אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התקבלה בקשת משרד התחבורה וחברת נתיבי אילון לעיכוב ביצוע תשלומי פיצויים לתושבי חולון הגרים בסמיכות לתוואי הדרך המורחבת

התקבלה בקשת משרד התחבורה וחברת נתיבי אילון לעיכוב ביצוע תשלומי פיצויים לתושבי חולון הגרים בסמיכות לתוואי הדרך המורחבת

תאריך פרסום : 17/06/2013 | גרסת הדפסה
בר"ם
בית המשפט העליון
3644-13-א'
16/06/2013
בפני השופט:
ע' פוגלמן

- נגד -
התובע:
1. משרד התחבורה
2. חברת נתיבי איילון בע"מ
3. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון

הנתבע:
1. גלר דוד ואארורה ואח'
2. לחם גרציה יפה ואח'
3. איילה בן ארי ואח'
4. חיים ודבורה פרחי ואח'
5. חביב ערן ואח'
6. ויטאל כהן ואח'
7. אבי סילס ואח'
8. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בת ים (פורמלית)

החלטה

           בקשה לרשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מודריק), שדחה את ערעור המבקשים על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה (להלן: ועדת הערר) וקיבל באופן חלקי את ערעורי המשיבים על החלטה זו, עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים.

ביום 24.2.1998 אושרה תכנית ח/ד/237ב-בי/ד352א (להלן: התכנית הצפונית) שעניינה קביעת דרך נתיבי אילון (כביש 20) בקטע שבין רח' הלוחמים (מחלף וולפסון) לרח' יוספטל בחולון ובת-ים. התוכנית הרחיבה את כביש מספר 20 ובכך קרבה את הדרך אל השטחים הבנויים שבצדי הדרך. המשיבים לבקשה נמנים עם בעלי הדירות הבנויות בסמיכות לתוואי הדרך המורחבת - תושבי חולון משכונות תל גיבורים ונאות רחל ותושבי בת-ים משכונות שיכון עמידר, שיכון עולים חדש ורמת יוסף. הם ואחרים הגישו בין השנים 2003 ל-2004 תביעות לפיצוי מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). התביעות הוגשו לוועדות המקומיות לתכנון ובנייה חולון ובת-ים. בשנת 2007, החליטה ועדת הערר המחוזית לדחות מאות עררים ולהעביר מאות עררים אחרים להכרעת שמאי מכריע. השמאי המכריע, מר גדעון גולדשטיין ז"ל, פרסם את חוות דעתו ביום 22.9.2010. כל בעלי הדין (למעט המשיבים 6) הגישו עררים לוועדת הערר המחוזית שכוונו לקביעות שונות בשומה המכרעת. ביום 10.1.2012 החליטה ועדת הערר לדחות את כל העררים. בעקבות החלטת ועדת הערר הוגש לבית המשפט לעניינים מינהליים ערעור המבקשים. במקביל, הגישו המשיבים ערעורים משלהם, המכוונים בעיקר לכך שלא נפסקו לזכותם הוצאות בגדר ההליכים המשפטיים.

המבקשים טענו כי ועדת הערר התעלמה ממספר השגות כלפי השומה המכרעת והסתפקה בהפניה כללית לקביעות השמאי; כי המועד הקובע לצורך השומה נקבע שלא כדין, על בסיס עסקאות שהתרחשו שנים לאחר מועד אישור התכנית; כי חישובי ההצמדה והריבית היו שגויים (ממועד אישור התכנית ולא ממועד התגבשות הפגיעה, בהתעלמות משיהוי שנפל בהגשת התביעות); וכי השומה המכרעת הסופית היא כוללנית ואינה מדויקת, שכן היא מתייחסת בצורה אחידה ל-400 דירות בשכונות בעלות מאפיינים שונים. המשיבים טענו כי המבקשים מנועים מהעלאת טענות אלה, לאחר שהגיעו להסכמי פשרה נדיבים עם בעלי דירות אחרים בבת-ים. לכן, נטען כי ההתנגדות לפיצוי המשיבים עולה כדי נקיטת איפה ואיפה, וסותרת את עיקרון השוויון שבו מחויבות הרשויות. בצד האמור, סמכו המשיבים את ידיהם על הכלל בדבר היקף התערבות המצומצם של ועדת הערר והערכאות השיפוטיות בשומה מכרעת. לגופם של דברים, נטען כי השומה המכרעת מפורטת, ומבוססת על עקרונות שמאיים ידועים ומוכרים.

בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מודריק) דחה את ערעור המבקשים, תוך הסתמכות על ההלכה הפסוקה שאין מקום להתערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים בחוות דעתו של שמאי מכריע אם זו נערכה כדת ודין ואין בה פגם של פסלות מנהלית. נקבע כי מדובר בהכרעת שמאי מכריע יסודית, מפורטת ומנומקת, המבוססת על שיטתו השמאית שהוסברה לפרטיה לוועדת הערר. למעלה מן הצורך ציין בית המשפט כי הוא סבור שדין טענות המבקשים להידחות גם לגופן. בין היתר, צוין כי ההסתמכות על עסקאות מאוחרות נועדה כדי לוודא שהשוק הפנים את פגיעת התכנית, וכי מדובר בשיטה שמאית מקובלת. עוד נמצא כי כלליות השומה אינה פוגעת בתוקפה, שכן השמאי נקט באיזונים שונים ו"קווי חשיבה שמרניים" שמבטיחים כי לא נפלה בה טעות של ממש. בצד האמור, קיבל בית המשפט באופן חלקי את ערעורי המשיבים. נקבע כי החלטת ועדת הערר שלא לפסוק לזכות המשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, איננה סבירה לאחר שעיקר הדיון בה היה נסב על עררי המבקשים שנדחו. נפסק כי המבקשים צריכים לשאת בהוצאות המשיבים - בכלל הערכאות - בשיעור של 10% מהיקף הפיצוי שנקבע בידי השמאי המכריע. בית המשפט דחה את ערעור ערעור המשיבים 1 (גלר ואח') ביחס לאי התערבות ועדת הערר בקביעת השומה המכרעת בעניין פגיעה מרעש.

הבקשה שלפניי מכוונת להכרעת בית המשפט המחוזי - הן במישור העקרוני, הן במישור הקונקרטי המתמקד למעשה בשומה המכרעת שבה לא מצאו הערכאות הקודמות להתערב. במישור הכללי, נטען כי יש עילה ליתן רשות ערעור כדי להכריע בשאלת אמות המידה להתערבות בשומה מכרעת. לדברי המבקשים, האופן שבו התנהל התיק דנן מעורר את החשש שמא יהפוך השמאי המכריע לפוסק סופי ואחרון בשאלות הקשורות לסעיף 197 לחוק התכנון והבניה, מבלי שתהיה התייחסות של הטריבונל המיוחד שכונן לביקורת על החלטות אלה (כמו גם של הערכאה השיפוטית המבקרת) בנוגע לשגגות חמורות שנפלו בשומה מכרעת, לרבות כאלה ששאלה משפטית ביסודן.

           לגופם של דברים, מעלים המבקשים מספר טענות כלפי הקביעות בשומה המכרעת, שמובילות לחיובם בפיצויי ירידת ערך בסכומים של עשרות מיליוני ש"ח בגין פגיעה שנגרמה לפי הנטען לדירות המשיבים. לשיטתם, בגין פגיעה לכאורית זו הרשויות אינן חייבת בפיצוי, וזאת על רקע תכליות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה ויישומו בנסיבות העניין.

