אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התקבלה תביעת גירושין עקב אלימות ונדחתה תביעה להחזר הוצאות חתונה

התקבלה תביעת גירושין עקב אלימות ונדחתה תביעה להחזר הוצאות חתונה

תאריך פרסום : 14/09/2006 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי נתניה
1-21-1
05/01/2006
בפני השופט:
1. הרב יעקב זמיר - אב"ד
2. הרב שלמה שפירא - דיין
3. הרב אברהם שינדלר - דיין


- נגד -
התובע:
פלונית
הנתבע:
פלוני
פסק-דין

הצדדים נשאו ב-25/3/04. האשה עזבה את הבעל ימים ספורים אחרי החתונה.

האשה פנתה מספר פעמים לביהמ"ש לצורך הוצאת צוי הרחקה כנגד הבעל, בטענה שהוא מאיים עליה ו/או מטריד אותה.

ב-ח' כסלו תשס"ה 21/11/04 הגישה האשה תביעה לגירושין. בכתב תביעתה כתבה: "אני רוצה להתגרש מבעלי בגין שהוא אלים כלפי מילולית וגם פיזית, לאחר החתונה לא התגוררנו יחד כי לא יכולתי לסבול אותו. יותר מזה אפילו בשבת החתן הרים עלי ידים. לאחר החתונה הגשתי תלונה במשטרה, והקלטתי אותו באולפני הקלטה וכו', לא מוכנה לכל השלום בית בכלל". האשה הדגישה בכתב תביעתה סירובה לשלו"ב.

האשה צירפה לכתב תביעתה תמליל שיחה שערכה עם הבעל, ובה הסכים הבעל להודות באלימות ואיומים שנקט כנגדה.

עוד צירפה התובעת פרוטוקול הדיון בביהמ"ש השלום בנתניה ב-30/5/04, בבקשתה להוצאת צו הגנה. בדיון זה אמרה, "בעלי מאיים עלי ומנסה לרצוח אותי, רוב הזמן מאיים עלי מילולית שירצח אותי כי אין לו מה להפסיד .... כל הזמן איים עלי שאתחתן איתו, פעם אחת הרים את הגרזן ואמר שאם לא אתחתן איתו הוא יחתוך אותי לחתיכות פחדתי והתחתנתי איתו וכו', אחרי החתונה בשבת הוא הרים ידיים וכו' אחרי החתונה ברחתי ולא גרתי איתו כי לא הייתי מסוגלת. בשבת חתן חנק אותי וכו' בכל יום שאנו מדברים הוא מאיים, פעם אחרונה היה ביום רביעי בלילה כשאמר לי שנשאר לי כמה ימים. אני רוצה להתגרש ממנו. לא רוצה לראות אותו, שלא יתקרב אלי, אני מרגישה סכנה לחיים שלי, אני יודעת שעשיתי טעות".

בכל הדיונים שנערכו בביה"ד חזרה האשה על טענותיה. בדיון התברר שהצדדים הכירו מספר שנים קודם, האשה חזרה על טענותיה בכתב התביעה ובביהמ"ש ונעתיק חלק מטענותיה המוזכרים בפרוטוקול.

בדיון שנערך בי"ד טבת תשס"ה 26/12/04 אמרה האשה "מיד לאחר החתונה נפרדנו", "הוא בחור אלים, בעקבות זה שגיליתי מי משפחתו, התחיל להיות אלים מילולית ופיזית", "העלמתי עין ממה שסיפרו לי, איים עלי כל הזמן שאם לא נתחתן יהרוג אותי", לשאלת ביה"ד הוא מושיט ידו לשלום, אמרה האשה: "אני רואה שטן, על גופתי המתה, אני לא רוצה לראות אותו, הרביץ לי ביום החתונה, הרים ידיים" ובהמשך "אני מתעבת אותו".

לעומתה טען הבעל "אני רוצה שלום בית", "יצאנו 7 שנים ואח"כ התחתנו יום אחד לא התווכחנו, לא רבנו, לאחר החתונה הורידה התחפושת, וכו' לא יכולתי לדבר איתה, מעולם לא הרבצתי לה וכו' הבחורה הזו רצתה אותי רק בשביל הכסף כל מה שרמזה קניתי לה וכו'" עוד אמר "אנשים מסובבים אותה, פתאום לאחר החתונה היתה לחוצה" "מעולם לא רבנו אין לה עילה לגירושין וכו' היא היתה מטופלת בנערות מצוקה". לשאלת ביה"ד על הודאתו באלימות כנגד האשה ענה הבעל שהודה מכיוון שאמרה שרוצה לחזור ועשה זאת למען שלו"ב.

