אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התקבלה בקשה לחלופת מעצר-ניתן לבחון חלופת מעצר גם בהליכי הסגרה

התקבלה בקשה לחלופת מעצר-ניתן לבחון חלופת מעצר גם בהליכי הסגרה

תאריך פרסום : 12/12/2013 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8258-13
11/12/2013
בפני השופט:
י' עמית

- נגד -
התובע:
אסתר ים
עו"ד אביגדור פלדמן
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

           ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 14955-11-13 מיום 27.11.2013 (כב' השופט א' כהן), בגדרה הורה בית המשפט על מעצרה של העוררת עד מתן החלטה בעתירה להכריז עליה כבת-הסגרה לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (תה"ג 14870-11-13).

1.             על פי בקשת ההסגרה ונספחיה, בשנת 2001 קשרה העוררת קשר עם מספר שותפים (להלן: החבורה), להברחת סיגריות ממזרח אירופה לתחומי האיחוד האירופי. נטען כי במהלך שנת 2002 הבריחו העוררת ושותפיה כ-40 מליון סיגריות לתוך תחומי האיחוד האירופי.

           עוד נטען, כי בשנת 2002 נקלעה החבורה לבעיות כספיות ונזקקה למקור הכנסה נוסף לצורך מימון הברחת הסיגריות. לפיכך החליטו העוררת ושותפיה - ­ שהשתמשו בשמות בדויים ובמסמכים מזויפים - לפנות לחברות משלוחים באיחוד האירופי, להציע להן את שירותיהם כקבלן משנה לביצוע המשלוחים, ולגנוב את הסחורות כדי למוכרן במזרח אירופה. החבורה אף ניסתה לגנוב את המשאיות אותן שכרו לצורך גניבת המשלוחים. כך, בתקופה שבין נובמבר 2002 למרץ 2003, הצליחה החבורה לגנוב סחורה בשווי של כ-120,000 €, שאת חלקה מכרה במזרח אירופה. בין הסחורות שנגנבו על ידי החבורה היו משלוחים של אבקת כביסה, מזון לחתולים שוקולד ועוד.

2.             ביום 6.1.2004 הוצא נגד העוררת צו מעצר בגין העבירות שפורטו לעיל, וביום 12.4.2004 נעצרה העוררת ונחקרה במשרדי התובע במינכן. ביום 26.1.2004 שוחררה העוררת ממעצר בתנאים מגבלים בהם הפקדת ערבות בסך 10,000 € ואיסור על עזיבת מקום מגוריה בברלין. בחודש יוני 2004, עזבה העוררת את גרמניה, תוך הפרת תנאי שחרורה, וביום 7.6.2004 נכנסה ארצה, לאחר שלא שהתה בישראל שנים רבות. יומיים לאחר כניסתה לישראל שינתה העוררת את שמה ל"אסתר גילר". נספר כי  בהמשך, ובעקבות נישואיה, שינתה העוררת את שם משפחה ל"ימשיק", ובשנת 2011 שינתה את שם משפחה ל"ים", כשם בעלה. 

           ביום 24.9.2004 הוגש נגד המערערת ושותפיה, כתב אישום. השותפים הועמדו לדין והורשעו בעבירות התחמקות מתשלום מס ועבירות מרמה בנסיבות מחמירות ונידונו לעונשי מאסר בפועל. לאחר הליכי ערעור שונים במסגרתם קוצרו העונשים של רוב בני החבורה. דיאמנט וקוכן נדונו לשלוש שנות מאסר וחצי, שוואם נדון למאסר של שנתיים ועשרה חודשים, שייבנר נדון לשנתיים מאסר וסאלגאייב נדון למאסר של שנה ושמונה חודשים. 

           ביום 5.5.2006 הגישה ממשלת גרמניה, בקשה להסגיר לידיה את העוררת לשם העמדתה לדין בגין עבירות של התחמקות מתשלום מס באמצעות הברחה (להלן: עבירות ההברחה) ועבירות מרמה בנסיבות מחמירות. ביום 11.9.2007, כ-16 חודשים לאחר הגשת הבקשה, פנו הרשויות הרלבנטיות בישראל לרשויות בגרמניה וביקשו  חומרים נוספים. הרשויות בגרמניה לא גילו זריזות יתרה ורק ביום 1.4.2011 העבירו את חומר החקירה הנוסף שנתבקש. הרשויות בישראל ביקשו חומר נוסף, וביום 27.12.2012 הועבר החומר הנוסף הדרוש להסגרתה של העוררת.

           מאחר שעל פי הדין הישראלי התיישנו עבירות ההברחה, בקשת ההסגרה מתייחסת אפוא רק לעבירות המרמה.

3.        ביום 27.11.2013 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרה של העוררת עד למתן החלטה בעתירה להכריז עליה כבת-הסגרה. בית משפט קמא דחה את טענות העוררת בנוגע לשיהוי וציין כי "אכן, התנהלות הרשויות לא 'הצטיינה' בזריזות", אך הפנה להחלטת בית משפט זה בע"פ 2258/11 דרן נ' היועץ המשפטי לממשלה (20.6.2012). באותו מקרה נדחתה טענת השיהוי, למרות שחלפו כתשע שנים מעת סיום הליכי החקירה להגשת בקשת ההסגרה, ושנתיים וחצי נוספות עד הגשת העתירה לבית המשפט המחוזי. בית משפט קמא הוסיף כי שאלת השיהוי תתברר בדיון בתיק העיקרי.

