אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התקבל ערעור המדינה על קולת העונשים שנגזרו על מי שהורשעו בין היתר בשוד קשישה

התקבל ערעור המדינה על קולת העונשים שנגזרו על מי שהורשעו בין היתר בשוד קשישה

תאריך פרסום : 01/11/2011 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
3559-11
30/10/2011
בפני השופט:
1. א' חיות
2. ע' פוגלמן
3. י' עמית


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד דותן רוסו
הנתבע:
1. איוב הוואשלה
2. נאזם הוואשלה
3. חליל מעאבדה

עו"ד נטעפת
עו"ד טל ענר
עו"ד רמי שלבי
פסק-דין

השופטת א' חיות:

1.        זהו ערעור על קולת העונשים אשר גזר בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ש' אטרש) על המשיבים בגין מעשי התפרצות וגניבה בהם הורשעו.

           בכתב האישום, אשר בעובדות המפורטות בו הודו המשיבים ביום 20.9.2010 כחלק מהסדר טיעון, תוארה שורת עבירות רכוש חמורות שביצעו המשיבים בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2009. המדובר במספר רב של התפרצויות שביצעו המשיבים באזורים שונים בארץ למזכירויות של קיבוצים ולבתי עסק (ומקצתן לבתי מגורים) לשם גניבת כסף ורכוש, לאחר שקשרו לצורך כך קשר עם אדם נוסף, נדים שיבלי (להלן: שיבלי). לצורך ביצוע העבירות הסיע שיבלי את המשיבים ברכבו, הוריד אותם בסמוך לזירת העבירה ואסף אותם עם השלמתה, ובמרבית המקרים אף מסר להם מראש מידע לגבי המקומות בהם התבצעו העבירות. המשיב 1 היה מעורב בארבעה מן האירועים המתוארים בכתב האישום והורשע בעבירות של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים וגניבה ממנו (שמונה מקרים); קשירת קשר לביצוע פשע (ארבעה מקרים); היזק בזדון לרכוש (שלושה מקרים); הסתייעות ברכב לביצוע פשע (שני מקרים); והחזקת מכשירי פריצה (שני מקרים). המשיבים 2 ו-3 היו מעורבים בתשעה מן האירועים, ובאחד החמורים שבהם מתואר כיצד פרצו לביתה של קשישה המתגוררת בגפה ושדדו אותה לאחר שאיימו עליה באמצעות סכין ומספריים, קשרו אותה לכורסא וחתכו את כבל הטלפון של הבית, ואף גנבו את מכוניתה. בגין מעשיהם הורשעו המשיבים 2 ו-3 בשוד בנסיבות מחמירות; גניבת רכב; קשירת קשר לביצוע פשע (תשעה מקרים); הסתייעות ברכב לביצוע פשע (ארבעה מקרים); התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים וגניבה ממנו (12 מקרים); התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים; התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה; גניבה; היזק בזדון לרכוש (ארבעה מקרים); והחזקת מכשירי פריצה. עוד יצויין כי בהליך נוסף שהתנהל נגדו הורשע המשיב 3 בעבירות של התחזות כאדם אחר במטרה להונות; נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח בר תוקף, ותיק זה צורף לתיק דנן.

2.        בגזר דינו מיום 7.4.2011 עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיהם של המשיבים אשר ביצעו מספר רב של עבירות באופן שיטתי בפרק זמן של כחודשיים ועל "פגיעתם הרעה ברכוש הציבור ובתחושת הבטחון שלו", ובפרט עמד על החומרה היתרה שיש בשוד הקשישה שבוצע על ידי המשיבים 2 ו-3. בית המשפט הוסיף כי יש להתייחס להתפרצות לבניינים שאינם משמשים כבתי מגורים באותה מידה של חומרה שיש להתייחס להתפרצות לבתי מגורים נוכח נזקי הרכוש, עוגמת הנפש והפגיעה בביטחון של בעלי העסקים והעוסקים בהם. כן עמד בית משפט קמא על עברם הפלילי המכביד של המשיבים ועל כך שהם "סיגלו לעצמם אורח חיים עברייני והפכו את פעילותם הפלילית לעיסוקם העיקרי". עוד ציין בית המשפט כי כלפי כל אחד מן המשיבים תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בגין עבירות בהן הורשע בעבר אך לא היה בכך כדי להרתיעם. על כן, כך קבע, העונש שייגזר על המשיבים ראוי לו שישקף הוקעה של מעשיהם ואת הסלידה החברתית מהם. עם זאת ציין בית המשפט כי למשיבים עומדים שיקולים לקולא ובהם גילם הצעיר, הודייתם במעשים בשלב מוקדם של המשפט והעובדה שהביעו עליהם חרטה וצער. כן קבע בית המשפט כי אמנם נסיבותיו האישות של שיבלי שונות בתכלית מנסיבותיהם של המשיבים אך לא ניתן להתעלם מן העונש שנגזר עליו על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (36 חודשי מאסר). לבסוף עמד בית המשפט על חלקו הקטן יותר של המשיב 1 במעשים ועל כך שהוא לא נטל חלק בשוד הקשישה.