הצדדים חזרו על עמדותיהם ודבריהם גם בדיונים הנוספים שקיים ביה"ד, בדיון שנערך בט"ו אדר א' תשס"ה חזר הבעל על טענתו שרוצה שלום בית חזר על דבריו שהודאתו בקלטת באלימות כנגד האשה לא היתה אמיתית, אלא הודה בדברים אלו מפני שחשב שהודאתו תביא לידי חזרתה לשלו"ב. לעומת זאת האשה גם היא חזרה על דבריה "אין סיכוי, אני שונאת אותו, אני לא מוכנה לנסות, אין טעם" "לא רוצה אותו לא רוצה לשמוע אותך" "אני רוצה להמשיך את חיי לא אתקע עם אדם שאני שונאת אותו" וכו' וכו'.

לקראת דיון נוסף שקבע ביה"ד כתב הבעל מכתב שכותרתו "אשה מורדת".

במכתבו זה הציג הבעל את עמדתו, לטענתו אחרי 7 שנות חברות נשאו הצדדים, ובאותו שבוע האשה החליטה לברוח מבלי להסביר נסיבות בריחתה, עוד התלונן על התנהלות האשה אחרי עזיבתה את הבית, במכתב זה פירט הבעל הוצאותיו במשך שבע שנות החברות והוצאותיו על החתונה, בסוף מכתבו כתב הבעל שתנאיו לגירושין, הינם ביטול התלונה במשטרה והחזרת כל הוצאותיו כולל הוצאות בתקופת החברות, הבעל פירט במכתבו הוצאות שהיו לו לטענתו, עליהם ביקש החזר.

גם בדיון שנערך בכ"ט אייר תשס"ה חזרו הצדדים על עמדותיהם הבעל דרש שלום בית, האשה חזרה וסירבה לכל קשר עם הבעל וחזרה על ביטוייה בדיונים הקודמים, "הוא מעורר בי בחילה", "אני לא מסוגלת לחזור אליו, וגם אסור לחזור אליו" "אני שונאת אותו" ,אני לא מסוגלת" וכו' וכו' לגבי תביעתו לפיצוי על הוצאותיו אמרה האשה, לא שילם הוצאות, כל הכסף שנכנס לקח והוציא לשטויות שלו", עוד אמרה "הוא לא שילם כלום, כל כסף שנכנס השארתי לו היה חשוב לי להציל את עצמי, הכל כוסה" בדיון זה העלה הבעל טענות על תשלומים ומתנות ששילם ונתן לאשה לפני החתונה ודרש החזר כספים אלו, כן העלה טענותיו לגבי תשלום הוצאותיו בשבת חתן.

הארכנו בסיפור דברי הצדדים וטענותיהם כפי שהועלו בפנינו, אודה שהניואנסים והסיבות האמיתיות לשנאה העזה אותה מפגינה האשה כלפי הבעל, שנומקה על ידה גם בעובדא שהכירה האמת על אודות משפחתו וגם על יחסו לדת, לא הובררה לנו כל צרכה. הצדדים לא הביאו עדים שיוכלו לשפוך אור על הסיבות למחלוקת ביניהם, הצדדים ששניהם בני העדה האתיופית לא הבהירו בפני ביה"ד שורשי המחלוקת ביניהם, שעל פניה נראית קשורה במסורת ובתרבות אותה הביאו עמם מאתיופיה. בין כך ובין כך מתוך החומר שבתיק עולות שתי טענות העוברות כחוט השני במסמכים והטענות שהוצגו בפנינו.

א) האשה מעלה טענות על אלימות פיזית ונפשית קשה שהופעלה כלפיה לפני הנישואין וגם לאחריהם, אלימות שגרמה לבריחתה מהבעל מספר ימים אחרי החתונה.

ב) האשה מביעה יחס עמוק של שנאה וסלידה מקשרים עם הבעל ומסרבת לכל נסיון של חזרה לשלו"ב וקשר עם הבעל.

יש להוסיף שאף שהבעל חזר וטען בפנינו שהוא מעוניין לחזור לשלו"ב, מתוך מכתבו שהוגש לביה"ד והדברים שנאמרו על ידו בדיון האחרון עולה שהבעל הפנים את העובדה שכנראה אין סיכויים לשלו"ב, אלא שהוא מעלה טענות לפיצוי כספי מצד האשה, עקב הוצאות שהיו לו לטענתו בתקופת חברותם לפני הנישואין והוצאות החתונה.

