התקבלה עתירתה של הועדה המקומית הרצליה נגד הועדה המחוזית בעניין הרחבת מלון דן אכדיה בהרצליה

עתירה יוצאת דופן של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה ושל עיריית הרצליה, העותרות לבטל החלטה של ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (להלן: "ועדת הערר"), לאחר שאישרה אחת מהתוכניות הגדולות והמשמעותיות ביותר לבניה במרחב העיר הרצליה.

התכנית מאפשרת ליזמיה, מלונות דן בע"מ ומלון דן אכדיה בע"מ, להגדיל פי שישה את היקף הבניה והשימוש במתחם המקרקעין נושא התכנית, ולהוסיף עשרות אלפי מטר מרובע של מלונאות, שטחי מסחר, מסעדות, אולמות אירועים וכנסים למלון "דן אכדיה" בהרצליה, בניגוד לעמדתן של הוועדה המקומית ושל עיריית הרצליה (להלן: "תכנית  הר/210 א'"). 

העותרות טוענות, כי יש לבטל את החלטת ועדת הערר, מחמת פגמים מהותיים שנפלו בה, בשל התעלמות הוועדה מטענות העותרות וחוסר הסבירות שדבקו בהחלטה.

המשיבים טוענים מנגד, כי מדובר בניסיון נפסד נוסף למנוע קידומה של תכנית, אשר זכתה לתמיכת העותרות עצמן בכל שלבי התכנון אך העותרות חזרו בהן מתמיכתן, לאחר חילופי השלטון הפוליטי בעיריית הרצליה, באוקטובר 2013. לדברי המשיבים, לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר ויש לאפשר ליוזמי התכנית לקדם את הליכי התכנון של הרחבת מלון "דן אכדיה", הנמשכים כבר למעלה מתשע שנים.

לצד עתירה זו הוגשה עתירה נוספת (עת"מ 607-08-14) על ידי יזמי התכנית, מלונות דן בע"מ ואח', התוקפת את החלטת מועצת עיריית הרצליה, שלא לאשר תכנית איחוד וחלוקה המתייחסת לאותם מקרקעין ומהווה חלק מהפרויקט המתוכנן. מאחר ושתי העתירות עוסקות באותה תכנית (הר/210 א'), הדיון בהן אוחד והתקיים בנוכחות כל הצדדים.

בסופו של יום, ביקשו העותרות בעתירה הנוספת כי הדיון בה יוקפא ולא יוגשו בתיק סיכומים, אלא לאחר שתוכרע עתירתן של הוועדה המקומית ושל עיריית הרצליה. בנסיבות אלה, פסק הדין מתייחס אך ורק לטענות הצדדים בעתירה הראשונה.

רקע עובדתי

1. תכנית הר/201א' הינה תכנית שיזמו חברת מלונות דן בע"מ ומלון דן אכדיה בע"מ (להלן ביחד: "מלונות דן"), עוד בשנת 2006. התכנית הוגשה על ידי הוועדה המקומית הרצליה, מאחר שהמקרקעין הינם ברובם בבעלות עיריית הרצליה ולא בבעלות מלונות דן, וזאת על פי הוראת החוק המחייב כי מגיש התכנית יהיה הבעלים של הקרקע. בהתאם לתכנית אמור לחול שינוי בזכויות הבניה הקיימות על ידי הוספת 3 מבנים למבנה הקיים ושטחי נופש ומסעדות כדלקמן:

• תוספת של כ-149 אלף מ"ר שטח בנוי שעליו ייבנו שלושה מבני מלון נפרדים ושטחי שירות;
• גובה המבנים בשני הבניינים יהיה 8 קומות ובמבנה נוסף עד 17 קומות;
• תוספת מתוכננת של שימוש במגרש למלונאות נופש, מסעדות, אולמות אירועים וכנסים ומתקני ספורט.
• דרישה להוצאת היתר הבניה לאחר סלילת רחוב רמת ים וחיבורו לרחוב אבא אבן בהרצליה.
• בניה של 268 חניות ציבוריות תת קרקעיות, בנוסף למקומות חניה המיועדים לשימוש אורחי המלון.

1. התכנית הוצגה לראשונה בפני הוועדה המחוזית ביולי 2006. בחודש ספטמבר 2010 המליצה הוועדה המחוזית על הפקדת התכנית והיא הופקדה בפועל בפברואר 2012. התכנית אושרה ביולי 2012, לאחר שמיעת עשרות התנגדויות של תושבי הסביבה, שטענו כנגד השפעותיה הפוגעניות של התכנית על מערך התנועה באזור, חסימה נופית ועוד. הוועדה המחוזית קבעה, כי תנאי למתן תקף לתכנית יהיה קבלת אישור שר הפנים, על פי סעיף 188 לפקודת העיריות, המורה כי "עירייה לא תהיה רשאית למכור מקרקעין, להחליפם או למשכנם אלא על פי החלטת המועצה ברוב חבריה ובאישור השר או מי שהוא הסמיך לכך".

1. על החלטת הוועדה המחוזית לאשר התכנית, הוגשה על ידי התושבים עתירה לבית המשפט המחוזי בת"א (עת"מ 44865-1012). העתירה נדחתה ע"י כב' השופטת שיצר ביוני 2014, בכפוף להחזרת הדיון בענין העומס התחבורתי לוועדה המחוזית, שנדרשה לחזור ולדון בסוגיה. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה (עע"ם 7031/13), לאחר שבית המשפט קבע כי המערערים יוכלו להעלות את כל טענותיהם בשאלת האיחוד והחלוקה ובשאלת העומס התחבורתי במסגרת ערר העירייה.

1. בין לבין, בחודש נובמבר 2013 נבחר מר משה פדלון לכהן כראש העיר הרצליה במקומה של יעל גרמן ובהמשך מונה גם כיו"ר הוועדה המקומית. הרכבה של מועצת העיר הרצליה ושל הוועדה המקומית השתנה אף הוא לאחר הבחירות.

1. הוועדה המקומית בהרכבה הקודם, תמכה בהתלהבות ניכרת בתכנית, שהוגשה כאמור להפקדה על ידה בשנת 2012. למעשה, עד לבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 2013, קיבלה התכנית את ברכת הוועדה המקומית וראשת העיר דאז, גב' יעל גרמן, חרף ההתנגדויות מטעם התושבים, שנדחו ברובן על ידי הוועדה וגם על ידי בית המשפט. לאחר הבחירות וחילופי הגברי בראשות העיר, שבמסגרתם מונה מר משה פדלון לראש העיר, חל שינוי מהותי בעמדת העירייה ובעמדת מועצת העיר בהרכבה החדש.

