אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התקבלה בקשה לקיומן של שתי צוואות של שני ההורים

התקבלה בקשה לקיומן של שתי צוואות של שני ההורים

תאריך פרסום : 17/05/2007 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
40220-05; 40221-05,40222-05; 40223-05,40224-05; 40
04/02/2007
בפני השופט:
בן ציון גרינברגר

- נגד -
התובע:
1. עזבון המנוחה ר ז"ל
2. עזבון המנוח א ז"ל
3. אספר זהבה

עו"ד יחזקאל אליהו
הנתבע:
1. י
2. ח

עו"ד זפרני חגי אריה
פסק-דין

1.         התובעת היא אחותם של שני הנתבעים, ושלושתם הם ילדיהם של המנוחים ר וא ז"ל. ר ז"ל הלכה לעולמה ביום 12.4.97, ואילו המנוח א ז"ל הלך לעולמו ביום 1.1.04.

2.         מספר הרב של תיקים שבפניי, עניינם אחד, והוא, בירור השאלה האם להיעתר לבקשת התובעת לקיום צוואותיהם של ההורים ר וא ז"ל, או שיש לחלק את עזבונותיהם בירושה על פי דין כטענת הנתבעים.

הבקשה לקיום צוואת ר ז"ל

3.         בבקשה זו הגישה התובעת צוואה נוטריונית מקורית מיום 23.9.86. (בהתחלת ההליכים אומנם הגישה בקשה להוכחת הצוואה הנ"ל באמצעות העתק (תע 40222/05), ברם לאחר זמן מה הוגשה הצוואה המקורית, כך שהבקשה הנ"ל התייתרה.) בצוואה זו קבעה המנוחה כי כל עזבונה יועבר לבעלה אם יישאר בחיים אחריה, פרט לזכויותיה במחצית דירת בני הזוג ברחוב ....., אשר נתנה לתובעת בכפוף לזכות מגורים שנתנה לבעל עד אריכות ימיו ושנותיו. את יתרת עזבונה היא נתנה במקרה שהבעל לא יהיה בחיים בעת פטירתה, לידי כל נכדיה בחלקים שווים. מאחר והבעל היה בחיים בעת פטירתה, הרי שצוואה זו רלוונטית אך ורק באשר לזכויותיה של המנוחה בדירת המגורים.

4.         לצוואה זו צורף אישור נוטריוני של עו"ד יצחק מינא, ועל כן, צוואה זו נחזית כצוואה אשר נערכה כדין. הנתבעים אומנם מעלים מספר טענות נגד קיומה של הצוואה, ברם כפי שיפורט להלן, דינן של טענות אלה להידחות ודין הבקשה לקיום הצוואה להתקבל.

            א.         השפעה בלתי הוגנת - לטענת הנתבעים, המנוחה היתה נתונה ביחסי תלות מול התובעת, הגרה יחד עימה, ותלות זו היתה כה מוחלטת עד כדי לנשל ממנה את עצמאותה, וכתוצאה מכך, אין אלא להתיחס לצוואה כפרי השפעתה של התובעת ולא כביטוי עצמאי של המנוחה עצמה. מעבר לטענה עצמה, לא הוגשו הוכחות כלשהן לגיבוי טענה זו. אומנם היו קשרים הדוקים בין המנוחה לבין התובעת, בתה, והמנוחה הושיטה עזרה רבה לתובעת בניהול ביתה ובגידול הילדים. ברם, העובדה שהמנוחה הסכימה להושיט את כל העזרה הנ"ל, כולל השגחה על הילדים, בישולים, עבודת נקיון בבית, ופעולות דומות, אינן מצדיקות כלל מסקנה כלשהי כאילו שהמנוחה היתה כל כך תלויה וכפופה לתובעת עד כדי שלא יכלה לנקוט בפעולות משפטיות עצמאיות. בעצם, אין כל קשר בין הדברים, ופעולות עזרה ככל שיהיו רבות, אינן מצביעות על העדר עצמאות מטעם האם, אשר הסכימה להושיט את אותה עזרה. כמו כן יש לציין כי הנתבעים לא הוכיחו ואף לא טענו שהמנוחה סבלה ממצב בריאותי ירוד, בין אם פיסית ובין אם מנטלית, אשר יכול היה להצביע על תלות כלשהי מצד האם כלפי התובעת. מחלתה האחרונה של המנוחה אומנם היתה קשה, אבל מחלה זו לא התפתחה עד שנים רבות לאחר עריכת הצוואה, כך שאין כל רלוונטיות במחלה הזו בכל הקשור למצבה הנפשי של המנוחה בעת עריכת הצוואה.

