויו של ב"כ המבקשים, עו"ד דויד ברג כמורשה חתימה בשם החברה לכל דבר ועניין שיידרש במסגרת פרויקט תמ"א 38 , ובמסגרת זו לחתום בשם החברה על ההסכם ונספחיו ועל כל מסמך נוסף עליו יחתמו בעלי הדירות בבניין בהתאם להסכם, ולצורך הוצאתו אל הפועל.

עוד התבקש בנסיבות האמורות בבקשה, לפטור את המבקשים מתשלום חובות אגרה של החברה לרשם החברות לצורך ביטול מחיקתה.

רקע הבקשה הינו התקשרות המבקשים שהינם בעלי ומחזיקי דירות בו, עם יזם בניה, בפרויקט לחיזוק ושיפוץ הבניין המשמש למגוריהם (תמ"א 38). במסגרת ההסכם וכמקובל בעניינים מסוג זה, נדרשת חתימת כלל בעלי הזכויות.

דא עקא, מסתבר כי החברה שהיא הקבלן שבנה את הבנין, אשר התאגדה בשנת 1964 ונרשמה בפנקס רשם החברות ונמחקה ממנו ככל הנראה עוד בשנת 1972, רשומה עדיין בלשכת רשום המקרקעין כבעלת הזכויות במחסן בשטח של 3.7 מ"ר (תת חלקה 1). מאחר והחברה מחוקה, התאיינה למעשה אישיותה המשפטית ולכן לא ניתן לנקוט בשמה בהליך משפטי, ועל כן נדרשת החייאתה. ללא מהלך זה, שהינו טכני למעשה, לא ניתן לבצע את הפרויקט על כל המשתמע מכך.

בנסיבות אלה הוגשה הבקשה, שתכליתה אינה להחזיר את החברה לפעילות, אלא לצורך פורמלי הקשור לביצוע הפרויקט בלבד.

בתשובתו לא התנגד רשם החברות עקרונית לבקשה. עם זאת העלה מספר טיעונים פרוצדורליים כשלגופו של עניין טען כי יש להתנות את החייאת החברה בפרעון מראש של מלוא חוב האגרות, זאת בין היתר בשל העובדה כי אחד מהמבקשים הינו אף בעל מניות בחברה ועל כן אין מקום לפטור אותו מתשלום החובות. לטענת רשם החברות, מטרת החייאת החברה היא העברת זכות במקרקעין לבעלי המניות ובסופו של דבר הפקת רווח כלכלי. פעולה זו הינה פעולה רצונית ורווחית ואינה פעולה המתחייבת מכח דין ועל כן אין לפטור את המבקשים מתשלום החובות.

שני הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק.

אחר עיון בבקשה, בנספחיה ובתגובות לה, ועיון בהודעותיהם השונות של הצדדים, נחה דעתי כי יש להיעתר, בכפוף לתנאים שיקבעו להלן, למבוקש.

סעיף 369 לפקודת החברות קובע כי : "חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט...ראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס, רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה, ורשאי בית המשפט להורות באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את

החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה.

בפסיקה ניתנה פרשנות מרחיבה לזהות הזכאים לבקש ביטול מחיקה של חברה בחזקת "נושה" ועל מנת להעמיד "כל אדם אחר" במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיה בו אילולא נמחקה החברה, כאשר בית המשפט מתרשם שביטול המחיקה נדרש מן הצדק, מקום בו מבקש הביטול נפגע ממחיקת החברה. 

ר' למשל בעניין זה דברי השופטת ו' אלשיך בבש"א (ת"א) 17802/02 אחוזת בן נון נ' רשם החברות (פורסם בנבו 29.12.02):

"...לא זו בלבד, שהסעיף מתייחס במפורש לנושה של החברה, אלא שהפרקטיקה הנוהגת... כי אחד השימושים הנפוצים והמקובלים בסעיף זה הינו לשמש רוכשי דירות, אשר לא היו קשורים לחברה כלל ועיקר, ולאחר מחיקתה מצאו עצמם אוחזים בדירה הרשומה על שם חברה מחוקה. יגעתי ולא מצאתי מדוע, אם כן, יקופח חלקם של המבקשים דנן. לעניין זה, מן המפורסמות הוא כי לעניין "נושה" אין אבחנה בין נושה בעל חוב כספי לנושה בעל חוב בדמות חיוב שעל החברה לבצע, ובין נושה המקורב לבעלי המניות לנושה שאינו מקורב אליהם - וזאת אלא אם קבעו הדין או הפסיקה אבחנה שכזו..."

וכן ראו דבריה בבש"א 005630/08 בעניין חברת חלקה 117 גוש 6020 בע"מ נ' אריה דרוקר (פורסם בנבו מיום 1.7.08):

"... מטרת הסעיף (369 לפקודת החברות – י.ש), הינה לאפשר לבית המשפט לבטל מחיקה של חברה, כאשר הוא מתרשם כי ביטול המחיקה נדרש מן הצדק, כאשר מבקש הביטול נפגע ממחיקת החברה. המציאות הינה כי לעיתים קרובות מגישי בקשת ביטול מחיקה אינם בעלי מניות או נושים אלא מי שנפגעו מביטול מחיקתה, כגון רוכשי דירות, שהינם צדדים שלישיים אל מול חברה קבלנית (דהיינו, אינם נושיה הישירים), או כאשר מדובר בחברות גוש חלקה, אשר ייצרו בעבר מגוון בעיות משפטיות... קבלת העמדה הדווקנית של רשם החברות פירושה הותרת המצב המשפטי הבלתי הגיוני דנן על כנו. ספק רב בעיניי אם זו התוצאה הצודקת והנכונה...."