1. מועצת העיר החדשה החליטה באופן חד משמעי, כי אין ברצונה לקבל את התכנית ולמעשה לא נתנה אישורה לאיחוד וחלוקה, כנדרש על פי החלטת הוועדה המחוזית. עמדת ראש העיר ויו"ר הוועדה המקומית החדש הינה כי התכנית, המגדילה את יחידת המלונאות למעלה מפי-שישה, עלולה לגרום לכאוס תחבורתי ולפגיעה אנושה במרקם החיים של התושבים המתגוררים בסמוך למלון ובציבור הנזקק להגיע לחוף הים בקרבת המלון. חברי הוועדה המקומית וחברי מועצת העיר טוענים כיום, כי יש להקטין באופן משמעותי את שטחי המלונאות במתחם וסבורים, כי אישור התכנית במתכונתה הנוכחית, יהווה פגיעה מהותית ובלתי מידתית בתושבי האזור ובציבור כולו.

1. לאחר שניתן פסק הדין בעתירה הקודמת, אשר הורה על החזרת הדיון בשאלת העומס התחבורתי לוועדה המחוזית, סירבה הוועדה לקיים דיון נוסף בתכנית עצמה. הוועדה שמעה טיעוני הצדדים אך ורק בסוגיית העומס התחבורתי והחליטה, שוב, לתת תוקף לתכנית. הוועדה אף קבעה, כי התכנית לא תכלול הוראות של איחוד חלוקה, לאור סירוב מועצת העיר לאשרם, והורתה כי אלה יעשו בתכנית נפרדת בסמכות ועדה מקומית.

ערר שהוגש על החלטת הוועדה המחוזית מיוני 2014 נדחה ביום 9.2.15 בהחלטה קצרה, שניתנה על ידי ועדת הערר, אליה אתייחס בהמשך. 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 9/9/13 

1. כאמור, בהמשך להחלטת הוועדה המחוזית מיולי 2012 לאשר את התכנית, בכפוף לקבלת אישור מועצת העיר הרצליה, הוגשה עתירה ע"י תושבי האזור לבית המשפט המחוזי (עת"מ 44865-10-12). בעתירה התבקש בית המשפט על ידי בעלי דירות ונציגויות ארבעה בניינים משותפים, המצויים כולם בסמיכות למתחם התכנית, להורות על ביטול אישור התכנית בשל פגמים מהותיים שנפלו בהחלטת האישור. העותרים טענו, כי החלטת הוועדה המחוזית התקבלה בהיעדר תשתית עובדתית מלאה ובהתעלם מנתונים מהותיים, הנוגעים בעיקרם לחסימת חזית הגישה לים, לצפיפות התנועה הבלתי נסבלת העלולה להיגרם בעקבות התכנית ועוד.

1. ביום 9/9/13 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת שיצר), אשר דחה את העתירה "בכפוף להחזרת הדיון בעניין העומס התחבורתי לוועדה המחוזית, שתחזור ותדון בסוגיה גם בהתייחס לבדיקת עומסי התנועה בחודשי הקיץ". בית המשפט הוסיף וקבע, כי הוועדה המחוזית לא קיימה את החובה המנהלית החלה עליה, לאסוף נתונים מלאים - בין על ידי דרישת השלמות על ידי יזמי התכנית ובין בדרך אחרת - ולא נימקה מדוע הסתפקה בנתוני בדיקה אחת של היזמים ביום בודד בחודש נובמבר 2008. לדברי בית המשפט "נראה שהתנהלותה בעניין זה חרגה ממתחם הסבירות. זאת הן בעצם אי קיום חובת איסוף הנתונים, והן בשל אי מילוי חובת ההנמקה של ההחלטה, בצורה בהירה וברורה" (עמ' 12 לפסק הדין). בית המשפט אף אמר כי "תוספת נפחי התנועה החזויים שצוינו בבה"ת, נראה שחושב רק לפי התנועה שיעדה למלון בלבד, תוך התעלמות מנפח התנועה של הציבור הרחב הנוהר בקיץ לחוף הים. נתון זה לא בא לידי ביטוי לא בתצפית ולא בחישוב העתידי, והוועדה כלל לא התייחסה להיבט זה" (שם).

הדיון בוועדה המחוזית

1. לקראת הדיון החוזר בוועדה המחוזית, הגישה הוועדה המקומית חוות דעת תחבורתית, שנערכה על ידי מהנדס אפרים וינהבר, אשר המליץ שלא לאשר את התכנית, אלא אם כן תוגש תכנית תנועתית לאזור דרום-מערב הרצליה, על מנת לוודא שהשטחים בתכנית החדשה לא יגרמו לפקקים מתמשכים ולמצבים מסוכנים. במקביל, הוגשה על ידי מלונות דן בדיקה של נפחי התנועה הצפויים להיווצר, כתוצאה מאישורה של התכנית, וכן השלמת חוות דעת תחבורתית, המבוססת על ספירות תנועה שבוצעו ביוני 2012, כשנתיים לפני הדיון בפני ועדת המשנה של הוועדה המחוזית.

1. ביום 7/4/14 התקיים דיון בוועדת המשנה של הוועדה המחוזית. העותרות ביקשו מהוועדה המחוזית להתחשב בעובדה שהוועדה המקומית והעירייה, בהרכבן הנוכחי, מתנגדות בכל תוקף לתכנית בשל היותה בלתי סבירה. נציגי העותרות ונציגי התושבים טענו, כי אין להסתפק בבדיקות התנועה שנעשו עד כה ויש הכרח לבדוק את מכלול הנושא התעבורתי ואת נושא החניות לציבור הרחב. הוועדה המחוזית ציינה, כי בית המשפט המחוזי דחה את העתירה שהוגשה על ידי התושבים, בכפוף להחזרת הדיון בעניין העומס התעבורתי בלבד, והורה כי הוועדה תחזור ותדון בסוגיה גם בהתייחס לבדיקת נתוני העומס בחודשי הקיץ. לצורך בדיקת העומס התחבורתי פנתה ועדת המשנה ליועץ תנועה מטעמה, שבחן את חוות הדעת מטעם העותרות ומטעם מלונות דן והחליט לאמץ את עמדת מלונות דן.  יועץ התנועה לא ביצע בדיקה עצמאית, אלא אימץ את הבדיקות שהוגשו על ידי יזמי התכנית, על סמך ספירות תנועה, שבוצעו כשנתיים לפני שהתקיים הדיון בועדת המשנה בעניין זה.

