אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> התניית מתן אשראי ברכישת קרנות הנאמנות של הבנק מהווה התניית שירות בשירות

התניית מתן אשראי ברכישת קרנות הנאמנות של הבנק מהווה התניית שירות בשירות

תאריך פרסום : 16/10/2006 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי ירושלים
2452-00
15/10/2006
בפני השופט:
עוני חבש - ס. נשיא

- נגד -
התובע:
בנק לאומי לישראל בע"מ
עו"ד י' בר הלל
הנתבע:
1. יהודית שטוקמן
2. עזבון המנוח ישראל שטוקמן

עו"ד ד' זיידמן
פסק-דין

פתח דבר

1.         הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) ניהלה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בבנק לאומי לישראל, סניף רמת אשכול בירושלים (להלן: הבנק או התובע), חשבון חש"ק מס' 4966/54 (להלן: החשבון). החשבון במקור היה בבעלותם המשותפת של הנתבעת ובעלה המנוח עד למועד פטירתו.

לדברי ב"כ הנתבעים, בתחילת שנות ה-90, לאחר שקיבלו הנתבעים ירושה בסך 120,000ש"ח, הציע להם יועץ ההשקעות של הבנק, מר דני מינץ (להלן: מינץ), להשקיע בקרנות נאמנות של הבנק (להלן: הקרנות או קרנות הנאמנות), דבר חדשני בשוק ההון. ההשקעה תוארה כהשקעה סולידית בעלת סיכון נמוך. הנתבעים נענו להצעה והשקיעו בקרנות סך של כ-200,000ש"ח, למן חודש אוקטובר 1990 ועד לתחילת שנת 1993. הבנק הציע לנתבעים שתי הלוואות לצורך השקעה בקרנות: האחת, בסך 100,000ש"ח, בחודש אוקטובר 1992 והשנייה כשנה לאחר מכן, בסך 368,750ש"ח, בחודש אוקטובר 1993.

            בחודש פברואר 1994 נענו הנתבעים להצעתו של מינץ, לגוון השקעותיהם תוך השקעה ישירה במניות, הנסחרות בבורסה. בעקבות ירידת השערים בבורסה, לאחר שדובר על מיסוי רווחי הון בבורסה, התברר לנתבעים, כי השקעותיהם לא היו סולידיות, כדברי הבנק.

            בין החודשים אוקטובר - נובמבר 1994, נפרעו שתי ההלוואות על ידי הבנק וביוזמתו מתוך חשבון העו"ש של הנתבעים. הדבר הביא את מצב החשבון ליתרת חובה של מאות אלפי שקלים, וכן הביא הנתבעים למצבם הנוכחי.

כתב התביעה וההליכים המשפטיים

2.         התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. כאמור בכתב התביעה, חתמו הנתבעת ובעלה על תנאי ניהול חשבון חש"ק - לפיהם, בין היתר, יש לסלק כל יתרת החוב שתתהווה בחשבון - כולל הקרן, הריבית, ההוצאות והעמלה, במועד שנקבע לכך או לפי דרישת הבנק. בנוסף, התחייבו הנתבעים לשלם לבנק את יתרות החובה בחשבון, מיד עם היווצרן, וכן התחייבו לדאוג לתשלום ההוצאות, הכרוכות בהליכים המשפטיים, ולתשלום ריבית בשיעור המרבי, הנהוג מפעם לפעם בבנק. שער הריבית המרבית, אשר היה נהוג בבנק גבי יתרות חובה בחשבונות מסוג חש"ק, עמד, החל מיום 31.8.00, על 21.6% ריבית לשנה. שיעור זה הצטבר לקרן החוב בסופו של כל רבעון קלנדארי ונשא אף הוא ריבית כאמור.

נכון ליום 18.9.00, היו הנתבעים חייבים לבנק סכום של 1,100,108ש"ח, כולל ריבית. הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם ולא סילקו חובם בסך האמור. הנתבעים נדרשו בכתב לסלק את חובם, אך לא עשו כן.

3.         הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן. בית המשפט קיבל הבקשה בשתי טענות: האחת, התניית שירות בשירות, שכן לטענת הנתבעים, העניק להם הבנק הלוואות לרכישת קרנות הנאמנות שלו בלבד. השנייה, הפרת חובות הנאמנות והזהירות של הבנק כלפי הנתבעים, לפי סעיף 7 לחוק הבנקאות (שרות ללקוח), התשמ"א - 1981 (להלן: חוק הבנקאות (שירות ללקוח)). האי לכך קבע בית המשפט, כי התובע זכאי לפסק דין חלקי גבי היתרה שצוינה בחוות דעת מומחה, אשר הוגשה בנדון. כן קבע בית המשפט הוצאות הבקשה בסך 10,000ש"ח, לפי תוצאות התביעה העיקרית. לאור זאת, ביום 2.12.02, ניתן פסק דין חלקי על סך 33,356.11ש"ח בתוספת ריבית בשיעור המרבי בחשבונות חש"ק מיום 1.7.00, וכן נפסקו הוצאות משפט חלקיות ושכר טרחת עו"ד חלקי.