           ראשית נטען כי ירידת הערך שנגרמה לכאורה לדירות המשיבים היא תוצאה של אישור תכנית אחרת - ח/ד/237א'-בי/ד'352 (להלן: התכנית הדרומית) - בשנת 1994, ולא התכנית נושא ההליכים דנן. התכנית הדרומית קובעת דרך מרח' יוספטל בחולון עד לגבול השיפוט של ראשון לציון. לטענת המבקשים, התכנית הדרומית היא שחיברה את הדרך הסמוכה לבתיהם של המשיבים לכביש מס' 4, ולכן יש לייחס לה חלק ניכר מירידת הערך שנגרמה לכאורה. דא עקא, שדירות המשיבים אינן נמצאות בתחומה של התכנית הדרומית ואף אינם גובלים בה, ולכן נזק זה אינו בר פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. לטענת המבקשים, אף אחת מהערכאות שדנה בתיק לא בחנה לעומק טענה זו. לדבריהם, קושי זה מתעורר בשל שיטת החישוב שבה נקט השמאי - של השוואה בין ערך הבתים לפני כניסת התכנית לתוקף לבין ערכם במועד ביצוע התכנית (השוואה בין מצבי ביצוע, ולא בין מצבי תכנון). בנוסף, מלינים המבקשים על כך שלצורך חישוב ירידת הערך הסתמך השמאי המכריע על עסקאות שבוצעו 9-7 שנים לאחר אישור התכנית הפוגעת, תוך חריגה לכאורה מסטנדרט שמאי. לשיטתם, שיטה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם תקופת ההתיישנות הקצרה הקבועה בחוק התכנון הבניה (שלוש שנים בלבד), ויוצרת הבחנה שרירותית בין תביעות המוגשות מיד לאחר אישור התכנית לבין תביעות הנידונות לאחר מימוש התכנית. שנית, נטען כי השומה המכרעת היא כוללנית, ומתייחסת כמקשה אחת לשכונות שלמות בעלות מאפיינים מובחנים. בין היתר, נטען כי ממצאי השמאי המתייחסים לעסקאות בשכונת נאות רחל בחולון, הוחלו באופן "אוטומטי" גם על שכונת תל גיבורים בעיר, על אף מאפיינים סוציו-אקונומיים שונים של שתי השכונות. שלישית, נטען כי מכוח השומה המכרעת חויבו הרשויות לפצות בעלי בתים שמכרו את דירותיהם ברווח לאחר המועד הקובע, ולכן לא נגרם להם כל נזק בפועל. רביעית, מלינים המבקשים על חיובם בתשלום הפרשי ריבית והצמדה על סכום הפיצויים מן המועד הקובע (מועד אישור התכנית בשנת 1998), ולא ממועד "קרות הנזק" (ביצוע התכנית), וזאת על אף קביעת השמאי כי השוק "לא הפנים" את ירידת הערך אלא עם ביצוע התכנית בשטח. לשיטת המבקשים, בכך אוחזים המשיבים בחבל משני קצותיו, שכן הפרשי הריבית וההצמדה נמנים ממועד שבו - גם לשיטת השמאי - כלל לא אירע להם נזק.

בצד האמור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת הרשות לערער. המבקשים מציינים כי בבית המשפט לעניינים מינהליים עוכב ביצוע החלטת ועדת הערר, בהחלטה מיום 6.5.2012. בבקשה שלפניי, מבוקש להותיר את עיכוב הביצוע על כנו, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. לדברי המבקשים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם, על רקע הקושי שיתעורר להיפרע מהמשיבים - למעלה מ-400 בעלי דירות, חלקם קשי יום - ככל שיתקבל הערעור או חלקו. מנגד, אין כל חשש שמא לא ישולם למשיבים הסכום בסופו של יום, בתוספת ריבית והצמדה, ככל שיוותר פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים על כנו. באשר לסיכויי ההליך, מפנים המבקשים לטענות המועלות בבקשה ביחס לשגיאות שנפלו לטענתם בשומה המכרעת ובפסיקת בית המשפט קמא. לחילופין, מבוקש לעכב את ביצוע התשלום בחודשיים, כדי לאפשר לרשויות לאתר את המקורות התקציביים הנדרשים לשם ביצוע התשלום.