1. בהחלטתה הקצרה (עמוד וחצי) מיום 30/4/14 החליטה ועדת המשנה לאמץ את מסקנות יועץ התנועה שמינתה וציינה כי "בדיקות התנועה שהוגשו על ידי יזם התכנית נבדקו על ידי יועץ התנועה של הוועדה המחוזית אשר התרשם שבדיקות אלה מקיפות ערוכות בהתאם לסטנדרטים המקצועיים...". בהמשך דחתה הוועדה המחוזית את בקשת התושבים להמתין לבדיקה נוספת בעונת הקיץ הקרובה וקבעה, כי המתנגדים או הוועדה המקומית "לא הצביעו על שינויים סטטוטוריים במצב התכנוני שלא נלקחו בחשבון בבדיקות שנערכו, ואשר מצדיקים להמתין לבדיקה נוספת בעונת הקיץ הקרובה, דבר אשר יתרום לעיכוב משמעותי נוסף לאישורה של התכנית" (עמ' 2 להחלטה).

1. מאחר שבאותו שלב טרם התקבלה החלטת מועצת העיר, אם להסכים לתכנית הכוללת הוראות של איחוד וחלוקה, הורתה הוועדה המחוזית לקיים דיון בעניין זה עד ליום 15/5/14 וקבעה, כי אם לא יתקיים דיון עד אז ואם לא תתקבל החלטה לאשרה, תובא התכנית לדיון נוסף. על החלטה זו של הוועדה המחוזית הוגש ערר למועצה הארצית לתכנון ובניה (ערר 43/14).

1. ביום 17/6/14 התקיימה ישיבת מועצת העיר הרצליה, בה הוחלט פה אחד להתנגד לחילופי מקרקעין שנדרשו למימושה של תכנית, שבה העיריה - כבעלת מקרקעין - אינה תומכת עוד. לנוכח החלטה זו של מועצת העיר הרצליה, הורתה ועדת המשנה של הוועדה המחוזית ביום 30/6/14 כי התכנית לא תכלול הוראות של איחוד וחלוקה וטבלת הקצאות, והם יעשו בתכנית נפרדת בסמכות ועדה מקומית. גם על החלטה זו הוגש ערר למועצה הארצית (ערר 69/14).

הדיון בוועדת הערר

1. ביום 3/12/14 התקיים דיון בפני ועדת המשנה של המועצה הארצית (ועדת הערר). גם בדיון זה פירטו נציגי העוררות את התנגדותם לתכנית, תוך שימת דגש על הנושא התחבורתי אליו התייחס ראש העירה הרצליה, מר פדלון, שהתייצב לדיון וטען באופן אישי יחד עם סגנית ומ"מ ראש העיר, הגב' מאיה כץ, ומהנדס העיר. העוררות טענו כי יש צורך לבדוק את ההיבטים התחבורתיים של התכנית, לנוכח השינויים שחלו עם חלוף השנים, מאז שהתכנית הוכנה ועד שאושרה, המחייבים שינויים משמעותיים או התאמות.

1. פרוטוקול הדיון בפני ועדת הערר משתרע על פני עשרות עמודים, אך החלטתה קצרה להפליא ומחזיקה 7 עמודים בלבד. שישה מתוכם מוקדשים לתיאור השתלשלות העניינים ולפירוט טענות הצדדים. בהחלטה עצמה, המשתרעת על פני פחות מעמוד אחד,  קבעה ועדת הערר כי נבחנו טענות העוררות ונראות בעיני הוועדה התשובות אשר ניתנו להם בטיעוני הוועדה המחוזית ומלונות דן. ועדת הערר ציינה כי:

"מרגע שהגישו העוררות את התכנית וזו הופקדה, אין שיקול דעת הוועדה המחוזית ביחס לאישור התכנית כפוף להמשך תמיכתן של העוררות בתכנית.

השמטת רכיב האיחוד וחלוקה בהסכמה מן התכנית בשל אי הסכמת העיריה לעשייה במקרקעיה הוא אכן סביר...

אשר למסקנת הוועדה המחוזית בדבר סבירות המצב התעבורתי לאחר הקמת הפרויקט נשוא התכנית, הרי שגם בעניין זה לא מצאנו שיש בהחלטה משום טעות. החלטתה מבוססת בנתונים שהונחו בפניה, נתונים שהיה בהם די כדי לבסס את החלטתה. איננו מוצאים כי היה על הוועדה לבקש נתונים נוספים, או להמתין למועד אחר בטרם תינתן החלטתה. החלטת הוועדה להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבות 2-3 על בסיס דעתו של יועץ הוועדה, גם בה אין משום טעות".

ועדת הערר החליטה לדחות את העררים ועל החלטה זו הוגשה, כאמור, עתירתן של העותרות.

טענות הצדדים

1. לטענת העותרות, ועדת הערר התעלמה מעמדתן ולא דנה כלל בטענותיהן בנוגע לחוסר המידתיות והסבירות של התכנית. משום מה אצה מאוד הדרך לוועדת הערר לאשר את התכנית, והיא ראתה בטענות השונות שנשמעו לפניה אבן נגף טורדנית, שיש להסירה במהירות. החלטתה הקצרה והבלתי מנומקת, הינה בלתי סבירה בעליל ולכן יש להורות על ביטולה ועל ביטול החלטות הוועדה המחוזית, אשר תידרש לדון בתכנית מחדש, או לכל הפחות לאפשר לוועדה המקומית ולעירייה להעלות בפניה את כל טענותיהן והתנגדותן לתכנית והיא תידרש להכין בעצמה חוות דעת תנועתית. לחילופין טוענות העותרות, כי יש להחזיר את הדיון בעררים לוועדת הערר, להשלמת ההחלטה.