            זאת ועוד. אחד המרכיבים של מבחן ההשפעה הבלתי הוגנת הינו ההגיון הפנימי של הצוואה כפי שנערכה. פירושו של דבר, ככל שתוכן הצוואה ותכנית חלוקת העזבון הגיוניים יותר בהתחשב בנסיבות, כך נחלשת טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. זאת, מאחר ויש פחות הגיון למסקנה שהנהנה השיג את מה שהשיג בצוואה באמצעות הפעלת השפעה לא הוגנת, אם ממילא היתה המצווה עורכת את הצוואה כפי שנערכה מתוך התחשבות בנסיבות האוביקטיביות שמצדיקות זאת. במקרה דנן, טוענת התובעת כי ההורים החליטו לערוך צוואות בהן נותנים את מלוא זכויותיהם בדירת המגורים המשותפת לידי הבת בלבד ולא לאחים, מתוך התחשבות בעובדה שהתובעת ובעלה היו אלה אשר הסכימו למכור את ביתם, לעבור לבית ההורים - בשלב ראשון בדירת ההורים, תוך כדי בניית קומות נוספות מעליה, ולאחר השלמת שתי הקומות הנוספות, עברה יחד עם משפחתה להתגורר למעלה - ולעזור להם בחייהם היו-יומיים, ובמימון רכישת זכויותיהם בדירה האמורה ובהשקעות הדרושות לבניית הקומות הנוספות שהוסיפו מעל לדירתם. כפי שטוען הבת, היא ובעלה לקחו על עצמם חלק מחובות המשכנתאות שנלקחו למימון רכישת הזכויות והרחבת הבניה.

            בהקשר זה יש גם לציין כי במקביל לעריכת צוואת האם בפני עו"ד מינא, נערך גם הסכם מתנה שנחתם על ידי שני ההורים, חמישה ימים בלבד לאחר עריכת הצוואה (ולטענת התובעת, גם צוואת האב), בו מעבירים שני ההורים את מלוא זכויותיהם בדירה לידי הבת. הסכם זה משקף את אותו רצון להעביר את זכויות ההורים בדירה לידי הבת בלבד, ורצון זה משתקף גם בצוואה כפי שהוגשה. מאחר שכן, עולה כי הדרת האחים מחלק כלשהו בעזבון מגלמת בתוכה את רצונה המוצהר של המצווה, אשר מגובה גם בנסיבות האוביקטיביות הקשורות לקשר המיוחד בין הבת לבין האם, ועל כן, אין מקום לטענה שללא הפעלת השפעה בלתי הוגנת מצד הבת לא היתה האם עורכת צוואה כפי שנערכה.

            אומנם, ב"כ הנתבעים מצביע בטיעוניו על כך שהתובעת מסרה גירסאות שונות וסותרות באשר להיקף תרומתה הכספית למימון רכישת הזכויות בדירה ולהוצאות הבניה. בעוד שבהליך הנוכחי טוענת התובעת לתרומה משמעותית ברוב התשלומים האמורים, טענה התובעת להשתתפות צנועה בהרבה בטיעוניה בפני בית המשפט בהליך שהתנהל בינה לבין בעלה בת"ע 42970/04 ובהליכים שהתנהלו ביניהם בבית הדין הרבני. באותם הליכים טענה האשה שתרומתה לא היתה גדולה, וזאת בתשובה לדרישתו של בעלה לקבל חלק מאותו רכוש על בסיס התרומה המשותפת של בני הזוג בהשקעות שנעשו בדירת ההורים של התובעת.

ואכן, גרסאותיה של התובעת בהליכים השונים אינן אחידות, ולמרות נסיונותיו של בא כוחה לנסות ולישר את תוכן הגרסאות, נסיונו לא עלה יפה לדעתי, ואכן, התובעת סתרה את עצמה בגרסאותיה. התובעת בעצם הודתה בכך, באומרה כי הגירסה שמסרה בהליכים שבינה לבין בעלה נמסרו מטעמים "טקטיים" בלבד, והבנתי מדבריה כי מטרתה הייתה לנסות ול"הקטין" את היקף הזכויות המגיעות לבעלה במסגרת פירוק השיתוף ביניהם, מתוך רצון לנסות ולהגן על רכוש משפחתה.