3.        בהינתן השיקולים שפורטו לעיל, גזר בית המשפט המחוזי על המשיב 1 בגין המעשים בהם הורשע 24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ו-18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; הורה על הפעלת שלושה מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו (בני 12 חודשים, שישה חודשים ושישה חודשים) בחופף ביניהם ובמצטבר לתקופת המאסר אותה גזר עליו כאמור; והטיל עליו קנס בסך של 5,000 ש"ח (או 30 ימי מאסר תמורתו). כמו כן גזר בית המשפט על כל אחד מן המשיבים 2 ו-3 60 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרם) ו-24 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; וכן הטיל עליהם קנס בסך 10,000 ש"ח (או 60 ימי מאסר תמורתו) ופיצוי לקשישה אותה תקפו בסך של 15,000 ש"ח. בנוסף הורה בית המשפט המחוזי על הפעלת מאסר מותנה בן שישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המשיב 2 במצטבר לתקופה אותה גזר עליו, ועל הפעלת מאסר מותנה בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המשיב 3, מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף לתקופה אותה גזר עליו, וכן פסל את המשיב 3 מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים (במצטבר לכל פסילה אחרת).

           להשלמת התמונה יצויין כי נגד שיבלי הוגש כתב אישום נפרד בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 2/10), ולאחר שזה תוקן הוא הודה במיוחס לו והורשע לפי הודאתו, וביום 8.8.2010 (דהיינו בטרם נגזר עונשם של המשיבים), גזר עליו בית המשפט המחוזי (השופטת נ' מוניץ) 36 חודשי מאסר בפועל; שתי תקופות של מאסר על-תנאי; קנס בסך 7000 ש"ח; פסילה מנהיגה במשך 24 חודשים, ופיצוי בסכום של 10,000 ש"ח. עוד יצויין להשלמת התמונה כי ערעור שהגישה המדינה לבית משפט זה על קולת העונש שנגזר על שיבלי (ע"פ 6888/10), התקבל ביום 1.6.2011 ותקופת המאסר בפועל שעליו לרצות הועמדה על חמש שנים.

טענות הצדדים

4.        לטענת המדינה העונש אותו גזר בית המשפט על המשיבים אינו הולם את חומרת מעשיהם, את תוצאותיהם ואת ההשלכות החברתיות הנובעות מהם, ואין די בו לגישתה להרתעתם של המשיבים ולהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות מסוג זה. המדינה מציינת כי במעשיהם של המשיבים טמונה חומרה מיוחדת וכי מעבר לפגיעה בקניינם של נפגעי העבירות נגרמה פגיעה גם ברווחתם הנפשית ובשלוות חייהם, והיא עומדת בהקשר זה גם על שכיחות המעשים, היקפם ופגיעתם המתמשכת. המדינה מדגישה בפרט את חומרתו של מעשה השוד האלים שביצעו המשיבים 2 ו-3 כלפי קשישה חסרת ישע בביתה, והיא מוסיפה כי בית המשפט לא הסיק את המסקנה העונשית הנדרשת מקביעותיו הנחרצות שלו עצמו בדבר חומרת המעשים ובדבר החובה להעביר מסר חד וברור של הוקעה בדרך של ענישה מחמירה. זאת, כך מוסיפה המדינה, בפרט נוכח עברם הפלילי המכביד של המשיבים והעובדה שסיגלו לעצמם אורח חיים עברייני ולא נרתעו מעונשים קודמים וממאסרים מותנים שהוטלו עליהם, והוכיחו כי אין בכוונתם לעלות על דרך הישר. לבסוף מדגישה המדינה כי יש מקום להבחין בין שיבלי לבין המשיבים דנן, בין היתר כיוון שחלקו במעשים היה קטן יותר, הוא נעדר עבר פלילי, וסייע לחקירת המשטרה.