1.  לדברי העותרות, ועדת הערר והועדה המחוזית התעלמו לחלוטין מהטענות שהעלו כנגד התכנית. אמנם התכנית הוגשה על ידי הועדה המקומית בהרכבה הקודם, אך הועדה המקומית בהרכבה החדש סבורה, כי התכנית עלולה לגרום לקריסה של ממש במערך התחבורה באזור, לנוכח חלוף השנים והשינויים הדמוגרפים והתכנוניים שאירעו מאז הוחלט על הפקדתה בשנת 2010. לא ברור מדוע סברה הוועדה בהרכבה הקודם, כי התכנית ראויה לתמיכה, אך אינה מתאימה מבחינה אורבנית לסביבה הקיימת והיא מחייבת בדיקה מחדש. בעיקר יש צורך לערוך שינויים מהותיים במסת הבניה וחדרי המלון המתוכננים, ולמצוא פתרונות מיטיבים בנושא התנועה והחניה, לנוכח העובדה ש"התרומה" התחבורתית העיקרית של התכנית לטובת הציבור מסתכמת בהקצאה של 268 חניות ציבוריות בלבד, והתרומה לשטחים הציבוריים מסתכמת בהגדלה שלהם ב- 1.1% בלבד, לעומת המצב הקיים.

1. המשיבים 5-12 (דיירי האזור) הצטרפו לטיעוני העותרות בשל כל הפגמים המפורטים בעתירה ובסיכומים ובשל חוסר סבירות החלטת ועדת הערר.

1. המשיבות 1-2 (ועדת המשנה לעררים והוועדה המחוזית) סבורות, כי ועדת הערר צדקה כאשר סברה, כי חילופי גברי בעיריית הרצליה אינם מצדיקים את ביטולו של הליך תכנוני, שארך שנם רבות. לדבריהן, העותרות עצמן תמכו בתכנית והתנגדו לעתירה שהוגשה אך לפני שנתיים על ידי המשיבים 5-11, תוך שהן טוענות טענות הפוכות לאלו הנטענות על ידן כעת. מכל מקום, הוועדה המחוזית היתה מוסמכת לאשר את התכנית, גם לאחר שהוועדה המקומית שינתה את עמדה ביחס אליה, והחלטת ועדת הערר לאשר זאת היתה סבירה.

1. המשיבות 3 ו-4 (מלונות דן) מציינות, כי כל הטענות המועלות על ידי הצדדים, הועלו ונדונו גם בעתירה הקודמת, שנדחתה על ידי כב' השופטת שיצר, למעט בנושא אחד – העומס התעבורתי בחודשי הקיץ, שהוחזר לדיון בוועדה המחוזית. לטענתן, העותרות מנועות מלהעלות טענות, שהועלו על ידן במהלך הדיונים בעתירה הקודמת או טענות שניתן היה להעלותן ולא הועלו, וזאת מכוח מעשה בית דין ועקרון סופיות הדיון. לדברי מלונות דן, אנו מצויים בשלב מאוחר ביותר בקשר לתכנית, שעברה הליך תכנוני יסודי ומעמיק.  בית המשפט אינו מוסד תכנון עליון ואינו מחליף את שיקול דעת מוסדות התכנון, והעותרות אף לא עמדו בנטל המוטל עליהן, להוכיח כי חל שינוי מהות במצב או כי טעמים אחרים מצדיקים לדון פעם נוספת בענין שמתקיים לגביו מעשה בית דין.

חילופי גברי והשינוי בעמדת הוועדה המקומית

1. במשך כ-15 שנים כיהנה גב' יעל גרמן כראשת העיר הרצליה. בתקופת כהונתה, הגישה הוועדה המקומית הרצליה את התכנית לאישור ואף תמכה בצורה נלהבת בקידומה, בדיונים שהתקיימו בפני רשויות התכנון. במסגרת העתירה הקודמת, שנדונה בפני השופטת שיצר, הגישו העותרות (המשיבות שם), אשר היו מיוצגות גם אז על ידי באת כוחן המייצגת אותן גם היום, כתב תשובה לעתירה, שבו תמכו בצורה נחרצת בתכנית "המתגלגלת" כבר למעלה מעשר שנים בפני מוסדות התכנון . לדבריהן:

"תכנית הר/2010א "מתגלגלת" בפני מוסדות התכנון כבר למעלה מעשור. מדובר בתכנית שנערכה באופן מקצועי, על בסיס בחינות תכנוניות מקצועיות ואף לוותה בתסקיר השפעה על הסביבה... התכנית נבחנה על ידי כל מוסדות התכנון- לרבות כאמור הוועדה המקומית (משמה ומליאה), הוועדה המחוזית, הוולחו"ף והמועצה הארצית לתכנון ולבננה (צ"ל-לבניה)- מוסד תכנון הגבוה ביותר. לאחר בחינות רבות אלה לא רק שנדחו טענות העותרים, אלא שהיא אף זכתה לברכתה חד משמעית של המועצה הארצית. כעת- מנסים העותרים- פעם נוספת לבטל התכנית, על מנת להגן על הנכסים שלהם, בניגוד לטובת הציבור עליה עמדה כאמור המועצה הארצית, מטעמים מובהקים של תכנון, והכל במסווה של פגמים משפטיים, שאין להם כל בסיס" (סעיף 127 לכתב התשובה).

1. בשנת 2013 התקיימו בחירות ומר משה פדלון שנבחר לתפקיד ראש העיר הרצליה מוביל כיום את ההתנגדות לתכנית. לנוכח התפנית החדה בעמדת העותרות, סברתי כי ראוי לשמוע הסבר מפיו של ראש העיר, מר פדלון, לשינוי בעמדת העותרות.

בדיון שהתקיים ביום 17.6.15 הסביר מר פדלון, כי  הוועדה המקומית הנוכחית מבקשת לשנות מהעמדה של הוועדה המקומית הקודמת, בעיקר בשל העדר "תכנית אב לתחבורה" והבדיקה השטחית שנעשה בנושא זה. לדבריו:

"תכנית כזו צריך שתהיה תכנית אב לתחבורה, לא תכנית מקומית ששמים אדם שסופר שם מכוניות לפני 8-10 שנים. זה לא עובד ככה. צריך לראות את הכול מסביב" (עמ' 23, שו' 11).