המשיבים מתנגדים לבקשה, וטוענים כי אין עילה למתן רשות ערעור, על רקע אמות המידה המצמצמות להתערבות בשומה מכרעת, לא כל שכן ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים, סומכים המשיבים את ידיהם על קביעות השמאי המכריע והערכאות שלא מצאו להתערב בהן. המשיבים מתנגדים גם לבקשה לעיכוב ביצוע. לדבריהם, מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי, שברגיל אין מעכבים אותו. נטען כי סיכויי ההליך אינם גבוהים, כמפורט לעיל. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי זה אינו נוטה לטובת הרשויות. זאת, שכן ככל שיתקבל הערעור או חלקו ותידרש השבת חלק מהפיצויים, תוכלנה הרשויות יהיה להיפרע מהמשיבים, שהם בעלי דירות ששוויין עולה מטבע הדברים על סכום הפיצויים. מנגד, אין מקום לעכב עוד את תשלום הפיצויים, על רקע התמשכות ההליכים, וחסרון הכיס שנגרם למשיבים, בפרט ביחס לבעלי דירות אחרים שקיבלו פיצויים נכבדים במסגרת הסדרי פשרה.

לאחר שבחנתי את הבקשה לרשות ערעור, מצאתי כי היא מעלה שאלות המצדיקות את העברתה לדיון בפני הרכב, אשר יכריע בדבר המשך הטיפול בה.

אשר לבקשה לעיכוב ביצוע - ככלל, זכאי הזוכה בפסק דין ליהנות מפרי זכייתו, ואין די בהגשת ערעור (או בענייננו, בקשת רשות ערעור) כדי להצדיק עיכוב ביצוע של פסק הדין. העקרונות בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע הם מוכרים וברורים: על מבקש הסעד להראות כי סיכויי ההליך הערעורי הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (עע"ם 9347/09 י.ד ברזאני נ' קל בניין (13.12.2009)). בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך (עע"ם 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ' וייס (22.9.2010)). בשלב זה, ונוכח החלטתי להעביר את הבקשה לרשות ערעור לדיון לפני הרכב, אינני רואה לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי ההליך, ואתמקד בשאלת מאזן הנוחות. כידוע, כאשר מדובר בפסק דין כספי, ככלל לא יעוכב ביצועו, שכן הוא אינו שולל אפשרות החזרת המצב לקדמותו. ואולם, במקרים מתאימים הכירה הפסיקה בצורך לעכב את ביצועו של פסק-דין כספי, מקום שבנסיבות העניין צפוי להתעורר קושי ממשי בהשבת סכומים בהם חויב בעל דין אם יזכה בערעורו (ע"א 8680/03 אסמאעיל נ' סוב לבן (12.5.2004) (להלן: עניין אסמאעיל); ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל (19.11.2000)). בנסיבות העניין אין לשלול את עמדת המבקשים כי אם בסופו של יום תתקבלנה טענותיהם ויופחת סכום הפיצויים, עשוי להתעורר קושי בגביית הסכומים שישולמו למשיבים, כמפורט לעיל. עם זאת, "גם בבחינת יכולת השבה כאמור, נשקל טיב עניינו של הזוכה ומידת הזדקקותו לכספי פסק-הדין, ונעשה שקלול אינטרסים בין בעלי הדין" (עניין אסמאעיל לעיל). להשקפתי, השאלה המרכזית העומדת להכרעה בענייננו אינה נסבה על זכאותם של המשיבים לפיצויים אלא על שיעורם, ולכן אפילו תתקבלנה טענות המבקשים או חלקן בסופו של יום - ספק אם האחרונים יהיו פטורים כליל מתשלום פיצויים למשיבים. לאחר שקילת כלל השיקולים הצריכים לעניין, החלטתי להורות על עיכוב ביצוע חלקי המתייחס ל-25% מגובה החוב הפסוק (הווה אומר לאחר חתימת פסיקתות מתאימות בבית המשפט לעניינים מינהליים, ישלמו המבקשים למשיבים 75% מהסכומים שייקבעו בהן).

           הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת אפוא באופן חלקי כמפורט לעיל. עיכוב הביצוע יעמוד בעינו עד להחלטה אחרת של המותב שידון בעתירה. הוצאות בקשה זו תילקחנה בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.

           הבקשה למתן רשות ערעור תיקבע, כאמור, לדיון לפני הרכב.

           ניתנה היום, ‏ח' בתמוז התשע"ג (‏16.6.2013).

ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