והנה הבעל הכחיש טענות האשה על אלימות ואמר שאף שהקלטת היא אמיתית, הודאתו היתה רק כדי לפייס את האשה שתחזור לשלום בית, דברים אלו נראים על פניהם מופרכים, שהרי הקלטת הינה של שיחה ארוכה וברור ששיחה ארוכה זו לא היתה יכולה להיות, באמצע פגישה עם מנכ"לית משרד החינוך כמו שטען הבעל, בשיחה זו שואלת האשה את הבעל מה בדיוק יספר לדודים על אלימותו כלפיה, הבעל הבטיח כמה פעמים בשיחה זו שיודה באלימותו, אמנם הבעל נזהר גם בשיחה זו ולא פירט פרטי האלימות. אבל ברור מתוך תמליל השיחה שאכן הבעל הפעיל אלימות כנגד האשה, הבעל הודה בזה בשיחה והסכים להודות בה בפני דודיה. אין בקלטת אפילו רמז רמיזא לטענת הבעל שרצה להודות כדי שתחזור אליו, דאם כן היה צריך לומר הרי לא עשיתי דבר, ומה את רוצה שאני אומר, ועל כרחך שהבעל ידע מה מבקשת ממנו. יש להוסיף עוד שעצם העובדה שהאשה ברחה מהבעל שלשה ימים אחרי החתונה, יש בה משום רגלים לדבר שהאמת כטענתה.

ובגוף האי דינא דבעל המכה את אשתו פסק הרמ"א בסימן קנ"ד ס"ג "איש המכה אשתו עבירה היא בידו כהמכה חברו, ואם רגיל הוא בכך יש ביד בי"ד ליסרו ולהחרימו ולהלקותו וכו' שלא יעשה עוד. ואם אינו ציית לדברי הבי"ד י"א שכופין אותו להוציא ובלבד שמתרים בו תחילה פעם אחת או שתיים וכו'", ומבואר מדברי הרמ"א שבבעל המכה את אשתו כופין אותו להוציא. ועיין מש"כ בזה הב"י והדרכי משה, ובדברי תשובת הרשב"א המיוחסת לרמב"ן, ועיין בביאור הגר"א שם. וכבר הארכנו בזה בכמה פסקי דין וביארנו שדין זה הוא בין באלימות גופנית בין באלימות מילולית ובין באלימות נפשית, ואף שבנידון דידן לא התקיים תנאו של הרמ"א שיתרו בו ויעבור על ההתראה, דבנידון דידן האשה הופיעה בפנינו אחרי שברחה מבית הבעל, ואין היא מוכנה לשוב ולהתענות תחת ידו, וברור שמאן לימא לה הכי, ולכך נראה שאף שבנידון דידן אין לכפותו לגרשה, נראה ברור שחובה עליו לגרשה אף מטעם זה בלבד.

ולענין דבריה שחזרה ואמרה בפנינו שהיא שונאת וסולדת מהבעל ואינה מוכנה בשום אופן לחזור לשלום בית עמו, נראה שדין זה דומה לדינו של הרמב"ם פי"ד מה' אישות שאשה האומרת על בעלה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי כופין אותו לגרשה מיד. והסכימו עמו מקצת הראשונים. והביאו עוד תקנת הגאונים לכפות הבעל לגרשה בכהאי גוונא, אמנם ר"ת והרבה מן הראשונים סבירא להו שאין כופין את הבעל בכה"ג עיין בדבריו בספר הישר ובראשונים בכתובות ס"ג. ולענין הלכה השו"ע בסימן ע"ז ס"ב, פסק כר"ת ודעימיה, ומנהג בתי דין שלא לכפות הבעל בכהאי גוונא, ועיין מה שהאריכו בזה בפדרי"ם, וגם אנחנו כתבנו באריכות בבירור האי דינא במספר פסקי דין ובפרט בפסק דין אור (נתניה 3701) עיי"ש ואכמ"ל. ועיי"ש שביארנו דעות הראשונים בהאי דינא, אם עכ"פ הוא חייב לגרש, או נימא שאף חיוב אין שעליו ועכ"פ ר"ת תיקן הרחקה דר"ת בכה"ג. ולפיכך נראה שעכ"פ גם מסיבה זו יש לקבוע שהבעל חייב לגרש את אשתו. ובפרט למה שפסק הרא"ש בתשובה כלל לה (והביאה הרמ"א בסימן עז ס"ג) שאם עשה שלא כהוגן שקדשה ברמאות ובתחבולות כופין אותו לגרש. ובנידון דידן האשה טענה שהבעל איים עליה וכפה אותה להנשא לו. אך באמת שדבריה לא התבררו לנו כל צרכם ועכ"פ ברור שבנידון דידן עכ"פ יש לחייבו לגרשה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