מר פדלון הוסיף, כי לצד השיקולים התחבורתיים, חוששת הוועדה המקומית גם מפגיעה אורבאנית, עקב בניית "3 מפלצות" כדבריו בקו הנוף:

".. אני סוגר את העיניים, פותח, עוצם את העיניים, פותח את העין ומה אני רואה? 3 מפלצות שסוגרות לי קו נופי של 250 מטר. המקום הכי יפה במדינת ישראל, אני סוגר אותו עם 17 ו-8 ו-7 קומות. למה? המקומות (צ"ל להיות- המקום) היחיד שנשאר באזור גוש דן שאפשר ליהנות ממנו..." (עמ' 24, שו' 20)

1. כאשר נשאל מר פדלון על ידי בית המשפט, כיצד הוא מסביר את העובדה שבגלגולה הקודם תמכה הוועדה המקומית בצורה נלהבת בתכנית ואילו היום הוועדה והעומד בראש מתנגדים לה נחרצות, ענה כך:

"... היו הרבה מאוד טעויות בדרך שאני מתקן אותן היום... יכול להיות שהפעילו שיקול דעת מוטעה. הפעילו שיקול דעת מוטעה, לא לקחו את הגורמים המשפיעים שאני דיברתי עליהם... צריך לראות את הנושא הזה של מלון ארכדיה (צ"ל להיות- אכדיה) בראייה מערכתית, לא בראייה מקומית שמישהו סופר מכוניות בצומת אבא אבן. לא ככה בונים חומה... אנחנו בעד פיתוח התיירות... אבל הכל צריך לעשות במידתיות תוך פגיעה מינימאלית בתושבי העיר ובמרקם האורבאני. יש חובה לאזן בין האינטרסים השונים, עידוד התיירות והגדלת היצע חדרי המלון בהתאם מצד אחד, ושמירה והגנה על המרחב של העיר לתושבים בסביבה" (עמ' 26, שו' 12-27).

1. העותרות לא מצאו לנכון להבהיר, מה היו הנימוקים לתמיכתה הגורפת של הוועדה המקומית ושל ראשת העיר יעל גרמן, בתכנית להרחבת מלון "דן אכדיה", שבמסגרתה הוא אמור להפוך לקומפלקס של ארבעה בניניים ענקיים, בתוספת שטחי מסעדות, אולמות אירועים וכנסים ומתקני ספורט. התכנית יוצרת שינוי מהותי במארג המקומי והופכת את המלון מבנין קטן ומיושן, לרצף של 4 בניינים רבי קומות, הניצבים כחזית אחת מול פני הים ומוקפים שטחים מסחריים ומתקני ספורט רבים.

אין חולק, כי העמדה המוצגת כיום על ידי העותרות "שונה ב-180 מעלות", כטענת ב"כ המשיבות 1-2, מהעמדה שהוצגה על ידן בתגובתן לעתירת התושבים, שנדונה בעתירה הקודמת. תחושת אי-נוחות המתעוררת בשל העובדה שטיעוני העותרות מוצגים באותה התלהבות שבה הוצגו קודם הטיעונים שתמכו באותה תכנית עצמה, לא התפוגגה במהלך הדיון וגם למקרא הסיכומים שהגישו העותרות בתום ההליך. יחד עם זאת וכפי שהוסבר לעיל, הוועדה המקומית רשאית לחזור בה מתמיכתה הגורפת בתכנית ואין להתעלם מטיעוניה, ככל שהם נוגעים להתנהלותן של המשיבות 1-2, כפי שיפורט בהמשך הדברים.  

1. בטרם אכריע בשאלה, אם צדקה ועדת הערר בכך שקבעה כי לאחר שהופקדה התכנית, אין שיקול דעת הוועדה המחוזית כפוף להמשך תמיכתן של העותרות בה, מצאתי להידרש לשאלה העקרונית של זכות הוועדה המקומית לשנות את עמדתה.

סמכות הוועדה המקומית לשנות את עמדתה כלפי התכנית

1. הלכה פסוקה היא, כי מוסדות תכנון מוסמכים ורשאים לשנות את עמדותיהם התכנוניות ואף לשנות החלטות שקיבלו בעבר. עקרון סופיות הדיון אינו חל על החלטותיהם. בעע"מ 6240/12 דנקנר נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז חיפה ואח' (10.5.15), נדונה שאלת סמכותה של ועדת הערר לקיים דיון חוזר בהחלטה שניתנה בהליך של ערר על ידה ונקבע, כי לא חל בענין זה עקרון סופיות הדיון:

"כבר נפסק לא אחת כי אין מקום להפעיל בעניינן את עקרון סופיות הדיון "בכל חומרתו הפורמאלית", וכי הצורך לפעול להגשמת האינטרס הציבורי מצדיק גמישות יתר בכל הנוגע לאפשרות הניתנת לוועדות התכנון לעיין מחדש בהחלטותיהן, כל אימת שמתברר כי הללו אינן מתיישבות היטב עם טובת הכלל...".

עוד נקבע, כי רשות התכנון רשאית לשנות את דעתה:

"רשות התכנון רשאית מבחינה עקרונית לשנות את דעתה, אם לטובת האזרח ואם לרעתו, כאשר השתנו הנסיבות מאז קבלת ההחלטה הראשונה... וכן היא יכולה להעריך את הנסיבות הקיימות הערכה חדשה, אם היא מוצאת לנכון לעשות כן מטעמים חשובים הנעוצים בטובת הציבור (דברי השופט לנדוי בג"ץ 318/75 חדג'ס נ' הוועדה מחוזית לתכנונן ולבניה חפיה, פ"ד ל(2) 133, 137)..." 

פסקי דין נוספים חוזרים וקובעים, כי עקרון סופיות הדיון אינו חל על החלטות של מוסדות התכנון, מטעמים הנעוצים בטובת הכלל  ובצורך לשמור על מרחב שיקול הדעת בסוגיות תכנוניות (עע"מ 1341/15 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה תל-אביב נ' נכסי שבטא קורנפלד בע"מ  (24.3.15); עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה לתכנון ובניה ירושלים ועוד).

1. ב"כ המשיבות 1 ו-2 אינו חולק על כך שהוועדה המקומית בהרכבה החדש, מוסמכת לגבש את עמדתה מחדש ביחס לתכנון העיר. אלא, שלגישתו, אין מדובר בגיבוש מדיניות חדשה, כדוגמת מצב שבו הייתה מתקבלת החלטה לגבי אופיו של אזור חוף הים, לפיה אין מקימים בו עוד חדרי מלון נוספים. לשיטתו, מדובר בהעלאת טענות עובדתיות-מקצועיות, הסותרות את טענות העותרת עצמה בעתירה בפני השופטת שיצר. טענות אלה נדחו על ידי בית המשפט, שהחזיר את הדיון בתכנית רק בנושא העומס התעבורתי.  