אינטרס זה ודאי אינו מצדיק מסירת גרסה לא אמיתית; עם זאת, אין בכך כשלעצמה כדי לחייב את בית המשפט לדחות את תביעתה הנוכחית. עורך הצוואה, עו"ד מינא - אשר מהווה צד לא מעוניין בסכסוך הזה - מסר עדות חד משמעית ומשכנעת, על פיו מדובר בצוואה תקינה אשר נערכה כדין ללא כל השפעה חיצונית, ומתוך שיקולים אמיתיים שהביעה המצווה בפניו - כולל תרומת הבת למימון רכישת הדירה - בעת שביקשה ממנו להכין את הצווואה. לדבריו, יזמו שני ההורים את עריכת הצוואות, ופנו דווקא אליו מאחר ועו"ד מינא ייצג את חברת "דירת עם" אשר הציעה לההורים את רכישת הזכויות בדירה, והמגעים שלהם בקשר לרכישת הזכויות היו עמו. אי לכך, חייב בית המשפט בראש ובראשונה לשקול את השיקול של הכלל "מצווה לקיים דברי המת", ואם ישוכנע בית המשפט כי הצוואה אכן משקפת את רצונה האמיתי של המצווה, כי אז תקויים הצוואה על אף הסתירות שבעדותה של התובעת. אין האם המנוחה "אחראית" לגרסאותיה של התובעת, ובית המשפט לא "יענישה" בדחיית הבקשה לקיום צוואתה, אך ורק בגין הסתירות שעלו בעדויותיה של מי שמבקשת קיומה של הצוואה.

מסקנתי זו מתחזקת לאור הגיבוי האובייקטיבי לגרסת התובעת בהליך הנוכחי אשר עולה מדברים שאמרו ההורים מפורשות בהסכם המתנה. אני מפנה לסעיף 6 להסכם, בו נאמר:

"התחייבותינו זו באה כיוון שבתנו, ...., עזרה לנו במימון רכישת הדירה, ולמעשה היא אשר פורעת את החזרי המשכנתא אשר לקחנו למימון הדירה".

אין אלא להסיק שאם יש לדחות גרסה כלשהי של התובעת, הרי זו הגירסא שנמסרה בהליכים שבינה לבין בעלה, שלא שיקפו נכונה את העובדות; בעוד שגירסתה בהליך הנוכחי- שרירא וקיימת.

(אמנם, ב"כ הנתבעים מעלה טענה- לראשונה בסיכומיו - כי ההורים ערכו הסכם נוסף כחצי שנה לאחר הסכם המתנה, בו העבירו זכויות בנייה בבניין לתובעת ולבעלה יחדיו, והוא מבקש להסיק מכך מסקנות באשר לכוונותיהם של ההורים במכלול המסמכים שערכו באותה תקופה. מדובר בטענה המבוססת על מסמך אשר לא בא זכרו באף שלב של ההליכים שבפניי, והטענה היא טענה חדשה אשר מעולם לא הועלתה לפני שלב הסיכומים. גם לב"כ התובעת לא ניתנה כל הזדמנות להתייחס למסמך ולטענות הנתבעים שהועלו בקשר למסמך זה, או לחקור את הנתבעים בקשר אליו. אי לכך, לא יינתן לו כל משקל ולא אתייחס אליו בפסק דין זה.)

            ב.         אי ידיעת השפה - הנתבעים מוסיפים וטוענים כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב, ולא הבינה כלל מונחים משפטיים הקשורים לבעלות וצוואות. על כן, יש לקבוע כי המנוחה לא הבינה את משמעות הצוואה, וודאי שלא הבינה כי בצוואתה כפי שנערכה היא מדירה מבניה חלק כלשהו בעזבונה. גם טענה זו - דינה להידחות. שני האחים בעדותם אישרו כי המנוחה אכן הבינה עברית, ואחד הבנים אף העיד כי בנוסף לעברית ידעה המנוחה שפות נוספות. הווה אומר, המנוחה יכלה לשוחח בעברית יחד עם עו"ד מינא בעת עריכת הצוואה, ולא הוכח כי רמת הבנתה של המונחים שבבסיס הצוואה נפלה מרמת האזרח הממוצע. זאת ועוד, בעדותו של עו"ד מינא אישר בפני בית המשפט באופן חד משמעי כי המנוחה היא אשר יזמה את הרעיון של עריכת הצוואה, ובמיוחד כדי לשריין את האינטרס של הבת, והבינה בדיוק על מה היא חותמת לאחר שקיימו את אותה שיחה ולאחר שעו"ד מינא הסביר לה את משמעות הצוואה.