טענה בדבר הרחבת חזית/שינוי חזית

4.         עוד בתחילת הדיון ובמהלכו, התנגד ב"כ התובע נחרצות לכל ניסיון שינוי או הרחבת חזית, בין בעדות ובין בראיה. ב"כ התובע התעקש, כי הדיון יתנהל אך לפי הטענות - לגביהן נתן בית המשפט רשות להתגונן, כמפורט לעיל. ב"כ התובע הגיש בקשה (בש"א 3032/00) - במסגרתה ביקש לאסור הגשתן של ראיות שונות, אשר ביקש ב"כ הנתבעים להגיש (תצהירו של מאיר קרזי; פרוטוקול הכנסת ה-13, מושב רביעי; קלטות ועדותו של זאב אבלס), בטענה שאלה אינן רלוונטיות, יש בהן משום הרחבת חזית והן חורגות מתחומן של טענות ההגנה, שאישר בית המשפט לנתבעים בכתב הגנתם. בית המשפט, לאור הנתונים שהובאו בפניו, החליט לדחות הבקשה בקובעו, כי ראיות אלה אינן חורגות משתי טענות ההגנה אשר אושרו לנתבעים בבקשתם לרשות להתגונן.

            חרף העובדה שניתנה החלטה בנושא, העלו ב"כ הצדדים את הטענה, שוב, בסיכומיהם. ב"כ התובע שב וטען, כי יש להתעלם מכל העדויות והמסמכים, החורגים מדיני הראיות ומטענות ההגנה שהתיר בית המשפט לנתבעים בבקשתם לרשות להתגונן. ב"כ התובע טען ספציפית נגד עדויות שונות באשר למדיניות הבנק, בין השנים 1992 - 1994 (עדויותיהם של קרזי ואבלס) - לגביהן לא ניתנה לנתבעים רשות להתגונן. התובע שב וציין, כי טענות הנתבעים מופנות כלפי מינץ, יועץ ההשקעות של הסניף דאז.

5.         ב"כ הנתבעים התנגד לטענותיו של התובע בציינו, כי התובע מבקש להפוך תביעתו של הבנק לתביעה אישית שבין מינץ לנתבעים - במסגרתה ניצבת מילתו של האחד אל מול מילתם של האחרים. לדידו של ב"כ הנתבעים, השאלה הנה, האם התנה הבנק שרות בשרות והאם נתן ייעוץ מקצועי זהיר ובלתי תלוי, או שמא דאג לשיווק מוצריו? האם במקרה זה קיים הבנק את נהליו או שמא הפרם? בעניינים אלה, אחראי הבנק כגוף, ולא רק פקידיו. מינץ לא פעל על דעת עצמו, אלא פעל כפקידו של הבנק ונציגו כלפי הנתבעים. משכך, יש לבחון מעשיהם של מינץ ויתר הפקידים, בהתאם להוראות חיצוניות לבנק בתקופה הרלוונטית, וכן יש לבדוק המסמכים, האמורים להיות בחזקתו וברשותו של הבנק. אין המדובר בשינוי חזית אלא בעניינים, המצויים בלב החזית דווקא.

6.         לעניין זה, אין לי אלא לחזור על החלטתי מיום 10.5.04, ממנה התעלמו ב"כ הצדדים. אין מקום להבחין בין מדיניותו של התובע לבין מעשיו של פקיד בבנק. פקיד הבנק אינו פועל בחלל ריק, גם אם עבד פיזית בסניף אחר ובעיר אחרת. פקיד הבנק פועל על פי המדיניות אשר התווה מעסיקו. נוסף לכך, הבנק כפוף להנחיותיו של בנק ישראל, לחוק הנוגע בדבר וכן לנהליו הפנימיים. העדים, אבלס וקרזי, העידו אודות המדיניות, אשר ננקטה בבנק, הלכה למעשה, וכן על המדיניות, אשר היה על הבנק לנקוט בה - כל אחד בתחומו הוא. אין בעדויותיהם משום שינוי חזית או הרחבתה. יצוין, כי אין בכך גם כדי להצביע על קבלת עדויותיהם של השניים ללא עוררין, בלא שתיבחן הרלבנטיות שלהן לסוגיות המועלות בתביעה, וכן בלא שיבחן המשקל, אשר יש ליתן לכל עדות, כמקובל.