1. ב"כ מלונות דן טוען, כי תמיכתן של העותרות בתכנית בעבר, לא היתה תמיכה פוליטית בלבד. הגופים המקצועיים האמונים על נושאי התכנון והתחבורה, תמכו בתכנית ללא סייג. בין היתר נאמר בדיון שהתקיים בשנת 2012 כי "עיריית הרצליה רואה בתכנית הזו תכנית חשובה מאוד... שיש לה ערך רב מאוד לציבור, ולעיר בכלל...". לדבריו, אין בשינוי הפרסונאלי בוועדה המקומית, כדי להצדיק חזרתה מתמיכתה בתכנית, שכן חזרה שכזו מנוגדת לעקרון הרציפות השלטונית ופוגעת בהסתמכות מלונות דן.

1. במישור העקרוני, איני מקבלת את הטענה, כי חזרה מתמיכה בתכנית אסורה על הוועדה המקומית או פוגעת בעקרון הרציפות השלטונית. הוועדה המקומית רשאית לשנות את דעתה, אם היא מוצאת לנכון לעשות כן מסיבות מוצדקות או מטעמים הנעוצים בטובת הציבור.

1. אני סבורה, כי כל ניסיון "לקבע" את הוועדה המקומית ולהגביל את יכולתה לחזור בה מתמיכתה בתכנית, גם אם החזרה הונעה על ידי שינוי פרסונאלי בראשות העיר, אינו מוצדק.

ראש עיר חדש המתמנה לתפקידו, רשאי ואף חייב לבחון את התכנית בראייה רחבה ולהנחות את הוועדה המקומית להתנגד לתכנית, אם הנסיבות מצדיקות זאת ולשם הגשמת האינטרס הציבורי, ובלבד שהדבר נעשה מנימוקים מוצדקים. במיוחד נכונים הדברים, כאשר התכנית טרם אושרה והדיון בה הוחזר לוועדה המחוזית, על פי החלטת בית המשפט בעתירה קודמת, כבמקרה דנן. 

1. אמנם, הוועדה המחוזית אינה חייבת להתחשב בעמדתה החדשה של הוועדה המקומית והיא רשאית לקבל החלטה הסותרת עמדה זו, כפי שנקבע בעת"מ 38365-10-13 תמרי נ' ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ת"א אך ברי שהיא אינה מוסמכת להתעלם כליל מעמדתה החדשה של הוועדה המקומית ועליה להתייחס גם לנסיבות, אשר לדברי העותרות הצדיקו את השינוי בעמדתן התכנונית. 

נסיבות אשר הצדיקו את השינוי בעמדתה התכנונית של הוועדה המקומית

1.  לכאורה, השאלה אם התקיימו נסיבות אשר הצדיקו שינוי בעמדתה של הוועדה המקומית אינה טעונה הכרעה במקרה דנן, לאור פסק דינה של השופטת שיצר, שמצאה לנכון להחזיר את הדיון בנושא התעבורתי לוועדה המחוזית. משכך, היה על הוועדה לבחון את הסוגיה מחדש. בית המשפט שדן בעתירה הקודמת, לא הגביל את האופן שבו ידון נושא העומס התעבורתי בוועדה המחוזית, אלא הורה כי תחזור ותדון בסוגיה "תוך התייחסות לבדיקת נתוני עומס תחבורתי גם בעונת הקיץ, והשלכותיה על התכנית" (ההדגשה שלי – ד.א.). המילה "גם" משמיעה לנו, כי הכוונה היתה לבדיקה רחבה יותר מבדיקת העומס בעונת הקיץ.  

1. לטענת העותרות, עם חלוף השנים חלו שינויים מבחינת סדרי התנועה, כניסות ויציאות, כבישי גישה ומקומות חניה, שאינם מקבלים ביטוי בגרסה המאושרת של התכנית, המבוססת על תכנון שהחל לפחות 8 שנים קודם לכן. הנושא עלה גם בדיון שהתקיים לפני, אך כאשר נשאל ב"כ מלונות דן לגבי הסדרי החניה,  התחמק מליתן מענה, בטענה ש"נושא של  מקומות חניה הוא מעשה בית דין... הטענה הזו נידונה על ידי גברת שיצר בפסק דין ונדחתה" (עמ' 40  שו' 27 ועמ' 41). בהמשך השיב, כי הנושא הוסדר בתכנית על פי התקן המחייב לעת הוצאת היתרי הבניה וציין, כי התכנית קובעת 270 מקומות חניה לציבור הרחב (עמ' 44 שו' 26).

1.  לטענת ב"כ העותרות, בתכנית דובר על הקצאה של 287 מקומות לטובת הציבור, אך בסופו של דבר המספר הוקטן ועומד על 270 מקומות חניה – נתון שלא עודכן ולא נבדק שנית. בנוסף, חייבים היו לקחת בחשבון גם את תוספת כלי הרכב הצפויה מתכנית סמוכה חדשה (הר/2073), במסגרת החישוב של כלי התחבורה שיתווספו בעתיד. אמנם טענה זו לא נטענה בדיון בפני הוועדה המחוזית, אך ב"כ העותרות סבורה, כי היה מקום לאפשר לעותרות לטעון זאת בפני הוועדה.  הוועדה המחוזית, התעלמה מנושא השינויים שחלו ברבות השנים, המשפיעים על ענין התחבורה והחניה הציבורית כאחת, וסירבה לקיים בדיקות נוספות. ועדת הערר אישרה את ההחלטה, ללא כל הסתייגות.

1. בין אם הסיבות לשינוי בעמדתה של הוועדה המקומית בהרצליה, נעוצות כל כולן בשינוי הפרסונלי ובעובדה שכיום מכהן מר פדלון כראש עיריית הרצליה – כטענת מלונות דן, ובין אם הסיבות נעוצות בעיקר בשיקולים תכנוניים טהורים – כטענת העותרות, אין ספק כי היה על הוועדה המחוזית לאפשר לוועדה המקומית להציג את עמדתה בפניה, כפי שהורה לה בית המשפט בעתירה הקודמת, לשקול את טיעוני הצדדים ולאסוף את כל המידע הדרוש והעדכני, טרם מתן החלטתה.  