            ג.          לקיחת חלק בעריכת הצוואה (סעיף 35 לחוק הירושה) - לטענת הנתבעים, היתה התובעת הגורם היוזם בעריכת הצוואה, ורמת התערבותה בעריכת הצוואה היתה כה גבוהה עד כדי שיש להחיל במקרה זה את הוראות סעיף 35 לחוק הירושה, על פיו: "הוראת צוואה... המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה... בטלה." גם לטענה זו של הנתבעים אין על מה להשען. לפי עדותו של עו"ד מינא, נערכה הצוואה על ידו לאחר ששוחח עם המנוחה ולאחר שקיבל ממנה את פרטי ההוראות אשר ביקשה להעלות על הכתב, ובעת ההתייעצות עימה וגם בעת החתימה על הצוואה, לא היתה התובעת נוכחת. אומנם, התובעת העידה כי היא אשר הביאה את המצווה למשרדו של עו"ד מינא, אבל נקבע לא אחת בפסיקה כי הסעת המצווה למשרדו של עורך הדין העורך את צוואתו אינה מהווה "לקיחת חלק בעריכת הצוואה" לצורכי סעיף 35 לחוק. טענת הנתבעים כי התובעת לקחה חלק פעיל יותר בעריכת הצוואה ונשארה ללא הוכחה כלשהי.

            אומנם, בבקשתה של התובעת להתיר הוכחת צוואה באמצעות העתק נאמר כי התובעת היתה "עדה לחתימה", ומכך מבקשים הנתבעים להיבנות בטענתם שהתובעת לקחה חלק פעיל ביותר בעריכת הצוואה. ברם, אין לקבל טענה זו משתי סיבות: ראשית, מדובר בצוואה נוטריונית, אשר עליה כלל אין עדים חתומים, והאישור היחיד המצורף לצוואה הינו האישור הנוטריוני של עו"ד מינא. פירושו של דבר, כי לכל היותר יש להבין את הביטוי "עד לחתימה" לא במובן הפורמלי, כאילו שהתובעת חתמה על הצוואה כעד (דבר אשר מהווה כשלעצמו עילה להחלת סעיף 35 לחוק הירושה), אלא כביטוי לכך שהיתה נוכחת בעת החתימה. שנית, עו"ד מינא העיד חד משמעית כי התובעת לא היתה נוכחת. אמנם, עו"ד מינא מעיד על מפגש שהתקיים כ- 20 שנה לפני כן, כך שלטענת הנתבעים אין להישען על הדיוק שבזכרונו; ברם, אין זו טענה ראויה בנסיבות העניין. עו"ד מינא העיד, כפי שמעידים הרבה פרקליטים המתבקשים להזכר באשר לנסיבות של מעמדי עריכת צוואה רבים שארעו שנים רבות לפני כן, כי הינו מקפיד בכל מקרה ומקרה שהוא מחתים לקוח על צוואה, שלא יהיה נוכח אף אדם בחדר פרט למצווה ועו"ד (וגם עדים במקרים שמדובר בצוואה בעדים). הוודאות שבעדות עורך הדין נשענת על הקביעות שבהתנהגותו המקצועית בכל מקרה ומקרה שעורך צוואה, ואם העו"ד מעיד מתוך שכנוע מוחלט כי לא סטה מנוהל זה באף מקרה שערך צוואה, כי אז יש משקל רב לעדותו גם במקרה ספציפי שבעבר הרחוק.

זאת ועוד, התובעת מציינת אף היא כי מה שנאמר באותה בקשה אינו מדויק, וכי באת כוחה דאז - אשר פוטרה בנתיים על ידי התובעת - כתבה את זה ללא ידיעתה וללא שהתובעת תשים לב לכך בעת שחתמה על התצהיר המצורף לאותה בקשה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