למען הסר ספק, יתמקד פסק הדין רק בשתי הטענות - בהן ניתנה לנתבעים הרשות להתגונן - האחת, התניית שרות בשרות; השנייה, הפרת חובת הנאמנות והזהירות.

טענות הצדדים בדבר התנית שירות בשירות

7.         לטענת ב"כ הנתבעים, עבר הבנק על סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), עת התנה שרות של מתן הלוואות ברכישת קרנות הנאמנות שלו. הנתבעים טענו, כי הבנק הוא אשר יזם את רכישת קרנות הנאמנות שלו על ידי הנתבעים. הבנק, באמצעות מינץ, הציע לנתבעים הלוואות לצורך רכישת קרנות הנאמנות. מן השיחות שנוהלו בין המנוח למינץ והוקלטו על ידי המנוח עולה, כי מינץ, אשר טיפל במתן אשראי לצורך מימון רכישת קרנות הנאמנות, יזם נטילת ההלוואה בסך 368,750ש"ח (קלטת 6, עמ' 26-30). הבנק התנה קבלתה של ההלוואה ברכישת קרנות - בהן היה מעוניין, ולא אפשר רכישתן של קרנות אחרות. ב"כ הנתבעים הסתמך על עדותו של אבלס - לפיה ישנה חובה לקיים הפרדה ברורה בין מחלקת האשראי ועובדיה, לבין מחלקת רכישת קרנות ועובדיה. בניגוד לכך, כעולה מן השיחות המוקלטות (בשבוע האחרון של אוקטובר 1993), עסק מינץ הן במתן אשראי והן בייעוץ לרכישת קרנות. בנוסף, לא היה קשר עסקי סביר בין מתן האשראי לרכישת הקרנות. אבלס הסתמך על שני טעמים: האחד, אילו ניתן האשראי לצורך רכישת קרנות על בסיס כוחן ועמידתן הפיננסיים, לא היה טעם להגביל הרכישה לקרנות הנאמנות של הבנק עצמו; השני, הנתבעים לא נדרשו להמציא בטחונות מלבד הקרנות עצמן. עוד טען ב"כ הנתבעים, כי לפי עדותו של קרזי, הבנק יכול היה להפריך טענות הנתבעים, לעניין התנית שרות בשרות, באמצעות ראיות חיצוניות הנמצאות ברשותו, כגון: דוחות ניירות ערך, הכוללים הרכב ניירות ערך של הסניף. באם יימצא ריכוז גבוה של ניירות ערך של קרנות הבנק, יש ללמוד, כי הבנק התנה שירות בשירות, בעוד הרכב מגוון של ניירות ערך יסתור טענה זו. דוחות אלה לא הוצגו על ידי הבנק חרף דרישת הנתבעים. ראיה חיצונית נוספת לבחינת העניין הנה פרוטוקול מפורט, אשר שומה על הבנק לערוך, בהתאם לנהליו, עם העמדת אשראי ללקוח. פרוטוקול כזה לא הוגש לבית המשפט הגם שב"כ הנתבעים דרש הצגתו. גם כשביקשו הנתבעים למכור את קרנות הנאמנות של הבנק, אשר רכשו באמצעות ההלוואות, אמר להם מינץ, כי לא ניתן לעשות כן היות שהדבר נוגד מטרתה של ההלוואה (סעיף 22 לתצהיר הנתבעת).  

            ב"כ הנתבעים הסתמך על עדותו של אבלס, המפקח על הבנקים. כעולה מעדותו, ציין אבלס בפני ועדת הכנסת לשוק ההון מיום 7.2.95, את הקשר בין הגידול בשווי קרנות הנאמנות לבין הגידול הישיר בגובה האשראי, אשר נתנו הבנקים, ככל שנוגע הדבר לתקופה הרלבנטית (1993). משנוכח כי התופעה גוברת, זימן אבלס את המנכ"לים של חמשת הבנקים הגדולים וביקשם להפסיק ליזום מתן אשראי לקרנות הנאמנות.

            ברמה הספציפית הפנה ב"כ הנתבעים לעדותו של קרזי, אשר אישר התופעה של התניית שרות בשרות, בקרב התובע, בתקופה הרלוונטית. ב"כ הנתבעים צטט הדברים דלהלן מתוכן תצהירו של קרזי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