1. החלטת הוועדה התמציתית מלמדת, כי הוועדה למעשה לא ערכה "דיון מחדש" בנוגע לתוספת נפחי התנועה למלון ולסביבה, כניסות ויציאות, סדרי התנועה וכיוב' אלא הסתפקה בבדיקה של 4 ימים בחודש יוני בלבד (כאשר בדיון הקודם הגיעה להחלטתה על סמך עומס שנצפה ביום אחד הוא יום ד'). הוועדה אימצה לחיקה את ממצאי הבדיקה שנערכו בשנת 2012 - שנתיים לפני מועד הדיון לפניה ושנה לפני פסק דינו של בית המשפט בעתירה הקודמת. הוועדה לא ביקשה מהמומחה שמינתה להגיש לה חוות דעת עצמאית בנושא העומס התעבורתי ולבדוק, בין היתר, מהו נפח התנועה גם בחודשי הקיץ וגם בחודשים אחרים; כיצד מספרם המועט של מקומות החניה שהוקצו לציבור ישפיע על עומס התנועה; והאם סדרי התנועה שנקבעו באזור על פי התכנית החדשה שאושרה ומוכרת היטב גם לוועדה המחוזית, משפיעים על נפח התנועה.

הקצאת מקומות חניה לציבור

1. מלונות דן טענו כי בשאלת מקומות החניה לא ניתן לדון בשל מעשה בית דין.

איני מקבלת טענה זו.

הוועדה המחוזית היתה חייבת לדון בנושא החניה כחלק מהדיון בסוגיית העומס התעבורתי. במיוחד נכונים הדברים, לאור העובדה שבפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת כרך בית המשפט את כמות כלי הרכב בציר מסוים ואת מספר החניות, כחלק מבדיקת העומס התעבורתי:

"עומס תנועה הוא פונקציה של כמות כלי רכב בציר מסויים. עומס תנועה אינו נקבע רק לפי מספר החניות, שכן מי שמגיע למקם לא מתכנן תוכניותיו לפי מספר החניות בחניון, מאחר שהוא איננו יודע אם ימצא חנייה בחניון שבמקום, או שייאלץ להמשיך הלאה למקם רחוק יותר כדי לחפש מקום להחנות את רכבו" (עמ' 10 שו' 13).

1. הבדיקה התחבורתית שערכה הוועדה המחוזית, ככל שניתן לכנותה "בדיקה" - חסרה ולקויה. החלטת הוועדה לא נסמכת על נתונים שאספה בעצמה או על ידי היועץ מטעמה, אלא מאמצת נתונים המבוססים על 4 ימי בדיקה בלבד בחודש יוני – כשנתיים לפני הדיון שהתקיים בפניה. חוות הדעת מטעם היזם אמנם נושאת תאריך 8.1.14, אך היא נסמכת על בדיקות שנערכו במהלך 4 ימים בחודש יוני 2012 (סעיף 2 לחווה"ד). יתכן שמועד כתיבת חוות הדעת, הטעה את הוועדה המחוזית לחשוב, כי מדובר בחוו"ד עדכנית – ולא היא.

1. היועץ מטעם הוועדה המחוזית עשה מלאכתו קלה והסתפק באימוץ בדיקות התנועה שהוגשו ע"י יזם התכנית. הוועדה המחוזית לא התייחסה כלל להתנהלותו התמוהה של היועץ שמינתה, אלא ציינה כי היועץ "התרשם כי בדיקות אלה מקיפות וערוכות בהתאם לסטנדרטים מקצועיים". אין בהחלטה כל התייחסות למספר החניות שיוקצו לבאי המקום (שאינם אורחי המלון), ואין כל דיון בהשלכות של שינוי סדרי התנועה והחניה על תושבי האזור ועל המבקרים בו.

1. נושא החניה, כפי שכבר ציינתי, קשור קשר בל-ינתק לסוגית העומס התעבורתי. לא נדרשת מומחיות רבה כדי להבין, כי אם לא תובטח חניה מספקת לבאי המקום והנוסעים ברכבם יתורו אחרי מקום חניה, יצור הדבר עומס נוסף ואף יגרום לפקקי תנועה. הוועדה כלל לא התייחסה לעובדה שאורחי המלון ואנשים שיגיעו לאולמות הכנסים והאירועים המתוכננים במקום, בנוסף לאנשים שיבואו לחוף הים – יתנקזו כולם לרחוב רמת ים בקרבת מלון דן אכדיה. היכן יסעו ויחנו כל אלה? הוועדה לא בדקה ולא שאלה את השאלות המתבקשות. 

1. לסיכום: הבדיקות ה"מקיפות" שהוועדה המחוזית כה התרשמה מהן, נערכו שנתיים לפני מועד הדיון בוועדה המחוזית והן נסמכות על 4 ימי בדיקה בלבד בחודש יוני 2012, וזאת למרות שבפסק הדין בעתירה הקודמת הונחתה הוועדה המחוזית, לחזור ולדון בסוגיה כולה. ודוק: הוועדה המחוזית נדרשה לבדוק את סוגיית העומס התעבורתי גם בהתייחס לעומס בחודשי הקיץ אך לא רק; הבדיקה היתה אמורה להתבצע בכל חודשי הקיץ ולא רק בחודש יוני; ומאליו מובן כי הכוונה היתה כי הוועדה תערוך בדיקה עדכנית ולא תסמוך על בדיקה שנערכה שנתיים לפני הדיון החוזר בוועדה.  הוועדה נדרשה להתייחס גם למצאי החניות, ולהשלכות של סדרי התנועה והחניה החדשים על באי המקום, אך התעלמה מכך. 

1. אכן, הוועדה המחוזית היא גוף תכנוני בעל מעמד גבוה יותר בהיררכיה מזה של הוועדה המקומית. הוועדה המחוזית רשאית להמשיך בעצמה בהליך שהוועדה המקומית לא ממשיכה בו, מכוח הוראות סעיפים 28 ו-64 לחוק התכנון והבנייה. העותרות מודעות היטב לעובדה, ששינוי עמדתן אינו מחייב את הוועדה המחוזית או את ועדת הערר לאמץ את העמדה החדשה, אך טוענות ובצדק, כי היה על הוועדה המחוזית לקיים דיון בעמדתן החדשה ולא להתעלם ממנה. כך היה גם בענין תמרי, שם לא היה ספק שהוועדה המחוזית קיימה דיון פנימי ביחס לעמדתה של הוועדה המקומית, אך בסופו של דבר, החליטה שלא לאמצה וכך היה מצופה כי תנהג הוועדה במקרה דנן.