5.        המשיבים מצידם טוענים כי דין הערעור להידחות.

           המשיבים 2 ו-3 מצביעים על כך שבית משפט זה החמיר בעונשו של שיבלי והעמידו על חמש שנות מאסר בפועל, הזהה לזה שנגזר עליהם ולטענתם כיוון ששיבלי היה שותף מלא במעשים ראוי להותיר את העונש שהוטל עליהם על כנו ואין להפר את האיזון ביניהם. המשיבים 2 ו-3 מדגישים בהקשר זה כי שיבלי היה "הרוח החיה" בביצוע העבירות וכי הוא סיפק את כל האינפורמציה הדרושה לצורך ביצוען. כן טוענים המשיבים 2 ו-3 כי העונש שהטיל עליהם בית משפט קמא אינו סוטה מרמת הענישה המקובלת בעבירות מן הסוג שבו הורשעו, בוודאי שלא באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, והם מוסיפים ומדגישים את גילם הצעיר, מעמדם הסוציו-אקונומי הנמוך, והעובדה כי הודו במעשים ובכך חסכו את ניהול המשפט ובנוסף אף הביעו חרטה על ביצוע העבירות.

           המשיב 1 מוסיף וטוען כי בית משפט קמא ערך איזון ראוי ונכון בין השיקולים השונים הצריכים לעניין, והוא מדגיש בהקשר זה כי לא נטל חלק בשוד הקשישה, כי חלקו במעשים היה קטן מזה של המשיבים 2 ו-3 וכן הוא שב ומפנה אל נסיבותיו האישיות.

דיון

6.        ערעור המדינה על קולת העונשים שגזר בית משפט קמא בדין יסודו.

           כתב האישום, אשר בעובדותיו הודו המשיבים, מגולל מסכת של עבירות רכוש שביצעו המשיבים באופן שיטתי ובטווח זמנים קצר לאורכה ולרוחבה של הארץ בבתי עסק ובקיבוצים שונים. התמונה העגומה המצטיירת בהינתן עובדות אלה היא של מי שהפכו את העבריינות לדרך חיים ואף ל"מקצוע" של ממש והכל בעבור בצע כסף. עבירות של התפרצות וגניבה פוגעות בקניינם של בעלי הרכוש ובנוסף הן פוגעות בבטחונם ובבטחון הציבור (ראו והשוו ע"פ 7453/08 מדינת נ' אואזנה, פסקה 8 (לא פורסם, 31.12.2008)). מרבית הפריצות שביצעו המשיבים בוצעו אמנם לבתי עסק ולמשרדים בקיבוצים ולא לבתי מגורים, אך בצדק ציין בית משפט קמא כי אין להקל ראש בפגיעה הנגרמת גם כאשר ההתפרצות והגניבה מבוצעות בבניין שאינו בית מגורים. על-פי העובדות שבהן הודו, היו המשיבים 2 ו-3 מעורבים בתשעה אירועי התפרצות (לעומת ארבעה שביצע המשיב 1) שניים מהם לבתי מגורים. האירוע החמור מבין האירועים הוא זה שבו פרצו המשיבים 2 ו- 3 לביתה של קשישה חסרת ישע על מנת לגנוב ממנה רכוש, איימו עליה בסכין, קשרו אותה באכזריות ונטלו מן הבית כסף ותכשיטים וכן את רכבה של הקשישה, עימו נמלטו מן המקום.