כפי שציינתי בעניין דומה (ה"פ 24200-12-14), אין זה מתקבל על הדעת, שזכויות דיירים לביצוע פרויקט תמ"א 38 שתכליתו לחזק את הבניין בפני רעידות אדמה ולשפר את רווחתם בהרחבת דירותיהם, לרבות הוספת ממ"ד, שעל חשיבותו בימים אלה אין צורך להכביר במילים, ייפגעו, וכי יופלו לרעה לעומת בעלי דירות בבניינים ישנים אחרים, מסיבות הנעוצות במצב רישום החברה, אשר אינו באחריותם ומעולם לא היה בשליטתם.

יתרה מכך, לא יעלה על הדעת שמחסן קטן וזניח בבניין, שהחברה לא דאגה לרישום נאות של הזכויות בו והותירה אותו רשום על שמה, מסכל חיזוק ושיפוץ של הבניין כולו ופוגע בזכויות קנייניות של כלל בעלי הדירות בבניין. הדבר עומד בניגוד לשכל הישר, לצדק, ואף בניגוד למדיניות הראויה של האינטרס הציבורי לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה. על כן ראוי לדעתי לאפשר את המבוקש, להתעלם ממצב הרישום של החברה ולאפשר למבקשים לממש את הזכות והצורך לחזק ולשפץ את הבניין ואת דירותיהם, כאילו לא נמחקה החברה, הכל כמובן תוך הבטחת אי הפגיעה ביתר המעורבים שאינם חלק מדיירי הבניין.

10. לא ירדתי לסוף דעתו של הרשם בדבר מטרת ההחייאה כמפורט לעיל. זולת ביצוע פרויקט תמ"א 38, לא נראה כי יש הפקת רווחים כלכליים המתבקשים בעניין, ונוכח כפיפותם של הדיירים להוראות השונות הדורשות כי מלוא בעלי הזכויות יהיו שותפים בהליך ובחתימות הנדרשות, נדמית הפעולה כמתחייבת על פי דין ולא ניתן להגדירה כפעולה רצונית שיש לצדה תכלית רווחית.

11.באשר לפסקי הדין אליהם הפנה הרשם, לא מצאתי כי תורמים הם תרומה של ממש בנסיבות ענייננו, שכן המדובר בעובדות שונות. כך למשל בפרשת לסט (ה"פ 13981-07-12) היה מדובר בפעולת החייאה לטובת השלמת מהלכים במקרקעין שתעשיר את כיסם של בעלי המניות בסכום ניר. כך גם בפרשת שיף (ה"פ 24968-12-13) בו המדובר היה בהעברת נכס מקרקעין שהיה בבעלות החברה לרשות בעלי המניות. בפרשת קריתי (ה"פ 4100-07-13) היה מדובר בחברה שהיא כסות בלבד לבעלות אמיתית של מחזיקים במקרקעין. מאליו מובן כי כל הדוגמאות לעיל אינן תואמות לעובדות ענייננו.

12. עם זאת ובמקרה המיוחד שלפני, מסתבר שאחד המבקשים, מר רם מורגנשטרן, היה בעל מניות בחברה. לכאורה היה מקום לחייבו לפחות בחלק היחסי של החובות. אלא שעיון בתקנון ההתאגדות של החברה מיום 8.3.1964 אשר צורף לתגובת רשם החברות מלמד, כי חלקו של הנ"ל היה זניח ולא משמעותי באופן יחסי ליתר בעלי המניות (5% בלבד). בנסיבות אלה לא מצאתי כי ראוי לחייבו בחובות החברה, כשהסכום שהיה צריך להיות מחויב בו, שולי אף הוא באופן יחסי.

13. לאור האמור הנני מורה כדלקמן:

א. בהסכמה, אני מקבל את בקשת המבקשים למתן הארכת מועד רטרואקטיבית להגשת בקשה להחייאת החברה.

ב. הנני מורה על החזרת שמה של החברה לפנקס רשם החברות וזאת אך לצורך ביצוע פרויקט תמ"א 38 בבנין זה.

ג. בנסיבות המיוחדות האמורות בבקשה זו, ובהביאי בחשבון כי מבקשי ביטול מחיקת החברה, אינם נהנים מהחייאתה או מנכסיה, והם אינם רוצים להחזירה לפעילות כלל אלא עושים כן לצורך פורמלי גרידא הנדרש לביצוע הפרויקט, ואך משום שנדרשים הם לביטול המחיקה על מנת למצות את זכויותיהם, וכי למעשה במהלך השנים בהם היתה החברה מחוקה לא ניתן לה כל שירות מטעם רשם החברות, הנני פוטר את המבקשים מתשלום חוב אגרות של החברה לרשם החברות.

ד. אינני סבור שיש טעם בנסיבות העניין להיעתר לדרישת הרשם להגשת הליך נפרד למינוי מורשה חתימה. אין בנסיבות העניין כל טעם פרקטי שהוא, זולת הכבדה על המערכת השיפוטית והעמסת הוצאות מיותרות על המבקשים. הנני ממנה איפוא את עו"ד דויד ברג (מ.ר. 31826), כמורשה חתימה לחתום בשם החברה על כל מסמך נדרש לצורך ביצוע פרויקט תמ"א 38,

ה. עם תום הפרויקט – ימחק שמה של החברה מהמרשם, באחריות עו"ד ברג.

14. המזכירות מתבקשת להמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, א' טבת תשע"ז, 30 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.