1.  התנהלות הוועדה המחוזית וועדת הערר במקרה שלפני, חוטאת לעקרון המוסכם על הכל, כי  על רשות מנהלית לקבל החלטה, רק לאחר שכל העובדות והנתונים הדרושים הונחו בפניה, ובכל מקרה על ההחלטה להביא בחשבון את כלל האינטרסים הנוגעים לענין (ע"א 8434/00 דלק בע"מ נ' גזית ושחם חברה לבנין בע"מ, פד" נו(3) 693, 703; דפנה ברק ארז, משפט מינהלי, כרך א, עמ' 440).

1. הוועדה המחוזית כשלה במילוי חובתה והזדרזה ליתן החלטה, ללא תשתית עובדתית מספקת וללא דיון בטענות העותרות. ועדת הערר תמכה בעמדתה, חרף הליקויים הברורים באופן התנהלותה. כישלון זה מחייב ביטול החלטתן של ועדת הערר ושל הוועדה המחוזית,  והחזרת הדיון שנית לפתחה של הוועדה המחוזית בנושא העומס התעבורתי.

1. אציין, כי לא מצאתי מקום לחייב את הוועדה לדון בתכנית כמכלול, או לאפשר לעותרות להעלות את הסתייגויותיהן לגבי הרחבת המלון והוספת שטחי מסחר, מסעדות ואולמות אירועים בגדרה. אפשר לתמוה מהן הסיבות שהתכנית זכתה לתמיכה כה נלהבת של הוועדה המקומית ושל עיריית הרצליה בגלגולה הקודם ומדוע הן לא הובהרו ע"י באי-כוחה, המייצגים אותה גם היום, אך לא די בשינוי שחל בעמדת הוועדה המקומית וראש העיר הנוכחי, כדי להצדיק דיון מחדש בתכנית כולה.

1. העותרות טענו בשפה רפה, כי התכנית הוכנה עוד לפני שנים הרבה, ומאז חלו שינויים דמוגרפיים ואורבניים באזור – אך טענה זו אינה מצדיקה בדיקה מחדש של "מערכת האיזונים בתכנית", כפי שציינו העותרות בסיכומי התשובה. מאחר שהעותרות לא השכילו להוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות, המצדיקות פתיחת הדיון בתכנית מחדש, אין מקום להורות לוועדה לשוב ולדון בתכנית כמכלול. כמובן שאין בדברים הללו כדי לגרוע מהצורך להשיב את הדיון בסוגיית העומס התעבורתי לוועדה המחוזית, כפי שפירטתי בהרחבה בפסק הדין.

איחוד וחלוקה

1. העותרות טוענות ,כי הועדה התעלמה מעמדת העירייה והסתפקה בתיקון טכני כביכול – על פיו התכנית לא תכלול הוראות איחוד וחלוקה וטבלת הקצאות, ואלה ידונו בתכנית מפורטת ונפרדת. לא מצאתי פגם בהחלטת הוועדה המחוזית בענין זה. הוועדה המחוזית היתה ערה לסירובה של מועצת העיר לאשר את האיחוד והחלוקה.

1. ההחלטה להוציא נושא זה מגדר התכנית פירושה, כי יש להסדירו בתכנית נפרדת. העותרות עצמן מציינות בסיכומי התשובה שלהן, כי היזמים לא יכולים לממש את זכויות הבניה שלהם, עד לאישורה של תכנית מפורטת, שתכלול הוראות של איחוד וחלוקה - תכנית שלא הוחל עדין בהכנתה. בין אם נכונה הטענה כי היזמים לא יוכלו לממש את זכויות הבניה שלהם ובין אם לאו – הפרדת הדיון בנושא איחוד וחלוקה והקביעה כי יעשה בתכנית נפרדת בסמכות ועדה מקומית -  משרתת גם את האינטרסים של העירייה, כבעלת המקרקעין, ומקנה לה זכות להתנגד, ככל שתמצא לנכון, כאשר הנושא יעלה לדיון. 

סוף דבר

• הוועדה המחוזית כשלה במילוי חובתה לאסוף נתונים ולקיים דיון ענייני בנושא העומס התעבורתי שייווצר עם אישור התכנית להרחבת מלון "דן אכדיה". מדובר בתכנית שהשלכותיה על ציבור המבקרים במלון ובחוף הים כמו גם השלכותיה על תושבי האזור, מחייבים בדיקה קפדנית ומציאת פתרונות, טרם אישור התכנית.

• החלטת הוועדה המחוזית התקבלה בחיפזון, על סמך בדיקה אקראית שנערכה שנתיים לפני הדיון החוזר שהיא נדרשה לקיים בסוגיה, ותוך התעלמות מהקטסטרופה התעבורתית שהעותרות התריעו עליה. אמנם הוועדה אינה חייבת לקבל את עמדת העותרות ורשאית להגיע למסקנה אחרת, אך היא אינה רשאית להתעלם מהטענות ולסכור את פיהם של נציגי העותרות. משבחרה הוועדה לסמוך על נתונים חלקיים, שנאספו שנתיים לפני מועד הדיון לפניה, אין להותיר את החלטתה על כנה ודינה להתבטל.

החלטת ועדת הערר, שאימצה את עמדת הוועדה המחוזית, מבוטלת אף היא.

• הדיון מוחזר לוועדה המחוזית הנדרשת, זו הפעם השניה, לאסוף נתונים עדכניים על עומסי התנועה העלולים להיווצר מפרויקט הרחבת המלון, מהשימושים המסחריים ואולמות הכנסים המתוכננים להיבנות, מהגעת מתרחצים ונופשים לחוף הים הסמוך למלון "דן אכדיה", ומהעובדה שדרך הים מהווה ציר תנועה מרכזי באזור. הוועדה נדרשת לדון גם במצאי החניות הציבוריות ובצורך למצוא פתרונות חניה הולמים לציבור ולא רק לאורחי המלון, כדי למנוע יצירת פקקי תנועה באזור.

• מאחר שזו הפעם השניה שהדיון מוחזר לוועדה המחוזית, אני מוצאת לנכון לציין במפורש, כי על הוועדה לעיין בכל חוות דעת שתוגש לפניה בשאלת העומס התעבורתי, לדון בטענות הצדדים בצורה מפורטת ולנמק את החלטתה.

כאמור, העתירה מתקבלת והדיון מוחזר לוועדה המחוזית.

המשיבות 1-2 ישלמו לעותרות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

המשיבות 3-4 ישלמו אף הן לעותרות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

ניתן היום,  כ"ב אייר תשע"ו, 30 מאי 2016, בהעדר הצדדים.