7.        בהינתן היקף העבירות שביצעו המשיבים 2 ו- 3 ובהינתן האכזריות הרבה שנלוותה למעשה השוד בבית הקשישה, מדובר במעשים שחומרתם מופלגת ולא למותר לשוב ולהזכיר את הצורך עליו עמד בית משפט זה לא אחת בהשתת עונשי מאסר קשים ומרתיעים "שיהא בכוחם לקבוע בהכרתם של כל הנוגעים בדבר את חומרת המעשה וחומרת העונש הצפוי" לאלה השודדים באלימות קשישים חסרי ישע אשר אין בכוחם להתגונן מול תוקפיהם (ראו: ע"פ 6113/96 אפנג'ר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (לא פורסם, 20.4.1997); ע"פ 6202/10 מדינת ישראל נ' ישראילוב, פסקאות 14-26 (טרם פורסם, 15.3.2011); ע"פ 4229/09 מדינת ישראל אסעד, פסקה 2 (טרם פורסם, 14.1.2010)). בית משפט קמא ער היה אמנם למדיניות הענישה המתוארת לעיל, אך העונש שהטיל לבסוף על המשיבים 2 ו-3 אינו משקף אותה כראוי. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה שחרף גילם הצעיר יחסית, יש למשיבים 2 ו-3 עבר פלילי לא מבוטל והעונשים שנגזרו עליהם בעבר לרבות עונשי המאסר המותנה שהיו תלויים ועומדים נגדם לא הרתיעו אותם מלשוב לסורם.

           טענת המשיבים 2 ו-3 כי אין מקום להחמיר בעונשם לעומת העונש שהוטל על שיבלי כיוון שחלקו של שיבלי במעשים היה גדול או למצער שווה לחלקם, דינה להידחות. אכן, שיבלי אסף עבור המשיבים מידע אודות הקיבוצים ובתי העסק אליהם פרצו ואף נהג להסיעם אל זירת העבירה וממנה תמורת כסף או סם מסוכן מסוג חשיש, ואין ספק כי מעשיו חמורים לעצמם (ראו דברי בית המשפט לעניין זה בע"פ 6888/10). אולם, נראה כי אין מקום להשוות את עונשם של המשיבים 2 ו-3 לעונשו של שיבלי שכן שיבלי הורשע בסיוע בלבד למעשים ולא כשותף עיקרי ובניגוד לנטען לא עולה מעובדות כתב האישום כי הוא היה "הרוח החיה" והיוזם של האירועים. כמו כן, ובניגוד למשיבים 2 ו-3 שאימצו את העבריינות כדרך חיים ולהם עבר פלילי מכביד, לשיבלי לא היה כל עבר פלילי לפני הרשעתו בפרשה דנן.

           סיכומו של דבר- אני סבורה כי העונשים שהטיל בית משפט קמא על המשיבים 2 ו-3 אינם הולמים את חומרת מעשיהם ואינם משרתים כדבעי את מטרות הגמול וההרתעה שאותן נועדו עונשים אלה להגשים, גם אם מביאים בחשבון לקולא את העובדה שהמשיבים 2 ו-3 הודו במיוחס להם.

8.        הוא הדין באשר למשיב 1. משיב זה אכן לא נטל חלק בכל מסכת העבירות שביצעו חבריו ועל כן נשמור גם אנו על מידרג הענישה המבחין בינו לבינם. יחד עם זאת, מן הראוי להחמיר בעונשו נוכח המעשים שיוחסו לו ובהינתן העובדה כי מעשיו עונים בו שבחר באורח-חיים עברייני והוא שב לבצע עבירות רכוש, למרות פציעתו בעבר במהלך התפרצות לחווה באיזור הדרום ולמרות שתלויים ועומדים נגדו לא פחות משלושה מאסרים מותנים בני-הפעלה.

9.        מן הטעמים המפורטים לעיל, אנו מקבלים את ערעור המדינה על קולת עונשיהם של המשיבים, אך משום שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את עונשו של המשיב 1 על 42 חודשים תחת 24 החודשים שגזר עליו בית משפט קמא ואילו עונש המאסר בפועל שישאו בו המשיבים 2 ו-3 יעמוד על שבע שנים. יתר חלקי גזר-הדין של בית משפט קמא לרבות קביעותיו לעניין הפעלת המאסרים המותנים ולעניין הקנס והפיצוי, יעמדו בעינם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