           בית המשפט ציין כי לא הוצגו הסברים לכך שהעוררת שינתה את שמה שלוש פעמים ונראה כי מדובר בניסיון נוסף להתחמק מאימת הדין. נקבע כי מאחר שבמקרה דנן העוררת הפרה את תנאי השחרור בערובה שנקבעו לה בגרמניה, יש קושי ליתן בה אמון נוסף, ולכן בנסיבות הנדונות אין מקום לחלופת מעצר.

           על כך נסב הערר שבפניי.

4.        העוררת האריכה בטיעוניה ואציג בתמצית את הדברים. לטענת העוררת, היא הגיעה למדינת ישראל באמצעות דרכונה הגרמני, חיה אורח חיים רגיל וגלוי בישראל, לא ניסתה להסוות את זהותה וכל חילופי השמות נעשו במשרד הפנים באופן רשמי וגלוי כך שלא היה כל קושי להתחקות אחריה. לטענתה, שינוי שם משפחתה נעשה לאחר שנישאה ולאחר שבעלה עיברת את שמו. מכל מקום, משזומנה לתחנת המשטרה, התייצבה מרצונה החופשי למרות שנמסרה לה הסיבה לזימונה.

           נטען לשיהוי ממושך בעניינה של העוררת, וכי הרשויות בגרמניה ובישראל התנהלו בעצלתיים גם לאחר שנת 2006, שאז הוגשה לראשונה בקשת ההסגרה.  לטענת העוררת, לנושא השיהוי יש חשיבות גם במסגרת הליכי המעצר. 

           עוד נטען כי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הביאו לשינוי מגמה בפסיקה בנושא מעצר עד תום הליכי הסגרה, ויש לבחון בכל מקרה ומקרה אם יש בחלופת המעצר לאיין את חשש ההימלטות.

           עוד טענה העוררת כי היא כיום בת 54, אם לילדים, לחובתה תיקים רבים בהוצאה לפועל, ואין ברשותה כל דרכון בתוקף אשר באמצעותו היא יכולה לצאת מהארץ, ואף אין לה תמריץ לעשות כן, בהתחשב בכך שלא צפוי לה עונש כבד בגרמניה, גם אם תורשע.

5.        מנגד, הדגישה המדינה, בין היתר, את החשש להימלטותה של העוררת מן הדין, מה עוד שהעוררת כבר הוכיחה כי אינה ראויה לאמון באשר נמלטה מגרמניה בעוד ההליכים כנגדה תלויים ועומדים. עוד נטען, כי העוררת שינתה את שמה עם כניסתה לישראל בכוונת מכוון, על מנת להקשות על איתורה.

6.        השיקולים השונים הצריכים למעצר בהליכי הסגרה פורטו בהחלטתה של השופטת פרוקצ'יה בע"פ 725/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' אברג'יל (30.1.2009) (להלן: עניין אברג'יל). לא אחזור אפוא על הדברים ואומר בקצרה כי לחשש האינהרנטי להימלטות מאימת הדין יש משקל סגולי מיוחד בהליכי הסגרה, ולצידו עומד גם השיקול של עמידה בהתחייבויות הבינלאומיות שנטלה על עצמה מדינת ישראל באמנת ההסגרה.

           עם זאת, אין משמעות הדבר כי אין מקום לבחינת חלופת מעצר גם בהליכי הסגרה:

"בכפוף למשקל המיוחד שיש לתת לעילת המעצר בגין חשש להימלטות, ואף לאפשרות שיבוש הליכי משפט, תיבחן השאלה האם יש בחלופת מעצר כדי להבטיח את מטרת המעצר של מבוקש הסגרה, תוך פגיעה פחותה בחירותו של המבוקש, ותוך שימת לב לייחודה של מטרת המעצר בהקשר להליך ההסגרה. ....לפיכך נקודת המוצא היא כי יש לחתור להגשמת תכלית ההגנה על חירותו של האדם כזכות חוקתית ככל שהדבר ניתן להגשמה בלא לסכל את מטרת המעצר במובנה הייחודי בהליך ההסגרה, וכאשר ניתן להבטיח מטרה זו בערבויות שחרור מתאימות .....ככל שניתן להבטיח את מטרות המעצר, ובכלל זה את התחייבויותיה של ישראל כלפי המדינה מבקשת ההסגרה במסגרת תנאי שחרור הולמים, תיטה נקודת האיזון הראויה לעבר הגשמת חירות האדם ממעצר" (עניין אברג'יל בפסקה 21).

         (עוד על הגישה לפיה ניתן להבטיח את תכלית מעצרו של מבוקש-הסגרה גם בחלופת מעצר, ראו בש"פ 8643/12 ברמי נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 14 והאסמכתאות שם (1.1.2013) (להלן: ענייןברמי).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